The 4 Who Never Sinned | Rabbi Ari Shvat | Beit Midrash

Jewish Laws and Thoughts
Ein Aya
Ein Aya

קטגוריה משנית

4 min read • 0 min listen

The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones

1. הראי"ה קוק, עין איה שבת ה, מא על מסכת שבת דף נה ע"ב
ואלו הם, בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד.
א. הכח הפנימי של תעודתם של ישראל במציאות, וכן המסקנא האחרונה שבפועל, ודאי אין עמה שום פגם וחטא, "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (שיר השירים ד, ז). שימוש שבפועל, צריך ומוכרח הוא שימצא איזו מדה של חטא עמו, כי כן הוא המצב של העולם המעשי, שא"א לו לשמור את משקלו המצומצם ומדוייק. אמנם המקורות של הפעולה, והחותם הכללי, מסמנים את הצדק המוחלט, ע"כ חותם השבטים כולם, "שבטי י-ה עדות לישראל" (תהילים קכב, ד), בנימין בן יעקב, המשלים את התכסיס הכללי של האומה, לא נמצא החטא בגבולו כ"א להגבלת הצדק.

ב. המקור למציאות הגוף של האומה בתור גזע מיוחד, א"א שיצטיין בפינוק ונקיון קדושה, אדרבה מעומק הרע יֵצא הטוב, מעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם ויעבדו אלהים אחרים (עפ"י יהושע כד, ב), ומאתר רחיקא קריב יתהון קוב"ה (זוהר, אמור, צח, ב) אמנם אח"כ, בצורה הפנימית שע"י התורה, אף שבמצאה מקום בעולם המעשה א"א היה שלא יתערב איזה חטא מעולם המעשים, "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם" (תהילים קו, לב), אבל המקור הראשי קודם יציאתו לפועל, שהיה הטוב כלול בעמרם אבי משה, היה בתכלית הטוב, חוץ מצורך ההגבלה הכוללת שבעטיו של נחש.

Ein Aya (54)

Rabbi Ari Shvat

12 - Evil is Good-Just the Wrong Size

13 - The 4 Who Never Sinned

14 - Why They-re Called David ben Yishai - Mashiach ben David.

ג. כן מלכות בית דוד, היא הנותנת את הצביון השלם של האומה, תכלית הטוב העליון גנוז עמה, ואם לא היה אפשר שבפועל לא ישתמשו ג"כ הכחות הרעים בעז המשרה, אבל במקורו היה כולו רק טוב, בישי אבי דוד.

ד. וכאשר התעודה התיאורית הצפויה של מלכות ב"ד היא ודאי הטוב העליון, ולא היה יכול לצאת בפועל עד קץ הימין, הנה נרמז בענף שיָצא ממנו בתכלית העילוי שכולל עמו הטוב העיוני, המתגבר על כל המגרעות המוכרחות להמצא מצד תוקף הממשלה בעולם המעשי המלא מכשולים. ע"כ, על כלאב אמר "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" (משלי כז, יא), והוא כלל בקרבו את הצורה הרוחנית של מלכות ב"ד בשלימותה הציורית, שבפועל תבא אליה בקץ הימין גם בעולם המעשה, שלמות דמותו של דוד שעתיד הקב"ה להעמיד, שנאמר "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז, כה).

2. הראי"ה קוק, אורות ישראל ד, ג
הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֻמָּתֵנוּ, לֹא תְּסַמֵּא אֶת עֵינֵינוּ מִלְּבַקֵּר אֶת כָּל מוּמֶיהָ, אֲבָל הִנְנוּ מוֹצְאִים אֶת עַצְמִיּוּתָהּ, גַּם אַחֲרֵי הַבִּקּרֶת הַיּוֹתֵר חָפְשִׁית, נְקִיָּה מִכָּל מוּם. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בך.

3. אורות המלחמה ג, אורות עמ' יד- עָזַבְנוּ אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה הָעוֹלָמִית מֵאנֶס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רָצוֹן פְּנִימִי, עַד אֲשֶׁר תָּבוֹא עֵת מְאֻשָּׁרָה, שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְנַהֵל מַמְלָכָה בְּלֹא רִשְׁעָה וּבַרְבָּרִיּוּת; זֶהוּ הַזְּמַן שֶׁאָנוּ מְקַוִּים. מוּבָן הַדָּבָר, שֶׁכְּדֵי לְהַגְשִׁימוֹ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר בְּכחוֹתֵינוּ כֻּלָּם, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֶמְצָעִים שֶׁהַזְּמַן מֵבִיא, הַכּל יַד אֵל בּוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים מְנַהֶלֶת. אֲבָל הָאִחוּר הוּא אִחוּר מֻכְרָח, בָּחֲלָה נַפְשֵׁנוּ בַּחֲטָאִים הָאֲיֻמִּים שֶׁל הַנְהָגַת מַמְלָכָה בְּעֵת רָעָה. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַזְּמַן, קָרוֹב מְאד, הָעוֹלָם יִתְבַּסֵּם וְאָנוּ נוּכַל כְּבָר לְהָכִין עַצְמֵנוּ, כִּי לָנוּ כְּבָר אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְנַהֵל מַמְלַכְתֵּנוּ עַל יְסוֹדוֹת הַטּוֹב, הַחָכְמָה, הַיּשֶׁר וְהַהֶאָרָה הָאֱלֹהִית הַבְּרוּרָה.

4. הראי"ה קוק, עין איה ברכות ז, כא על מסכת ברכות מז ע"ב
אריב"ל תשעה ועבד מצטרפין. ברוב עם תתגדל קדושת רוממות כבוד עבודת השם ית'. אמנם בהיות עיקר השלימות הוא הבא מצד הבחירה החפשית בהכרת האמת לאמתתו ובהישרת דרכיו ע"פ התורה והמצוה. ע"כ אין ראוי להיות קדושת השי"ת הצריכה ציבור נעשית בעבדים שהם משועבדים לאדוניהם ומוכרחים במעשיהם שלא מצד בחירתם ג"כ, וזאת היא אחת מטעמי תורה בהרחקת העבדות, "כי לי בני ישראל עבדים", ולא עבדים לעבדים. וע"פ הירושלמי טעם פטור עבדים מק"ש, דבעי' מי שא"ל אלא אדון אחד, והיינו שתהי' הכרתו באחדות השם ית' הכרה עצמית, מצד ידיעתו ורגשות נפשו הטהורות. וזהו מיוסד ע"פ הכלל הגדול שיסוד השלימות האנושי בכללו בנוי ע"פ הבחירה החפשית. אמנם זאת המדה צודקת היא בערך אל הפרטים, כי כל איש פרטי הוא בוחר גמור בדרכיו לטוב ולהפכו, מה שא"כ משפט הכלל, על כלל ישראל נאמר "חי אני אם לא ביד חזקה וגו' אמלך עליכם", ודברי העקידה בענין הברית דפ' נצבים הם שאין בערך הכלל שום בחירה, ע"כ אם שהכלל הוא קיבוץ פרטים, אבל יש בו איזה יתרון עצמי בכללו, במה שאין בו תפיסת מקום בחירה אל הרע הגמור, והנסיגה מאחרי ה' לגמרי. והבחירה בנויה רק אם יהיו הפרטים של הכלל רבים ונשאים במעלה גדולה או מעטים ופחותים במעלה. ע"כ באשר מספר העשרה הוא ערך הכלל. אמנם התשעה המה מספרים הפרטיים, והעשירי הוא סוכם את הכלל. ע"כ אותה התכלית עצמה שימצא במה שלעומת הפרטים אין ראוי לצרף עבד, יוכל להצטרף לעשירי. כי בערך הכלל גם בתור עבדים תתכן התכלית המוכרחת לבא, ואם שאינו דומה למעלת בנים, ע"כ תשעה ועבד מצטרפין.

5. הראי"ה קוק, אורות הקודש ב, עמ' תפח שאיפות היאוש וההצלה - יט
א. ... השאיפה הרביעית היא העומדת להציל את הכל. מבלי להשאיר גם צרור, לחשוב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, להציל את הגוף כמו הנשמה, את חיצוניות ההויה כמו פנימיותה, את הרע בעצמו כמו את הטוב, ולא עוד אלא להפך את הרע לטוב גמור, ולהעלות את העולם ומלואו בכל צדדיו ותכסיסיו, את העולם היחידי בכל ערכיו החומריים, ואת העולם החברותי בכל סדריו, להעמיד את הכל על בסיס הטוב.
ב. זאת היא שאיפת ישראל. המבוטאה במעמקי תורה, ביסוד האמונה, בהליכות החיים, בכל מלחמותיו, המעשיים והרוחניים, בכל תקותיו, למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, קנאת ד' צבאות תעשה זאת. וקנאת ד' היא רוח החיה בגבורת ישראל, שלא להניח להרשעה האנושית ולא להרשעה העולמית אפילו כמלא נימא, והאלילים כליל יחלף, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא, ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ד' מלך.
ג. ומובן הדבר, שבין היאוש הגמור [של העה"ז, א"ש], של הבודיסמוס, ובין היאוש למחצה, של הנוצריות, הם משמשים באיזה אופן את הרשעה העולמית, ברצותה על כל פנים להמשיך אליה כל אשר תוכל, לפחות להודות בממשיותה ונצחונה, כשהיא לעצמה, וממילא היא מתבצרת.
ד. ובא אור ישראל להסיר את כל חושך, ולהעביר מן הארץ כל ענן מקדיר, להסיר את פני הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים.
6. ברכות ד ע"א- תנא לא מפיבושת שמו, אלא איש בשת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת, שהיה מבייש פני דוד בהלכה, לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב, ואמר רבי יוחנן לא כלאב שמו, אלא דניאל שמו (דהי"א ג, א), ולמה נקרא שמו כלאב, שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו, "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (משלי כג, טו)), ואמר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר (שם כז, יא).

Ein Aya