ישיבת פוניבז'
|
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: מועתק מויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
ישיבת פּוֹניבָז' היא ישיבה ליטאית גדולה בבני ברק הנחשבת לאחת הישיבות החשובות בעולם החרדי. וידועה הישיבה ל"ספינת הדגל" של עולם הישיבות הליטאי. בישיבה לומדים כיום כאלפיים מאה בחורים.
תולדות הישיבה[edit]
ישיבת פוניבז' שכנה לפני השואה בעיר פוניבז' שבליטא. רבי יוסף שלמה כהנמן, רב העיר פוניבז' בליטא וראש הישיבה שם, ייסד אותה מחדש בארץ ישראל. החשיבות המיוחדת שראה לשיקומה של התורה ולומדיה לאחר השואה מתבטאת בפסוק שהציב בפתח בניין הישיבה: "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש" (עובדיה פס' י"ז).
הישיבה נוסדה בה' בכסלו תש"ד ושוכנה באופן זמני בבית הכנסת "הליגמן" שבמרכז העיר. בעת פתיחתה למדו בה שבעה תלמידים, וכראש הישיבה כיהן הרב שמואל רוזובסקי. באלול תש"ה עברה הישיבה למשכנה הקבוע על אחת מגבעות בני ברק, ששטחה היה שייך ליעקב הלפרין, מייסד שכונת זכרון מאיר.
נושאי תפקידים[edit]
בשנותיה הראשונות של הישיבה, מינה הרב כהנמן שלושה ראשי ישיבה, בעלי שלוש שיטות לימוד שונות. לצד הרב שמואל רוזובסקי (שהיה תלמידו של רבי שמעון שקאפ ונאמן לדרך הלימוד שלו), התמנו גם הרב דוד פוברסקי (תלמיד ישיבת מיר ונאמן לשיטת הלימוד שלה) והרב אלעזר מנחם מן שך, תלמיד הגרי"ז סולובייצ'יק ולדעתו נאמן לשיטת בריסק. שלושתם שימשו כראשי הישיבה שנים רבות עד לפטירתם, כשלצידם מכהנים כמגידי שיעורים הרב גרשון אדלשטיין, הרב מרדכי שלמה ברמן (חתנו של רבי יעקב ישראל קנייבסקי) והרב ברוך דב פוברסקי במשך השנים התמנו לכהן כראשי הישיבה.
לאחר מכן גם מונו הרב שמואל מרקוביץ, הרב אשר דויטש, הרב יונה זלושינסקי, לאחר פטירתו של ראש הישיבה הרב מרדכי שלמה ברמן נתמנה בנו הרב חיים פרץ ברמן למלאות את מקום אביו ולכהן כמגיד שיעור בישיבה.
המנהלים הרוחניים שכיהנו בישיבה הם רבי אבא גרוסברד, רבי אליהו אליעזר דסלר ורבי יחזקאל לוינשטיין.
כמו כן שימשו בישיבה כמשגיחים מדרג נמוך יותר: הרב בן ציון במברגר, רבי חיים פרידלנדר, הרב דוד זינגרביץ, והרב ראובן גינזבורג (חתנו של הרב יחזקאל לוינשטיין), שאינם בין החיים כיום.לאחר פטירתו של הרב ראובן גינזבורג נתמנה בנו הרב אליעזר גינזבורג המכהן כיום כמשגיח רוחני ראשי וכן הרב אהרון זאב גרוסברד והרב אליהו אליעזר דסלר שמשמשים בתפקידיהם עד היום.
כיום לאחר מחלוקת התפצלה הישיבה לשתי ישיבות נפרדות, באחת עומד הרב אליעזר כהנמן כנשיא וראש הישיבה, בראשות הישיבה עומדים הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי המכהנים בתפקידם למעלה משישים שנה וכן הרב חיים שלמה לייבוביץ שהצטרף לצוות הישיבה. כר"מים משמשים בה הרב חיים פרץ ברמן, הרב דוד מילר והרב שמעון יהודה מלר (בעבר מראשי ישיבת חדרה). והרב דוד לוי, חתנו של ראש הישיבה הרב גרשון אדלשטיין, לאחר פטירת הרב ליבוביץ ממלא את מקומו נכדו הרב יעקב אפשטיין המוסר שיערים וחבורות בישיבה. יש לציין שבשונה משאר הישיבות לא קיימת בישיבה משרת ראש הקיבוץ, זאת משום העצמאות המונהגת בישיבה מבחינה תורנית. המשגיח בישיבה זו הוא הרב אליעזר גינזבורג ולצידו הרב אליהו אליעזר קלרמן. לאחר פטירת הרב גינזבורג נתמנה למשגיח הרב עזרא רוטשילד, המשמש במקביל כרמ בישיבת נחלת בנימין. ובשניה עומד בראשות הישיבה הרב שמואל מרקוביץ. כרמי"ם משמשים הרב מיכאל קופמן (חתנו של ראש הישיבה הרב מרקוביץ) והרב אשר דויטש, הרב יונה זלושינסקי. הרב יחיאל דז'ימיטרובסקי (שהתפרסם גם בזכות ספריו), והרב חנוך הבלין, (ששימש קודם כר"מ בישיבות חברון גאולה, ותורת זאב של הרב ברוך סולובייצ'יק וחזון יחזקאל של הרב קלופט). והמשגיחים בה הם הרב אהרון זאב גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר, והרב אהרן זלזניק.
מוסדות נוספים השייכים לישיבת פוניבז'[edit]
- כולל אברכים הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' בבניין "אוהל קדושים", מיועד לבוגרי הישיבה שנישאו. לומדים בו קרוב לאלף אברכים.
- ישיבת פוניבז' לצעירים היא ישיבה לתלמידים בגילאי תיכון שבראשה עמד הרב מיכל יהודה לפקוביץ'. בעבר עמד בראשה גם הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. והרב שמואל איינשטיין. ישיבה זו היא כיום מוסד נפרד ולומדים בה כ-250 תלמידים. כיום מנוהלת עי הרב כהנמן בשיתוף עם הרב תנחום פישהוף והרב ברוך דב בן שלום. הרמים בש"א הם הרב יוסף וינברג והרב אליהו פלאי. ובשיעור ב הם הרב יוסף חיים יעקובביץ והרב יהודה סאסלאו. ובש"ג הם ראש הישיבה הרב תנחום פישהוף והרב ברוך דוב (מכונה הרב ברוך בער) בן שלום ראש השיבה הוא הרב תנחום פישהוף.
המשגיחים בישיבה הרבאריה לייב שפירא והרב אשר פרידמן (חתנו של הרב כהנמן)
- בתי אבות - מוסדות פנימייתיים שהוקמו על ידי מייסד ישיבת פוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, עבור ילדים ניצולי שואה, ילדים יתומים וילדים ממשפחות רווחה. כיום המוסדות משמשים לילדים הזקוקים לשהייה במוסדות פנימייתיים.
- ישיבת גרודנא באר יעקב, נוסדה בשנת ה'תשכ"ו על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן באשדוד. בשנת תש"ס ישיבה זו התנתקה מישיבת האם ומתנהלת באופן עצמאי. בראשותה עמד הרב דב צבי קרלנשטייןעד לפטירתו בשנת תשע"ו. ולאחר פטירתו התפלגה הישיבה בעקבות סכסוך בין חתנו הרב שמידע לרב נחום רוזנבלט שפתח ישיבה וכולל אברכים בשם מאירת שמועה. ובראשות הישיבה השניה עומדים הרבנים צבי דרבקין ויצחק הקר.
כולל אברכים במודיעין עילית שבראשו עומד הרב אהרן פרג חתנו של הרב אליעזר כהנמן.
מאבק השליטה על הישיבה[edit]
מאז סוף שנות ה־90 של המאה ה־20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, במשך למעלה מעשור (1997–2009) התקיימו בישיבה מתיחות וחיכוך כמעט יומיומיים בין תומכי נשיא הישיבה הרב אליעזר כהנמן וראשי הישיבה רבי גרשון אדלשטיין והרב ברוך דב פוברסקי (מחנה זה מכונה "שונאים", בהגיה מלעילית), לבין תומכי ראש הישיבה הרב שמואל מרקוביץ (מחנה זה מכונה "מחבלים" בהגיה מלעילית). בעקבות הסכסוך נוצר פיצול חלקי במבני הישיבה כשבני המחנות תחמו את עצמם עם הזמן למבני פנימייה שונים. במסגרת המאבק שנויים במחלוקת המינויים של אנשי הצוות החדשים משני המחנות. בין הסכסוכים גלשו לעיתים לאלימות, והמשטרה נאלצה להתערב מספר פעמים. בשלב מסוים הורה הרב אדלשטיין לאנשי מחנה כהנמן הסרים למשמעתו לוותר על תפילות השבת והחגים בהיכל המרכזי של הישיבה ולקיים אותן בהיכל "אוהל קדושים" הסמוך, כדי להפחית את החיכוך. בהמשך הופרדו גם מקומות הישיבה בחדר האוכל ובפועל מתקיימות במבני הישיבה שתי ישיבות נפרדות לחלוטין, למעט ישיבה משותפת ב"היכל הישיבה". הסכסוך ממשיך להתפרץ מעת לעת, ובפרט בתחילת שנת הלימודים, כאשר מגיעים תלמידים חדשים.
מלבד ראשי הישיבה, הרב אדלשטיין והרב פוברסקי, הצליח הרב אליעזר כהנמן לגייס את תמיכתם של רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, רבי נסים קרליץ ורבי חיים קניבסקי. גיסו הרב מרקוביץ גייס את תמיכת רבי יוסף שלום אלישיב ורבי שמואל אוירבך.
בוררות באייר תשנ"ח החלו הצדדים בהליך בוררות בבית דין בני ברק. מצד הרב כהנמן עמד הדיין הרב פנחס שרייבר, מצד הרב מרקוביץ עמד הדיין הרב צבי פרידמן וכניטראלי עמד רבי נסים קרליץ. בהמשך הדיונים הופסקו[67] ובית הדין הוציא פסק ביניים עד להסכמה על הרכב חדש[68]. בכ"ו בסיוון תשנ"ט חתמו הצדדים על שטר בוררות זבל"א עם הדיינים הרב שרייבר מצד הרב כהנמן, הרב מאיר הייזלר מצד הרב מרקוביץ והרב חיים גדליה צימבליסט כניטראלי, ובכ"ג אדר א' ה'תש"ס הוציאו פסק בעניין. הפסק לא קבע באופן עקרוני את הבעלות בישיבה, אלא בפסק דין בגדר 'פשרה הקרובה לדין' [כפי לשון הפסק], באופן מעשי הבוררות קבעה כי הרב אליעזר כהנמן יהא אמון על ההיבטים הכלכליים וניהולה הגשמי של הישיבה[69], הפסק אשרר את מינוים של ראשי הישיבה הרב אדלשטיין והרב פוברסקי, וקבע כי אליהם יצטרף הרב מרקוביץ', תחילה באמירת שיעור לבני שיעור ג' ושיעור כללי אחת לשבועיים, ולאחר שנתיים 'יהיה כשאר ראשי הישיבה לכל ענייני הכבוד' [כפי לשון הפסק][70]. כמו כן, ע"פ פסיקה זו, קבלת התלמידים תיעשה באופן שיוויוני על ידי שני הצדדים, כשבכל שנה אחד הצדדים יהיה זה המנהל את הרישום, כשלשני הצדדים זכות ווטו. כמו כן, נקבע גם כי קבלת אנשי צוות חדשים תיעשה אך ורק על ידי שני הצדדים, כשלכל צד זכות ווטו בנושא. לאחר הפסק נחלקו הצדדים על משמעות המילים 'לכל ענייני הכבוד' אשר נכתבו בפסק, ובהמשך ניתנו הבהרות לפסק על ידי הרב צימבליסט והרב הייזלר[71]. הרב שרייבר התנגד להבהרות בטענה שאינם הפרשנות הנכונה לפסק ובשלב מסוים פרש מן הבוררות כשהוא מותח ביקורת על התנהלות ההליך כולו הרב צימבליסט שישב בראש ההרכב דחה את המהלך וקבע כי ההרכב ימשיך לדון בתיק. בשנת 2005 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הבוררות במעמד צד אחד, אך כשנה לאחר מכן ביטל בית המשפט העליון את אישור הבוררות והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי[72].
עם פטירת נשיא הישיבה הרב אברהם כהנמן, בנו של מייסדה הרב כהנמן, בשנת תשס"ט (2009), הוריש בצוואתו את זכויותיו בישיבה לרעייתו רבקה. לפי הצוואה אם לא תהיה רבקה בין החיים בשעת פתיחתה, יחולק החלק שלה בין הבן אליעזר (60%) נוסף על חלק שהקנה לו בחייו (10%), לבין הבת ציפורה אשת הרב שמואל מרקוביץ (40%). שלושים יום לאחר פטירתו ייפתה האלמנה רבקה את כוחו של בנה אליעזר לנהל בשמה את הישיבה. למרות זאת, בפועל לא השפיעה הצוואה על הסכסוך שהיה מוטל אותה עת בבוררות, והתעוררה מחלוקת משפטית באשר לתוקפה של הצוואה והסמכויות הנגזרות ממנה. שני הצדדים טענו כי הצוואה מחזקת את מעמדם המשפטי וכי עולה ממנה כי דעת המנוח הייתה לטובתם.
בשנת 2013 פנה הרב כהנמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לפסול את הבוררים, הרב הייזלר והרב צימבליסט, שהמשיכו לדון בתיק, בטענה שפעלו שלא כהוגן ועשו יד אחת עם הרב מרקוביץ, אולם בית המשפט דחה את הבקשה[73]. גם ערעורו על החלטה זו בבית המשפט העליון נדחה[74].
בשנת 2014 הגיש הרב מרקוביץ לבוררים בקשה לשינוי הפסק, הבוררים הרב הייזלר והרב צימבליסט החלו לדון בשינויים ובעקבות כך פרש הבורר מטעם הרב כהנמן בטענה לחוסר סמכות. הרב כהנמן מינה את הדיין הרב משה פרקוביץ לבורר מטעמו והדיונים התחדשו[75]. בעקבות חידוש הדיונים, שיגרו שלושה דיינים מבית הדין של רבי נסים קרליץ מכתב לבורר הרב צימבליסט ובו כתבו כי "אין להמשיך הבוררות, ואין לזה שום תוקף על פי התורה, וכל כוחם הוא רק מכח הערכאות בלבד". על המכתב חתמו גם הרב אהרן לייב שטיינמן והרב חיים קניבסקי[76]. בעקבות זאת פנה הרב כהנמן לבית המשפט בדרישה לבטל את הבוררות והציג מכתב בחתימת הרב צימבליסט ובו נכתב שאם הרב שטיינמן ימצא לנכון לבקש מהבוררים שלא להתכנס יקבלו את דעתו. אולם בית המשפט דחה את הבקשה[77]. בהמשך לכך, בדצמבר 2014 ניתן פסק בוררות ובו כתב הרב צימבליסט כי הרב מרקוביץ וקבוצתו "הם ממשיכי ישיבת פוניבז' המקורית" ואילו הרב כהנמן ואנשיו הקימו ישיבה נפרדת[78]. אנשי הרב כהנמן ערערו על פסק הבוררות[79] ובאוגוסט 2015 ביטלה אותו שופטת בית המשפט המחוזי יהודית שבח בטענה כי פסק 2000 הוא סופי ולא ניתן לשינוי[80]. בנוסף, השופטת קבעה שמערכת היחסים בין שלושת הבוררים הפכה כה עכורה, עד שקמה עילה להעבירם מתפקידם, לאחר שיקבלו הכרעה סופית בעניין סכומי הכסף השוטפים שיועברו לרב מרקוביץ ולתלמידיו. קביעה זו בוטלה על ידי בית המשפט העליון, שהורה שהבוררים ימשיכו בתפקידם, ושמצופה מהם להתנהל באופן מקצועי ומכבד[81]. בתחילת 2018 הגיש הרב כהנמן בקשה נוספת לפסול את הדיינים צימבליסט והייזלר מתפקידם, בעקבות ראיות חדשות[82]. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט[83].
פסק הבוררות האמור הביא להתלקחות מחודשת של הסכסוך בין הצדדים, שהובילה לאלימות, להשחתה של הספרייה ולמאבקים סביב תפילת ערבית בבית המדרש המרכזי של הישיבה. בשנת ה'תשס"ח (2008) הושלך גביע לֶבֶּן על רבי גרשון אדלשטיין. בעקבות זאת התקיימה עצרת מחאה על ביזויו בהיכל הישיבה, בהשתתפות רבי חיים קניבסקי, רבי מיכל יהודה ליפקוביץ שאף נשא את הנאום המרכזי, רבי יעקב אדלשטיין, רבי נסים קרליץ שאף הוא נשא דברים, וראשי ישיבות נוספים. רבי אהרן יהודה ליב שטינמן שלח מכתב לעצרת.
עם פרוץ מגפת הקורונה ב-2020, נמנעו אנשי הרב כהנמן מקיום לימודים בהיכל המרכזי, עקב אי יכולתה לעמוד בהנחיות הבריאות בתנאים אלו. מצב זה איפשר לאנשי הרב מרקוביץ שלא הקפידו על הנחיות אלו להשתמש באופן בלעדי בהיכל המרכזי במשך קרוב לשנה, עד להתערבות בית המשפט במאי 2021, אז קבע בית המשפט כי עד להכרעה סופית בסכסוך יחולקו מקומות הישיבה בהיכל המרכזי באופן שוויוני, חציו הדרומי של ההיכל ניתן לרב כהנמן, וחציו הצפוני לרב מרקוביץ. לאחר שהצו לא כובד בשבתות, הבהיר בית המשפט באוגוסט אותה שנה כי החלוקה השוויונית הזמנית בהיכל הישיבה חלה גם על ימי השבת ונזף באנשי הרב מרקוביץ שהפרו אותו למרות שהחלוקה השוויונית היטיבה עמם כשנתנה להם מעמד שווה על אף נחיתותה המספרית של הקבוצה.
לאחר שהתברר על ידי בית המשפט שהפסיקה כוללת את שבת החלו לעלות להיכל מספר מועט של תלמידי הרב כהנמן ובראשם הרב כהנמן בעצמו. זאת לאחר שנים שלא התפללו בהיכל בשבת. עם זאת, לאחר תקופה קצרה הפסיקו הרב כהנמן ותלמידיו להתפלל בהיכל הישיבה, וחזרו להתפלל בהיכל 'אהל קדושים'. בהמשך ניתנו קנסות על ידי בית המשפט לישיבת הרב מרקוביץ על ביזיון בית משפט ואף הרב מרקוביץ בעצמו אוים על ידי השופטת במאסר[דרוש מקור].
במהלך סבב זה של דיונים בבית המשפט, התפטר ביולי 2021 הבורר העליון הרב צימבליסט, שהואשם במשך השנים בידי אנשי הרב כהנמן בהטיה חד-צדדית, מתפקידו. במכתב ההתפטרות מנה הרב צימבליסט לצד מצב בריאותו את התנהלות אנשי הרב כהנמן ובאי כוחו כסיבה לפרישתו, תוך שהוא מטיח האשמות קשות באנשיו של הרב כהנמן על כך שהם ירדו לחייו [כלשונו במכתבו הנ"ל], וכן בבורר מטעמו הרב משה פרקוביץ[84]. בעקבות פרישתו מינה בית המשפט בספטמבר 2021 את השופט בדימוס דוד חשין לשמש כבורר בסכסוך בין הצדדים[85].
הסכסוך הארוך על הנהגת הישיבה היה הביטוי הראשון לפיצול המחנה החרדי־ליטאי לשני פלגים, פיצול שבא לידי ביטוי באופן רחב החל מ־2012, לאחר פטירת הרב יוסף שלום אלישיב
ארון הקודש מאיטליה[edit]
באולם בית הכנסת מוצב ארון קודש מסוגנן אשר הובא מאיטליה על ידי שלמה אומברטו נכון. ארון הקודש היה מוצב בבית הכנסת האיטלקי הגדול (Scula Grande Italiana) בעיר מנטובה שבאיטליה. לפי הכתובת שבמרכז הארון, הארון נבנה בשנת שיר, דהיינו שנת ה'תק"י (1750). בתחילת שנות השמונים שופץ ארון הקודש על ידי הרסטורטור רן שנער, מתרומה שהרים איל ההון היהודי לודוויג יסלזון.