עמוד ראשי

משנה תורה בהוצאה חדשה, מוגהת ומדויקת בכרך אחד

ספרו ההלכתי הגדול של הרמב"ם. נקרא גם הי"ד החזקה.

משנה תורה נחלק לארבעה עשר ספרים (ולכן מכונה לעיתים הי"ד החזקה). כל ספר נחלק לנושאים - "הלכות" (כגון "הלכות יסודי התורה" או "הלכות שבת"), וההלכות נחלקות לפרקים. כל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (פסקאות). החיבור כולל בסך הכול 14 ספרים, 83 נושאים ו-1,000 פרקים.

מבנה ותוכן

הספר מורכב מיד חלקים ולכן נקרא הי"ד החזקה. ואלו הם:

ספר המדע - הלכות יסודי התורה, דעות, תלמוד תורה, עבודת כוכבים ותשובה.

ספר אהבה - הלכות קריאת שמע, תפילה, תפילין, ציצית, ברכות ומילה.

ספר זמנים - הלכות שבת, עירובין, שביתת עשור, יום טוב, חמץ ומצה, שופר, שקלים, קידוש החודש, תעניות, מגילה וחנוכה.

ספר נשים - הלכות אישות, גירושין, יבום וחליצה, נערה בתולה וסוטה.

ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה, מאכלות אסורות ושחיטה.

ספר הפלאה - הלכות שבועות, נדרים, נזירות, ערכין וחרמין.

ספר זרעים - הלכות כלאים, מתנות עניים, תרומות, מעשר, מעשר שני ונטע רבעי, ביכורים ושמיטה ויובל.

ספר עבודה - הלכות בית הבחירה, כלי המקדש, ביאת המקדש, איסורי המזבח, מעשה הקרבנות, תמידין ומוספין, פסולי המוקדשין, עבודת יום הכיפורים ומעילה.

ספר קרבנות - הלכות קרבן פסח, חגיגה, בכורות, שגגות, מחוסרי כפרה ותמורה.

ספר טהרה - הלכות טומאת מת, פרה אדומה, טומאת צרעת, מטמאי משכב ומושב, שאר אבות הטומאה, טומאת אוכלין, כלים ומקואות.

ספר נזיקין - הלכות נזקי ממון, גניבה, גזילה ואבידה, חובל ומזיק, רוצח ושמירת הנפש.

ספר קנין - הלכות מכירה, זכיה ומתנה, שכנים, שלוחין ושותפין ועבדים.

ספר משפטים - הלכות שכירות, שאלה ופקדון, מלוה ולוה, טוען ונטען ונחלות.

ספר שופטים - הלכות סנהדרין, עדות, ממרים, אבל ומלכים.

ההתנגדות לספר

השגות הראב"ד

ר' תבנית:הידעת?/ל' שבט ה'תשס"ט

מפרשיו

פירושים רבים נכתבו על ספר זה עד כדי כך שמכון הלכה ברורה ובירור הלכה הוציא ספר שלם בעל שני כרכים שהוא "מפתח לפירושים על משנה תורה". המפרשים הבסיסיים: כסף משנה לרבי יוסף קארו, לחם משנה לרבי אברהם די בוטון, מגיד משנה לרבי וידאל די טולושא, הגהות מימוניות, מגדל עוז, משנה למלך לרבי יהודה רוזאניס, הגהות הרמ"ך לרבי משה הכהן ופירוש מהר"י קורקוס לרבי יוסף קורקוס. ישנן גם את השגות הראב"ד מאת הראב"ד השני, שבמיעוטן מפרש את הרמב"ם, ואף באלה שבא לחלוק עליו ניתן ללמוד על הבנתו בדברי הרמב"ם.

ההערצה אליו

מרן הבית יוסף כותב בהקדמת ספרו שפסק בעיקר על פי שלושת עמודי ההוראה ואחד מהם הוא הרמב"ם. כבר בראשונים מצאנו יחס של הערכה אליו ורבים מצטטים את דבריו. המאירי למשל מביאו מאות פעמים. רבים מגדולי ישראל התמקדו בלימודו יותר משאר הספרים, למשל ר' יוסף רוזין -הרוגאצ'ובר, ר' חיים מבריסק והולכי דרכו- צאצאיו ותלמידיו. רבים ראו בו כפוסק שעל פיו ישק כל דבר -חלק ניכר מעדת התימנים ועוד קהילות ובודדים.

דרכו בפסיקת הלכה

הרמב"ם בדרך כלל לא מביא את המקורות להלכות. הוא רצה לכתוב ספר מקורות אך לא עלה בידו. המקורות להלכות הם התלמודים ומדרשי ההלכה. בנוסף הוא מביא את דברי החכמים שקדמו לו מאז חתימת התלמוד וקורא להם הגאונים. הוא גם מזכיר את רבותיו הר"י מיגאש והרי"ף. לעיתים פוסק כירושלמי נגד הבבלי. לא מביא מהקבלה.

גרסאות

מחמת ריבוי ההעתקות של הספר נתרבו הגירסאות. וכבר בזמן הרמב"ם שאלו אותו שאלות על חיבורו וכמה פעמים ענה שהנוסח שלפני המקשה לא נכון. (עיין שו"ת הרמב"ם). בדורות האחרונים רבים ניסו לערוך על פי כתבי יד ודפוסים ישנים נוסח מדויק של הרמב"ם. המפורסמת היא מהדורת שבתי פרנקל.

סגנון הכתיבה

הרמב"ם כותב שבחר לכתוב את ספרו כמו המשנה- בעברית, הלכות פסוקות.

מביא את הדעה שפוסק בלי שם האומר ואין בזה בעיה מצד "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" שהרי בתלמודים ובמדרשים נזכר כבר שם האומר.

לשונו נחשבת למדויקת מאוד ומכונה "לשון הזהב של הרמב"ם". ישנם דברים הנלמדים ממילה אחת או אפילו מסדר ההלכות.

הרמב"ם הולך מן הכלל אל הפרט דהיינו מתחיל בהלכות היסודיות ואחר כך עובר לענינים הפרטיים בניגוד למשנה ולתלמוד שהרבה פעמים עוסקים בענינים נדירים ופרטים צדדיים בהתחלה. הפרקים הם לפי נושאים.

הרמב"ם נוהג לפעמים לסיים נושא או ספר בדברי אגדה הקשורים לענין.

כתבו האחרונים, כי הרמב"ם דייק בלשונו (כיוון שהלשון המצויה בידינו היא לשונו המקורית ולא תרגום), ולכן יש לדקדק בלשונו כפי שמדקדקים בגמרא, ואפילו מסדר העניינים ומיקומם אפשר ללמוד דברים. (יד מלאכי- כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג סעיף ג, משפטי שמואל סימן ק"ך, מגדל עוז בכמה מקומות, אמרי שפר עמ' שלד).

היקף הנושאים

הרמב"ם רצה בספרו לסכם את המידע ההלכתי כולו שהצטבר עד ימיו.

לכן הוא עוסק בכל תחומי ההלכה ואפילו בהלכות שאינן נוהגות בימינו כגון בית המקדש וטהרה.

מכיוון שכך הוא נחשב לפוסק העיקרי והכמעט בלעדי בעניני הלכות התלויות בארץ.

אף על פי כן מצאנו גם בהן מקומות שהלכו בהם בניגוד לשיטתו - למשל ביעור פירות שביעית.

להמשך הערך