In Zion Even the Smoke of the Bark is Sweet | Rabbi Ari Shvat | Beit Midrash

Beit Midrash

Jewish Laws and Thoughts
Ein Aya
Ein Aya

קטגוריה משנית

The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones

Female Lesson Parashat Hashavua Series'Library Piskei Din (Hebrew)Test Yourself

ב"ה
"In Zion Even the Smoke of the Bark is Sweet"
1. שבת דף סג ע"א
אמר רחבה א"ר יהודה, עצי ירושלים של קנמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל

Ein Aya (82)

Rabbi Ari Shvat

85 - "Intimacy: Love, Life & Giving or Egocentric Taking & Expiration"

86 - In Zion Even the Smoke of the Bark is Sweet

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מ, על שבת דף סג ע"א
א. החיים המעשיים, עם כל רתיחתם והמית גליהם בכל לב ונפש ובכל הקיבוץ החברותי, המה בתכונתם מלאי עז וחם. אמנם לא בכל עת הנם עומדים במצב אחד, לפעמים תנועות החיים היחידיים וכמו כן החברותיים שוקטים ונמים, יושבים בסתר והולכים לאט, ולפעמים כאשר יזדמנו מאורעות וסיבות, יתגלגלו יזדעזעו החיים, והחם ילך ויתגבר, וחלק אחד מהקיבוץ יצית את הלהבה במשנהו, עד שיהיו החיים עזים ומלאים חם ואש נער.
ב. אבל בנוהג שבעולם, חם החיים כשיתעורר, יתעוררו כל כחות הזוהמא שבהם לעומתם, הרצח, הזימה, השכרון, וכל הנבלות המסתעפות מהם, עד אשר הריח הטוב של הנשמה האלהית, המריחה את הבשם הטוב של העידון האלהי, של החכמה והמ[י]שרים, של הצדק והאורה העדינה הרוחנית, יחלף ויעבור, והאויר של החיים ימלא צחנה של תאות גסות והנאות שפלות, באין אור עליון וחיים אמיתיים. וכן הדבר נוהג בכל קיבוץ ואומה, עד שכל מה שיגדל יותר הקיבוץ והממלכה בכמותה, כן רבו בקרבה הכחות המזוהמים, עד אשר בעת ההתגברות של החיים המדיניים המרכזיים המלהיבים באישם את החם הקיבוצי, יצאו רוחות רעות וריחות נבאשים חדשים, להוביש כל נעלה ונשגב, המרומם את אור הנשמה הטהורה אשר באדם.
ג. טעם הדבר הוא, מפני שבעצם כללות הקיבוץ האנושי, [כו]חו הפנימי המעוררו לקיבוץ וחבורה, עומד הוא עדיין במדרגה שפלה. התשוקות הפראיות עודן פועלות הרבה, ובוערות בסתר הלב. רק יחידים הנם המתנשאים אל מעלת הריח הטו[ב] של נשמת אלהים חיים אשר בקרבם. והיחידים הללו עומדים הם ממעל לכח הקיבוץ ולזרם החיים שבגויה הקיבוצית כולה.
ד. ע"כ, רק אז (יפיח) [יפוח] ריח טוב בעולם, והריח הרע של הרשעה לא יהיה כ"כ מורגש, כ"ז (=כל זמן) שאין הזרם הקיבוצי מתעורר מצד הנקודה הגבוהה שבקרבו, דהיינו מצד נקודת התרכזותו לחטיבה אחת המבקשת מגמה אחת, שאז השפעת היחידים הנעלים מורגשת מעט. אבל מיד עם ההתעוררות המרכזית, אמנם ירבה החם, התנועה והתרגשות החיים, אבל ריח רע יפיצו כל אלה, עד שהנשמות הטהורות יעונו מאד רק ממחנק האויר המתמלא בכללות הקיבוץ, הממולא כולו בבקשות בהמיות, פראיות, גסות ונאלחות, שצד הבהמה שבאדם והחיה הרעה שבתוכו, הוא הפועל היותר עקרי בהם להותו והשפלת ערכו.

ה. זה הוא כלל נוהג בכל מיני קיבוץ, שאור החיים הפנימיים האלהיים איננו הוה בהם ליסוד חיים של האומה. לא כן הוא ישראל, אור החיים הפנימיים של ישראל, דוקא מצד קיבוצם, דוקא מצד נקודת הגובה של המרכזיות שבהם, הוא אור אלהים. אור החיים היותר יפים, היותר טהורים, היותר מאירים, שכל מה שיגדל חומם, שכל מה שישתלהבו הרגשותיהם, כן יפיצו ריח טוב ובשמי עדן גן אלהים (ע"פ יחזקאל כח, יג) בארץ ובעולם. החם, ההתעוררות, יבא מאיזה חומר המוכן לשמור איזה תוך, קליפת עץ השומרת את ליחו ורעננותו, אבל ריחו הוא ריח שדה אשר ברכו ד' (בר' כז, כז).
ו. עצי ירושלים של קנמון היו, כשמסיקין בהם, כששלהבת החיים הקיבוציים, מהסיבות הגורמות את ההתלהבות הקיבוצית בטבעה הישראלי הטהור, כשהחם ההוא מתגבר, כשהחיים מתרעננים ע"פ חם נלהב זה, שמקורו הוא מקור היופי והתענוג האלהי, השוכן ג"כ בכל בשר וחושיו, בכל נשמה ותעופות כחותיה, שהמעשים היותר כבירים בטובם ואשרם, שהאור של הרגש היותר עדין, ושל השכל היותר צח, של חמדת כל האהבה הכללית היותר ברורה ומחוטבת, שרוי (בו) [בהם] כשהיו מסיקים בקנמון זה במרכז היהדות, במקום התקבצות הנשמות של בני אל חי (הושע ב, א) כולם, כשההתעוררות המרכזית שמירושלים היתה משתלהבת, ריחם הטוב היה נודף להרנין את החיים של הטהרה, של האורה הצחה, של הצדקה היותר רעננה ושל המעשים היותר טובים, של המחשבות היותר עדינות רצויות ומאירות, בכל ארץ ישראל. מן הלב אל כל האברים היה הולך חם החיים, עם עצמת טהרתם ורוממות קדושתם, ממקורו של יסוד הקיבוץ, "במקהלות ברכו אלהים ד' ממקור ישראל" (תה' סח, כז).
3. אורות ישראל, ג, ה- הצמאון להבלע כלו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר. לחשוב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים, לראות בשמחת ישראל, זאת היא מגמה עמקה גבוהה ורחבה, מלאה טל חיים של קדש, מבדלת מרגש דגמתה אצל אומות- העולם, שרפוד בהרבה שנאת הבריות ורשעה בלא אידאל קדש פנימי. הצמאון לרוח האומה צמאון הוא לד', לאור תורה, ליושר, לחכמה, ולכל טוב ונעלה.

Ein Aya