עמוד ראשי
|
|
ויקישיבה
ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה,
רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.
בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.
לפרטים: תבנית:מקור.
מיזמים פעילים
עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:
ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!
פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה
דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה
חפשו ערכים בוויקישיבה:
אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:
מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.
 |
 |
 |
 |
מרחבים מיוחדים
מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!
מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.
רשימת קטגוריות
ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת
| ערכים חדשים |
| ערך אקראי |
|
רואה את הנולד
מבין מראש את התוצאות, רואה בשכלו מה שעתיד להתרחש, שוקל בדעתו ורואה בעיני רוחו מה עלול להיוולד מהמעשה שהוא עומד לעשות. ראיה זו מונעת את... להמשך הערך |
| הידעת? |
|
גזירה לגזירה בבשר וחלב על אף שלהלכה איסור בשר עוף בחלב הוא רק גזירה מדרבנן, עדיין נפסק שחלים עליו כל הגזירות החלים על בשר בחלב כגון איסור אכילת בשר בחלב על אותו שולחן וכדומה. הפרי מגדים מסביר שלמרות הכלל שאין גוזרים גזירה לגזירה עדיין אסרו חכמים משום שנוהגים לאכול את הפת גם עם בשר וגם עם חלב ומדובר באיסור חמור שקל לטעות בו ובמקום כזה שמדובר במקום הקרוב לפשיעה- גזרו חכמים. ועיין עוד בערך אין גוזרים גזירה לגזירה. |
| פרשת השבוע |
|
פרשת תרומה היא הפרשה השביעית בספר שמות. שמה של הפרשה לקוח מהפסוק השני שלה: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" [1] הפרשה עוסקת בבנית משכן אוהל מועד, כפי שנאמר בעת חנוכת המשכן:"וַתֵּכֶל כָּל-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשׂוּ" [2] - הוא הַמִּשְׁכָּן, אשר מכונה בפרשה גם בתור מקדש, שנאמר : "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (ח) זמנה של הפרשה היה בארבעים היום שהיה משה רבינו על הר סיני (ראו להלן). נושאי הפרשהלהלן הנושאים העיקריים של פרשת תרומה:
וכן כתב: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - שכל שבעתן מאירין לצד השלחן שכנגדו לפניה.
פרשיות המשכן בימינוהאברבנאל בפתיחת הפרשה, מעלה את השאלה שרבים שואלים את עצמם: האם פרשיות המשכן רלוונטיות לימינו? הוא מסביר שפרשיית המשכן לא מדברת רק על בניית המשכן בעבר, אלא היא מלמדת אותנו, איך אנחנו צריכים לפתח את הקשר שלנו אל ה', גם בימינו. לדבריו, אנחנו יכולים ללמוד מבניית המשכן וכליו, ערכים נצחיים על עבודת ה' שלנו. את דרכו של האברבנאל, ממשיך גם המלבי"ם בפירושו על הציווי לבניית המשכן. בפרשה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". המלבי"ם שואל, אם כבר נאמר "ועשו לי מקדש", למה נכתב גם "וכן תעשו" בסוף הפסוק? ומתרץ שמוכח מהפסוק, שבנוסף על בניית המקדש הציבורי, מוטל על כל אדם מישראל לבנות גם מקדש בתוכו, ולהכין את עצמו להיות כלי המקבל את השכינה. דבר זה גם רמוז גם בעצם הציווי של המקדש: ועשו לי מקדש- ושכנתי בתוכם, הקב"ה לא שוכן בתוך המקדש, אלא שוכן בתוך עם ישראל. זמנה של הפרשהזמנה של הפרשה היה בארבעים היום שהיה משה רבינו על הר סיני. על כך ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:
השאלה היא האם 40 הימים לפני חטא העגל או 40 היום לאחריהם. רש"י, בפירושו [11], לד"ה "ויתן אל משה", כתב:"אין מוקדם ומאוחר בתורה; מעשה העגל - קודם לציווי מלאכת המשנן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן". המהר"ל ב'גור אריה' כתב :"וקשה, דמה ראיה מביא מזה שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שהרי עדיין יש לומר דהיה ציווי מלאכת המשכן קודם מעשה העגל, אלא שמשה אמר לישראל הציווי על מלאכת המשכן אחר יוה"כ, כאשר נתרצה להם על מעשה העגל?". דהיינו, רק אחרי שבאה הכפרה על מעשי העגל, משה רבינו ציוו על הקמת המשכן. ישנן שתי שיטות עיקריות בנושא, שיטת הרמב"ן הסובר כי הפרשיות באות כסדרן ושיטת רש"י הסובר כי אינם כסדרן: ראיות הרמב"ןלשיטתו, הפרשיות באות כסדרן ומשמען. ואף אם אנו מקבלים את העיקרון של "אין מוקדם ומאוחר בתורה", לא בטל תוקף הראיה. עצם העובדה, שהתורה הקדימה את בחירת אהרן ובניו לכהונה לספור מעשה העגל, מוכיחה, כי מבחינה רעיונית אין הבחירה קשורה למעשה זה. מתוך האמור בספר במדבר, ג', ו: "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו... ונתת את הלויים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל", וגם מהאמור בבמדבר, י"ח, ב: "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתר וילוו עלי וישרתוך", משמע, כי עיקר הבחירה היא באהרן ובניו, ורק בשלב שני מצרפים אליו את הלוויים כמשרתים אותו. כמו כן, אין המקרא מפרש במקומות אלו את סיבת בחירת שבט לוי. הראיות לרש"יבעקבות מעשה העגל אומר משה לשבט לוי: "מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו" (שמות, ל"ב, כ"ט), ופירש שם רש"י:"בדבר זה תתחנכו להיות כוהנים למקום". וזו באמת משמעות מילוי ידיים בכל מקום (עיין שמות, כ"ט, ט, כט, לה; מלכ"א, י"ג, לג; ועוד). ברכת משה לשבט לוי (דברים, ל"ג, ח- יא) מדברת במפורש על תפקידי כהונה ("תומיך ואוריך") שניתנו לשבט לוי, כנראה בעקבות מעשה העגל (כך פירש רש"י, והסכים לו רמב"ן) ומייחסת אותם לכלל השבט, הראיה העיקרית היא, כאמור, מהפסוק בדברים, י', ח, שהובא לעיל, וממנו משמע כי בחירת שבט לוי אירעה לאחר מעשה העגל, והיא הייתה בחירה הן לכהונה והן ללווייה. מאת כל אישבפסוק השני בפרשה נאמר:"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"[12]. רש"י כתב על ד"ה תקחו את תרומתי - "אמרו רבותינו: שלוש תרומות אמורות כאן:
מכאן שתרומת המשכן הייתה של כל אחד ואחד, לעומת קרבנות הציבור שבאו מכספי הציבור. זאב ח' ארליך (ז'אבו) במדורו "ארץ מקרא" כתב על הנושא תרומת הכלל:"מאת כל איש" מקור ראשון 27 בפברואר 2009 ומביא דוגמאות למימון בתי כנסת על-ידי כלל הציבור ולא רק המתפללים. בבית הכנסת העתיק בחפציבה התגלתה ריצפת פסיפס ובה כתובת בארמית:" ייזכרו לטוב האמנים שביצעו את המלאכה" והמשך כתוב פעמיים כל בני קרתה - הכוונה היא שכל בני הקהילה התנדבו לממן את הבנייה. ואפילו מתואר כיצד ? על-ידי מכירת מאה סאים חיטה של כל בני הכפר ולהתקין בתמורה הכספית ממכירתם את רצפת בית הכנסת.. הוא מביא דוגמא מימינו שחברי קיבוץ עין הנציב בקשו כי העתק של פסיפס שנמצא במקום יהיה מוצג בקיבוץ, כל משפחה קבלה על עצמה ליצור ריבוע פסיפס אחד וכך להיות כולם שותפים למלאכת השיחזור. משכן אוהל מועד
רבי יצחק אברבנאל מעלה את השאלה למה ציוה הקב"ה על בניית המשכן. הרי נאמר בספר ישעיהו: "כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" [14] ורש"י מוסיף:השמים כסאי - "איני צריך לבית המקדש שלכם". על כך הפרשן משיב: "צויתי לעשותם כדי להשריש בלבותיכם השגחתי" דהיינו, המשכן נבנה במטרה כי יאמינו כי האלוקים חי בקרבת עם ישראל והשגחתו עליהם. וכן, שתדבק הקדושה בעם ישראל באמצעות השכינה המצויה בתוכו כפי שנאמר:" "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.". וזהו שאמר הכתוב: "ועשו לי מקדש", אך עשיית המקדש לא תהיה ללא כל תועלת אלא על מנת ש"ושכנתי בתוכם", שאם לא כן בניית היכלות ריקים אין בהם תועלת! בהמשך, האברבנאל מפרש כי הסיבה שנכתבו פסוקי המשכן בצורה כה מפורטת היא משום שכל ציווי בכלי המשכן יש בו משל ורמז לדבר אחר הקשור לעבודת האל. כהוכחה לדבריו הוא מביא את דברי המדרש הדורשים רמזים מכלי המשכן וכן הסביר בעצמו את כל פסוקי המשכן בדרכי משל על עניינים רוחניים. ארון הברית
בפרשה מצווה משה לבנות את ארון הברית: "ועשו ארון עצי שיטים". המדרש [15] מקשה מפני מה הציווי בכל הכלים הוא בלשון יחיד ("ועשית") ואילו בארון הוא בלשון רבים? ומפרש שהדבר בא לסמל שהתורה שייכת לכולם " אמר הקב"ה יבאו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה". הנצי"ב [16] מפרש שנשיאת הארון על ידי הלווים איננה רק נשיאה פיזית אלא עליהם להיות מרכבה לשכינה: " שבשעת משא כלי הקודש אלו, יש להם (הלויים) בעצמם להיות מרכבה לשכינה.. להיות דברים במחשבתם בדעת אלוקות". איסור הסרת בדי הארוןעל בדי הארון נאמר בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים, לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ[17] ומוני המצוות מנו איסור זה כמצוות לא תעשה, שאף לוקים עליה[18]. בטעם האיסור נאמרו כמה טעמים:
מצוות הפרשהמחבר ספר מצוות השם, ברוך הלפרין מונה בפרשתינו : שתי מצוות עשה ומצוות לא תעשה אחת.
מראי מקומות באתר דעת - ברשות חלמיש - חברה למאגרי מידע תורניים שימושיים שאין הברכה שרויה אלא בדבר סמוי מן העיןהפרטים המובאים על מבנה המשכן מצביעים על כך כי המרכיבים המפוארים שבו, העשויים זהב או כסף, מצויים בתוך המשכן ואילו מחוצה לו המרכיבים נראים פשוטים לכאורה: הם עשויים מנחושת ומבדים. הרב מרדכי אליהו כתב על כך כשם שיעקב אבינו ציווה את בניו כאשר ירדו למצרים : "למה תתראו?", דהיינו, אל תראו את עצמכם לפני השכנים שלכם בני ישמעאל ועשיו שאתם עשירים ואינכם צריכים לקנות מזון ממצרים. לכו לקנות אוכל במצרים, שלא להראות את עושרכם ברבים. הנהגה זו של יעקב אבינו היא לנו לדורות. לא להחצין את העושר או כל מעלה אחרת שיש לנו. זה מה שנקרא צניעות, והיא הייתה בעיקר באמהות שניכרו ביופיין, ובשרה ורחל שניכרו גם בצניעותן. את המידה הזאת רואים אפילו בבית המקדש.
גם על הלוחות אמרו חז"ל שצריך להיזהר לא להראות ברבים. כך אמרו חכמינו למה הלוחות הראשונים נשתברו ואילו הלוחות השניים נשארו לדורי דורות? וענו כי הלוחות הראשונים ניתנו ברוב עם ובפרסום גדול - שלטה בהם העין, בני ישראל עשו אחר כך את העגל ונשתברו הלוחות הראשונים. ואילו הלוחות השניים שניתנו בקול דממה דקה ביום כיפור בצנעה, לא שלט בהם היצר הרע ונשארו עד היום. קישורים חיצוניים
פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה
הערות שוליים
|
| דבר בעיתו |
|
אֲרוֹן הַבְּרִית, הקרוי גם ארון האלוהים או אֲרוֹן הָעֵדוּת (ובקיצור "הארון), הוא הארון שבבית קדשי הקדשים שלוחות הברית היו מונחים בו, הן במשכן והן בבית ראשון. הארון מכונה במקרא בארבעה כינויים, והם: א. "ארון העדות" (שמות כה, כב); ב. "ארון ה'" (יהושע ג, יג); ג. "ארון הברית" (שם טו); ד. "ארון האלקים" (שמואל - א ד, יג). בו נשמרו לוחות הברית. ארון זה הושם בתוך קודש הקדשים שבבית המקדש. הוא צופה זהב ועוטר בזר מזהב. מבנהומבנה הארון מתואר בפרשת תרומה בחומש שמות (פרק כ"ה, פסוק י'). שם מתואר שהיה עשוי מעצי שיטה, ומצופה זהב מצידו החיצוני והפנימי. הציפוי נעשה על ידי שתי תיבות עשויות זהב. התיבה האחת גדולה מן הארון והשניה - קטנה ממנו. אל התיבה הגדולה הוכנס הארון, ואילו התיבה הקטנה הוכנסה לתוך הארון. נמצא הארון מצופה זהב מבית ומחוץ. גודלו מתואר בפסוקים: "אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו", אולם, נחלקו תנאים במהותה של אמה זו - לדעת רבי מאיר מדובר באמה הסטנדרטית, בעלת ששה טפחים, ולדעת רבי יהודה, מדובר ב"אמת הכלים" המכילה רק חמישה טפחים. הארון היה נישא על ידי מוטות עצי שיטים מצופים בזהב, שהוכנסו לטבעות זהב שנוצקו לצידי הארון. הגמרא במסכת יומא (עב,ב) מבארת שהארון היה מורכב משלושה ארגזים פתוחים מלמעלה אחד בתוך השני. הארגז הפנימי עשוי זהב, האמצעי עשוי עצי שיטים והחיצוני גם הוא מזהב. השפה העליונה מחופה בזהב וכך מתקיים הציווי "מבית (מבפנים) ומחוץ תצפנו (זהב)". שפת הארון החיצוני הייתה גבוהה במעט מהפנימיים, התוספת הייתה בצורת זר כך שכאשר הונחה הכפורת על הארון נראתה ככתר. מכסה הארון, ה"כפורת", היה לוח זהב בעובי טפח ועליו היו שני כרובי זהב שפניהם איש אל אחיו. בצידי הארון היו טבעות זהב שבהן היו קבועים בדים - שני מוטות עץ המצופים זהב, וישנו איסור להוציאם מהטבעות. הבהקת זהבובירושלמי (ירושלמי:יומא פ"ה ה"ג) מובא, כי זהבו של הארון היה כה מבהיק ומאיר, עד שלאורו היה הכהן הגדול נכנס ויוצא בקודש הקדשים ביום הכיפורים. מידותיומידותיו של הארון: אורכו - שתי אמות וחצי, רוחבו - אמה וחצי, גובהו - אמה וחצי[1]. כשעמד הארון בקודש הקדשים היה דבר פלא: כשמדדו בינו לבין כותלי קודש הקדשים היו עשר אמות מכל צד, ומכיון שכל רוחבו של קודש הקדשים היה עשרים אמות, הרי שהארון עצמו לא תפס מקום, וזהו שאמרו: "מקום הארון אינו מן המידה". גם שברי הלוחות היו מונחים בארון מתחת ללוחות או בצידן. יש סוברים כי אף ספר תורה היה מונח בארון. הארון הוא אחד מחמשה דברים שהיו בבית ראשון וחסרו בבית שני. נשיאת הארון בכתףמצווה לשאת את הארון בכתף ולא בעגלה שנאמר "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ"[2]. בזמן הליכת בני ישראל במדבר, היו הלווים בני קהת אחראים על נשיאת הארון. הרמב"ם מסביר שהציווי ללווים היה רק לתקופה זו במדבר עקב מיעוט הכהנים, אך לדורות מצוות נשיאת הארון מוטלת על הכהנים. סמך לדבריו ניתן לראות בחציית הירדן או כיבוש יריחו בהם הכהנים נשאו את הארון ולא בני קהת[3]. לעומתו, הרמב"ן מפרש כי מהתורה גם הכהנים וגם הלווים כשרים במשא הארון משום שכולם נקראו לווים. בנוסף, בתורה הציווי נאמר לבני קהת, ואף הכהנים הם מבני קהת ולכן מותרים במשא. הרמב"ן מוכיח כדבריו מהפסוקים בדברי הימים, בהם מפורש שבני לוי נשאו את ארון הברית בימי דוד[4], וכן מדברי הגמרא [5] האומרת שבכל יום נושאים הלויים את הארון, ורק במעבר הירדן ובכיבוש יריחו נשאו אותו הכהנים באופן מיוחד. יש המדייקים שהרמב"ם חזר בו משיטתו בכך שבמשנה תורה הוא לא הזכיר את הכהנים בנשיאת הארון [6]. נשיאת הארון והמשכן מוטלת על לוויים בין הגילאים 30 ו-50 בלבד, ויש איסור לעבוד אחר גיל חמשים ונושאים את הארון צריכים ללכת אחורנית כשפניהם אל הארון ולא להפנות גב אל הארון. איסור הסרת בדי הארוןעל בדי הארון נאמר בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים, לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ[7] ומוני המצוות מנו איסור זה כמצוות לא תעשה, שאף לוקים עליה[8]. בטעם האיסור נאמרו כמה טעמים:
גניזת הארוןבימי יאשיהו נאמר: "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל [14]. על פי הפשט, ציווה יאשיהו להשיב את הארון למקומו לאחר שהוצא מהמקדש בימי המלכים שקדמוהו. יאשיהו ציווה ללויים לשאת את הארון בכתף למקומו, ולאחר מכן לא יצטרכו לשאתו עוד בכתף. בגמרא [15] יש מחלוקת בביאור הפסוק: רבי יהודה מפרש שיאשיהו ציווה לגנוז את ארון הברית בתוך המקדש כדי שלא ייצא לגלות בבל, ולכן אמר ללויים שמעתה לא יהיה להם משא בכתף בכלל, ואילו לשיטת רבי אליעזר הארון לא נגנז אלא גלה לבבל יחד עם שאר כלי המקדש. הערות שוליים
|