Beit Midrash
  • Jewish Laws and Thoughts
  • Ein Aya
  • Ein Aya
קטגוריה משנית
undefined
5 min read 44 min listen

ב"ה
הרב קוק והכוונת הדימיון
"Taming the Inner Wild: Rav Kook and Harnessing the Power of Imagination"
1. מסכת שבת דף ס ע"א
סנדל המסומר מאי טעמא? אמר שמואל: שלפי הגזרה [השמד] היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו: הנכנס - יכנס, והיוצא - אל יצא. נהפך סנדלו של אחד מהן, כסבורין הם: אחד מהן יצא, וראוהו אויבים, ועכשיו באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. רבי אילעאי בן אלעזר אומר: במערה היו יושבין, ושמעו קול מעל גבי המערה. כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. רמי בר יחזקאל אמר: בבית הכנסת היו יושבין, ושמעו קול מאחורי בית הכנסת, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. באותה שעה אמרו: אל יצא אדם בסנדל המסומר. אי הכי, בחול נמי ליתסר! - מעשה כי הוה - בשבת הוה. - ביום טוב לישתרי! אלמה תנן:

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, ז על מסכת שבת דף ס ע"א
א. סנדל המסומר מ"ט. הרעיונות והפעולות המקבילים אלה מול אלה, פועלים זה ע"ז. האדם בקומתו הרוחנית מכוון הוא לקומתו החומרית.
ב. העקב הרוחני הוא הדמיון המרשים את הציורים בחיצוניותם, הוא צריך להיות עומד בתכונתו להגן על הצד השפל בציורים, שלא יהיו מטושטשים. אמנם פועל הוא הרבה לעוֵור עינים מהסתכלות הרוחנית הבהירה, אבל א"א לאור השכל להציג כף רגלו על הארץ, אם לא ישים עליו את נעלי הדמיון.
ג. בהתקדשות גדולה צריכים המנעלים להיות ניתרים, "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג, ה). המנעל והסנדל הבינוני, מכוון הוא לעומת הדמיון הטבעי הנדרש לשמירת ההצטיירות החושית. אמנם ההשתקעות היתירה, העמקת ההרגשה החושית ע"פ ציורה הדמיוני והקבעה בחזקה, מכוונת היא לצורת סנדל המסומר, אשר אמנם א"א לומר לההמון דוקא עד פה תבא (עפ"י איוב לח, יא) בהשתקעות הציורים, כי מעמד הרוח עושה את פעולתו לפי הכנתו, ע"כ רק בהתגלות המכשלה יוכל הדבר [ל]בא לידי הגדרה. וצריכין אנו לדעת מהותה של המכשלה, שראוי לגזור עבורה פעולה כזאת המקבלת אל התכנית ההוה של ההכרה ההמונית המסומרת במערכת דמיונותיה.

3. הראי"ה קוק, אורות הקודש א, עמ' נג- החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד’ את שיבת ציון.

4. ריה"ל, ספר הכוזרי מאמר ג, ה
ומצוה המדמה להמציא ההדור שבצורות הנמצאות אצלו בעזר הזכרון, לדמות אליו הענין האלהי המבוקש, כמו מעמד הר סיני ומעמד אברהם ויצחק בהר המוריה, וכמו משכן משה וסדר העבודה וחול הכבוד בבית המקדש, וזולת זה הרבה.

5. אורות, ישראל ותחיתו יז, עמ' לד-לה
א. כָּל הַתַּרְבּוּת הַזְּמַנִּית בְּנוּיָה הִיא עַל יְסוֹד כּחַ הַמְדַמֶּה 116. זוֹהִי מוֹרֶשֶׁת גּוֹרָלָם הָאֱלִילִי שֶׁל עַמֵּי הַתַּרְבּוּת הָאֲחוּזִים בַּכּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאָה הִתְפַּתְּחוּת הַיּפִי הַגּוּפָנִי בְּפעַל וּבְצִיּוּר מַעֲשִׂי. הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּכְלֵל כּחַ הַמְדַמֶּה, וְעִמּוֹ מִשְׁתַּכְלְלִים הַמַּדָּעִים הַמַּעֲשִׂיִּים וְהַנִּסְיוֹנִיִּים, וְעַל-פִּי עֲלִיָּתוֹ שֶׁל כּחַ הַמְדַמֶּה וּתְפִיסָתוֹ אֶת הַחַיִּים מִסְתַּלֵּק הָאוֹר הַשִּׂכְלִי, מִפְּנֵי שֶׁחוֹשֵׁב הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁכָּל הָאשֶׁר תָּלוּי בְּפִתּוּחוֹ שֶׁל כּחַ הַמְדַמֶּה. וְכה הוֹלְכִים הָעִנְיָנִים בְּהַדְרָגָה, עַד שֶׁשְּׂרִידֵי הַשֵּׂכֶל שֶׁבְּרוּחַ הַחָכְמָה הַחוֹלוֹנִית גַּם הֵם הוֹלְכִים וְנֶעֱתָקִים אֶל כּחַ הַמְדַמֶּה. הַמְּלִיצִים וְהַמְסַפְּרִים, הַדְרָמָתוֹרִיִּים וְכָל הָעוֹסְקִים בָּאָמָּנֻיּוֹת הַיָּפוֹת נוֹטְלִים מָקוֹם בְּראשׁ הַתַּרְבּוּת, וְהַפִילוֹסוֹפְיָה פּוֹסַחַת וְצוֹלַעַת וְאֵין לָהּ מַעֲמָד מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׂכֶל הַנָּקִי הוֹלֵךְ וּמִסְתַּלֵּק.
ב. כְּפִי סִלּוּקוֹ שֶׁל הַשֵּׂכֶל וְרוּחַ הַחָכְמָה כֵּן חֻצְפָּא יִסְגֵּי וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, יִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעֱדֶרֶת וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב 117. אוֹתָהּ הָעֲדִינוּת הַפְּנִימִית, הַבָּאָה מֵרוּחַ- הַחָכְמָה, הוֹלֶכֶת וּנְמוֹגָה, הַשְּׁאִיפָה לְרוּחָנִיּוּת וַאֲצִילוּת, לִדְבֵקוּת אֱלֹהִית, לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, לְזךְ הַמּוּסָר, בְּרוּם טָהֳרָתוֹ, לְצִיּוּרֵי הַמֻּשְׂכָּלוֹת מִצַּד עַצְמָם וְנִצְחִיּוּתָם, נַעֲשֵׂית חָזוֹן יָקָר, וּכְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה, הַנּוֹהֶגֶת בָּעוֹלָם בִּכְלָלוֹ, נוֹהֵג הַדָּבָר בְּיִשְׂרָאֵל כְּלַפֵּי רוּחַ-הַקּדֶשׁ וְאַהֲבַת הַתּוֹרָה בְּרוּחַ פְּנִימִי וְרַעֲנַנּוּת עַצְמִית שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַנֶּאֱמָנָה, וּבָעוֹלָם שׁוֹלֵט רוּחַ מְגֻשָּׁם. "אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבּקֶר יאכֵלוּ" 118.
ג. אָמְנָם כָּל-זֶה הוּא יְסוֹד עֵצָה מֵרָחוֹק, עֲצַת ד' הִיא לְהַשְׁלִים אֶת כּחַ הַמְדַמֶּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּסִיס בָּרִיא לָרוּחַ הָעֶלְיוֹן שֶׁמּוֹפִיעַ עָלָיו, וּמִתּוֹךְ הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁל הַתְּפִיסָה הָרוּחָנִית שֶׁקָּדְמָה בְּיִשְׂרָאֵל הֻכְרַח כּחַ הַמְדַמֶּה לְהִתְמוֹגֵג, מַה שֶּׁגָּרַם חֲלִישׁוּת לַאֲחִיזַת רוּחַ-הַקּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁעָתִיד לָבוֹא עַל-יְדֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. עַל-כֵּן מִתְבַּסֵּס כָּעֵת רוּחַ הַמְדַמֶּה עַד שֶׁיִּגָּמֵר בְּכָל תֵּאוּרוֹ, וְאָז יִהְיֶה כִּסֵּא נָכוֹן וְשָׁלֵם לְרוּחַ ד' הָעֶלְיוֹן וְיֻכְשַׁר לְקַבֵּל אוֹר רוּחַ הַקּדֶשׁ עָלָיו, שֶׁהוּא רוּחַ ד' "רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ד'" 119.
116 ע' מורה-נבוכים תרגום תיבון חלק ג פרק מח. 117 [משנה] סוטה מט:
118 קהלת י, טז. 119 ישעיה יא, ב.

6. אורות / ישראל ותחיתו / יח, עמ' לה-לו
א. כּחַ-הַמְדַמֶּה זֶה הֻכְרַח לִהְיוֹת נִדְחֶה וְנִלְקֶה קְצָת עַל-יְדֵי שִׁפְעַת רוּחַ הַדַּעַת הָעֶלְיוֹן שֶׁל רוּחַ הַקּדֶשׁ הַנִּשְׂגָּב שֶׁבִּמְקוֹר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֻכְרַח לְהַקְדִּים וְלָבוֹא לָעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁלּא יוּכַל הָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם עַד אֶלֶף דּוֹר בְּלֹא אוֹר תּוֹרָה 120, שֶׁהִיא אוֹצַר כָּל הַדַּעַת. מִכָּל-מָקוֹם יְסוֹדוֹ הַיְסוֹדִי נִשְׁאַר בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַקֻּרְטוֹב הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ הוּא בֶּאֱמֶת יְסוֹד כָּל הַיּפִי, וּמִתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי חֶזְיוֹן הַנְּבוּאָה, שֶׁאוֹר הַקּדֶשׁ מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכוֹ, "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" 121;
ב. וּבְכָל זאת מֻנָּח גַּם בַּנְּבוּאָה יְסוֹד הַצִּמְצוּם שֶׁל הָאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְצֻחְצַחַת 122, וּמִפְּנֵי זֶה קְרוֹבִים אֻמּוֹת-הָעוֹלָם לִקְלֹט קְצָת מִן הֶאָרַת הַנְּבוּאָה וּרְחוֹקוֹת הֵן מִן אוֹר הַתּוֹרָה. אֲבָל לְיִסוּד בִּסּוּסָהּ הַגַּשְׁמִי שֶׁל הָאֻמָּה, הַהִתְקַשְּׁרוּת הָאַרְצִית עִם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִתְרַתְּקוּת הָאֻמָּה אֶל עַצְמוּתָהּ וְצִמְצוּם כּחָהּ שֶׁלּא יִתְפַּזֵּר, כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָעוֹלָם רָאוּי לְאַגֵּד הַכּל בַּשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן, מֻכְרַחַת הִיא חָכְמָה תַּתָּאָה לְמַלֵּא אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הַמְדַמֶּה הוּא מַלְבִּישָׁהּ הַרְבֵּה וְהִיא מְבַצֶּרֶת מִדַּת- הַדִּין בָּעוֹלָם, עַל-יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת אֶל הַקִּנְיָנִים הַזְּמַנִּיִּים בְּחַיֵּי כָּל יָחִיד וְהַהִתְעַנְיְנוּת הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַכְּלָל לְחַיֵּי הָרְכוּשׁ וְהַמִּשְׁטָר הַמֶּמְשַׁלְתִּי מִצַּד עַצְמָם. כְּשֶׁלּא הִגִּיעַ עֲדַיִן הַזְּמַן שֶׁל כָּל הַטּהַר לְהוֹפִיעַ אֶל הַמְּרוֹמִים הַמְּגַמָּתִיִּים, נִשְׁלְחוּ מֵאֵת יְהוֹשֻׁעַ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּבָאוּ לְבֵית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב 123, וְהַכּל נִקְשַׁר בַּקּדֶשׁ וּבַטּוּב הָעֶלְיוֹן, אֲבָל מִדַּת-הַדִּין מִתְעוֹרֶרֶת וְיִרְאַת-הָענֶשׁ הָאֲמִתִּית נִצְרֶכֶת לְפִי עֵרֶךְ הַשְׁלָטַת כּחַ הַמְדַמֶּה וְהִתְעַמְּקוּתוֹ.
ג. אֲבָל בְּעַצְמִיּוּת הַחֵפֶץ הָאֻמָּתִי לֹא נִשְׁלַם אָז עֲדַיִן הַפַּרְצוּף הַדִּמְיוֹנִי, לַאֲחִיזַת הַדַּעַת בְּהַגְלָמָתוֹ מִצַּד אֶחָד וְהַיּפִי בְּכָל תֵּאוּרָיו מִצַּד הַשֵּׁנִי, וְזֶה הֻשְׁלַם בִּימֵי שְׁלֹמה: "אָז תָּבאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זנוֹת" 124 לִפְנֵי מִשְׁפַּט מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא ד'. אָמְנָם עַל-יְדֵי הַהִתְעָרְבוּת שֶׁל הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת, עִם חֻלְשַׁת-הַכּחַ לְעַכֵּל דְּבָרִים זָרִים, יָצְאָה הָרִשְׁעָה שֶׁגָּרְמָה לְיִסּוּד כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי 125, וְסִנּוּנֵי הַיְסוֹדוֹת הֻצְרְכוּ לְהַאֲרִיךְ עִדָּן וְעִדָּנִים, עַד שֶׁנִּתְגָּרֵשׁ כּחַ הַמְדַמֶּה מִשְּׁלִיטָה רְחָבָה בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל, וְיִצְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה נֶעֱצַר "בְּדוּדָא דְּאַבְרָא" "וּנְכִיס יִצְרָא" 126, וּלְעֻמַּת זֶה אֵין עוֹד נָבִיא אִתָּנוּ וְלַהֶבֶת אַהֲבַת הָאֻמָּה וְהָאָרֶץ אֵינֶנָּה מֻרְגֶּשֶׁת בְּאוֹתוֹ הַטַּעַם הֶעָמק שֶׁל יְמֵי הַטּוֹבָה.
ד. וְהַדְּבָרִים מְקֻשָּׁרִים עִם צַעַר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, עַד שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים עִקְּבוֹת כּחַ הַמְדַמֶּה מִתְגַּלִּים וְאַהֲבַת הָאָרֶץ מִתְעוֹרֶרֶת. מִתְרָאֶה הַדָּבָר בִּשְׁמָרָיו, אֲבָל עוֹמֵד הוּא לְהִזְדַּכֵּךְ. "הַקָּטן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם, אֲנִי ד' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" 127.

120 חגיגה יג:-יד. 121 הושע יב, א. 122 יבמות מט: 123 יהושע ב, א; עץ-חיים שער הקליפות, פרק ב ד. 124 מלכים-א ג, טז; עץ-חיים שער הקליפות פרק ד ושער קליפת נגה פרק ט, ספר הליקוטים [לאר"י בעריכת הרש"ש] יהושע. 125 שבת נו: 126 יומא סט: [דוּד של עופרת]; עבודה-זרה יז.-: [שנשחט יצרו]. 127 ישעיה ס, כב.


Popular Lessons
Recent Lessons
Recent Lessons
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il