ספר יחזקאל

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הספר מכיל את נבואותיו של יחזקאל בן בוזי, שחי בבבל בתקופת הגלות. בספר מואר גם מעשה מרכבה.

רקע[edit]

נבואותיו של יחזקאל נאמרות בגלות לאחר שיחזקאל גלה עם ראשי העם בגלות החרש והמסגר, ככל הנראה בעקבות השתייכותו לשכבה הכהנית הגבוהה. יחזקאל התחיל להתנבא לפני החורבן וכן המשיך להתנבא גם לאחריו. חלק מנבואותיו של יחזקאל מופנות כלפי תושבי הגולה בבבל ואילו חלקם כלפי תושבי ארץ ישראל.

כחלק מנבואותיו, יחזקאל מרבה להשתמש במשלים ובמעשים אף יותר מנביאים אחרים, ויחזקאל אף מעיד על עצמו כי העם מכנה אותו בתור "ממשל משלים" יחזקאל כא ה. כחלק ממעשיו הנבואיים, יחזקאל מצטווה לאכול מגילה יחזקאל ג א, לשכב שלוש מאות ותשעים יום על צדו השמאלי ועוד ארבעים יום על צידו הימני יחזקאל ד ד, וכן לגלח בחרב את ראשו וזקנו יחזקאל ה א.

יחזקאל מרבה לכתוב את הזמן המדויק בו הוא כותב את נבואותיו, וכן בניגוד לנביאים אחרים (למשל, ירמיהו) ספרו כתוב על פי הסדר הכרונולוגי של התרחשות הדברים.

מבנה הספר[edit]

ניתן לחלק את ספר יחזקאל לשלושה חלקים עיקריים:

  • פרקים א'-כ"ד: נבואות פורענות על חורבן ירושלים שנאמרו עד ערב החורבן
  • פרקים כ"ה-ל"ב: נבואות על אומות העולם
  • פרקים ל"ג-מ"ח: נבואות נחמה, גאולה ובנין לגולי בבל שנאמרו מבשורת החורבן ובשנות הגלות

מעשה מרכבה[edit]

בתחילת הספר מופיעים "מַרְאוֹת אֱלֹהִים" אותם רואה יחזקאל בגולה על נהר כבר כאשר "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם". יחזקאל מתאר את "המרכבה" עליה רוכב הקב"ה כאשר הוא מתחיל בתיאור בסיס המרכבה ובארבע החיות הנמצאות בו. בתיאור החיות מובא כי יש בהן ארבע פנים- פני אדם, פני כרוב (שור), פני אריה ופני נשר, רגליהם היא רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל (ייתכן והכוונה לפרסה עגולה) ולהן ארבע כנפיים וידי אדם מתחתם.

בהמשך תיאור המרכבה מובא כי מעל לחיות נמצא ה"רקיע" שהוא "כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשׁיהֶם מִלְמָעְלָה". מעל לרקיע ישנה "כמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" ועליו "דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" ודמות זו היא "מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'".

תיאור המרכבה בתחילת הספר מקדים את שתי הופעותיה בהמשך הספר שם היא מסמלת את חורבן הבית ואת בנייתו העתידה לבוא. בהמשך הספר מתנבא יחזקאל על המרכבה כאשר השכינה עוזבת את בית המקדש כהכנה לחורבנו- "וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם... הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר" (יחזקאל י יח).

עזיבת המרכבה מסמלת את עזיבת השכינה מבית המקדש, ובאותו האופן היא תסמל בהמשך את חזרתה לבית המקדש העתידי. לקראת סוף הספר, כאשר יחזקאל מתנבא על בניית בית המקדש השלישי- הוא מתנבא שוב על המרכבה אך הפעם כאשר היא חוזרת לבית המקדש העתידי כחלק מהשראת השכינה המחודשת-"וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי" (יחזקאל מג ב).

שליחותו של יחזקאל[edit]

לאחר תיאור המרכבה, מובאת הקדשתו של יחזקאל לנביא. הקב"ה אומר ליחזקאל כי הוא שולח אותו לעם ישראל שהם עם של סרבנים ומורדים וכי מטרתו ממילא איננה לשכנע את העם לחזור בתשובה כי אם שיוכל להעיר אותם לתשובה לאחר חורבן הבית- "וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם".

כחלק מקבלת הנבואה, מצטווה יחזקאל לאכול מגילה ספר שהיא "כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר"‏[1] בדברי אבל וקינה שהקב"ה מביא לו. הקב"ה מאכיל את יחזקאל את המגילה והיא הייתה "כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק" בפיו של יחזקאל. המלבי"ם מפרש כי טעם מתוק זה נבע מכך מהדרגה הרוחנית הגבוהה הקיימת בכך שקיבל את דברי ה'.

הקב"ה מזהיר את יחזקאל כי הוא שולח אותו לעם ישראל שהם " חִזְקֵי מֵצַח וּקְשֵׁי לֵב" וכי בניגוד לעמים אחרים שעשויים לשמוע לקול הנביא, בית ישראל לא ישמעו לו. אמנם, הקב"ה מבטיח לו כי הוא יחזק אותו וכי אל לו לירא מפניהם. יחזקאל מצטווה לדבר אל בני הגולה את נבואת ה'.

נבואת הצופה[edit]

לאחר ציוויו של הקב"ה ומראה הסתכלות השכינה במעשה המרכבה, יחזקאל נישא על ידי רוח ה' אל בני הגולה היושבים בתל אביב שבבבל ליד נהר כבר. יחזקאל מציין כי הוא הלך מר וכי הליכתו לשם הייתה בחמת רוח ובעל כורחו, ככל הנראה מפני שהיה לו קשה לקנתר על עמו {מקור|רש"י|כן}}. יחזקאל יושב בקרב העם במשך שבעת ימים אך איננו מדבר אליהם. רק לאחר שבעת ימי שתיקה אלו הקב"ה אומר לו כי עליו להיות כצופה הרואה למרחוק ומזהיר את העם ממעשיו "בֶּן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי".


הערות שוליים

  1. הכוונה שהיא כתובה באופן צפוף ומלאה בתוכן