1. מסכת שבת

לד ע"א

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עישרתם, עירבתם, הדליקו את הנר. מנא הני מילי? אריב"ל אמר קרא (איוב ה) "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוְך ולא תחטא".

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ב, רצב על מסכת שבת לד ע"א

א. גמר תכלית כל מצוה ואזהרה של תורה הלא הוא הרושם של הטוב והקדושה שהיא עושה בנפש.

ב. ע"כ אותם הדברים שהם נמשכים והולכים ע"פ מנהגם הקבוע בבתי ישראל הכשרים, רק אז תגלה פעולתם לטובה, ע"י מה שיהיה אדון הבית היודע בבירור שנעשו הדברים הללו כחק מצות תוה"ק. הידיעה, היא תביא בלבו אותם הרשמים הטובים של הקדושה העליונה, שהמעשים הללו פועלים בהמשכם.

ג. ע"כ צריך שישאל את אנשי ביתו, למען יודע לו אל נכון כי אמנם שלום אהלו וחקי תורת ד' נשמרים בו, ורק אז ע"י הידיעה תבא הפעולה הטובה לרשום עליו את רשומה. ואז בהיותו הוא מתעלה ע"י הליכות החיים הנעשים בביתו, הנה יתעלה הבית כולו עמו, בהיותו הוא המפקד את נוהו, ויהיו הדברים הטובים והמעלות המסתעפות מהם נעשים ע"פ פקודתו. לא שילכו הדברים במקרה, כאילו אינם יסודי הבית כ"א דברים טפלים שהבית יכול גם מבלעדן לעמוד. לא כן, על אדון הבית החובה להראות ששמירת חוקי השי"ת ומשפטיו בבית המה האשיות שהבית עליהן נשען.

ד. ע"כ הם צריכים להיות נודעים לו, ונעשים בפקודתו, בזהירות מיוחדה של מנהיג ומפקד. רק אז הנך בטוח בפקדך נוך, אחרי הידיעה שתדע ותחפוץ לדעת [כי] שלום אהלך שלא תחטא.

ה. ע"כ בכניסת אור השבת קודש, למועד אשר בו תזרח הקדושה הישראלית בכל עזה ותקפה בבית האיש הישראלי, אז המועד הנכון להטביע את החותם הראוי למשטר הבית הבנוי בישראל, לרומם את ערכם של חיי הבית הכשרים, עד רום מעלתם היסודית, להראות את צורתם הרוממה ואת עִקריותם, בתור הנושאים היותר עליונים של יסוד חיי הבית וכבודם.

3. הראי"ה קוק, אורות ישראל ד, ג, עמ'

הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֻמָּתֵנוּ, לֹא תְּסַמֵּא אֶת עֵינֵינוּ מִלְּבַקֵּר אֶת כָּל מוּמֶיהָ, אֲבָל הִנְנוּ מוֹצְאִים אֶת עַצְמִיּוּתָהּ, גַּם אַחֲרֵי הַבִּקּרֶת הַיּוֹתֵר חָפְשִׁית, נְקִיָּה מִכָּל מוּם. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ (שיר-השירים ד, ז).

3*. זוהר כרך ג (דברים) פרשת האזינו דף רפו ע"ב, סע' א-ב

"קול דודי דופק" (שיר השירים ה) דא משה דאוכח להו לישראל בכמה ויכוחין

בכמה קטטין דכתיב אלה הדברים וגו' (דברים ט) ממרים הייתם וגו', (שם) ובחורב הקצפתם וגו', הדא הוא דכתיב (שיר ה) דופק.

ועכ"ד דמשה אוכח להו לישראל, ברחימותא הוו כל מלוי דכתיב (דברים ז) כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך ובך בחר יי' אלהיך להיות לו לעם וגו' (שם יד) בנים אתם ליי' אלהיכם, (שם ד) ואתם הדבקים ביי', ועל דא (שם כז) ושמעת בקול יי' אלהיך, (שם ז) כי מאהבת יי' אתכם הדא הוא דכתיב (שיר ה) "פתחי לי אחותי רעיתי".

4. הראי"ה קוק, מאמרי הראיה ב, עמ' שמא

"פצעי אוהב"

אחים!

שמעו לדברי־אמת היוצאים מלב שבור של אוהב נאמן. מי לא יודה שבנין האומה בארצה הוא מיוסד לפחות גם על הרוח, על רוחה העצמי, על תכונת חייה ומעמקי רגשותיה הפנימיים הדופקים בקרבה מדור דורים, ואם הרוח יבוק איפוא הוא הבסיס לכל המעשים כלם, אם הנשמה שוממה, איך יאמץ הגוף חיל?

4*. תלמוד, מסכת שבת נד ע"ב

כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו (= נענש בחטאם של אנשי ביתו), באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו.

5. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תזריע סימן ט

ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר וגו' (יחזקאל ט) א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה וימותו מיד ועל מצחן של רשעים תי"ו של אדם כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. נכנסה קטיגוריא לפני הקב"ה אמרה לפניו רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה הקב"ה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לו (הקטגוריה נגד הצדיקים) היה בידם למחות ולא מיחו, א"ל (הקב"ה) גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא היו מקבלים מהם. אמרה לפניו רבש"ע אם גלוי וידוע לפניך, לפניהם מי גלוי?! ולפיכך היה להם למחות בידם ולהתבזות על קדושת שמך ולקבל על עצמן ולסבול הכאות מישראל כמו שהיו הנביאים סובלים מישראל.

6. ויקרא יט, יז

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:

7. ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רה -

והמצוה הר"ה היא שצונו להוכיח החוטא או מי שירצה לחטוא ולמנוע אותו ממנו במאמר ותוכחה. ואין ראוי לנו שיאמר אחד ממנו "אני לא אחטא ואם יחטא זולתי מה לי? דינו עם אלהיו!". זה הפך התורה. אבל אנחנו מצווים שלא נמרה ולא נעזוב זולתנו מאומתנו שימרה ואם השתדל להמרות חייבים אנו להוכיחו ולהשיבו ואעפ"י שלא יצא עליו עדות יחייב עליו דין. והוא אמרו יתעלה (קדושים יט) הוכח תוכיח את עמיתך.

8. ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ג -

שצונו לאהבו יתעלה וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג... וכבר אמרו שמצוה זו כוללת גם כן שנדרוש ונקרא האנשים כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו. וזה כי כשתאהב אדם תשים לבך עליו ותשבחהו ותבקש האנשים לאהוב אותו. וזה על צד המשל כן כשתאהב הא-ל באמת כמה שהגיעה לך מהשגת אמיתתו הנה אתה בלא ספק תדרוש ותקרא הכופרים והסכלים לידיעת האמת אשר ידעת אותה. ולשון סיפרי (שם) ואהבת את י"י וכו' אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר"ל כמו שאברהם בעבור שהיה אוהב השם כמו שהעיד הכתוב (ישעי' מא) אברהם אוהבי שהיה גם כן לגודל השגתו דרש האנשים אל האמונה מחוזק אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתדרוש האנשים אליו: