ויקישיבה:מיזמים/ערכים מבוקשים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו. חשבת על משהו? אפשר להוסיף לרשימה הזו כקישור פנימי, עורכי ויקישיבה ישתדלו לטפל בנושא.


אישים[edit]

נביאים[edit]

ישעיהו בן אמוץ (להרחיב), ירמיהו בן חלקיהו (להרחיב), יחזקאל בן בוזי (להרחיב), עדו הנביא.

אישים בתנ"ך[edit]

דואג האדומי, אחיתופל, פרעה נכה, סנחריב, נבוכדנצאר, כורש, גיחזי, אלעזר הכהן, עזרא הסופר, נחשון בן עמינדב (להרחיב), קהת (להרחיב), אלדד ומידד, חנניה מישאל ועזריה, יונתן בן שאול, מפיבושת, מיכל, אביגיל, ישי, אבישי בן צרויה, עשהאל בן צרויה, אבנר בן נר, עמשא בן יתר, אבשלום, אביתר, צדוק הכהן, בצלאל בן אורי, אהליאב בן אחיסמך, ברוך בן נריה, יותם בן גדעון, ברוך בן נריה, בלשצר, עוג מלך הבשן, סיחון מלך האמורי, בן הדד, חירם מלך צור, זרובבל בן שאלתיאל, נחמיה בן חכליה

תנאים ואמוראים[edit]

להוסיף את החסרים בתבניות (אם מוסיפים תנאים ואמוראים אחרים לאתר, יש להוסיף אותם במקום המתאים בתבניות):

ברוריה- דרוש הרחבה


גאונים וראשונים[edit]

רבי יוסף חביבא- בעל נמוקי יוסף

רבי מאיר הכהן מרוטנבורג- בעל הגהות מיימוניות

רבי דוד בונפיל מחבר חידושי רבינו דוד על פסחים.

רבי יוסף קורקוס- מהר"י קורקוס על הרמב"ם

רבי יצחק בן אברהם- ריצב"א, מבעלי התוספות

רבי אמנון ממגנצא- בעל "ונתנה תוקף"

רבי יצחק אבוהב

רבי יצחק בעל העיטור

רבי יצחק הישראלי

רבי יצחק בן מלכי צדק - ריבמ"ץ, מפרש המשניות.

רבי יעקב ממרויש- בעל שו"ת 'מן השמים'

רבי יוסף אבן כספי - מפרש המקרא

רבי פרופיאט דוראן- "האפודי"

אחרונים[edit]

רבי אברהם סבע- בעל 'צרור המור'

רבי יעקב לורברבוים מליסא- בעל נתיבות המשפט.

רבי דוד טעביל- בעל נחלת דוד

רבי יעקב יוקב עטלינגר- בעל ערוך לנר

רבי שלמה ידידיה מנורצי- בעל "מנחת שי"

רבי משה רבקש- בעל באר הגולה על שו"ע

רבי יהודה אשכנזי- בעל באר היטב (על או"ח ואה"ע)

רבי זכריה מנדל מבעלז- בעל באר היטב (על יו"ד וחו"מ)

רבי אליהו מזרחי- הרא"ם

רבי חיים חזקיהו מדיני- בעל שדי חמד

רבי פנחס הלוי הורוביץ- בעל ה"הפלאה" וה"מקנה"

רבי שלמה מחעלמא- בעל מרכבת המשנה, חוג הארץ ועוד

רבי יום טוב אלגאזי- מהרי"ט אלגאזי

רבי אברהם דנציג- בעל חיי אדם

רבי שלמה עדני- בעל "מלאכת שלמה" על המשניות

רבי דוד פרנקל- בעל פירוש "קרבן העדה" על הירושלמי

רבי ישראל ליפשיץ- בעל "תפארת ישראל" על המשניות

רבי שלמה קלוגר- בעל האלף לך שלמה, טוב טעם טדעת ועוד.

רבי מנחם מנדל קרוכמל- בעל שו"ת "צמח צדק" הקדמון

רבי אברהם הלוי- בעל שו"ת 'גינת ורדים'

רבי רפאל יום ליפמן היילפירין מביאליסטוק - בעל "עונג יום טוב"

רבי אברהם דובער כהנא שפירא- מקובנא- בעל "דבר אברהם"

רבי דוד לוריא- רד"ל

רבי יעקב בירב- מהר"י בירב

רבי יוסף בן לב- מהר"י בן לב

רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון- מהרש"ם מברעז'ן

רבי דוד פרידמן מקרלין- בעל שו"ת "שאילת דוד"

רבי עמרם בלום- בעל שו"ת "בית שערים"

רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים- האדר"ת

רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא- בעל שו"ת "עין יצחק", באר יצחק" ועוד

רבי מאיר אריק

רבי אברהם בן הגר"א

רבי אפרים זלמן מרגליות

רבי יעקב חאגיז

רבי בצלאל רנשבורג- בעל "הגהות מהר"ב רנשבורג" על הבבלי וספר "חכמת בצלאל" על נידה.

רבי אלעזר פלקלס- בעל שו"ת "תשובה מאהבה".

רבי אברהם שמואל בנימין סופר- בעל שו"ת "כתב סופר"

רבי שמחה בונים סופר- בעל שו"ת "שבט סופר"

רבי דוד שפרבר- בעל שו"ת "אפרקסתא דעניא"

רבי יוסף יוזל הורוביץ- "הסבא מנובהרדוק"

רבי שמחה זיסל זיו- "הסבא מקלם"

רבי נפתלי אמסטרדם- מגדולי המוסר

רבי אליעזר גורדון- ר"י טלז

רבי יוסף יהודה לייב בלוך- ר"י טלז

רבי יצחק מוולוז'ין- ר"י וולוז'ין

רבי ירוחם יהודה לייב פרלמן- "הגדול" ממינסק

רבי מלכיאל צבי טננבוים- בעל שו"ת דברי מלכיאל

רבי משה גרינוולד- בעל שו"ת ערוגת הבושם

רבי חיים צבי טייטלבוים - בעל שו"ת עצי חיים

רבי נתן אדלר

רבי חנוך העניך טייטלבוים מסאסוב- בעל שו"ת "יד חנוך" ו"מפענח נעלמים".

רבי אריה לייב צינץ- "מהרא"ל צינץ"

רבי שמשון מאוסטרופולי

רבי חיים אלעזר וקס- בעל שו"ת נפש חיה

רבנים בימינו[edit]


ראשי ישיבות ליטאיות[edit]



גדולי החסידות[edit]

רבי מנחם מנדל מרימנוב

רבי צבי הירש מרימנוב

רבי ישראל מקוז'ניץ

רבי ברוך מקוסוב

רבי שלמה מראדומסק- בעל 'תפארת שלמה'

רבי מנחם מנדל מפרמישלן

רבי זאב וולף מז'יטומיר- בעל אור המאיר

רבי חיים מטשרנוביץ- בעל "באר מים חיים", "סידורו של שבת" ועוד

רבי זאב וולף קיצעס

רבי משולם מזבריז'- בעל "יושר דברי אמת"

רבי אריה לייב שרה'ס

רבי מנחם נחום מטשרנוביל

רבי יהושע אשר רבינוביץ'- מייסד פוריסוב

רבי דוד מורגנשטרן מקוצק

אדמו"רי בעלזא: רבי שלום רוקח, רבי יהושע רוקח, רבי ישכר דב רוקח (הזקן)

אדמו"רי ויז'ניץ: רבי מנחם מנדל הגר (צמח צדיק), רבי ברוך הגר, רבי ישראל הגר (אהבת ישראל), רבי חיים מאיר הגר, רבי אליעזר הגר, רבי משה יהושע הגר, רבי ישראל הגר (האדמו"ר הנוכחי), רבי מנחם מנדל הגר (האדמו"ר הנוכחי).

הרב צבי אלימלך הלברשטאם האדמו"ר מצאנז

אדמורי רוז'ין: רבי מנחם נחום משטפנשט ,רבי מרדכי שרגא פייבל מהוסיאטין, רבי יצחק פרידמן מהוסיאטין, רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט, רבי דוד משה פרידמן מטשורטקוב, רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ, רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, רבי לוי יצחק מנזון מאוז'ירן, רבי אביעזרי זעליג שפירא מדרוהוביטש , רבי שלמה חיים פרידמן מסדיגורה , רבי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה, רבי מרדכי שלמה פרידמן מבויאן , רבי יצחק פרידמן מבויאן


אישים נוספים[edit]

מתתיהו בן יוחנן החשמונאי, וכן בניו שמעון התרסי, יוחנן הגדי, יונתן הוופסי ואלעזר החורני.

טבי עבדו של רבן גמליאל

כלבא שבוע

נקדימון בן גוריון

בן ציצית הכסת

מונבז

יוסף בן מתתיהו

ינאי המלך

הורדוס

טיטוס

אנשי כנסת הגדולה

מושגים[edit]

מעתיקי השמועה

עגונה

כישוף/ מכשף

מעונן

חובר חבר

בעל אוב

ידעוני

דרישה אל המתים

אין מוקדם ומאוחר בתורה

צניעות הלבוש

צניעות בינו לבינה

גרמא

שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן

נ"ט בר נ"ט

אלב"ם

עירוב

השכמת הבוקר

יצר הרע - להרחיב

שלום עליכם

אשת חיל

תורת ארץ ישראל

שיטת לימוד (ערך מקביל לשיטת פסיקה אך עוסק בשיטת לימוד הגמרא העיוני).

סופר סת"ם

משגיח

פריה ורביה (יש להתנסח בצורה עדינה...)

השואה- נא להרחיב, ובמיוחד בכותרות הריקות.

בקורת המקרא- להרחיב!!!!

הפלה- לסדר את הערך בדחיפות!!! (כותרות, קישורים, תבניות מקור, סידור טכני וכד').

עבודה זרה- נא להרחיב.

חובות התלמידים- נא להרחיב.

ארבעת המינים, נטילת לולב, אתרוג, הדס, לולב וערבה, יש קצת בלגן ביניהם, נא לסדר (גם בנושא הקטגוריות).

הגאולה

עקבתא דמשיחא

אף הן היו באותו הנס

עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון

מדרגות בעבודת ה' (מסילת ישרים)[edit]

נא להיעזר בתבנית המומלצת המופיעה בכאן.

ישיבות[edit]

ישיבת נובהרדוק

ישיבת טלז

ישיבת לומז'ה

ישיבת נתיב מאיר

מדרשית נעם

ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה


קבלה[edit]

בענין מעלת העסק בפנימיות התורה ובעונש הנמנע מללמוד אותה ותוספת דברי האחרונים הפוסקים בזה המעלה והגדולה למי שעוסק בזו החכמה: הנה התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זי"ע כתב בספרו 'ספר הזוהר' על שיר השירים על הפסוק "הגידה לי שאהבה נפשי" [שיה"ש א-ז] כי העוסקים בחכמת הנסתר ומסתכלים בסודות עליונים כשנפטרים מהעולם הזה מסתלקים מהם כל הדינים ונפתחים לפניהם שלש עשרה שערים של אפרסמון טהור , ונחקקים בלבושו של הקב"ה, והקב"ה משתעשע עמהם בג"ע, וכן יורש שני עולמות – עולם הזה ועולם הבא, ואמנם מי שמסתלק מהעוה"ז בלי זו הידיעה אע"פ שיש לו תורה ומעשים טובים מסלקים אותו מכל השערים של העולם ההוא . ובזוהר פרשת תרומה דף קס"א מבאר רשב"י כי כל הנשמות נמצאות למעלה באוצר הנשמות כצורתם ותיקונם וכשבא זמנם לירד בזה העולם קורא הקב"ה לממונה על אותו האוצר להביא אליו את אותה הנשמה וכשבאה לפניו כצורתה בעולם הזה, משביע אותה שמתי שתרד לעולם הזה עליה להשתדל ולידע ולהכיר בבוראה והוא על ענין לימוד הסוד אשר מגלה טפח קטן מדרכי ההנהגה האלוקית בדרך משל כפי שיתבאר. וכן בהקדמת התיקונים מחלק רשב"י בין ביצים אפרוחים ובנים והוא כי ביצים הם בעלי מקרא אפרוחים בעלי משנה ובנים בעלי קבלה, ועל אלו האחרונים כתוב לא תקח האם על הבנים. ובהקדמת התיקונים מבואר שאי אפשר להגיע ליראת ה' בלי לידע אותו, ואפשר כי גם הוא ביראת הרוממות אשר היא חלק הנשמה וכמבואר לעיל. והנה כבר דיברו בחיוב העסק באלוקות בראשונים ובאחרונים. ותחילה נביא דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות יסודי תורה הלכה י"ב וז"ל: כל המתבונן במעשה בראשית ובמעשה מרכבה מוסיף אהבה למקום, ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהבת המקום ברוך הוא וירא ויפחד מזולתו, וימצא עצמו בערך הדורות העליונות ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר עכ"ד. נמצא העולה מדבריו כי אין אפשרות להגיע ליראה ואהבה בלי שיתבונן בחכמת הנסתר, ויראה במעשה בראשית והמרכבה ועל ידי זה תגדל יראתו ואהבתו, ויוכל לקיים הפסוק ואהבת את ה' אלהיך באמת. ובמהרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות כתב שאי אפשר להשיג באמת יראת הרוממות אלא רק מתוך זו החכמה, שעיקרה לבער הטומאה מכרם ה' היא הקדושה, ולכן נקראים אלו העוסקים בה מחצדי חקלא. ועוד בהקדמה שם כי אין להקב"ה נחת רוח בעולמו אלא כאשר עוסקים בזו החכמה והביא שם ראיות מהתלמוד לחיזוק דברו והוא במעשה דריב"ז ור"א בן ערך ור' יוסי שהיו דורשים במעשה מרכבה דוקא וירדה אש מהשמים וסובבה לאילנות וכן במדרש משלי אמר ר' ישמעאל אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה וכו' בא מי שבידו מקרא ואין בידו משנה וכו' בא מי שבידו תלמוד והקב"ה אומר לו הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה, צפית בגאות שלי שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שת"ח יושבים ועוסקים ומביטים ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה כסא כבודי היאך עומד וכו' חשמל היאך עומד וכו' וגדולה מכולם וכו' וכי לא זה הדרי זה גדולתי זהו הדרי ויופי שבני מכירין את כבודי, ונמצא שאין אדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא מחוייב לעסוק בכל יכולתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה, כיון שהתורה היא כפשטה אין שום היכר וידיעה לדעת את בוראו. גם כתב שם שהעוסק בנסתרות זה נקרא שעסק בתורה לשמה משא"כ העוסק בפשט נקרא לומד שלא לשמה עכת"ד עי"ש. ועוד כתב הרח"ו שם בהקדמתו הידועה לשער ההקדמות, שיש מצוות וחוקים בתורה שאין הדעת סובלם וכל אומות העולם אומרים לישראל, וכי מה התורה הזאת אשר צוה אלהיכם דברים שנראים כחידות ומשלים ליקח שופר ולתקוע בו בר"ה ואתם אומרים שעי"כ שטן הרוחני המקטרג העליון מתערב וכיוצא בדברים אלה, וכן רוב מצות התורה ובפרט פרטי דיניהם אין השכל סובלם, וא"כ היכן הוא הדר התורה ויופיה וגדולתה כפי פשטה, עכ"ד. ומה שאין כן שעל דרך האמת אשר בה מתגלה התורה בשיא גדלה והדרה. וכתב הכסא מלך (על תיקוני הזוהר תיקון מ"ג אות ס') שהלומד בזו החכמה הרי הוא בונה רקיעים, ואפילו אם ילמד זוהר בגירסא, וכ"ש אם יבין איזה מאמר א' יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה ואין צריך להאריך בראיות לזה עכ"ל.

העולה מכל האמור עד כאן על מעלת העוסקים בפנימיות התורה: א. שמסלקים מעצמם את כל הדינים. [התנא הקדוש רשב"י] ב. מקבלים יראת שמים גדולה. [התנא האלקי רשב"י] ג. מקבלים יראת הרוממות, ואהבה גדולה להשי"ת. [הרמב"ם הל' יסה"ת פ"ד הי"ב] ד. עושים נחת רוח גדולה מאוד לקב"ה. [המהרח"ו זצ"ל בהקדמתו לשעה"ק ולע"ח] ה. מגלים את היופי וההדר שיש בתורה. [המהרח"ו זצ"ל בהקדמתו לשעה"ק ולע"ח] ו. מעלתו ביחס ללימוד הפשט הוא שעת לימוד סוד – שווה ערך לשנה בלימוד פשט. [כסא מלך על תיקוני הזוה"ק תיקון מ"ג אות ס'] ובספר אור נערב להרמ"ק זצ"ל (רבו של האריז"ל) חלק ד' וחלק ה' הביא עשרים מעלות וסגולות. וזה לשונו אחר שביאר מעלת לימוד תורת הנסתר, וזה לשונו: ועוד יתלוו סגולות אלו וכמה עילויים אחרים כאשר יראה המעיין בעצמו בע"ה: א. ישיג דביקות גדול בבוראו. ב. יתלוו אליו המלאכים והצדיקים מגן עדן. ג. גורם שיושפע העולם שפע רב. ד. גורם שבח הקב"ה מפי מלאכיו. ה. תתעלה נשמתו לאחוז עד עולם האצילות. ו. ייקרא בן לקדוש ברוך הוא. ז. תפילתו נכונה ולא בגישום. ח. ישיג בשאלותיו בתפילתו כפי השכלתו הנעלית. ט. ישיג ביאור בחלקי הפשט הסתומים. י. ישיג מעלה גדולה בעולם הנשמות. יא. דבריו פועלים למעלה והמידות מתוקנות. יב. בעולם הבא יעסוק בענין סתרי התורה. יג. יידע לייחד קונו ולעובדו בלבב שלם. יד. זוכה לתקן ולהעלות כל מצוה בשלימות. טו. ידע לבאר כמה מעניני התורה הקשים לבעלי הפשט, ותורתו משתמרת ולא ישכחנה. טז. ידע לבאר כמה מעניני התורה הנראים כבלי תיקון ודקדוק. יז. ימלא ליבו יראת שמים ויראת חטא ויוסיף אומץ בעבודה, וזה בדוק. יח. המתרגש לעסוק בסתרי תורה יזכה להשיג חידושי תורה, מה שאי אפשר להאמין דבר זה אלא מי שראה או ניסה הענין פעמים רבות. יט. המכוון בתפילתו על דרך האמת הדבר מסתייע מעצמו, ואין בחיצונים להפסיקו במחשבות בטלות. כ. כל המעלות והסגולות הנזכרים ישיגם העוסק בסתרי תורה בתנאי שהוא נימול ושומר בריתו.

מכל האמור נראה שמעלת הלימוד בזו החכמה נשגבה וגדולה עד מאוד לאין ערוך ואי אפשר לשאר את גודל ומעלת הלימוד בחכמה הזו

והעונש לנמנעים מעסק פנימיות התורה: מצינו מאמר מזעזע כל לב ובפרט ליבות השוקדים בפשטי התורה לחוד, מאת התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי בזוהר שיר השירים. ותמצית דברו שמי שנפטר מן העולם הזה בלי שעסק 'בידיעת' סודות ורזי התורה, אפילו שיש בו הרבה [תורה דפשט ו]מעשים טובים מוציאים אותו מכל השערים של העולם העליון, ומגיע לשם בבושה וכלימה . עוד יש מאמר לרשב"י בזוהר פרשת פקודי בדף רמ"ז ע"ב כשעולה נשמת האדם למעלה נשאלת בחכמת הסוד וכפי דבקותה בעולם הזה, כך יהיה שכרה, ואם יכלה להדבק ולא נדבקה דוחין אותה החוצה ועומדת שם בבושה, והשרפים מכים בה בכנפיהם ושורפים אותה, ונידונת בכל יום, ואע"ג דזה האדם יש בו תורה ומעשים טובים. והסיבה והטעם לזה העונש כי אין שכר בההוא עולם [בעוה"ב] אלא לאלו שעסקו והשתדלו להכיר בעושיהם. ואם התנא הקדוש והצדיק רבי שמעון בר יוחאי כתב לנו בספרו דברים כהוייתם, במאמר שאינו משתמע לב' פנים, ודוקא הוא שראה את העולמות העליונים בעליות נשמה וכיצו"ב, הוא שיכול להעיד מה יש שם, והאיך דנים את האדם, הרי שלפי אלו הדברים החכם שעיניו בראשו מיד ירוץ במלא המרץ לעסוק בשקיקה והתמדה בחכמה הזו. אלא שהמציאות מראה שעולם כמנהגו נוהג, ויהי הדבר לפלא. עוד איתא בזוה"ק בראשית כח: כתרגומו: אוֹי לָעוֹלָם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי לֵב וּסְתוּמֵי עֵינַיִם שֶׁלֹּא מִסְתַּכְּלִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְלֹא יוֹדְעִים. שֶׁוַּדַּאי חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בְּאֵלּוּ, שֶׁהֵם נֶפֶשׁ חַיָּה, לֹא נִמְצָא בָהֶם עֵזֶר לַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְלֹא לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא עִמָּהּ. וכו' עי"ש. ומוכרח כי אלו המאמרים אינם מדברים ברשעים עוברי תורתו הקדושה אלא באלה שטרחו כל ימיהם על התורה ונפשם ורוחם נכנסים לג"ע תחתון, אבל נשמתם שחלקה בסודות התורה - נידונת ואינה נכנסת לג"ע העליון. ומי שאינו מתעסק בזו החכמה נקרא תלמיד ולא חכם כי חכם נקרא רק על עסק וידיעת פנימיות התורה ולא זו בלבד אלא שחיסר מצות ת"ת ששקולה ככל המצוות וכמבואר בשער המצוות לאריז"ל, ואינו יכול להשלים את זה החסרון אלא צריך הוא לבוא בגלגול עד שישלים את כל הפרד"ס ומוכרח לחזור ולסבול שוב את צער העוה"ז וצער המיתה רח"ל, וספק אם ישלים את זה הלימוד בגופו השני. כמבואר בהקדמת בית לחם יהודה לר"י פתיה. ובשו"ע הרב בהלכות ת"ת סעיף ד' שאדם שאינו לומד פרד"ס התורה [ר"ת פשט רמז דרש סוד] צריך לבא בגלגול עד שישלים כל מה שיוכל לעסוק בכל פרד"ס התורה, וכן כתב האריז"ל בהקדמה לשער המצות עי"ש. שיצטרך אותו אדם לחזור בגלגול בכדי להשלים חלק הסוד של התורה שלא עסק בו, והרי הוא חסר מצוה אחת של ת"ת שהיא גדולה, וכן היא שקולה ככול המצות ולא השלים את תיקונו בעולם הזה, ולא השיג מטרת בואו לעוה"ז להשלים כל תרי"ג מצות עכת"ד. ומי יודע אם בגלגול הזה לא בא להשלים חלק הסוד שחיסר בגלגול קודם, וכל סיבת ביאתו לעולם זה אך ורק להשלים את חלק הסוד. ומי יקח סיכון בדברים אלו שהם ברומו של עולם ואינו יודעם, ושוב יצטרך לחזור שוב ולא ישלים סיבת בואו עתה לעולם. ולב מי לא יחרד בראותו דברים קשים מאוד שכתב הגאון מוולנא בספרו אבן שלמה פ"ה אות כ"ד על מי שאינו עוסק בחכמה הזו, וזלה"ק: ומי שהיה יכול להשיג סודות התורה ולא השתדל להשיגן – נידון בדינים קשים רח"ל עכ"ל. והגאון רבי שאול דוויק הכהן בעל פירוש איפה שלימה על ספר אוצ"ח בהקדמה כתב כי מי שלא עוסק בחכמת הסוד גורם לאורך הגלות כי בזו החכמה יפקון ביה מן גלותא ברחמי, כנזכר בזוהר נשא קכ"ד שכל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו, ומי שיכול ללמוד החכמה הזו ואינו לומד טב ליה דלא יתברי ותרגומו: טוב לו שלא נברא ובא לעולם. וכן הרמח"ל בהקדמתו למאמר הויכוח כתב וז"ל האדם בנוי מנשמה וגוף והתורה מפשט וסוד והמתעסק ברזי התורה לא די שלנשמתו בא אור ושפע מהמדרגה הראויה לנשמה, אלא גם לגופו, וזהו השבח הגדול של מארי קבלה שכולם מתקדשים בקדושה עליונה, אך מי שאינו אלא רק בפשט אין מגיע אפילו לנשמתו אלא שפע הראוי לגוף בלבד, ונשמתו חסרה הרבה מהאור והשפע הרוחני וכפי אורך הגלות כך גבר החשך על הנשמות וידיעת חכמה זו נסתלקה מישראל ורעה אחת גורמת רעות הרבה, עכ"ל. ובביאור כסא מלך על תיקוני הזוהר תיקון מ"ג כתב אם אינו לומד קבלה טוב לו אם היה עם הארץ, כי לא אינו פוגם אם לא למד קבלה, אבל אם לומד הוא תורה שבעל פה ואינו לומד קבלה הרי הוא פוגם בלימודו, ומחזיר את העולם לתהו ובהו, ומגביר הקליפות בעולם, והמתרשל לקנות לו רב שילמדהו קבלה, או חבר, או מתוך הספרים, גורם אורך גלותא. [הובא בהקדמת בית לחם יהודה על הע"ח] והגר"א בפירושו על התיקונים על דף פ"א ע"א כתב וזה לשונו: המעכב מלימוד רזי התורה ואינו עוסק בו הרי הוא מעכב את הגאולה, וגורם להמשך אורך הגלות של ישראל, ובגלל זה הולך רוחו של משיח, ולא באה הגאולה, דרוחו היא רוח החכמה, וכשאין לומדים בזאת החכמה הוא מתאחר, עכ"ל. ונפלה עליי אימתה ופחד בראותי מה שכתב בעל חיבור 'הגהות וביאורים' על כל כתבי האריז"ל הוא הגאון רבי מנחם הלפרין זצוק"ל בהסכמתו על האיפה שלימה על הספר אוצ"ח, וזה תוכן דבריו עי"ש: מי שאינו עוסק בתורת הנסתר וחכמת הזוהר הוא בעצמו הגורם לעניות בעם ישראל, והוא הגורם למלחמות והמשיסות וההריגות, וכל היהודים שנהרגו ונרצחו על ידי הגויים יחייבו את אותו אדם בב"ד של מעלה, וחטא זה נקרא 'חטאים שבין אדם לחבירו' שיום הכיפורים לא מכפר עליו, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה עכת"ד. והדברים מבהילים, נורא נוראות. ובספר פרי יצחק על ספר יצירה כשרואה הס"מ שהוא עמלק שבני אדם רוצים לעסוק בסודות התורה אז גורם סיבות ומניעות לאדם, ומסית אותו בטענות מזויפות שלא יתעסקו בזו החכמה, כי אם יעסקו ברזי התורה לא יהיה לו תקומה ונמחה שמו, אבל אם לא עוסקים בזו החכמה – יש לו תקומה ואין נמחה שמו.

העולה מכל האמור, שהעונש של מי שאינו עוסק בסודות התורה עליו נאמר: א. אחרי פטירתו יהיה בעולם העליון בבושה וכלימה. (רשב"י בזוה"ק) ב. אחר פטירתו נשמתו נשרפת, על ידי השרפים בכל יום. (מהזוה"ק) ג. יחזור בגלגול להשלים חלק זה של התורה. (האריז"ל, והובא בשו"ע הרב) ד. נקרא תלמיד ואינו נקרא חכם. (הקדמת בית לחם יהודה) ה. נידון בדינים קשים בעולם העליון (הגר"א) ו. הוא הגורם בפועל לאורך הגלות (השד"ה בהק') ז. טוב היה אם לא היה נברא בעולם, ופוגם בלימודו בפשט, ומחזיר את העולם לתהו ובהו (שם) ח. מעכב את גאולת עם ישראל כולו ומסלק את רוחו של המשיח (הגר"א) ט. הוא הגורם לזה שירצחו ויהרגו הגויים ביהודים, ויוה"כ לא מכפר ע"ז (הגוב"י בהסכמה לאש"ל) י. גורם לס"מ הוא עמלק שיקום ויעמוד וששמו לא יימחה מהעולם. (פרי יצחק על ספר יצירה)

והתשובות למי שנמנע ללמוד את רזי התורה: לנמנעים ללמוד בזו החכמה הנפלאה יש כמה וכמה טענות שונות, וניישב דעתם בס"ד: א. שמא אגיע לידי כפירה ח"ו על ידי הגשמת הדברים הרוחניים העליונים. {טענת ההגשמה} ב. ויש הטוענים כי זו החכמה דרכה לעבור מרב לתלמיד, ומי שעדיין לא מצא רב מובהק שילמד אותו את זו החכמה הרי הוא פטור אבל אסור כי אפשר שיבדה דברים מדמיונו, "ואני אין לי רב שילמד אותי החכמה הזו" {טענת הרב} ג. ויש האומרים "עדיין לא הגעתי לגיל ארבעים, והרי אסור לפני גיל ארבעים". {טענת הגיל} ד. ויש המרחיק עדיו ואומר "מתי שאסיים לימוד הפשט ואגמור את כל הש"ס והפוסקים אתחיל לעסוק בתורה הזו". {טענת הש"ס} ה. ויש שיאמרו שאלו שלמדו את החכמה הזו נשתבשה עליהם דעתם. {טענת השיבוש} והיישוב לאלו הטענות הוא : א. על טענת ההגשמה י"ל שרבינו האריז"ל גם חשש שהחברים יסמכו על דעתם ויחשבו שהדברים כפשוטם ויחדשו דברים עפ"י הבנתם ושכלם וזה טרם נקבעו עיקרי ויסודות זו החכמה ומה גם שעדיין היתה התגברות הקלי' ואמנם אחרי שכבר נסדרו להקדמות אשר אין לזוז מהם ע"י תלמידו הנאמן רח"ו זי"ע אשר כל החולק עליהם יהיה טעות גמור וכנז' בהקדמה לשער ההקדמות, וכבר נתפשט הדבר כי אין לזוז מהם ומה גם שכבר נפתחו שערי אורה אע"פ שעדיין צריך זהירות גדול, אין בטענה כבר דבר של ממש. ואלו שנמנעים מלעסוק בזו החכמה כי נפלה עליהם אימתה ופחד פן יפלו ברשת ההגשמה וכנז' כבר באורך בספר הברית והנה הגם כי טובה זו הטענה להמון העם ולמי שאינו בקי בהקדמות אינה נכונה לחכמים יודעי העיתים אשר יודעים להבין דבר מתוך דבר, ומי שמתירא מהגשמיות טוב לו שיברח ח"ו מכל התורה שבכתב כולה כי הרי היא מגשימה את הבורא באמרה וירד ה' ויעל ה' וירח ה' ויתעצב ה' אל ליבו וכדומה לזה הרבה וכן תצטרך ח"ו לברוח מקיום כמה מצוות כמו שב"ק שיסודה ע"מ שכתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, וכלום יש הגשמת הבורא יותר מזה, ולפי זה חלילה לשמור את יום השבת כדי שלא יפול בהגשמה, כי ודאי שלא היה שום טורח מלפניו לברא את העולמות כדי שיהיה צריך מנוחה ח"ו ביום השבת, ואע"פ כן ודאי כי תקבל את השבת בשמחה ולא תירא מהגשמה. וכן יהיה בחכמת האמת כי לא תתן לגשם לעצור אותך מללמוד, ואדרבה כי דוקא בזו החכמה תוכל להשליך את לבושי הגשם ולהיכנס אל הלבושים הפנימים. וכל זה הובא גם בספר דעת ותבונה לרי"ח זיע"א עי"ש. ב. ועל טענת הרב הנה טענה זו אמת היא, אמנם אינה אלא בזמן הקדמונים, טרם שנכתבו ספרים וכ"ש ספרי המהרח"ו והרש"ש והמפרשים דבריהם ע"ד האמת, ועתה כשיש בידינו דברי האריז"ל המובהקים בטלה זו הטענה מכל וכל, כי הרי היום בהישג יד אפשר למצוא רב שילמדהו, או מתוך הספרים וכמ"ש לעיל בשם ספר כסא מלך. ועוד שהביאורים על ספרי הסוד התרבו ורבו, ואכשור דרא, ורבו הספרים המדברים בחלק זה של התורה . ג. ועל טענת הגיל כלומר שצריך ללמוד זה מגיל מ' שנה ומעלה, הלא זהו שיטת הש"ך בהלכות ת"ת ביו"ד סימן רמ"ו, ואם באמת אותו האדם הולך בכל דרכיו אחרי פסקי הש"ך ניחא , אולם אם רק בזו ההלכה הוא פוסק כמותו – תימא עליו, שהרי מצינו כמה וכמה שיטות שקדמו לזה: א. והוא שיטת הרמ"ק (רבנו משה קורדובירו) שהיה רבו של השו"ע וגדול הדור בזמנו והאריז"ל ישב אצלו כתלמיד אצל רבו ג' חודשים לפני שהתגלה, וכתב בספרו אור נערב ח"ג פרק א' כתב שצריך להיות נשוי ולטהר מחשבתו בחכמה הזו, וממשיך וזה לשונו: עוד צריך להגיעו לפחות לשנת העשרים כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה ואף אם יש שפירשו שיגיע לשנת הארבעים – אין דעתינו מסכמת בזה עמהם, והרבה עשו כדעתינו והצליחו. עד כאן דברי קודשו. ב. דעתו של המהר"ם בהקדמה לדרך עץ חיים הוא הרב המקובל מהר"ר מאיר פאפרוש כץ אשכנזי בזה הלשון: מיום שהייתי בן י"ג שנה בערה בי כאש בוער בעצמותי לעסוק בחכמת הקבלה עכ"ל, אך בתנאים ללימוד זה כתב שצריך להיות נשוי בן כ'. ג. שיטת הכף החיים {סופר} בסימן קנ"ה ס"ק י"ב וזה לשונו: מי שאינו נשוי אסור ללמוד קבלה, והנשוי דוקא מבן עשרים ומעלה ומי שאין לו יד בקבלה יעסוק בזוהר. ד. וכן פסק הגאון המקובל ר' יצחק כדורי זצוק"ל והובא בספר דברי יצחק עמוד רנ"ה, וכן בדברי דוד עמ' רמ"ח, בשביל לימוד רזי התורה אין צריך להיות אב בית דין, אלא כל אברך נשוי שיודע הלכות ומקיימם ויודע ללמוד סוגיות הש"ס ולומד בשיעורים בנגלה, צריך לקבוע לו עיתים ללימוד פנימיות התורה. וכן דעתו של רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל. ה. וכן העיד על עצמו הגרי"ש דבליצקי זצוק"ל שקצת אחרי גיל עשרים התחיל ללמוד אצל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, ואף שהש"ך פסק מגיל ארבעים בדורותינו השתנה הענין והרבה הקילו בזה, ולכן מי שחשקה נפשו ללמוד, לא ישאל אלא יתחיל וה' ינחה אותו בדרך הטובה. עכ"ד. נמצא העולה מאלו הדברים שגיל כ' הוא הגיל שרוב הפוסקים האחרונים כתבו שצריך האדם להתחיל לעסוק בחכמה זו. ודי למבין. ד. ועל הטענת הש"ס שעדיין לא סיים ש"ס ופוסקים וכמו שכתבו הפוסקים שצריך למלא כריסו בש"ס ופוסקים הם בשר ויין, כתב רבי יוסף יעבץ (ממגורשי ספרד) בספרו מעין גנים על אור החיים בפרק א' שכל מה שהזהירו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה י"ג, והעתיקו הרמ"א ביו"ד רמ"ו סעיף ד', והפליג להזהיר בזה הש"ך שם, וכן בשו"ת חוות יאיר בסימן ר"י, כל ההזהרות האלו שלא לעסוק בחכמה זו רק אם מילא כריסו בש"ס ופוסקים הוא רק עד שנת השל"ה לבריאת העולם בלבד ומאז נפתחו מעיינות החכמה והנסתרות נעשו לנו כמו הנגלות, ואז בזמנם כיון שהיו הרבה שנמשכו אחרי החקירות והפילוסופיה לכן גדולי הדורות הזהירו על זה, אבל בימינו (של זמן גירוש ספרד) די לו לאדם שיש לו שיעורים כסדרן בנגלות התורה, ואז יכול כבר לבוא גם לחדרי פנימיות התורה. ועוד שהרי התורה היא אין סופית ולעולם אי אפשר באמת 'לסיים' את כל התורה וכל הש"ס עם כל הפוסקים, ובודאי שהיא טענת היצר. ועוד הוסיף וכתב והלואי היו מלמדים דרך לתלמידיהם לעסוק בחכמה הלזו, אזי בודאי לא היה שום הרמת ראש לחכמות החיצוניות והיו כל החכמות נדחים מפניה כמו שנדחה החושך מפני האור, אך עוונותינו גרמו שגם כמה מצדיקי הדור סגרו את דלתי החכמה בפני פרחי הכהונה, ואמרו שלא ילמדו עד שיהיו בעלי מדריגה ורוח הקודש ובעבור זה נשארנו ערומים מן החכמה הקדושה, והתגברו חכמות חיצוניות, והכסיל בחשך הולך, עכ"ל. והרב אברהם אזולאי סבו של החיד"א בהקדמה לספרו 'אור החמה' וז"ל מצאתי כתוב כי מה שנגזר למעלה שלא יעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב עד תשלום שנת ה' אלפים ר"ן ומשם ואילך ייקרא 'דרא בתראה' והותרה הגזירה ומשנת ה' אלפים וג' מאות ליצירה יש מצווה מן המובחר 'שיתעסקו ברבים' בחכמה זו גדולים וקטנים כדאיתא ברעיא מיהמנא נשא דף קכ"ד ע"ב שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחרת, אין ראוי להתרשל בזה. עכ"ל. ולא חילק מר מהו 'קטנים' ולכאורה סמך על המעיין בזה. ה. ועל טענת השיבוש שאומרים שהלומדים חכמה זו משתגעים בודאי הוא שהיו קודם לכן משובשים או שלא למדו חכמה זו בדרך האמת מפי רב הגון.


אצילות

בריאה (קבלה)

יצירה

עשיה

מעשה בראשית

מעשה מרכבה

זעיר אנפין

נוקבא ודכרא

אור מקיף, אור פנימי ואור ישר

אין סוף

ניצוצות

כמו כן, נא להרחיב את הערכים בנושא עשר הספירות: כתר, חכמה, בינה, דעת (ספירה), חסד (ספירה), גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד (ספירה), מלכות.

ארון הספרים היהודי[edit]

ספרות חז"ל[edit]

מדרשים[edit]

מדרש הגדול, מדרש תנחומא, מדרש זוטא, מדרש שוחר טוב, פרקי דרבי אליעזר, תנא דבי אליהו ילקוט הראובני

מסכתות קטנות[edit]

מסכת אבות דברי נתן, מסכת סופרים, מסכת שמחות, מסכת כלה רבתי, מסכת כלה, מסכת דרך ארץ רבה, מסכת דרך ארץ זוטא, מסכת גרים, מסכת כותים, מסכת עבדים, מסכת ספר תורה, מסכת תפילין, מסכת ציצית, מסכת מזוזה;

ספרי ראשונים[edit]

ספר מצוות גדול

ספר מצוות קטן

ארחות צדיקים

תורת אדם לרמב"ן

ספר הישר לרבנו תם

ספר חסידים

שערי דורא

שימושא רבא

אור השם לרבי חסדאי קרשקש

ספרי אחרונים[edit]

נר מצווה (מהר"ל) (להבדיל מעין משפט נר מצווה של רבי יהושע בועז על הגמרא)

תורה אור (מהר"ל) (להבדיל מתורה אור על הגמרא של ר' יהושע בועז ומתורה אור של רבי שניאור זלמן מלאדי)

חידושי אגדות (מהר"ל) (להבדיל מחידושי אגדות מהרש"א ועוד)

באר הגולה (מהר"ל) (להבדיל מבאר הגולה על השו"ע מאת רבי משה רבקש)

תפארת ישראל (מהר"ל) (להבדיל מתפארת ישראל על המשניות מרבי ישראל ליפשיץ)

עין יעקב

חובת התלמידים (ספר)- נא להרחיב.

חיי אדם

תפארת ישראל (משניות) פירוש על המשנה מאת הרב ישראל ליפשיץ

אתוון דאורייתא

מנחת חינוך (ספר)

שערי יושר


נפש החיים ספרו של רבי חיים מוולוז'ין

משך חכמה- ספרו של רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק.

דרישת ציון- ספרו של הרב צבי הירש קלישר.

ילקוט מעם לועז

שערי קדושה

תומר דבורה

מי מרום- סדרת הספרים של הרב יעקב משה חרל"פ

ויואל משה- ספרו של רבי יואל טייטלבוים.


ארגונים ותנועות[edit]

צבא ההגנה לישראל

בני עקיבא

עזרא

אריאל

אגודת ישראל

המזרחי

קוממיות

ההסתדרות הציונית

חובבי ציון

גוש אמונים

אירועים וסיפורים[edit]

מי מריבה, פסל מיכה, משל יותם, חורבן בית המקדש הראשון (להרחיב), חורבן בית שני, מסעי הצלב, פרעות ת"ח-ת"ט, פרעות תרפ"ט, מלחמת יום כיפור