1. מסכת שבת דף מט ע"ב
הדור יתבי וקמיבעיא להו הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי? אמר להו ר' חנינא בר חמא כנגד עבודות המשכן אמר להו ר' יונתן בר' אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת.

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ד, ד, על מט ע"ב

א"ל ר"ח בר חמא, כנגד עבודות המשכן.
א. מנוחת השבת וקדושתו, שהיא אות ברכה וקדושה לעולם , באשר מוצאו הוא מקדם , מאת אדון כל ב"ה, השלם בתכלית, א"כ בודאי תעודת מציאותו היא שלמה בתכלית.

ב. וכאשר הנקודה הראשית שבמציאות היא נקודת הקדושה, מרכז החיים של כל המצוי, חיי הדעה והוד האמת, ע"כ זאת היא מגמת התעודה העליונה, שהתכלית העליון של כל המעשים יהיה גמור ומוכן, לא יצטרך למלאכה והכנה, הבאה מתוך חסרון ההתפתחות* ומניעת השלמות.

ג. ע"כ, בראשית קביעות מרכז הקדושה המקומית בישראל, היתה נדרשת המלאכה לכל סעיפיה, כי ירידת העולם גרם כך, שמבלעדי הנצחון שבא ע"י ההתגברות * על המכשולים האורבים להשחית את החיים העליונים, חיי הקדושה וקרבת אלהים, שהוא היסוד התכליתי שבמציאות, לא יוכל הכלל לבא למגמתו.

ד. אמנם השבת ירוממנו לרוממות העתיד, ליום שכולו שבת* , שלא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו לדעת את ד', כי כולם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם (ירמיה לא, לג). א"כ, מכוונת היא השביתה לעומת המלאכות כולן אשר שמשו במשכן, כנגד עבודות המשכן .


3. ויקרא פרק יט, ל
אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:

4. ויקרא פרק כו, ב
אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:

5. שמות פרק לה
(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיקֹוָ֑ק כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: (ג) לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת:
(ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לֵאמֹֽר: (ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְקֹוָ֑ק זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת:
6. רש''י, שם
הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת.
7. יבמות ה ע"א הא דקיימא לן דאין עשה [=משכן] דוחה לא תעשה ועשה [=שבת].
8. ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה לט

א. "לכו חזו מפעלות ה'" (תהלים מו, ט)... ואפי' בזה העולם לבד, עצמו נפלאות ה', אשר ברא דוממים וצומחים וכו'. ומי יוכל לשער גדולת ה' שיש בבריות של זה העולם, מכ"ש שאר העולמות. והכל כאשר לכל, לא נברא אלא בשביל ישראל. וישראל בעצמן, עיקר בריאתן בשביל בחינת שבת , שהוא התכלית . כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ, שהוא בחי' עולם הנשמות (הקדמת הזוהר א' ע"ב וזוהר תרומה קלו), שהוא עולם שכולו שבת*. ושם ישיגו את הש"י כראוי, בלי שום מסך המבדיל, ובלי שום מונע. כי אז יהיה נעשה אחדות גמור, וכ"א יהיה מראה באצבעו, זה ה' קוינו לו, כמאמר רז"ל (תענית לא). וזהו התכלית, שבשביל זה ברא הש"י את כל הבריאה כולה...
ב. וע"כ, יש בוודאי בכל דבר ודבר שנברא בעולם, בחי' התכלית. כי בכל דבר ודבר יש בו התחלה וסוף, דהיינו ההתחלה, ממקום שנשתלשל בהשתלשלות, עד שנתגשם ונתהוה בזה התמונה והדמות. וגם יש בו בחי' התכלית והסוף, שבשביל זה נברא. דהיינו, שיכולין ישראל להעמיק עיונם, ולדעת ולהתבונן בפרטי הבריאה , בתבנית האברים ובנין וקומה ודמות וכו' של כל דבר ודבר, להתבונן בהם גדולות הבורא ית', ולעבדו ית' עי"ז... שע"י דבר זה יכולין להשיגו ית' ולעבדו, עד אותו התכלית... עד אשר יבא לבחי' התכלית של אותו הדבר, שהוא בחי' שבת , עולם הנשמות וכו'.

9. משנה מסכת תמיד פרק ז
בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים:

10. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז ע"ב
שבת - אחד מששים לעולם הבא.

11. מאור עינים שמות פרשת ויקהל
מלאכת המשכן אינו דוחה שבת מפני שבו' ימי השבוע העבודה ואהבה ויראה הם בצמצום מאחר שהוא עם זה העולם.
12. בעל שם טוב בראשית פרשת בראשית
דהרי העולם שיהיה לעתיד לבוא , עולם שכולו שבת , צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם (ברכות י"ז א), ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיהו ב, יא)...
13. רמב"ם שמונה פרקים, פֶּרֶק שִׁשִּׁי
וּבְהַסְכָּמָה מִן הַפִּילוֹסוֹפִים: שֶׁהֶחָסִיד יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ... מִפְּנֵי שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לְרַע הִיא תְּכוּנָה רָעָה בַּנָּפֶשׁ. וְכַאֲשֶׁר חָקַרְנוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּזֶה הָעִנְיָן נִמְצָא לָהֶם: שֶׁהַמִּתְאַוֶּה לַעֲבֵרוֹת וְנִכְסָף אֲלֵיהֶן - הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר שָׁלֵם, מֵאֲשֶׁר לֹא יִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶן וְלֹא יִצְטַעֵר בַּהֲנָחָתָן; עַד שֶׁאָמְרוּ... "כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ... וְאָמְרוּ: "לְפוּם צַעֲרָא - אַגְרָא"... וְהוּא אָמְרָם: "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יֹאמַר אָדָם: אִי אֶפְשִׁי לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּחָלָב; אִי אֶפְשִׁי לִלְבֹּשׁ שַׁעַטְנֵז; אִי אֶפְשִי לָבוֹא עַל הָעֶרְוָה - אֶלָּא: אֶפְשִׁי, וּמָה אֶעֱשֶׂה - אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלָי"... מצות שמעיות ... מצות שכליות ... הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ מִכֹּל מַהשֶּׁאָמַרְנוּ אֵיזוֹ מִן הָעֲבֵרוֹת יִהְיֶה מִי שֶׁלֹא יִשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן יוֹתֵר חָשׁוּב מִן הַמִּשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן וְכוֹבֵשׁ יִצְרוֹ מֵהֶן, וְאֵיזוֹ מֵהֶן יִהְיֶה הָעִנְיָן בְּהֵפֶךְ. - וְזֶה חִדּוּשׁ נִפְלָא...