עמוד ראשי

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ויקישיבה

שלום וברוכים הבאים. זהו עמוד הבית של ויקישיבה - פרוייקט האנציקלופדיה למושגי תורה ויהדות של אתר ישיבה מיסודה של קרית הישיבה בבית אל. עד כה נכתבו 24,137 ערכים בפרוייקט ויקישיבה.

ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה, רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.

בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.

לפרטים: תבנית:מקור.

מיזמים פעילים

עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:

ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!

פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה

דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה


חפשו ערכים בוויקישיבה:

אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:

מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.



מרחבים מיוחדים

מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!

מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.

רשימת קטגוריות

(כל הקטגוריות) (כל הערכים)

ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת



מיקרופדיה תלמודית אמונה ומחשבת ישראל ארון הספרים היהודי ארץ ישראל


בין אדם לחברו גאולה ועולם הבא גדולי וחכמי ישראל דיני ממונות


הלב טומאה וטהרה כשרות מבט על המציאות


מקדש וקרבנות משפחה משפט סביבה


סדר היום עם ישראל עקרונות הלכתיים פרשות השבוע


רפואה והלכה שבת ומועד תורה תרי"ג מצוות


__NOCACHE__
ערך אקראי
כף החיים (פלאג'י) - כף החיים (הראשון)
ספר הלכתי הראשון שנקרא בשם כף החיים נדפס בטורקיה ב' כרכים מסודר לפי פרקים חיברו הרב הכולל רבי חיים פלאג'י הגאב"ד וראב"ד בטורקיה -...
להמשך הערך
__NOCACHE__
הידעת?

שמור את חודש האביב

הרש"ר הירש מפרש את החשיבות בהקפדה על חיבור חודש האביב לפסח בכך שחודשי השנה היהודיים בכוונה קשורים לתאריכים היסטוריים וגם לעונות השנה. לדבריו, התורה מתנגדת לכל פולחן טבע ולכן מדגישה את החיבור שיש בין הטבע לקב"ה בכך שהטבע הוא חלק ממנו. החיבור בין התאריך ההיסטורי של היציאה ממצרים יחד עם חודש האביב מסמל כי "האל שנשימת האביב שלנו מעוררת את הטבע מקיפאון המוות של החורף - הוא הוא האל שמילט אותנו מן המוות ומן השעבוד והעניק לנו חיים וחירות". ועיין עוד בערך חודש ניסן.

__NOCACHE__
פרשת השבוע

פרשת צו היא הפרשה השנייה של ספר ויקרא. החלק הראשון של הפרשה עוסק בדיני הקורבנות יחד עם איסור אכילת קדשים בטומאה ואכילת חלב ודם, החלק השני של הפרשה עוסק בשמונת ימי המילואים ובהכשרת אהרון ובניו לשרת ככהנים. ברוב השנים נקראת הפרשה בשבת הגדול.

תוכן הפרשה

לפרשה שני חלקים: החלק הראשון ממשיך את פרשת ויקרא ועוסק בדיני הקרבנות - לאחר שפרשת ויקרא פירטה את תהליך ההקרבה, מפרטת פרשת צו את דיני הבשר לאחר ההקרבה:

  • העולה - נשרפת על המזבח כל הלילה, ובבוקר מפונה האפר אל מחוץ למחנה. עורה של העולה מוענק לכהן המקריב אותה.
  • המנחה - הכהן קומץ ממנה, ומקריב את הקומץ ואת הלבונה שעל המנחה. שאר המנחה נאכלת לכהנים. בנוסף מצוה ה' את משה על קרבן חדש: מנחת חביתין, שצריך כהן גדול להביא מדי יום. מנחה זו לא נאכלת, אלא מוקטרת כולה על המזבח.
  • החטאת - נאכלת בחצר אוהל מועד (ובבית המקדש - לפנים מן הקלעים) על ידי זכרי הכהונה בלבד.
  • האשם - כחטאת, נאכל בחצר על ידי הכהנים.
  • שלמים - מחולקים לשלמי תודה, הנאכלים ליום ולילה בלבד, וטעונים הבאת ארבעים חלות, ולשלמי נדר או נדבה, שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. הנותר ביום השלישי ישרף באש. את השלמים אוכלים הבעלים - מלבד החזה והשוק, המוענקים לכהן המקריב.
  • ציוויים נוספים: איסור אכילת קדשים בטומאה, איסור אכילת חלב ודם.

חלקה השני של הפרשה עוסק בשבעת ימי המילואים, ובתהליך שעברו אהרן ובניו כדי להכשיר אותם לשמש ככהנים במשכן.

תרומת הדשן

ערך מורחב - תרומת הדשן

בתחילת הפרשה, התורה מבארת באריכות את מצוות תרומת הדשן. הכהן מצווה לקחת בבוקר את האפר שנותר במזבח משריפת הקורבנות של הלילה ולפנות אותו לצד המזבח.

ספר החינוך מסביר שמטרת המצווה היא להגדיל את כבוד הבית ולנקותו. כאשר מפנים את הדשן יהיה מקום לעוד אש במזבח והאש תדלק טוב יותר. אך, למרות שהפעולה לנקות את המזבח היא הכרחית, עדיין לא מובן מדוע התורה כה מפרטת במצווה זו.

הרב קוק בעולת ראי"ה מסביר שעבודת פינוי הדשן מבטאת מסר חשוב לחיינו. אש המזבח מסמלת את הקדושה האלוקית היורדת משמיים. בדומה לקדושה, האש היא רוחנית, ואי אפשר לגעת בה וממילא קשה יותר להתחבר אליה באופן מלא בעולמנו הגשמי. בתרומת הדשן, הכהן יכול לגעת באפר היוצא מהאש, ולמעשה ככה הוא יכול להתחבר אליה. תרומת הדשן מסמלת לנו שגם אם קשה לנו להתחבר אל אש הקודש, ניתן עדיין להתחבר לקדושה על ידי התנהגות בדרך הקדושה, גם בדברים שהם עצמם אינם קודש.

שבעת ימי המילואים

ערך מורחב - שבעת ימי המילואים

שבעת ימי המילואים הם הימים בהם חנכו את המשכן וכליו וכן את אהרון ובניו לעבודת המשכן, ובהם קידשו ו"מילאו את ידם" של הכהנים ומכאן מקור שמם. במהלך שבעת הימים משה עשה טקס קבוע במהלכו רחץ את אהרון ובניו ומשח אותם בשמן המשחה, היזה מן דם הקורבנות ומן השמן על המשכן וכליו. בכל יום משבעת הימים הוקרבו שלושה קורבנות- 1. פר חטאת 2. איל לעולה 3. איל המילואים יחד עם שלושה מיני לחם כדין קורבן תודה. הרש"ר הירש פירש קורבנות אלו בצורה אלגורית והסביר כי הפר מסמל את המשרה והעבודה המוטלת על הכהנים העובדים והם מוגדרים כאיל ההולך לפני הצאן ומנהיג אותו ואילו איל המילואים מסמל את מתנות הכהונה שהכהנים עתידים לקבל בתנאי שיעשו את עבודתם נאמנה.

איל המילואים

אהרון ובניו סמכו ידיהם על האיל ומשה שחטו ולקח מדמו. את הדם הוא נתן על תנוך האוזן הימנית, על בוהן היד הימנית ועל בוהן רגלם הימנית של הכהנים, קודם אהרון ואז בניו ואת שאר הדם זרק על המזבח. לאחר המכן משה שם על כפי אהרון ובניו את חלקי הקורבן יחד עם לחמי התודה והניף אותם יחד איתם. משה הניף לבדו את החזה ולאחר מכן היזה מן השמן והדם על אהרון ובניו ועל בגדיהם.

הרש"ר הירש שמות כט כ כחלק מהסברו על תהליך המילואים כתהליך המיועד לקשר את הכהנים לעבודתם הציבורית, מסביר כי גם שלושת מקומות מתן הדם אלו קשורים לביטול הקיום האנוכי של הכהנים. לפירושו, התנוך מסמל את הקליטה הרוחנית של הכהנים והיד מסמלת את פועלם המעשי והרגל את שאיפת ההתקדמות שלהם. בשלושת תחומים אלו על הכהנים להשקיע למען הציבור ולהזדהות עם צרכי הציבור ולהתמסר למענם‏[1].

תאריך שבעת ימי המילואים

חז"ל ספרי במדבר מד, וכן רש"י ויקרא ט א, פירשו כי שבעת ימי המילואים החלו בתאריך כ"ג אדר והסתיימו ביום א' בניסן בו גם הוקם המשכן. לפי שיטתם, בכל שבעת ימי המילואים היה משה מקים ומפרק את המשכן ורק ביום השמיני הקים משה את המשכן בפעם הסופית ולא פירקו בשנית כמו שנאמר בפסוק "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, ממנו משמע כי משה הקימו בכל יום.

מנגד, האבן עזרא מפרש כי שבעת ימי המילואים החלו ביום א' בניסן, כפי שנאמר בפסוק "באחד לחודש הוקם המשכן" ורק ביום ח' ניסן הוקם המשכן במלואת ימי המילואים. האבן עזרא מחזק את שיטתו בכך שעל אף הפירוט הרב של המלאכות שנעשו בימי המילואים, לא מוזכר בפסוקים כי משה פירק והרכיב את המשכן בכל יום. כמו כן, הוא מקשה כי במידה ומשה פירק את המשכן בכל יום, כיצד הצטוו הכהנים לשבת בפתח אוהל מועד בכל שבעת הימים בעוד האוהל מפורק ולא קיים פתח אוהל מועד. הרמב"ן מתייחס לקושי זה ומפרש כי משה היה מפרק ומקים את המשכן מיד בעלות השחר על מנת שיהיה פתח אוהל מועד בו יישבו הכהנים בצורה קבועה גם ביום וגם בלילה‏[2].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. תהליך דומה מתרחש גם בטהרת המצורע וגם שם מפרש הרש"ר הירש כי מדובר בתהליך בו המצורע עולה למעלה גבוהה ו"קם לתחיה" ברוחו, מעשיו ושאיפותיו בדומה לתהליך שעברו אהרון ובניו
  2. אמנם, לשיטת חז"ל כי הציווי הוא רק להישאר בפתח מועד בעת העבודה אין בכך קושי
__NOCACHE__
דבר בעיתו
ערך זה עוסק בחג הפסח. אם התכוונתם לקרבן פסח, עיינו בערך קרבן פסח.

פסח הוא חג הנחגג בעם ישראל במשך שבעה ימים מט"ו עד כ"א בניסן, לזכר יציאת מצרים, שאירעה בט"ו בניסן. יומו הראשון ויומו האחרון הינם ימים טובים וביניהם ימי חול המועד.

בחג הפסח ישנן כמה מצוות: אסור לאכול חמץ ואסור אף שימצא חמץ אצל יהודי; חובה לאכול מצה בלילה הראשון; יש להקריב קרבן פסח בבית המקדשולאכלו בליל הסדר; יש לספר ביציאת מצרים; ביומו השני (ט"ז בניסן) יש להביא את קרבן העומר).

ע"פ המסורת, בכ"א בניסן - שביעי של פסח - התרחשה קריעת ים סוף.

שמות החג

לחג הפסח שמות שונים:

חג האביב - על שהוא חל בעונת האביב, עונת הלבלוב והפריחה. בעונה זו מבשילים יבולי השדה ומתאפשרת הבאת העומר.

חג החירות - שכן בחג זה יצא עם ישראל מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.

חג המצות - על שום איסור אכילת חמץ במשך כל שבעת ימי החג וחיוב אכילת מצה בלילו הראשון.

חג הפסח - על שם קרבן הפסח, שהקריבה כל משפחה בישראל ב-י"ד בניסן. הוא נקרא על שם הנס שאירע, בעת שהקב"ה היכה את כל בכורי מצרים - "מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור"; ואילו על בתי ישראל פסח הקב"ה.

מצוות פסח

מסכת פסחים במשנה עוסקת בחג הפסח והמצוות התלויות בו.

הרמב"ם חילק במשנה תורה את המצוות הקשורות בחג לשתיים: הלכות חמץ ומצה; והלכות קרבן פסח.

הלכות חמץ ומצה-

(א) שלא לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה.
(ב) להשבית שאור מארבעה עשר.
(ג) שלא לאכול חמץ כל שבעה.
(ד) שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה.
(ה) שלא ייראה חמץ כל שבעה.
(ו) שלא יימצא חמץ כל שבעה.
(ז) לאכול מצה בלילי הפסח.
(ח) לספר ביציאת מצריים באותה הלילה.

והלכות קרבן פסח-

(א) לשחוט הפסח בזמנו.
(ב) שלא לזבוח אותו על החמץ;
(ג) שלא תלין אימוריו;
(ד) לשחוט פסח שני;
(ה) לאכול בשר הפסח על מצה ומרור בליל חמישה עשר;
(ו) לאכול בשר פסח שני על מצה ומרור בליל חמישה עשר לחודש השני;
(ז) שלא יאכל נא ומבושל;
(ח) שלא יוצא מבשר הפסח חוץ לחבורה;
(ט) שלא יאכל ממנו משומד;
(י) שלא יאכיל ממנו לתושב או שכיר;
(יא) שלא יאכל ממנו ערל;
(יב) שלא ישבור בו עצם;
(יג) שלא ישבור עצם בפסח שני;
(יד) שלא ישאיר ממנו לבוקר;
(טו) שלא ישאיר מפסח שני לבוקר;
(טז) שלא ישאיר מבשר חגיגת יום ארבעה עשר עד יום שלישי.




ליל הסדר ולא בד"ו פסח

הלילה הראשון של פסח נקרא: ליל הסדר. בחוץ לארץ עורכים סדר גם בלילה השני.

לא בד"ו פסח הוא כלל הקובע שהיום הראשון של פסח לא יחול לא ביום ב' בשבוע ולא ביום ד' ולא ביום ו' (ראה: לא אד"ו ראש).

חול המועד

ערך מורחב - חול המועד

חמשת הימים מט"ז ועד כ' בניסן, הם ימי חול המועד. מצוה לשמוח בימי חול המועד ולכבד אותם בבגדים נאים ונקיים, בסעודות ועוד.

חז"ל הדגישו את חומרתו של איסור עשיית מלאכה בחול המועד, והזהירו שלא להקל בעשיית מלאכה בחול המועד יותר ממה שמותר על פי ההלכה. במסכת אבות קובע רבי אלעזר המודעי, כי "המבזה את המועדות, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא". דברי רבי אלעזר כוונו למי שמבזה את חולו של מועד, ונוהג בימים אלו כבימי חול רגילים.

בחוץ לארץ יש רק ארבעה ימי חול המועד מי"ז ועד כ' בניסן.

שביעי של פסח

היום השביעי של פסח, כ"א בניסן, הוא יום טוב.

בהדלקת הנרות ובקידוש בליל שביעי של פסח אין מברכים "שהחיינו", כי יום זה הוא המשכו של חג הפסח וכבר ברכו "שהחיינו" בתחילת החג.

בכ"א בניסן ארע נס קריעת ים סוף, ולכן קוראים בשביעי של פסח בתורה את פרשת קריעת ים סוף ואת שירת הים.

התפילות

תפילת הטל

בט"ו בניסן אומרים את "תפילת הטל" בתפילת מוסף או לפניה. בחז"ל מובא, כי משיוצא רובו של חודש ניסן, אין עוד הגשמים סימן של ברכה - אלא להיפך. משום כך חדלים להזכיר בתפילת העמידה "משיב הרוח ומוריד הגשם". בארץ ישראל ובמקומות נוספים אומרים: "מוריד הטל".

בתפילת ערבית במוצאי יום א' של פסח משתנה נוסחה של ברכת השנים לנוסח של קיץ.

קריאת הלל

לאחר תפילת ערבית בליל ט"ו בניסן אומרים: "הלל שלם", וביומו אומרים שוב הלל שלם.

החל מט"ז בניסן (ובחוץ לארץ החל מי"ז בניסן) ועד סוף הפסח, משמיטים בעת אמירת ה"הלל" שני קטעים: "לא לנו..." ו"אהבתי כי ישמע...", כמו בראש חודש.

הלל במתכונת זו נקרא: "חצי הלל". בני עדות המזרח אינם מברכים על "חצי הלל".

קריאה בתורה

בכל אחד מימי חג הפסח קוראים קריאה שונה בתורה, שהמשותף בהם הוא ענייני חג הפסח: קרבן פסח, חמץ ומצה, עלייה לרגל ועוד.

מגילת שיר השירים

בשבת חול המועד פסח, יש נוהגים לקרוא בבית הכנסת את מגילת שיר השירים. במגילה זו מתוארת באמצעות משל, אהבת ה' לעמו ישראל. היציאה ממצרים שהיתה מלווה בניסים גדולים, מורה גם היא על אהבת ה' לעם ישראל. כמו כן, מובעים בה אהבת הנצח של עם ישראל לבורא עולם: "כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאל קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבתיה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה; אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו".

אסרו חג

בחוץ לארץ כ"ב בניסן הוא יום טוב שני של גלויות וחלים עליו כל דיני יום טוב. בארץ ישראל יום זה נקרא: אסרו חג.

חולה בפסח

ערך מורחב - פסח (רפואה)
1 דיני חולה בערב פסח
2 דיני החולה והרופא במצוות מצה, מרור, יין, סדר
3 דיני מאכלים של חמץ לחולה
4 דיני תרופות לחולה
5 דיני שיניים תותבות

ראה גם

קישורים חיצוניים

__NOCACHE__