התנגדות להחלת המושג על המציאות בימינו

אתחלתא דגאולה (מארמית: התחלת הגאולה) הוא מושג רעיוני השאוב מן הגמרא. המדובר הוא בתקופה שבה חל שלב חדש של התעוררות בתהליך הגאולה וביאת המשיח. מדובר בנקודה משמעותית, כיוון שזהו השלב הראשון בתהליך הגאולה המהווה תקופה השונה במובנים רבים מכל מה שקדם לה. מושג זה הוא בין הנושאים הנידונים ביותר במשנתה של הציונות הדתית. ובמשנת תלמידי הגרא. מקור במקורות היהודיים, החל מן הגמרא, מופיעים מאפיינים רבים של שלבים שונים בגאולה. מן התיאורים השונים בגמרא עולים מאפיינים שונים של ראשית הגאולה. הבולטים בהם:

1. העובדה שארץ ישראל "נותנת פירותיה בעין יפה"(בגמרא נאמר על כך – "אין לך קץ מגולה מזה" (בבלי, סנהדרין דף צ"ח ע"א)).

2. שלטון יהודי (דברי האמורא שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (בבלי, ברכות, דף ל"ד ע"ב), שנפסקו להלכה במשנה תורה לרמב"ם).

3. חזרת גאוותה של מלכות שמים ושל ישראל ביכולתם להשיב מלחמה שערה. כלשון הגמרא "והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי [גם] אתחלתא דגאולה היא" (בבלי, מגילה דף י"ז ע"ב). משום שעצם הענין שישראל יכולים להשיב מלחמה שערה, זוהי תחילתה של פריקת שעבוד מלכויות מעליהם. שהרי מלחמה מבטאת את ההבדל בין בן חורין לעבד. עבד אינו נלחם, ודרכו להיות כנוע לאדוניו, ואילו כאשר עם ישראל נלחם, הרי זה ביטוי לכך שהם אינם עבדי האומות. וממילא המלחמה היא בכלל תחילת הגאולה.

4. קיבוץ גלויות - כדברי חזל (שמעוני הושע, תקיח): מה יציאתם ממצרים בששים רבוא וכניסתן לארץ בששים רבוא – כן לימות המשיח בששים רבוא. [האוכלוסיה היהודית בארץ לפני הקמת המדינה היתה כ600,000 איש ולפני מלחמת ששת הימים היו 670,000 גברים יהודים בארץ].

קשיים וסבל רב (עד שאחד האמוראים אומר: "ייתי (המשיח) ולא אחמיניה" (בבלי, סנהדרין, דף צ"ח ע"ב) – הלוואי שיבוא המשיח, אך איני רוצה לחיות אז). במקומות שונים בגמרא ובמקורות מאוחרים יותר מצוינים מאפיינים נוספים, בהם התמעטות ידיעת התורה והתנהגות וולגרית. בספרים מאוחרים יותר, רואים רמזים לגאולה המתקרבת בתודעת העם, כך למשל בהתעוררות לעסוק בתכלת בציצית‏ והתעוררות לעסוק ביישוב הארץ.‏

ועל זה עונים המנגדים לשיטה:

1. זה שהארץ נותנת פירותיה בעין יפה (בגמרא נאמר על כך – "אין לך קץ מגולה מזה" (בבלי, סנהדרין דף צ"ח ע"א)). - ברש"י שם כתוב מגולה מזה. כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר - יקרב הקץ אך לא ביאת הקץ וכן שלגבי קצים היו עוד קצים כאלו ואחרים במשך הדורות ואף אחד מהם אין הכוונה לאתחלתא דגאולה.

2. שלטון יהודי (דברי האמורא שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (בבלי, ברכות, דף ל"ד ע"ב), שנפסקו להלכה במשנה תורה לרמב"ם). - אך חשוב לציין שכאשר מביאים פסק הרמב"ם נכנסים לבעיה שכן הפוסק היחיד לגבי גאולה הוא הרמב"ם וכן אין שום מפרש שיוצא נגדו (שהרי ידוע שהיו הרבה מתנגדים לרמב"ם וכן היו את הרמב"ן והראב"ד שלא הקלו עליו - ואילו פה לא הביאו דעתם, משמע מודים לו... והרמב"ם בספרו מביא - שהיציאה מן הגלות יתרחש במהלך הזה : "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי... ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד"" עכ"ל הרמב"ם. - משמע שהגלות נמשכת עד שיעמוד מלך מבית דוד - מלך המשיח ודווקא עם יכוף כל ישראל בכללותם ואזי לא שייך גאולה ע"פ הלכה עד ביאת מלך המשיח (וכן מובא שסדר הפעולות לרמב"ם הוא שדבר ראשון יבוא מלך מבית דוד...ויכוף...וילחם...בנה מקדש במקומו - ורק בסוץ וקבץ נדחי ישראל... (הרמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י"א)) - אזי כאשר אתה מביא ראיה מהרמב"ם תזכור שהרמב"ם פוסק נגד...

3. מלשון הגמרא "והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי [גם] אתחלתא דגאולה היא" (בבלי, מגילה דף י"ז ע"ב). - אך רש"י על המקום מפרש שהגאולה שמדובר אינה כפשוטה - "ואף על גב דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה – קבעוה בשביעית." ויש שניסו לענות - שרש"י (במילים "דהאי גאולה") כלל לא התייחס לתקופת אתחלתא דגאולה, אלא לברכת הגאולה, עליה נסב הדיון בתלמוד - ואותה גאולה שבברכה השביעית אכן איננה עוסקת בגאולת ישראל מהגלות, אלא בגאולה מצרות יומיומיות. - אך אם כן הגאולה שמוזכרת בתלמוד היא גם על הברכה...

4.קיבוץ גלויות - כדברי חזל (שמעוני הושע, תקיח): מה יציאתם ממצרים בששים רבוא וכניסתן לארץ בששים רבוא – כן לימות המשיח בששים רבוא - אזי על זה עונים דבר ראשון כדפירישית שלהלכה - כרמב"ם אך גם מסברא - יוצא שאמנם עליית היהודים לארץ זה אתחלתא דגאולה אך יוצא שירידתם הענקית בשנים האחרונות זה חורבן ביהמ"ק השלישי... ועוד שיש גלות מכופלת שכן בעת העלייה מהגלויות יחד איתם עלו מאות אלפי עולים מברית המועצות על תקן יהודים אע"פ שרק אביהם או סבותיהם יהודים וההתבללות בעם מאוד אפשרי... ועוד שקיבוץ גלויות הנ"ל הוא לא מה שציפינו לו שדווקא בארץ ישראל תיהיה ירידה רוחנית הכי גדולה.

וכן עוד מביאים ראיה מ:

כתב בספר קול התור (א,טו) בשם הגרא: לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קמעא קמעא, מעט מעט, על פי חז"ל כך היא גאולתם של ישראל: קמעא קמעא באה, כאיילת השחר. לכן כל פעולה של אתחלתא יש להתחיל אפילו במעט. מדוע הגאולה מגיעה 'קמעא קמעא'? המדרש (לעיל) מבאר: אנחנו נמצאים בעידן של חשכה, בעידן של גלות. העיניים שלנו, עדיין אינן מסוגלות לקלוט את האור. כשם שאם היתה השמש עולה מתוך חשכה גמורה, ופתאום שמש – היא היתה מסנוורת, לא היינו מסוגלים לראות. הקב"ה ברא כך את עולמו שהשמש תעלה קמעא קמעא? כדי שניתן יהיה להסתגל בתחילה לאור מועט ומצומצם יותר. כך כנסת ישראל צריכה להסתגל לגאולה ואז הגאולה באמת תהיה ניתנת לעיכול על ידינו. מדוע הגאולה ממצרים היתה בחיפזון, וגאולה אחרונה קמעא קמעא? המהרל (גבורות ה', לה) מבאר: גאולת מצרים היתה ניסית, לכן היא בחיפזון. גאולה אחרונה מתנהלת בדרך הטבע לכן היא לאט לאט. במקום אחר (נצח ישראל, מז) הוא מבאר: גאולת מצרים היתה לשעה, וכל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות כי החיפזון מורה על דבר שהוא לשעה וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר הזמן. אבל הגאולה האחרונה היא נצחית, לכך היא נבנית היטיב ולא בחיפזון. הבני יששכר מבאר: גאולת מצרים היתה באתערותא דלעילא, ללא שום מעשה מצדנו, כי לא יכלו להתמהמה, שכבר נשתקעו במ"ט שערי טומאה. גאולה אחרונה היא באתערותא דלתתא - בידי אדם לזכות אותנו שיהיה לנו חלק בגאולה, לכן היא לאט לאט.

ואילו עונים מנגד שהרי הרמב"ם לא המציא הלכות, והכיר את המדרשים הללו ובכל זאת לא פסק כמותם, שאמנם אלו ואלו דברי אלוקים חיים, אך לאחר שנפסקה ההלכה אין על מה להתדיין, שכן, כך רואים גם לגבי מחלוקות בית שמאי ובית הלל שהלכה כבית הלל - ועוד ש"בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה" עד כדי כך שכאשר רבי טרפון כן נקט כבית שמאי - אמרה המשנה "כדאי הייתה לחוב בעצמך על שעברת על דברי בית הלל" - וכן אפשר לומר שקמעא קמעא זה גם שם המושאל כדרך שאר גאולות שמובאות והראיה ש'קמעא קמעא' זהו שם המושאל שכן בירשולמי הוא בא על גבי נס פורים ש'קמעא קמעא' לוכאורה "אכתי עבדי אחשוורוש אנן" - אלא שם המושאל.