Good Free Will Enables the Temporary Choosing of Bad, Even Terrible | Rabbi Ari Shvat | Beit Midrash

Beit Midrash

Jewish Laws and Thoughts
Ein Aya
Ein Aya

קטגוריה משנית

The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones

3 min read • 48 min listen

To dedicate this lesson

Parashat Hashavua Series'Library Piskei Din (Hebrew)Test Yourself

ב"ה

The Good Free-Will Enables the Temporary Choosing of Bad- Even Terrible!

1. שבת דף נו ע"ב

Ein Aya (64)

Rabbi Ari Shvat

49 - Even the Wise Shouldn't Skip Stages

50 - Good Free Will Enables the Temporary Choosing of Bad, Even Terrible

51 - "Bad Thoughts vs. Bad Deeds"

אר"י אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בה שרטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי.

2. הראי"ה קוק, עין איה / שבת ה, עט על שבת דף נו ע"ב
א. הטוב השלם אין לו ניגוד עצמי, וכל עניני הניגוד שנמצא בעולם, בין בדיעות בין בסדרי החיים המעשיים, הוא בא רק מפני שאפילו בצד הטוב יש בו איזה קורטוב של רע והפסד, מצד המקבלים והעוסקים או מסיבות שונות אחרות, ע"כ נמצא ניגוד מכוון המקטרג על הטוב ההוא מפני חלק הרע שבקרבו, ומתוך כך הוא מנגד ג"כ את הטוב בעקרו, ומזה נולדות כל המבוכות המסובכות בעולם. לו עמד ישראל בעינו, בצביונו ובמקורו העצמי, אז לא היה נדבק בקרבו שום רע והשחתה, ולא היה מעבר מזה שום צורך לניגוד פנימי וחיצוני שימצא בעולם לו.

ב. אבל כיון שנכנסו בתוכו ע"פ השפעה מן החוץ דיעות ונימוסים, מנהגים והשקפות נכריות שהם רעים מצד עצמם, ורעים בהתחברם אליו חוץ לתכונתו וטבעו, ע"כ הם משחיתים בתוכו את הסדרים הישרים והטובים, את הלב הטוב ואת הנשמה הטהורה הברה האלהית, הוצרך להברא מעמד חזק ניגודי אל היהדות בכללה.

ג. הכח הזה, להיות מוכן לשבט אף, הבא מצד עצמות הניגוד שבדיעות והשקפות אפילו בתחילתו, והעלול להמשיך את הגלות וחרבן האומה בשביל מעמד של שינוי דיעות וניגודים הנראים כרוחניים, זה נמצא ברומי. ואלמלא שזה הצעד, שנשא שלמה את בת פרעה , ועי"ז הותחל הענין בדרך רשמי להכנסת ענינים חיצוניים באומה, אע"פ שהיתה כונתו לטובה , מ"מ בין כה וכה חדרו ללב האומה דברים זרים בעצמם, וזרים לה ביותר, שחוללו חסרונות עצמיים, ונתנו מקום לניגודים להמצא נגדה מצד המעמד הרוחני, אע"פ שהניגוד יש לו רק גרעין אחד קטן יסודי מצד השיקוף של איזה חולשה ורפיון מוסרי שמצא באומה, שבא לה מן הנגיעה החיצונית, (ולא) [ולו] לא בא הדבר מתוך כח שיסודו והרחבתו הוא בעומק הרשע והשקר, אז לא היה מתרחב כלל, כ"א היה פועל לפי אותו הערך שהניגוד הוא לטובה.
ד. אבל העלה שרטון , "אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" (זכריה א, טו), והעלה שרטון של שנאות רעות וזרות, של עלילות פחותות וכוזבות, של השקפות גסות רעות ואליליות, ומקום להתקיים ניתן לו ע"י אותו חלק הניגודי שנמצא בים הצדק הכללי, והנמיכות שנשפלה ע"י המגע החיצוני. כנסת ישראל בכללה, היא היתה ברמה שגם הדברים הקדושים והעיוניים הטהורים, הנובעים ממקור מים חיים, מאוצרה של תורה, קבלו אצל אחדים צורה פחותה, עד שהיו ראויים לעשות חיזוק להעיר האלילית בשינוי צורה, להיות לאבן נגף (ישעיה ח, יד) לישראל.

ה. הנקודה התוכית הצבורה בעומק גל האפסיות העלה שרטון, הקנה הקל והדק הרחיב התפשטותו בלא יסוד מתחתיו, ועליו נבנה כרך גדול של רומי , המקום שמקרבו יצא הניגוד שהרס את עמנו והחריב את ארצנו ומקדשנו, וממנו נשתלשל אח"כ ניגוד תמידי למקור רעות רבות ורדיפות נוראות, שמצאו להן יתד להתלות דוקא מכח הרוחניות שנקלט אצלם מאיזה ניצוצי אורה מעורבים בעבי חושך שנתגנבו אליהם מאור התורה והנבואה, וכ"ז נתגלגל ע"י התחלת התגברות כח העירוב והריסת המחיצה המבדלת שבין ישראל לעמים, שהותחלה בדרך רשמי משעה שנשא שלמה את בת פרעה .

3. הראי"ה קוק, אורות ישראל ה, ב
אוֹצַר סְגֻלַּת עוֹלָמִים בְּיִשְׂרָאֵל הוּא גָּנוּז. אֲבָל כְּדֵי לְאַחֵד בְּמוּבָן כְּלָלִי גַּם-כֵּן אֶת הָעוֹלָם עִמָּם מֻכְרָחִים צִדְדֵי כִּשְׁרוֹנוֹת מְיֻחָדִים לִהְיוֹת חֲסֵרִים בְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיֻּשְׁלְמוּ עַל-יְדֵי הָעוֹלָם, וְכָל נְדִיבֵי עַמִּים (תהלים מז, י). וּבָזֶה יֵשׁ מָקוֹם לַקַּבָּלָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַבֵּל מֵהָעוֹלָם, וּמִמֵּילָא פְּנוּיָה הִיא הַדֶּרֶךְ כְּלַפֵּי הַהַשְׁפָּעָה, אֶלָּא שֶׁהַקַּבָּלָה הִיא מִבַּחוּץ וְהַהַשְׁפָּעָה מִבִּפְנִים, כְּלוֹמַר פְּנִימִיּוּת הַחַיִּים שְׁלֵמָה הִיא בְּיִשְׂרָאֵל, בְּאֵין צרֶךְ לְהֵעָזֵר מִשּׁוּם כּחַ זָר בָּעוֹלָם, וְכָל שִׁלְטוֹן-מִשְׂרָה בְּיִשְׂרָאֵל מִקֶּרֶב פְּנִימִיּוּת הַחַיִּים הוּא נוֹבֵעַ, "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ – מִמֻּבְחָר שֶׁבְּאַחֶיךָ" (דברים יז, טו. ספרי שופטים קנז). וּלְחִיצוֹנִיּוּת הַחַיִּים מִזְדַּמֵּן שֶׁצָּרִיךְ הַשְׁלָמָה דַּוְקָא מִבַּחוּץ, "יָפְיְפוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (מגילה ט:), "חֵיל גּוֹיִם תּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ" (ישעיה סא, ו), וּמִשֶּׁפַע פְּנִימִיּוּת הַחַיִּים כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל הִיא רַק מַשְׁפַּעַת וְלֹא מְקַבֶּלֶת, ד' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דב' לב, יב).

4. הראי"ה קוק, שמונה קבצים, ח, צג, אורות הקודש ד, עמ' תכא
יראת העונש ודאי קודמת היא בזמן ליראת הרוממות ולאהבה. אבל אחר כך, כאשר היראה העליונה מתבססת באדם והאהבה מתחילה להתישב בנשמה מרוב זיו החכמה האלהית שמאיר בה, יש שיראת העונש, שנכנסה בעצמות, עד כדי בעיתה חודרת, היא מעכבת את התפשטות האור הקדוש של האהבה ויראת הרוממות, והיא ג"כ גורמת חלאים רעים, נפשיים וגופניים, כלליים ופרטיים. כדי לנקות את הנשמה היחידית, ונשמת הכלל כולו, מאותו הסיג של יראת העונש, המפחידה ומחליאה, נוצר בעולם כל היסוד השלילי. והארס של הכפירה הגסה, המחרבת את העולם, נוסד ביסודו כדי להיות ארס נגדי נגד הסיגים הללו של יראת העונש, כשהיא יורדת מטה מטה, והיא ניתקת מאור התורה מיסוד יראה עילאה, ואהבה אמיתית.

Ein Aya