Beit Midrash

  • Jewish Laws and Thoughts
  • Ein Aya
To dedicate this lesson
Ein Aya Shabbat 5, 10

The Claim Against Rav Kook of Antinomianism- Belittling Religious Details

Some professors have accused Rav Kook of tendencies of antinomianism- and belittling the details of Jewish law, for the sake of unbridled and free spirituality. This class deals with Rav Kook's own answer and explanation, towards the end of his life, to such accusations.

undefined

Rabbi Ari Shvat

Kislev 5783
6 min read 43 min listen

1. שבת דף נד ע"ב, משנה
פרתו של ר"א ב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים.

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ה, י על מסכת שבת דף נד ע"ב
פרתו של ר"א ב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים.
א. כשם שבגוף בע"ח בעל שדרה, ובעל מרכז החיים, יוצאים ממקום המרכזי כל חלקי החיים הרחוקים, עד גידול השער והציפורן, וכולם יחד מתאחדים לצורה אחת של חיים שלמים, שרק אז הם שלמים כשהם עומדים באיחודם, וכיון שהם מתנתקים מיסוד המרכזי, הרי הם נובלים וערך החיים פוסק מהם, מה שאין כן הדבר בבע"ח הנמוכים, שאין להם מרכז מאחד, שכל חלק מתפתח לחיים זעירים בפ"ע. וכמו כן הוא המעמד בגוף שפל שאיננו אורגני, שכל חלק עומד הוא בפ"ע, בעולם המוסרי הדברים מתקשרים ג"כ, הצד העיוני והמעשי לכל סעיפיהם.

ב. תורת חיים, יש בה הצד הגבוה של החיים, יתרון המרכזיות, שהצד העליון העומד בערך של מרכז החיים, הוא מאחד את כל הדקדוקים המתרחבים והולכים ומתארכים, לפי אותה המדה של גדולת כח החיים שבמרכז, ועז גבורתו. כשם שבתגבורת כח לחץ הלב על זרם הדם השוטף בכל מרחבי הגויה המאורגנת, מתרבים האברים, גם הקיצונים, וכל המתיחס להם גם בתכלית המרחק הקטנות והטפלות, והם מתחברים ליסוד ולעיקר.

ג. ע"כ שני כחות מתנגדים נמצא כאן, כח עליון רודה ומאחד, מרדד את הפעולות הפרטיות כפי העליוניות הנשגבה שבאור היסודי. אמנם צריך ג"כ לפעמים כח שומר, המעיר על היחש הגדלותי, על ההבטה הנשגבה שאין החיים מצויים בדיוקים הפרטיים כ"א מצד העליון של הכח הכללי, להשמר בזה מאותה הטעות של השפלת ערך החיים הגדולים שבמצותיה של תורת אמת, עד למדת הנמיכות של החיים חסרי המרכז, המביא לחשוב על כל דבר פרטי מתפשט, שבו בעצמו יש חיים מספיקים לעצמו. השמירה הזאת אינה צריכה לבא בכונה, כי עכ"פ הצביון האורגני כשהוא מתקיים, הוא מושך בקרבו את כח החיים לפי טבעם, ולעולם יותר מסוכן הוא הצד השני, הטועה לחשוב שאפשר לבסס צורה של חיים שלמים במחוסרי אברים, ולהשאיר רק את התאים או התא המיוחד שבו המרכז מתכנס כשהגויה שלמה, באין הבין שהמרכז הוא נכבד רק בהשלמת הצורה לכל פרטיה, ויותר נכבד הוא בהתעטרה ג"כ עם רוממות מעלותיה והגדלת חייה לסעיפי סעיפים קרובים ורחוקים. אמנם מ"שומר אמת לעולם" (תהילים קמו, ו), אשר לו עצה ותושיה, "לו שוגג ומשגה" (איוב יב, טז), נכונוֹת הֵנה הסיבות שמידן תסוּבב השמירה הכללית לערך האורגני שבפרטיה של תורה, "כי אל דעות ד' ולו נתכנו עלילות" (שמואל א ב, ג).

ד. ע"כ יזדמן שיצא איזה מכשול פרטי דוקא מגדולי גדולים, איזו עזיבה של דקדוק, המביא לעורר את המחשבה הכללית לשוטט אל הדעה המקורית, ולהשכיל כי הפרטים המה ממבועי הכלל, ושלא מצד עצמם הם נכבדים כ"א מצד כח הכלל הצפון בהם. ולפעמים דוקא אדם גדול וכללי, המשוטט בצדדים העליונים של הכללים, ישגה באיזה פרט שנעלם ממנו לשעה ערך קישורו אל הכלל, ואם שאין זה כ"א משגה, שההשלָמה הברורה היא עם הכח הדייקני השב מדחיפה הנצחית של עז הכלל, מ"מ זה המשגה ילמד ויעורר רב תושיה.

ה. השגיאה אמנם תוכל להִולד, כ"ז שלא נתאחדה באחדות טבעית הדעה המשכלת עם הרצון היסודי שבנפש, כשצריך לנהל חשבון איך להתאים את הפרטים עם המבוע שלהם. כח הנשגב של חכמי אמת, הראויים לעמד בראש ההנהגה המעשית עם כל גדולתם העיונית המקורית, הוא שהרצון הטבעי שלהם כבר מאוחד הוא עם הדעה השלמה, עד שמוצא את כל פרטיו מתפרטים [מתפשטים] בטבע, כמו שהדיבור היותר שירי ומושכל מוצא את כל נטיותיו של הדקדוק המבטאי לנקודותיו וטעמיו.
ו. ע"כ, עם כל עליוניות המטרה שיש במכשול היוצא מגדולי הרוח, מ"מ מכשול הוא ואינו עומד במעלת התיקון הנעלה של כח הבנין של בוני העולם, ת"ח המרבים שלום בעולם*, אל תקרי 'בניך' אלא 'בוניך', שרצונם כבר הוא מלא חכמה וכליל יופי, עד שאנו משכילים יפה ש פרתו של ר"א ב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, שאמנם זה המחץ הקל הועיל בודאי לשימת לב על צד הקישור שצריך לִמצא עם היסוד העליון לדיקדוקים רחוקים פרטיים, ולהוקירם אח"כ בתור אמצעיים, יותר מִנמיכות הערך של מטרה בפ"ע שאפשר לצייר בהם באין דעה מקפת, מ"מ כ"ז אינו כ"א מכשול, שלא ברצון חכמים.

3. שמנה קבצים, קובץ ב, ל
לפעמים יש צורך בהעברה על דברי תורה, ואין בדור מי שיוכל להראות את הדרך, בא הענין על ידי התפרצות. ומכל מקום יותר טוב לעולם הוא שיבוא ענין כזה על ידי שגגה, ובזה מונח היסוד של מוטב
שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין . רק כשהנבואה שרויה בישראל, אפשר לתקן ענין כזה על ידי הוראת שעה, ואז נעשה בדרך היתר ומצוה בגלוי. ועל ידי סתימת אור הנבואה, נעשה תיקון זה על ידי פרצה ארוכת זמן, שמדאבת את הלב מצד חיצוניותה, ומשמחת אותו מצד פנימיותה .

4. דברים ה, כה-
מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם.
5. שם ד,ב-
לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם.

6. רבקה ש"ץ- אופנהיימר, "אוטופיה משיחית בתורת הרב קוק," כיוונים, (1) סתו, תשל"ט, ירושלים, עמ' 16
הרב אלכסנדרוב היה ציוני ויחד עם זאת ראה את התחיה היהודית בעינים של ספיריטואליסט מובהק, וחי בשכרון אנטינומיסטי הקשור בסדר החדש

7. תשובות הראי"ה לרב שמואל אלכסנדרוב
אגרות ח"א עמ' קמז שמשיב לו הרב: "אין יסוד לבריחה ממצוות מעשיות," ובאגרת אחרת בעמ' קעג, "כבודו מרים על נס את ביטול המצוות של לעתיד לבוא... מה שנראין דבריו (של רש"א) לפעמים, כאילו הוא דוחק את הקץ של אותו לעתיד לבוא הרחוק שמצות בטלות בו, ולהעמידו דוקא בתקופה שלנו, המלאה שברון והתמוטטות, שהיא צריכה בנין ממשי ואימוץ מעשי דוקא," ובעמ' קעד, "כבודו מוצא סימנים להאנרכיזם הליברלי המוסרי ביהדות."

8. פרופ' ב' איש-שלום, הרב אברהם יצחק הכהן קוק- בין רציונליזם למיסטיקה, עמ' 15- "בין עיסוק בהלכה ושמרנות מחמירה בפרטיה ובין קורטוב של אנרכיות ואנטינומיזם המוצא ביטוי בכתביו העיוניים".
9. אורות עמ' קכא-קכג- נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון. גדולות הן מאד, מבקשות הן הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול. מבקשות הן אור גדול מאד, כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו... הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתאבון, נשמתם גבוהה מאד, - מאורות דתוהו. הם בחרו בהרס והנם מהרסים. העולם מתטשטש על ידם והם עמו, אבל תמצית האומץ שיש ברצונם היא הנקודה-של-קודש... אבל גבורי כח יודעים, שגלוי-כח זה הוא אחד מהחזיונות הבאים לצורך שכלולו של עולם, לצורך אמוץ כחותיה של האומה, האדם והעולם. אלא שבתחלה מתגלה הכח בצורת התהו, ולבסוף ילקח מידי רשעים וינתן בידי צדיקים, גבורים אריות, שיגלו את אמתת התקון והבנין... הסופות הללו יחוללו גשמי נדבה. ערפלי חשך אלו יהיו מכשירי אורים גדולים. 'ומאופל וממחשך עיני עורים תראינה'" (ישעיהו כט, יח).
10. אורות ע' פד וע"ע ע' פג- הצורך למרידה זו, היא הנטיה לצד החמריות, שמוכרחת להיוולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית, וזאת הנטיה כשתיוולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע"י מכאוביהם.

11. אורות ע' קנט - האומה בכללה לא היה לה שום עסק חמרי מאז גלותה. והנה עתה בעת ההתעוררות של התחיה הלאומית... הנטיה הראשונה מההפלגה הרוחנית אל החמרית מוכרחת להיות בהפרזה קצת לצד האחרון, וזהו מקור חוצפא של עיקבא דמשיחא.

12. "האחדות והשניות," מאמרי הראי"ה, עמ' 234-235
באמת הספיקו לנתץ רק את אליל הרוחניות, את הרוחניות האילוזיונית (בהמשך דבריו: "המזוייפת") הרומנטית, בת הדמיון הכוזב, ולא את הרוחניות האמתית שאי אפשר להכחידה, והיא עומדת וקימה לנצח, בין שמודים בה ובין שכופרים בה.

13. ערפלי טוהר ע' יז
אם יפיל עצמו קדוש הדומיה לעבודה מצומצמת לתפילה, לתורה, לצמצום מוסריות ודייקנות פרטיות, יסבול וידוכא, יחוש כי נשמה מליאה כל היקום לוחצים בצבתים, להסגירה במועקה מצומצמת של מידה, של התויית דרך מיוחד, בשעה שכל הדרכים יחד הינם לפניו פתוחים, כולם מלאים אור, כולם אוצרים חיים. החוצפא שבעקבא דמשיחא באה מתוך תשוקה פנימית לקדושת הדומיה העליונה, וסוף שתגיע לה...

14. נדה סא ע"ב- אמר רב יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא.

15. אגרות הראי"ה א, עמ' נא -ובודאי הננו מציצים תמיד גם בחיי המוסר לרוממות נשגבה שהיא למעלה מכל חק ומשפט, שהם אינם כי אם לבושי האושר, אבל סדרי החיים העתידים ודאי עומדים הם להתמם בעצמם, ומצות בטלות לעתיד לבוא...

16. אורות עמ' קכב- מתגלות באיזה אחרית ימים, בתקופה שלפני הרת עולם, שקודם להויה יצירית חדשה ונפלאה, בתחום שעל התרחבות הגבולים, בטרם לידת חק שממעל לחוקים. בעתותי גאולה מתגברת חוצפה.

17. אגרת הראי"ה על תורה לנשים (ערך: ר"א שבט), הופיע בספר "מאורות ליהודה"- אלקנה תשע"ב, עמ' 343- 362 –
אנו מוכרחים לכלוא את ילדינו האהובים, משחר טל ילדותם, שעות רבות בכל יום, בחדרים בבתי ספר, לקשרם אל הספרים ואל האותיות, 3 כמו שאנו מוכרחים להכניס את החולים אל חדרי המשכב ואל תאי השמירה הקשים של הרפואה הלימודית.
18. אוצרות הראי"ה 758- 759 –
עם ישראל הוא כולו עם אידיאלי... אמנם השואפים האמיתים האידיאליסטים הנכונים הם רק שומרי תורה בפועל הנאמנים בבריתה... [שהם] יביאו את ספינת האנושות אל חוף ההצלה

הערת שוליים:
^ 3. תלמידו של מרן הרב קוק, הרב הנזיר הרב דוד הכהן, משנת הנזיר, ירושלים תשס"ה, עמ' נב, כותב רעיון דומה להפליא: "ספרים רבים לא היו איתם (הנביאים) הרי לא היו זקוקים לאוצרות ספרים, כמו ספרי הש"ס והפוסקים ונושאי כליהם. כל זה המשא של ספרים וניירות, המלעיטים את הנפש בנייר , והמסיחים את הדעת מן המרומם והנעלה טוהר שמי ה', לא בזה יתגלה ותחיה רוח הנבואה, אלא בתורה שבעל פה, בלימודים בהרים וגבעות, על פני שדות קודש, למראה טוהר שמי ה' ".



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il