Beit Midrash

  • Jewish Laws and Thoughts
  • Ein Aya
To dedicate this lesson
Ein Aya Shabbat 4, 1

Self-Control with Smallest Body Functions Enables Spiritual & National Greatness

Self-control and self-discipline are basically the Godly trait of "Gevura", to overcome, but Rav Kook explains that this good manner includes even regarding the smallest of body functions (e.g. burping, etc.). Having good manners and basic etiquette prepare us for higher levels of spirituality. Rav Kook explains here the story of Elisha, the "Master of the Wings" and the Romans who outlawed tefillin, and why we fold our tefillin with "wings" on 2 sides.

undefined

Rabbi Ari Shvat

Adar II 10 5782
3 min read 38 min listen
1. עין איה / שבת ד, א, על מסכת שבת דף מט ע"א

א"ר ינאי, תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, מאי היא? אביי אמר שלא יפיח בהן, רבא אמר שלא יישן בהן. ואמאי קרי ליה בעל כנפים, שפעם אחת גזרה מלכות אדום וכו'.

א. כלל גדול הוא, שדברים שהם קטנים במעלתם בעניני ההשלמה האנושית הם קדומים בזמנם, והמעלות העליונות שהן גדולות במעלה הן מאוחרות בזמן, מפני שהמעלה הקודמת, שהיא כמו בסיס לה, צריכה להתקדם להן.

ב. והנה התפילין הם ברית מיוחד לישראל, עדות על התיחדותם המצויינת בתור "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו), אשר הפליא אדון כל ב"ה אותם מכל העמים אשר על פני האדמה, ע"כ הדרכתם ומוסרם הוא יותר נשגב ויותר נעלה מההדרכה הנתבעת מכל עם ולשון, ו"לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" (תהילים קמז, כ).

ג. אבל מעלת הדרך ארץ הטבעית, טהרת המדות, בנטיה נקיה אל הצדק והיושר המוחש והמורגש ושנאת הרשע והעוֶל במדה הגלויה, זאת היא נחלת כל האדם אשר על פני האדמה, וכלל תורת בני נח הנם יסודי המוסר הטבעי. המוסר הטבעי הפשוט איננו צריך למשאות נפש גדולות ורמות, אבל צריך שיהיה גופו של אדם נקי מזוהמת הרשעה המיוחדת לחיתו טרף וחזירי יער, והמוסר הזה הטבעי הוא פרוזדור להטרקלין של זיו הקודש.

ד. ע"כ מי יוכל לעלות אל הר ד' להתיחד במוסר הנשגב והעליון הנרצה ע"פ הקדושה העליונה המכוונת בתפילין, רק מי שגופו נקי, שהמוסר הטבעי כבר קנוי לו כראוי, ולא הפסידו במעשים רעים ומדות עכורות ורעות, שהם תועבה לאדם שלם מצד צורתו האנושית. כיון שהמוסר הטבעי, המוסר הגופני, נכבש לפניו, צריך הוא בתור אדם מישראל, העומד להיות שם ד' נקרא עליו (עפ"י דברים כח, י), להתעלות במוסר עליון הנובע ע"פ עומק הקדושה העליונה, שתתגלה ע"י קדושתן של ישראל והתיחדותן. העליה אל הר המוסר העליון היא ע"י כנפים , המרוממות את רוחו של אדם מישראל, שכבר קנה לו תחילה המעלה הטבעית. אבל לא יחשוב איש, שיוכל לעלות למעלת המוסר האלהי, ובלבו תהיה חלאתו, להיות נוטה לכל דבר של השחתה מוסרית, המונחת בטבעו של אדם.

ה. והנה התכונה של עמידת האדם בחזקו ותקפו גם בעת צרה , תלויה היא ע"פ אותה ההתעצמות הטבעית שיש בנפשו עם הדבר הקדוש שאליו הוא נושא את נפשו, וכל מה שההתעצמות היא יותר קרובה וטבעית לאדם, ימצא בנפשו אונים לעמוד בפני כל גלי ים זועף, ואת מקומו בל ינח. והנה מי יוכל להכיר בעצמו כשרון של קישור אמיץ לקדושת התפילין, המעלה אותנו על במתי ארץ, המרומם אותנו ממעל להמוסר הטבעי הפשוט, ומרוממנו לעוּף במרומי קדושה עליונה, רק מי שכבר הכשיר נפשו אל הקדושה הטבעית הגופנית הכללית, ומרגיש בנפשו איך שמהמוסר הזה עם כל הודו וטהרו, הנפש ממנו לא תמלא, כ"א בהיותה מתרוממת עד לעֹז חביון של המוסר הקדוש שממקורה של תורה, ע"פ הקישור הטבעי המתחזק ע"פ ההקדמה של המוסר הגופני הטבעי הקדום בזמן, יהיה הגוף נקי ובעל התפילין יהיה לבעל כנפים , כי עובי חוֹמַרו לא ימשכנו לרדת למטה, וימצא את עצמו מלא אונים ועֹז ד' בכל עת צרה.

ו. ובעמדו בעז גבורתו נגד מלכות הרשעה בעת רעה ההיא, ראוי הוא להקרא בעל כנפים, שהנם לאות על טהרת גופו ונקיונו.

2. רבנו בחיי אבן פקודה, ספר חובות הלבבות- שער הבחינה פרק ה
עיין בדברים, אשר בהם קיום הגופות והשארם על ענינם וגבולם עד עת קצם, תמצאם ברב ובמעט, כפי רוב הצורך אליהם. וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול , יהיה מזומן ונמצא, וכל מה שאפשר לעמד בלעדו ולהתעכב זולתו, תהי מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה. והדמיון בזה האויר הנשאף, מפני שאי אפשר לעמד בלעדיו שעה אחת בשום פנים, המציאו הבורא יתברך בעולם והזמינו הזמנה, שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן, ומפני שהצורך גם כן למים , אלא שהם יכולים לעמד בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמד בלתי האויר, שלחם הבורא על פני כל הארץ וקבצם במקום מיוחד שהולכים בעלי חיים אליו, איננו נמנע מהם אלא שאינם בכ"מ כאויר. ומביאים אותם בדמים לקצת בני אדם, מה שאין כן באויר, והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם, והאויר שוה במציאותו והשגתו לכלם תמיד על ענין אחד. ומפני שהצורך ג"כ אל המאכל , אלא שאפשר לעמד בזולתו ולמצא תמורתו יותר ממה שאפשר באויר ובמים הרבה, היתה השגתו יותר קשה ומציאותו יותר יקרה מן המים, אלא שהוא עם כל זה נמצא הרבה ואיננו נמנע כלל מבני אדם. וכן אודות המלבושים מן העורות והצמר והצמחים, יש להם תמורה יותר מן המאכל, והשגתם יותר מעוטה אלא לאחר זמן, מפני שיוכל האדם לעמד זולתם ולהסתפק מהם במעט בזמן ארוך יותר ממה שיוכל במזון. אבל האבנים היקרות, והזהב , והכסף ושאר מיני המוצאים, מפני שהיה הצורך אליהם בעצמם מעט ותועלתם יותר רחוקה, אלא מצד ההסכמה עליהם, לא נמצא מהם אצל המון ב"א מה שנמצא מן המאכל אצל אחד מהם. וזה בעבור העילה אשר זכרנו, שיוכל האדם לעמוד זולתם. ישתבח הבורא החכם החומל והמרחם על עבדיו, אשר עינו עליהם לטובה בכל מה שיש בו תקנתם...



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il