מסכת שבת לה ע"ב
1. א"ר יוסי בר זבידא העושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת ממה נפשך.

2. רש"י, שם
א. בשני בין השמשות - ערב שבת ומוצאי שבת בהעלם אחד אין כאן עוד אשם תלוי אלא חטאת:
ב. ממה נפשך - אי ליליא הוא חייב על ערב שבת ושל מוצאי שבת אינו כלום ואי יממא הוא חייב על מוצאי שבת ואין של ערב שבת כלום וכגון דעבד ליה כל בין השמשות דליכא לספוקי להאי בתחילתו ולהאי בסופו:

3. הראי"ה קוק, עין איה שבת ב, רצז, על שבת לה ע"ב
א"ר יוסי בר זבידא העושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת ממה נפשך.
א. במעמד הברור, שאור היום מאיר, אין צורך לאדם צירופי משפטים וסברות מחוברות מצדדים שונים, הראיה בעצמה היא אחת וכללית.

ב. אמנם במעמד הקצוות, בעת כהות האור השכלי, אז יתחלקו הענינים למשפט המעשה ומשפט העיון. המעשה ראוי להיות מבונה ומיוסד גם אם ימצא לו מעמד של ספק להשאירו, אבל לא בזה יבנה הצד העיוני , ולא בזה יעמד הלב על מנוחתו.

ג. אמנם גם באופן היותר אפל יוכל מעמד הספק להמצא באיזה דרוש יקר הנוגע עד הלב רק בהשקיפו עליו מצד אחד המוגבל.

ד. אבל בהיותו מצרף כחות מפוזרים, מחברם אחד לאחד, מפשט את השקפתו מקצה אחד עד הקצה האחר במשא עיונו , אז לא יהיה עומד כלל על מצב הספק כ"א על מצב הבירור, והכח שעד שלא עלה בידו לקבץ את נפוצותיו שמר את המעשה שגם הספק ישמרהו , מיד יתעורר ע"י צירופו להחליט את הדעת החיובית, המקובצת ועולה, דוגמת העושה מלאכה כשני בין השמשות חייב חטאת ממנ"פ.

ה. וממילא הגזירה מובנת שרק לענין ההחלטה הצורית של חיוב חטאת, שצריך עמה תנאי של חיוב מוחלט יש צורך לצירוף, אבל לענין איסור מלאכה די ג"כ הספק האחד לאסור. וכשהספק יעשה את פעולתו באמונה , לא יאחר הודאי לבא, ע"י בירור כח הצירוף שלו. "והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת " (ישעיהו לג, ו).

4. ש"ך, יורה דעה, סוף סימן קי
דיני ספק ספיקא עמוקים ורחבים מני ים, ויש בהם כללים ועניינים הרבה .

5. הראי"ה קוק, שמונה קבצים ב, קכה
הספקנות מקומה בשכל,
אבל הרגש יותר עמוק הוא,
והוא עומד בוודאות.
הלב רואה, הלב שומע.

6. הראי"ה קוק, עין איה / שבת א / פרק שני / צא. על מסכת שבת ל ע"ב
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחילתו דברי תורה.
א. ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחילתו ד"ת וסופו ד"ת. הדיעות הטובות והישרות הנה בעצם מוטבעות בטבע נפשו של אדם שעשאו האלהים ישר . טבע (היושר) [האשר] והשמחה באור האמת, היושר, המוסר השלם ודעת ד' וכל המדות העליונות הנמשכות מהם, הוא האות היותר נאמן על עומק האמת והטוב שיש באלה הדרכים שהם דרכי החיים להאדם הפרטי והאנושיות בכללה. אמנם הבירור המדעי הוא ג"כ יסוד גדול להשגת האמונה השלמה והבטחון האדיר הנצרך לאדם להיות בוטח בד' ושגיב בדרכי קודש במדה הראויה להשפיע לעצמו ולזולתו.

ב. אבל היסוד המבסס את המנוחה השלמה והמשריש את העונג של השלוה האלהית בנפשות ישרי לב, הוא הכח המתאים את הנקודה המדעית היותר רמה הבאה אחרי הספיקות היותר מרעישים , אל אותה הנקודה עצמה שעמה נמצאת ההרגשה הטובה של התמימות והפשיטות הטבעית שבנפשות ישרות, שלא נתחללו מתומתן ע"י שרירות לב. וכיון שהוא מוצא אחר המחקר היותר נעלה את מה שכבר רכש לו באמונה הפשוטה ובטבע התמימות, אז הדברים מחוורים בידו במאד מאחר שיש בידו שני עמודים המתאימים , העמוד הטבעי של הנטיה התמימה שבנפשות הטהורות והזכות, והעמוד המדעי שמתמים עמדו אחרי מנוחת הדרך הארוכה של המחקרים העמוקים והרחבים.

ג. והנה כדי שיוכל גם דור ההוה להיות יונק מלשד המושג היותר רם שעוד עתיד להגלות לעת תמלא הארץ דעה את ד', שאז יוסקרו כל ההפכים והדברים הנראים כניגודים וסתירות במושגים הרוחניים וכל התלוי בהם, הכל בסקירה אחת יחידה ומתאחדת ביחודו השלם של האדון היחיד יתברך, המנהיג את כל הפרטים בדרך של שלימות האחדות והשלום הכולל, כדי להיות מוכנת הכנה מתאמת לכללות הדעה הגדולה ההיא, שאז יובנו בפרטיות איך ובאיזה אופן וטעם מתקשרים כל ההפכים והסתירות להקשר הכללי, ואיך אין כאן כ"א יסוד השליטה האחדותית ותכליתה הרמה המיוחדת. המעלה לעלות אליה היא הידיעה שההתאמה שמתאימה המסקנא האחרונה של אחר כל הרעשת הספיקות עם אותו היסוד הפשוט והטהור המביא ליסודה של תורה ויראת ד' טהורה, שהיא באה דוקא מתוך אותו החושך של הסתירות הקרעים וההפכים, דוקא מתוך דברים שסותרים זא"ז המעיקים את רוח האדם.

ד. ורק אז ימצא הרוחה בהגלות לו אור האמת באותו הצביון שעמד עליה בתחילתו, בהתחלת חינוכו ומדעיו הישרים הטבעים שהושרש בלבבו ע"פ אמונת אומן מתורת ד' תמימה. א"כ המצב ההוי יהי' ג"כ יונק מאור הספר, שמצד הבירור המדעי שבו הי' ראוי להגנז לזמן יותר מוכשר לעתיד לבא, אם לא מצדו המדעי, מצדו האמוני, למען דעת שכל הניגודים והסתירות המתיצבים לשטן ע"ד האמת והתם האמוני, כולם הם מובלעים ומתישבים על אפנם בין אותן שתי הנקודות של ד"ת שהן יחד התחילה והסוף . וישמש הדבר להורות לדורות שעדיין לא נגמר בישול אורם, שלא יבהלו מפני חשכת הניגודים והסתירות, וידעו שהם באמת כבר הוצצו ממציצי האמת. ואחרי כל מוקשי הדרכים הנה המסקנא מפורשת בפתיחה מעין חתימה, "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת".