The Natural Process of Redemption is Even Better! | Rabbi Ari Shvat | Beit Midrash

Beit Midrash

Jewish Laws and Thoughts
Ein Aya
Ein Aya

קטגוריה משנית

The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones

Parashat Hashavua Series'Library Piskei Din (Hebrew)Test Yourself

1. הראי"ה קוק, עין איה, שבת ה, מח על מסכת שבת דף נה ע"ב
כתנאי, "פחז כמים אל תותר", ר"א אומר, פזת חבת זלת.
א. המהירות היא חסרון לעצמה כשתגיע לתחום הפזיזות, שהיא מניעת התישבות הדעת מהמעברים של החיים, שהם ראויים להיות נאהבים כשהם לעצמם, וראוי לאדם השלם שישא את עולם באהבה ובמנוחה, שרק אז תגיע לו התכלית הנרצית מחיי הזמן, גם מחיי עולם המושגים על ידם.

ב. אמנם הפזיזות לדלג את הסדרים, לבכר את הרחוק בלא עתו ושלא לנוח, לדלותו דוקא ממעמקי הקרוב וההוה, מביא שתי מגרעות יסודיות: האחת, במה שמגרעים את חק ההוה ומקצרים אותו, ונמצאת חוליה שלמה משלשלת המציאות חסרה מהוייתה. וזה החוב לא ישאר בלא שילום, כי ידחק תמיד בכמה דרכים לבקש את אשר ראוי אליו, וכיון שלא ניתן לו הראוי לו ע"פ סדר יהיו הדברים מוכרחים להיות נתקנים ונשלמים בהפרעת סדרים, שמזה יוצאים כמה קלקולים.

Ein Aya (64)

Rabbi Ari Shvat

30 - א, כה- "The Time & Place for Physical Beauty"

31 - The Natural Process of Redemption is Even Better!

32 - א, כו- "Punishments are a Natural Outcome of Wrong"

ג. נוסף לזה, האורה הרחוקה הגנוזה שהיא ראויה לבא אחרי ההשלמה הרחבה של ההוה, היא יוצאת אז מכובדת בכבוד הראוי לה, כי ההוה הכין את הכשרונות ואת המעמדים באופנם הראוי, להבחין את הערך של העתיד והמגמה הרחוקה ולהכיר כבודה. אבל ע"י דחיקת המצב של ההוה, כשהעתיד מתפרץ לבא בלא שימוש הזמן וההכשר הראוי, הוא מושקף בזילזול ומיעוט ערך, ע"כ לא לבד לההוה מגיע גרעון בתור העולם הגלוי הקרוב, כ"א גם אל העתיד הרחוק יבולע.

ד. פזת, עצם המהירות בתור תכונה המפסדת את עצם המנוחה, העונג והנועם של עצמיות השלמת הקדושה, החיים והטוב. חבת, החוב נזקף (על) ע"י זה אל הגלוי והקרוב, שלא נגמר כראוי ולא נתרחב כפי ערך דרישתו. ועי"ז ג"כ זלת את הערך הגדול של תעודת המכוסה והרחוק, שראוי להשקיף עליו בעין מזויינת בכל מכשירי הטוב והאור של ההוה, ולבא מתוכו עצמו אל העתיד, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון"(תהלים פד, ח)

2. הראי"ה קוק, חזון הצמחונות, פס' ו
וכמשפט כל מי שקופץ לטול את השם להתחסד במדת חסידות הבלתי הולמתו, שאינה מביאה לו כי אם ערבובייא בדעותיו והליכות חייו... כמה מגוחך הדבר, כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בעלי חיים, כאלו כבר גמר כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם אלהים.

3. אגרות הראי"ה ב, סימן תשנ"ג, לרב חרל"פ
לא חלישות כוח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא כי אם גבורת גבורות, כביריות עליונה המקפת כל וממלאה את הכל.

4. מהר"ל, נצח ישראל ס"פ מז
ומפני ההבדל הזה שיש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אחרונה, נאמר בגאולה ראשונה "ואכלתם אותו בחפזון כי בחפזון יצאת ממצרים". ובגאולה אחרונה כתיב (ר' ישעיה נב, ב) "כי לא בחפזון תצאו משם וגו'", ולמה החלוף הזה. ובמכילתא (שמות יב, יא) "כי לא בחפזון תצאו", לפי שנאמר בגאולת מצרים "ואכלתם אותו בחפזון", זה חפזון מצרים. רבי יהושע בן קרחה אומר, זה חפזון ישראל. אבא חנן אומר, זה חפזון שכינה, אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (שיה"ש ב, ח) "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים". יכול אף לעתיד [לבוא] כן יהיה בחפזון? תלמוד לומר "כי לא בחפזון תצאו", עד כאן. וביאור ענין זה, כי מפני שהגאולה הראשונה לא היתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה. וכך היה ענין הגאולה גם כן, דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה, ומיד עובר. ולא היתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים. ולפיכך היה יציאתם בחפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה. אבל הגאולה אחרונה, שהוא גאולה נצחית מבלי שנוי כלל, רק תמיד קיים. ולכך לא יהיה לדבר זה חפזון, כי החפזון מורה על דבר שהוא לשעה, וירֵא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר מעשיו. אבל דבר שאינו לשעה, אינו ממהר. והדברים האלו מבוארים מאוד. והתבאר לך ענין החבור הנצחי שיהיה לעתיד במהרה בימינו אמן:

5. הרב עוזי קלכהיים, אדרת אמונה, עמ' 284
המתבונן בצורה שטחית במאורעות עלול להתייאש מחוסר סבלנות" אבל המצפה לרגלי משיח בהקשבה פנימית" משיג את הרוח הזורמת חרישית בתוך תוכם של התהליכים… יש לדעת שהדרך נכבשת אט אט וביסודיות כדי שכל שלב בהתקדמות לא יביא נסיגה לאחור. אין חיפזון חיצוני מפני הביטחון הפנימי שהתהליכים נעים לקראת מגמה עליונה ובטוחה. לא קיימת פזיזות ומהירות לחטוף את רגעי הגאולה לבל יחלופו ריקם, מפני שהגאולה האחרונה נעה לקראת הנצח הבטוח בקיימו לעד.

Ein Aya