Positive Chutzpah= Part of Redemption- Nothing to Fear but Fear Itself! | Rabbi Ari Shvat | Beit Midrash

Beit Midrash

Jewish Laws and Thoughts
Ein Aya
Ein Aya

קטגוריה משנית

The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones

Parashat Hashavua Series'Library Piskei Din (Hebrew)Test Yourself

ב"ה
פחד מגשים את עצמו- ומאמר "הפחד" של הראי"ה קוק זצ"ל
"Positive Chutzpah= Part of Redemption-
Nothing to Fear but Fear Itself!"

Ein Aya (66)

Rabbi Ari Shvat

65 - Sometimes We Have No One to Blame But Ourselves & Our Imagination!

66 - Positive Chutzpah= Part of Redemption- Nothing to Fear but Fear Itself!

1. מסכת שבת דף ס ע"א
רבי אילעאי ב"ר אליעזר אומר, במערה היו יושבים ושמעו קול מעל גבי המערה, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זב"ז והרגו זא"ז יותר ממה שהרגו בהם אויבים.
2. הראי"ה קוק, עין איה ו, יא, על מסכת שבת ס ע"א
הדמיון, לא לבד שיפעול רעה במאורע פרטי, במקום שהמצב בפרטיותו מכשיר את קלקלתו, כ"א הוא עושה את הרושם הרע שלו על כל מהלך החיים, מרחיק את האדם מקישור הגון וכשר עם העולם הגדול והרחב. ולא רק מפני פחד אויב הדורש מחבא לשעתו הוא בא במערה הסוגרת בעדו את האור העליון הבהיר המאיר את כל העולם כולו בכבודו, כ"א מצד עצם טשטוש החיים ושנאת האור, שהדמיון הרע מטביע בנפש תכונה קבועה לשבת במערה. והרשמים הבאים מהעולם החיצוני הם בעצמם נהפכים לדברים איומים ומפחידים, והסדר המעשי שהדמיון פועל להכשירו ולהביאו לידי מעשה, הסנדל המסומר, הוא בעצמו נהפך לכלי מחבל, לרעוץ ולרוצץ יותר מכל אויב.

3. שם, ו, יב
רמי בר יחזקאל אמר, בביהמ"ד היו יושבים ושמעו קול מאחורי ביהמ"ד, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זב"ז והרגו זא"ז יותר ממה שהרגו בהם אויבים. לא דוקא את הפעולות החומריות, את החיים החשכים של עסקי החומר, מהפך הדמיון לרעה, כשידו כבדה מצד ההתמכרות היתירה לצדו, מהפך ג"כ את האור לחושך. וממקום שהאורה צריכה לצאת, מביהמ"ד, משם יוצאת מארה ופחד רעה. דברי אלקים חיים המוסיפים עז וגבורה, מתהפכים בידי בעלי הדמיון הכוזב לדברים נפסדים, מזיקים ומפחידים פחד רעה. וכ"ז בא מצד הירידה הראשונה של עזיבת ד' וחדלון ההסתכלות של דעת אלהים באמת. ע"כ נכנס קול זועת הפחד הדמיוני הנהפך לרועץ, גם בביהמ"ד, ועושה שמות יותר מכל צר ואויב.

4. רמח"ל, ספר מסילת ישרים פרק ט
עוד ממפסידי הזריזות הוא רוב הפחד וגודל המורא מן הזמן ותולדותיו, כי פעם יירא מהקור או מהחום, ופעם מהפגעים, ופעם מן החלאים, ופעם מן הרוח, וכן כל כיוצא בזה. הוא הענין שאמר שלמה עליו השלום (משלי כו): אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות. וכבר גינו חכמים זכרונם לברכה המדה הזאת ויחסוה אל החטאים, ומקרא מסייעם דכתיב (ישעיה לג): פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים, עד שאמר אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד, חטאה את (ברכות ס). אלא על זה נאמר (תהלים לז): בטח בה' ועשה טוב שכן - ארץ ורעה אמונה.

5. ברכות מ ע"א
אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל בעדשים [לפי הראי"ה: סימן לאבלות] אחד לשלשים יום מונע אסכרה מביתו, אבל כל יומא לא, מ"ט משום דקשה לריח הפה.
6. הראי"ה קוק, עין איה, ברכות ו, ל על מסכת ברכות מ ע"א
כמו כן הנלקה בעצב יותר על המדה, תרד מעלת נפשו ולא ירגיש ההוד שבמאור התורה ודרכי היושר, ע"כ לא יפריז בזה על המדה כ"א לפרקים באורח חכמה, כדי להפיק התועלת הרצויה להנצל משחיתות היצר.

7. הראי"ה קוק, מאמר "הפחד", עקבי הצאן, עמ' קיט-קכ
א. הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך מה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאושיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי. מקור כל חולשה וכל רפיון חמרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו; הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקף אצבע להצלתו, שמא ינזק...
ב. הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשבי... הפחד "מחמת המציק אשר כונן להשחית" (ע"פ ישעיהו נא, יג) השפיל את הנפש הכללית של עם זה האזור בגבורה, עד שנעשה מלא מגור ופחד מכל מחשבה ורעיון, וממילא מכל חפץ פועל ומעשה גדול וכולל ; ומפני שעיקר יסוד גבורתו הוא עז האלהים, על כן בחלישות הרוחניות שלו, נעשה חלש ורפה עד מאד. ההצלה היותר נכבדה לעמנו לעת כזאת היא הסרת הפחד הדמיוני הרוחני... יפחדו העמים המתהללים באלילים...
ג. אז רק אז ימלא ישועה ואורה, אז יגלה לפניו כמה גדול ערכו... אי אפשר שיחול רוח הקודש והמאור האלהי על ישראל כי אם... מתוך שמחה (שבת ל ע"ב), וק"ו על הגוי כולו... אחרי ההשתדלות המעשית "וברכך ד' אלקיך בכל אשר תעשה" (דב' טו, יח)
ד. באחרית הימים בעקבא דמשיחא... ע"י הכח ההפכי- כח החוצפה שהוכרח להתגבר בעת הזאת, שבמקום שמתגלה אין שם שום פחד, אע"פ שבא מצד השפל.. הרחוק כרחוק שמים מארץ... מ"מ הוא פועל בכחו העז לקחת ממנו את החלק הטוב... "אל תיראי כי לא תבושי, ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומיך שתכחי, וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד" (ישע' נד, ד).

8. שבת צב ע"א- אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר ובעל קומה.

9. הראי"ה קוק, הקדמה לשבת הארץ, עמ' יא-יג
בחולשת נשמת האומה לא תתן סגולת הארץ את תפקידה... האומה והארץ, אשר בבריאותם הם מוסיפים זה לזה כל כך לוית-חן... ישראל בגולה עזב את דאגתו מכל עניני-חול מצד כללות האומה, שם את עיניו ולבו רק בשמים ממעל. לבו לא הלך עוד להרבות חיל, רכב וסוס, ככל גוי על אדמתו, ובכלל לא היה עוד לכלל האומה שום עסק חמרי... כשם שאין השכינה שורה באיש יחידי אלא על גבור ועשיר ובעל קומה, אלא שכל זה לא יסכון מאומה בלתי המעלות הרוחניות של חכמה וענוה- כך אין השכינה הכללית שורה אלא בעם מלא גבורה, עושר וקוממיות... בהעשותם בסיסים לההאור הרוחני האלהי...

Ein Aya