Beit Midrash

  • Jewish Laws and Thoughts
  • Ein Aya
To dedicate this lesson
Ein Aya Shabbat 5, 7

The Drives for Procreation & Spirituality Overlap

Rav Kook relates to the overlap between the two strongest of drives: for spirituality and procreation to continue the existence of our species, and to the psychological & Kabbalistic partnership between the two. (Rav Kook Ayn Aya Shabbat v, 7)

undefined

Rabbi Ari Shvat

Kislev 5783
4 min read 0 min listen



1. שבת דף נד ע"א
הרחלים יוצאות כבולות. מאי כבולות? שמכבלים אלְיָה שלהם למטה, כדי שלא יעלו הזכרים על הנקבות. מאי משמע דהאי כבול לישנא דלא עביד פירא הוה, דכתיב "מה הערים אשר נתת לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה".

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ה, ז על שבת נד ע"א
א. החירות האמיתית היא נמצאת בהיות המצב מתאים לנטיות הטבעיות שביצור ההוא, שיצאו אל הפועל השלם. ע"כ, מי הוא הראוי להחירות הרחבה, מי שכבר בא למִידה זו שכ"כ רמו וטהרו נטיותיו בטבע, שכל אשר יותר ירחיבו את צעדיהם להתפתח ולצאת אל פעלם הגמור, יותר ירבו הטוב וההצלחה לעצמו ולעולם. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות פ"ו, מ"ב).

ב. הנטיות שונות הנה. ישנן שנמצאות בטבע כל אחד בשביל המטרה של עצם הנושא של הנטיות ההנה וקיומו, והן אמנם חזקות הן, כפי הראוי להיות בענין פרטי.

ג. אבל עוד נמצאות נטיות שתעודתן היא קיום הכללי, והוספת הכמותי והאיכותי של המצוי, בזה הכח הוא אדיר מאד, כי לא רק חוזק של דבר אחד פרטי נמצא בה, כ"א חזקת מערכה שלמה של עתיד גדול שאין להגביל ערכו.

ד. ע"כ, אותו המעצור הניתן לנטיה של נשיאת פירות, שכפי כח הפועֵל שלו צריך כח עוצר יותר חזק ואמיץ, מיוחס אל הכבל, כבלי ברזל, להורות שבמקום שאנו צריכים ללכת נגד לנטיה שתכונתה היא עשיית פירות, פיתוח של עתיד, אז צריך לזה כח מונע נמרץ וחזק, כח ברזל. מה שלא נמצא צורך כזה בעת אשר אנחנו צריכים לבא לעצור נגד נטיה אחרת, שיסודה רק בההוה והפרט לבדו, כבול לישנא דלא עביד פירי הוה.

3. תהלים קמח, ט
לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל.

4. "החינוך"- מאמרי הראי"ה, ע' 230
יסוד האומה ביחש העתיד שלה, תלוי ביסוד החנוך. כבר נודע מכל חכמי לב, כי התקון בחנוך הוא תקון בכל, וזה אמנם נודע לנו מפי הנסיון לכל צדדיו, הרבה יותר ממה שאפשר לדעת מפי השמועה והלמוד. החנוך צריך שיהיה לעולם מתאים עם טבע האומה ואמתת תכונתה. ובישראל שהננו נבדלים הרבה מכל העמים, מבית ומחוץ, במעלות שונות ותכונות נפרדות, ועם זה גם כן בחולשות שונות ולקוים מיוחדים שצריכים הגנות מיוחדות "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם"

5. הראי"ה קוק, אורות התשובה ה, ה-
העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהיתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה: כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמתי שהוא החפש האלהי שאין עמו שום עבדות.

6. עולת ראיה, הגדה של פסח, עמ' רסא
בהיות האדם כ"כ בן חורין עד שיוכל בחירותו המוחלטת ג"כ לשעבד עצמו במקום הראוי, ולהיות עבד במקום שהעבדות היא החירות האמיתית, "אל תירא עבדי יעקב".

7. רמב"ם הלכות איסורי ביאה, כב, כא
וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות, ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה. יתירה גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר "אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד" (משלי ה, יט).

8. עירובין נד ע"ב
א"ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב (משלי ה, יט) אילת אהבים ויעלת חן וגו' למה נמשלו דברי תורה לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה דדיה ירווך בכל עת למה נמשלו דברי תורה כדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם באהבתה.

פסחים מט ע"ב
כל העוסק בתורה לפני עם הארץ - כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה" אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורסה'".

עי' זוהר בראשית, ח"א קנ ע"ב

עי' זוהר שמות עמ' צח-צט
משל למה הדבר דומה? לרחימתא דאיהי שפירתא בחיזו ושפירתא בריוא, ואיהי טמירתא בטמירו גו היכלא דילה, ואית לה רחימא יחידאה דלא ידעין ביה בני נשא, אלא איהו בטמירו. ההוא רחימא מגו רחימו דרחים לה עבר לתרע ביתה תדיר זקיף עינוי לכל סטר. איהי ידעת דהא רחימא אסחר תרע ביתה תדיר. מה עבדת? פתחת פתחא זעירא בההוא היכלא טמירא דאיהי תמן, וגליאת אנפהא לגבי רחימאה ומיד אתהדרת ואתכסיאת. כל אינון דהוו לגבי רחימא לא חמו ולא אסתכלו, בר רחימא בלחודוי ומעוי ולביה ונפשה אזלו אבתרה, וידע דמגו רחימו דרחימת ליה אתגליאת לגביה רגעא חדא לאתערא (ס"א לגביה רחימו) ליה.

... תא חזי ארחא דאורייתא כך הוא, בקדמיתא כד שריא לאתגלאה לגבי בר נש (ברגעא) ארמיזת ליה ברמיזו אי ידע טב ואי לא ידע שדרת לגביה וקראת ליה פתי, ואמרת אורייתא לההוא דשדרת לגביה אמרו לההוא פתי דיקרב הכא ואשתעי בהדיה, הדא הוא דכתיב (משלי ט, ד) מי פתי יסור הנה חסר לב וגו', קריב לגבה שריאת למללא עמיה מבתר פרוכתא דפרסא ליה מלין לפום ארחוי עד דיסתכל זעיר זעיר ודא הוא דרשא, לבתר תשתעי בהדיה מבתר שושיפא דקיק מלין דחידה ודא איהו הגדה, לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגביה אנפין באנפין ומלילת בהדיה כל רזין סתימין דילה וכל ארחין סתימין דהוו בלבאה טמירין מיומין קדמאין, כדין איהו בר נש שלים בעל תורה ודאי מארי דביתא דהא כל רזין דילה גליאת ליה ולא רחיקת ולא כסיאת מיניה כלום. אמרה ליה חמית מלה דרמזא דקא רמיזנא לך בקדמיתא כך וכך רזין הוו כך וכך הוא, כדין חמי (ס"א דעלאין) דעל אינון מלין לאו לאוספא ולאו למגרע מנייהו, וכדין פשטיה דקרא כמה דאיהו דלאו לאוספא ולא למגרע, אפילו את חד, ועל דא בני נשא אצטריכו לאזדהרא ולמרדף אבתרא דאורייתא למהוי רחימין דילה כמה דאתמר.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il