1. תלמוד בבלי, מסכת שבת לה ע"ב
דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי א"ר יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה תנ"ה כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה א"ר יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים א"ר יוסי בר' זבידא העושה מלאכה בשני בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך א"ל רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא ביום המעונן מאי במתא חזי תרנגולא בדברא עורבי אי נמי אדאני:

2. רש"י מסכת שבת דף לה עמוד ב
בשיעורי דרבנן - בין השמשות. אתלו - הדליקו את הנר מבעוד יום. חזי תרנגולים . היושבים על הקורות מבע"י וכן העורבים [בשדה]. אדאני - עשב... ועלין שלו נוטין לצד החמה: שחרית כפופין למזרח, ובחצי היום זקופין, ולערב כפופין מאד למערב.

3. הראי"ה קוק, עין איה, שבת ב, רחצ על מסכת שבת לה ע"ב
א"ל רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלא אתלו שרגא.
א. בכל דרכי החיים הוכנו מאת יוצר כל ב"ה כל מדות הקיום והעמדה הרוחנית והחומרית לפי המצב. ומי שמצבו מתעלה, יש לו גדרים מוגבלים ומדוייקים ביותר שיוכל להגיע לאמתיות הדרושות לו.

ב. ומ"מ מי שאין ביד שכלו לחדור עד עומקי תהום האמתיות הללו, גם לו יש ככר רחב ידים באמתיות גלויות לכל שבהן ימצא ספֵקו, וידע ג"כ בדרכים רחבים ללכת בדרך ישרה כפי אותה התמצית עצמה של הדרכים הארוכים והמדוייקים של רבי הכִשרון וחכמי לב, ואין צורך להם להכנס בנבכי המחקרים העמוקים, כי עצם אור האמת גלויה לכל בעלי עינים. אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא, "לא מראש בסתר דברתי"* (ישע' מח, טז), באין צורך לדברים של עומק וחשבונות רבים.

4. הראי"ה קוק, אורות, עמ' קד
למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי-קדש, חיים באור האידאה האלהית, כי גם עמים שלמים , מתוקנים ומשוכללים בכל תקוני התרבות והישוב המדיני; עמים שלמים, הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות, מן רום האינטליגנציה האמנותית, הפרושית, המשכלת והקדושה, עד המערכות הרחבות, הסוציאליות, הפוליטיות והאקונומיות, ועד הפרולטריון לכל פלגותיו, אפלו היותר נמוך ומגושם.

5. הראי"ה קוק, אורות הקודש ב, עמ' שסד
הרוח ההמוני והאצילי - כח
א. האינטיליגנציה חושבת שיכולה היא להפרד מעל ההמון , שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה. זוהי טעות יסודית , טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות , בהרגשות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטורית.

ב. הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים בעלי מחשבה. יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר , בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו זאת היא מצויה באנשים בריאים טבעיים, שהם הם ההמון, עם הארץ.

ג. ולאו דוקא בהרגשת המוסר השרשית עולה הוא ההמון על אנשי הסגולה גם בהרגשת האמונה , הגדלות האלהית, היופי, החושיות, הכל אשר לחיים בדרך ישרה, בלתי מסוננת על ידי הצינורות המלאים שכר אגמי נפש של הדעת והחכמה, הוא יותר בריא וטהור בההמון.

ד. אמנם לא יוכל ההמון לשמור בעצמו את עצומו וטהרתו, איננו יכול לקשר יפה את מושגיו, גם איננו יודע איך לעמוד בקשרי המלחמה , בעת אשר הכרות והרגשות מתנגדות וסותרות זו את זו נלחמות בנפשו מבפנים או בעולם מבחוץ. לזה צריך הוא לעזרת גדולי התושיה , המישרים לפניו את נתיבות עולמו.
ה. אבל כשם שמשפיעים עליו עצה ותושיה , כך הוא משפיע עליהם חיים בריאים .

6. סוכה דף מג ע"ב
פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת, והביאו מרביות של ערבה מערב שבת, והניחום בעזרה, והכירו בהן בייתוסין ונטלום וכבשום תחת אבנים. למחר הכירו בהן עמי הארץ, ושמטום מתחת האבנים, והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח.

7. הראי"ה קוק, ערפלי טוהר, עמ' טו
לפעמים כשיש צורך בהעברה על דברי תורה, ואין בדור מי שיוכל להראות את הדרך, בא הענין על ידי התפרצות. ומכל מקום יותר טוב הוא לעולם שיבוא ענין כזה על ידי שגגה, ובזה מונח היסוד של מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. רק כשהנבואה שרויה בישראל אפשר לתקן ענין כזה על ידי הוראת שעה, ואז נעשה בדרך היתר ומצוה בגלוי. ועל ידי סתימת אור הנבואה, נעשה תיקון זה על ידי פרצה, שמדאבת את הלב מצד עצמה, ומשמחת אותו מצד תכליתה.

8. הראי"ה קוק, אורות, אורות התחיה, פס' מה
כְּשֵׁם שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לַיַּיִן בְּלֹא שְׁמָרִים, כָּךְ אִי-אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רְשָׁעִים. וּכְשֵׁם שֶׁהַשְּׁמָרִים מַעֲמִידִים הַיַּיִן וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ, כָּךְ הָרָצוֹן הַגַּס שֶׁל הָרְשָׁעִים גּוֹרֵם קִיּוּם וְעֶמְדָּה לְשִׁפְעַת הַחַיִּים כֻּלָּם, שֶׁל כָּל הַבֵּינוֹנִים וְהַצַּדִּיקִים. כְּשֶׁהַשְּׁמָרִים מִתְמַעֲטִים וְהַיַּיִן עוֹמֵד בְּלֹא שְׁמָרָיו, הֲרֵי הוּא עָלוּל לְקִלְקוּל וְחִמּוּץ. הַגָּלוּת דִּלְדְּלָה אֶת כּחַ הַחַיִּים שֶׁל הָאֻמָּה וּשְׁמָרֵנו נִתְמַעֲטוּ הַרְבֵּה מְאד, עַד שֶׁיֵּשׁ סַכָּנָה לְקִיּוּם הַחַיִּים שֶׁל הָאֻמָּה מֵחֹסֶר תְּפִיסַת חַיִּים מְעֻבָּה, הָאֲחוּזָה בַּבְּהֵמִיּוּת וּבַאֲדָמָה וּשְׁקִיעָתָהּ הַחָמְרִית.

9. ילקוט שמעוני תהלים רמז תשי
זהו שאמר הכתוב "לא מראש בסתר דברתי", א"ר אמי אמר הקדוש ברוך הוא, בתחלה לא נתתיה לא במקום חשך ולא במקום הסתר ולא במקום אפלה, אלא במדבר נתנה תורה לישראל בפרהסיא במקום הפקר, שאילו נתנה תורה בארץ ישראל, היו אומרים אומות העולם, אין להם חלק בה, לפיכך נתנם במקום הפקר במדבר בפרהסיא, לומר לך כל הרוצה לקבל יבא ויקבל.

10. תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מח ע"ב
מאי דכתיב: כי מי בז ליום קטנות? מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן [רש"י: שאין מקבלין שכר שלם] לעתיד לבא ? קטנות [רש"י: קטנות אמונה] שהיה בהן, שלא האמינו בהקב"ה .