Beit Midrash
  • Jewish Laws and Thoughts
  • Ein Aya
  • Ein Aya
קטגוריה משנית
undefined
6 min read 36 min listen

ב"ה
Rav Kook's Directions for 'Antinomians'
1. הראי"ה קוק, עין איה, שבת ה, פד על מסכת שבת דף נו ע"ב
אמר רב יוסף, הוה יתיבנא בפרקא והוה קא מנמנמא, וחזאי בחלמא דקא פשט ידיה וקבליה. א. עולם המעשה הוא בנוי ומשוכלל על פי חקים מיוחדים וגדרים הנדרשים מאד לשמירת שלומו וטהרתו. ע"פ זה קצובים הנם הלימודים שאפשר להם להיות מתחלקים פרקים פרקים, שאינם נסקרים בפעם אחת ולמעלה מכל סדרים כלהט החרב המתהפכת 1. אמנם החזיון הפנימי שהנפש מתבודדת בעצמותה, כשמתנשאת מעל לכל הגבולים הצרים של העולם המעשי, הם מנשאים את הנפש לעולם אחר לגמרי, עד שלפעמים לא יוכל האדם למצא את מקום היחש שבין אותם החזיונות הפנימיים שהנם כ"כ ישרים גבוהים ורחבים, עם אותו הדיוק הפרטי הפרקי של העולם המעשי.

ב. החזיון שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה, עולם הגבול עם העולם המחשבי המתנשא בגבורתו מעל הגבולים, הוא המעורב ברשמי עולם החיצון המעכב ומגביל עם רשמי עולם הפנימי המשוטט לכל צדדיו ברחבה, לשא דיע על אדם בלתי מצוי, שמרחב דעתו וגובה מוסרו הוא חזיון בלתי נפרץ, עד שהשפלתו צריכה היא גם היא תלמוד, ותשובתו והטבת דרכו בשינוי לטובה היא תורה גדולה, שלפי גדולתו הוא צריך לחדש לעצמו מסילה גדולה חדשה ובלתי מורגלת כלל. לא ציור כללי המוכן ועומד מראש נוכל לחוש כאן, לא הציור המראה את האמת הגדולה המוסרית הקבועה מראש מקדם, ידו של הקב"ה שהיא פשוטה לקבל שבים, וידי אדם מתחת כנפיהם 2.
ג. אבל כאן יד חדשה הנה נשלחה מחדש, כח עליון נערץ ונשגב, הסולל לו באור ד' אשר עליו אורח חדש ונתיבות חדשות, להפוך את הרעה לטובה, ואת הכחות הרעים לטובים. ולא רק להפכם, כ"א להראות את מקור נביעתם ויסוד נטייתם, למען דעת ברוח נכון כמה ראוי לתן להם חופשה, שיגביהו עוף וילכו כאשר יתהלכו 3, וכמה יהיה ע"פ מדת אמיתה של תורה הדרך הישרה והכבושה לעצור בעדם, כמה מחלקי השפעה על הכלל ידרש להיות מעבר מזה וכמה מעבר מזה, כמה מכח המגביל שיסודו נמצא מפורט ע"פ הלימוד הקבוע והמפורט בפרקים הלימודיים, וכמה ע"פ ההדרכה החזיונית המתגלה לחכמי לב בהיותם מתרוממים מעל חוגם ומעל כל הגבול הסובב אותם, בחלום חזיון לילה אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתם 4.
ד. רק עם העליה עד אותו המקום ששם עומד הוא זה האיש הנפלא, שדרכיו והנהגותיו צריכים להיות נפלאים ועם זה מסודרים ומבוררים, יונקים מכל טוב ונשגב ומכל חק ומשפט, רק עם זה יהיה אפשר להעריכו. דוקא כדיתיבנא בפרקא, עומק הראוי לדברים מסודרים להלכה למעשה ולעיון פרטי בפרטי פרטיות, והוה קא מנמנמא בהתעלות חזיונית שאינה לגמרי מנתקת מעולם החיצוני ולא לגמרי מקשרת, היא מקשרת את שניהם יחד. והחזיון שנולד אז בזה המעמד המקושר, חזאי בחלמא, דבר חדש, חזיון נפלא שלא כפי הדרך הרגיל, פשיטת יד חדשה, וקבליה, "ימין ד' רוממה" 5.

1 עפ"י בראשית ג, כד. 2 יחזקאל א, ח. 3 עפ"י שמואל א כג, יג. 4 עפ"י איוב לג, טו טז.
5 תהילים קיח, טז.

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ה, י על מסכת שבת דף נד ע"ב
פרתו של ר"א ב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים.
א. כשם שבגוף בע"ח בעל שדרה, ובעל מרכז החיים, יוצאים ממקום המרכזי כל חלקי החיים הרחוקים, עד גידול השער והציפורן, וכולם יחד מתאחדים לצורה אחת של חיים שלמים, שרק אז הם שלמים כשהם עומדים באיחודם, וכיון שהם מתנתקים מיסוד המרכזי, הרי הם נובלים וערך החיים פוסק מהם, מה שאין כן הדבר בבע"ח הנמוכים, שאין להם מרכז מאחד, שכל חלק מתפתח לחיים זעירים בפ"ע. וכמו כן הוא המעמד בגוף שפל שאיננו אורגני, שכל חלק עומד הוא בפ"ע, בעולם המוסרי הדברים מתקשרים ג"כ, הצד העיוני והמעשי לכל סעיפיהם.

ב. תורת חיים, יש בה הצד הגבוה של החיים, יתרון המרכזיות, שהצד העליון העומד בערך של מרכז החיים, הוא מאחד את כל הדקדוקים המתרחבים והולכים ומתארכים, לפי אותה המדה של גדולת כח החיים שבמרכז, ועז גבורתו. כשם שבתגבורת כח לחץ הלב על זרם הדם השוטף בכל מרחבי הגויה המאורגנת, מתרבים האברים, גם הקיצונים, וכל המתיחס להם גם בתכלית המרחק הקטנות והטפלות, והם מתחברים ליסוד ולעיקר.

ג. ע"כ שני כחות מתנגדים נמצא כאן, כח עליון רודה ומאחד, מרדד את הפעולות הפרטיות כפי העליוניות הנשגבה שבאור היסודי. אמנם צריך ג"כ לפעמים כח שומר, המעיר על היחש הגדלותי, על ההבטה הנשגבה שאין החיים מצויים בדיוקים הפרטיים כ"א מצד העליון של הכח הכללי, להשמר בזה מאותה הטעות של השפלת ערך החיים הגדולים שבמצותיה של תורת אמת, עד למדת הנמיכות של החיים חסרי המרכז, המביא לחשוב על כל דבר פרטי מתפשט, שבו בעצמו יש חיים מספיקים לעצמו. השמירה הזאת אינה צריכה לבא בכונה, כי עכ"פ הצביון האורגני כשהוא מתקיים, הוא מושך בקרבו את כח החיים לפי טבעם, ולעולם יותר מסוכן הוא הצד השני, הטועה לחשוב שאפשר לבסס צורה של חיים שלמים במחוסרי אברים, ולהשאיר רק את התאים או התא המיוחד שבו המרכז מתכנס כשהגויה שלמה, באין הבין שהמרכז הוא נכבד רק בהשלמת הצורה לכל פרטיה, ויותר נכבד הוא בהתעטרה ג"כ עם רוממות מעלותיה והגדלת חייה לסעיפי סעיפים קרובים ורחוקים. אמנם מ"שומר אמת לעולם" (תהילים קמו, ו), אשר לו עצה ותושיה, "לו שוגג ומשגה" (איוב יב, טז), נכונוֹת הֵנה הסיבות שמידן תסוּבב השמירה הכללית לערך האורגני שבפרטיה של תורה, "כי אל דעות ד' ולו נתכנו עלילות" (שמואל א ב, ג).

ד. ע"כ יזדמן שיצא איזה מכשול פרטי דוקא מגדולי גדולים, איזו עזיבה של דקדוק, המביא לעורר את המחשבה הכללית לשוטט אל הדעה המקורית, ולהשכיל כי הפרטים המה ממבועי הכלל, ושלא מצד עצמם הם נכבדים כ"א מצד כח הכלל הצפון בהם. ולפעמים דוקא אדם גדול וכללי, המשוטט בצדדים העליונים של הכללים, ישגה באיזה פרט שנעלם ממנו לשעה ערך קישורו אל הכלל, ואם שאין זה כ"א משגה, שההשלָמה הברורה היא עם הכח הדייקני השב מדחיפה הנצחית של עז הכלל, מ"מ זה המשגה ילמד ויעורר רב תושיה.

ה. השגיאה אמנם תוכל להִולד, כ"ז שלא נתאחדה באחדות טבעית הדעה המשכלת עם הרצון היסודי שבנפש, כשצריך לנהל חשבון איך להתאים את הפרטים עם המבוע שלהם. כח הנשגב של חכמי אמת, הראויים לעמד בראש ההנהגה המעשית עם כל גדולתם העיונית המקורית, הוא שהרצון הטבעי שלהם כבר מאוחד הוא עם הדעה השלמה, עד שמוצא את כל פרטיו מתפרטים [מתפשטים] בטבע, כמו שהדיבור היותר שירי ומושכל מוצא את כל נטיותיו של הדקדוק המבטאי לנקודותיו וטעמיו.
ו. ע"כ, עם כל עליוניות המטרה שיש במכשול היוצא מגדולי הרוח, מ"מ מכשול הוא ואינו עומד במעלת התיקון הנעלה של כח הבנין של בוני העולם, ת"ח המרבים שלום בעולם*, אל תקרי 'בניך' אלא 'בוניך', שרצונם כבר הוא מלא חכמה וכליל יופי, עד שאנו משכילים יפה ש פרתו של ר"א ב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, שאמנם זה המחץ הקל הועיל בודאי לשימת לב על צד הקישור שצריך לִמצא עם היסוד העליון לדיקדוקים רחוקים פרטיים, ולהוקירם אח"כ בתור אמצעיים, יותר מִנמיכות הערך של מטרה בפ"ע שאפשר לצייר בהם באין דעה מקפת, מ"מ כ"ז אינו כ"א מכשול, שלא ברצון חכמים.

3. רבקה ש"ץ- אופנהיימר, "אוטופיה משיחית בתורת הרב קוק," כיוונים, (1) סתו, תשל"ט, ירושלים, עמ' 16
הרב אלכסנדרוב היה ציוני ויחד עם זאת ראה את התחיה היהודית בעינים של ספיריטואליסט מובהק, וחי בשכרון אנטינומיסטי הקשור בסדר החדש."

4. תשובות הראי"ה לרב שמואל אלכסנדרוב- אגרות ח"א עמ' קמז שמשיב לו הרב: "אין יסוד לבריחה ממצוות מעשיות," ובאגרת אחרת בעמ' קעג, "כבודו מרים על נס את ביטול המצוות של לעתיד לבוא... מה שנראין דבריו (של רש"א) לפעמים, כאילו הוא דוחק את הקץ של אותו לעתיד לבוא הרחוק שמצות בטלות בו, ולהעמידו דוקא בתקופה שלנו, המלאה שברון והתמוטטות, שהיא צריכה בנין ממשי ואימוץ מעשי דוקא," ובעמ' קעד, "כבודו מוצא סימנים להאנרכיזם הליברלי המוסרי ביהדות."

5. אורות עמ' קכא-קכג- נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון. גדולות הן מאד, מבקשות הן הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול. מבקשות הן אור גדול מאד, כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו... הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתאבון, נשמתם גבוהה מאד, - מאורות דתוהו. הם בחרו בהרס והנם מהרסים. העולם מתטשטש על ידם והם עמו, אבל תמצית האומץ שיש ברצונם היא הנקודה-של-קודש... אבל גבורי כח יודעים, שגלוי-כח זה הוא אחד מהחזיונות הבאים לצורך שכלולו של עולם, לצורך אמוץ כחותיה של האומה, האדם והעולם. אלא שבתחלה מתגלה הכח בצורת התהו, ולבסוף ילקח מידי רשעים וינתן בידי צדיקים, גבורים אריות, שיגלו את אמתת התקון והבנין... הסופות הללו יחוללו גשמי נדבה. ערפלי חשך אלו יהיו מכשירי אורים גדולים. 'ומאופל וממחשך עיני עורים תראינה'" (ישעיהו כט, יח).




Popular Lessons
Recent Lessons
Recent Lessons
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il