Beit Midrash
  • Jewish Laws and Thoughts
  • Ein Aya
  • Ein Aya
קטגוריה משנית
undefined
3 min read 42 min listen


ב"ה
אהבה או תאוה- חיים או מוות?
The Physics of Passion: Love, Life & Giving or Taking & Death

1. שבת דף סב ע"א
"וברגליהן תעכסנה" (ישע' ג, עכ"ס- ל' שרשרת/תכשיט, או נחש), א"ר יצחק דבי ר' אמי, מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהן, ומכניסות יצה"ר בהם כארס בכעוס [פרש"י: נחש כעוס].

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, לא, על מסכת שבת דף סב ע"א
א. כשהחיים מתרוקנים מכל מגמה רוחנית, הולכים הם ומתדלדלים, אין להם שוב שום יסוד למנוחתם ואינם תופסים מכל מחזותיהם הרבים כ"א את השכרון של התאוה הגסה, שהוא מרעיל את הנשמה. והתכונה הרעה הזאת כשמתגברת, מתחזקת באדם לחפץ טבעי להנסיך ג"כ מרוח שכרונו על כל האחרים העלולים לכך.
ב. זאת היא הדיוטא היותר שפלה של שפלות החיים, כשהם פוחתים והולכים לרגלי הגאוה המבזבזת את פנימיותם, שהריח הטוב המוכשר לעדן את החיים ולבשמם, בהכשר למושגים טהורים ורעיונות נעלים וקדושים המרהיבים את הלב, והנשמה מתרוממת על ידם בקדושה והכשר חכמה הוא יורד עד השימוש השפל של השתכרות בזויה, עד שהכח הנוטה להיטיב גם הוא מתרעל ומתקלקל. והשכרון הזה כשהוא מתגבר, עיקר כונתו הוא רק לקלקל ולבלבל את יושר החיים, בכעס של ארס נחש זועף, המכוין להכעיס להשחית ולחבל. וזה בא מתוך זעף פנימי, העולה מתוך הריקניות שבלב, מצד אפיסת התוכן הפנימי של החיים, כיון שסרה מהן הקדושה העליונה המעדנת אותם בעונג חי העולמים.
ג. ומהומת החיים, המלאה בסידור פראי את כל הקומה כולה שנהפכה למוקד שאול, יורדת ומקפת את כל רשעתה ברגלים, אברי התנועה, מסבבי התרחבות החיים החברותיים, שבהם מתגלה כל הכרעת הרע של ארס השיקוץ, של זוהמת החיים, עד שמתפשט ע"י פעולתם להרע ג"כ על המושפעים, להכניס בהם יצה"ר כארס בכעוס.
ד. הטומאה אינה יודעת מכל טהרת לב של אהבה ונעם, אע"פ שנופת תיטופנה שפתותי (עפ"י משלי ה, ג), כ"א פנימיות הוייתה היא איבה וכעס נורא, לאבד את החיים ואת כל ערכם. והנעם המדומה הוא רק לשימוש של מצודה, להגדיל פעולת הרשע, כדי להרבות האבדון ולהעמיק את השחתת הארס.
3. משנה, כתובות ה, ה- רבי אליעזר אומר: אפילו הכניסה לו מאה שפחות – כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה.

4. רמח"ל, ספר מסילת ישרים פרק יא- ויותר ירצו בבטלה המביאה לידי שעמום ולידי זימה ולידי גזל ולידי כל גופי עברות שלא להשפיל מעלתם ולהבזות כבודם המדומה.

5. רמב"ם, ספר מורה הנבוכים ג, מא
דע שגודל העונש וחזוק צערו וקטנותו וקלות סבלו, יהיה בבחינת ארבעה דברים. הראשון גודל החטא, שהפעולות שיבא מהם הפסד גדול עונשם גדול, והמעשים שהפסדם מועט עונשם מועט, והשני רוב המצאו, שהדבר שהוא נמצא יותר ראוי שימנע בעונש חזק, אמנם מה שימצא מעט, במעט מן העונש עם מיעוט המצאו מספיק במניעתו. והשלישי רוב ההסתה בדבר, שהענין שהאדם ניסת בו יותר, להיות התאוה מביאה אליו מאד, או לרוב ההרגל, או שיש בהנחתו צער גדול, בידוע שלא ימנע ממנו אלא על יראת דבר גדול. והרביעי קלות עשות המעשה ההוא בהסתר ובהעלם בענין שלא ירגיש בו זולתו, כי מניעת זה א"א אלא ביראת עונש גדול וחזק.

6. מסכת שבת לג ע"ב
א. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא... אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו.
ב. איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
ג. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. – א"ל לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.
7. ברכות מג: איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר זה הריח.
8. שמות ל, ז- והקטיר עליו אהרן קטרת סמים, בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלת אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, קטרת תמיד לפני ה' לדֹרֹתיכם.


Popular Lessons
Popular Lessons
Recent Lessons
Recent Lessons
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il