פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בחומש במדבר. חלקה הראשון של הפרשה מתאר את חטא המרגלים ותוצאותיו, כאשר בחלקה השני של הפרשה מובאים דינים שיהיו לאחר העליה לארץ כגון דיני קורבן נדר ונדבה, וכן הפרשת חלה. סוף הפרשה מדברת על דיני עבודה זרה, פרשיית המקושש ופרשיית ציצית.
מפטירים ב"וישלח יהושע" יהושע ב א, שם מובא על שליחת המרגלים בימי יהושע, בתור הקבלה למרגלים שנשלחו בפרשה על ידי משה.
נושאי הפרשה
- שילוח מרגלים- צווי ה' על שליחת 12 מרגלים, אחד מכל שבט, שיתורו את ארץ כנען לפני הכניסה אליה.
- חטא המרגלים- המרגלים, מלבד יהושע וכלב, מוציאים דיבה על ארץ ישראל, וגורמים לעם לבכות ולרצות לשוב למצרים. הקב"ה רוצה להעניש את העם בחומרה ולהשמידו, אך משה מתפלל אליו בי"ג מידות. הקב"ה נענה למשה והעונש על העם מוסב לכך שהדור הנוכחי לא יזכה להיכנס לארץ, ורק בניהם יכנסו.
- חטא המעפילים- לאחר שהעם מבין את גודל חטאו בסירוב לעלות לארץ, הם מנסים לעלות בכוח כנגד רצון ה' והוראת משה, ונחלים תבוסה בקרב.
- דיני קרבן נדר ונדבה
- דיני הפרשת חלה
- דיני העובד עבודה זרה- דין מי שעובד עבודה זרה בשוגג והקורבן אותו הוא צריך להביא, ודין מוות על המגדף או העובד עבודה זרה במזיד.
- פרשיית המקושש- אחד מבני ישראל קושש עצים ביום השבת ומביאים אותו למשה לפסוק את דינו. משה שואל את הקב"ה ונענה שדינו למות בסקילה, וכן עושה העם.
- פרשת ציצית- דיני הציצית והסבר טעם המצווה שבראיית פתילי הציצית יזכור העם את מצוות ה' ולא יילך אחר תאוותיו.
מי ציווה על המרגלים?
מפשט הפסוקים נשמע כי שליחת המרגלים נעשתה בציוויו של הקב"ה שאמר למשה "שלח לך אנשים". מנגד, בספר דברים משה מתאר את שליחת המרגלים כמגיעה מדרישת העם "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ" דברים א, כב. רש"י רש"י במדבר יג, ג מפרש את הדברים כדברי המדרש ומתרץ כי לאחר שהעם פנה למשה הוא שאל לדעתו של הקב"ה שענה לו "שלח לך אנשים", כלומר "לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח". לפירושו, הקב"ה טען לפני משה כי הוא אמר לעם שהארץ טובה, וכי יש חטא בעצם בקשתם של ישראל- ולכן הקב"ה נתן להם מקום לטעות בדבר המרגלים למען לא יירש העם את הארץ.
אמנם, הרמב"ן מקשה על פירוש זה, שאם אכן היה חטא בשליחת המרגלים לארץ- הרי שגם משה חטא בו בכך שהסכים לדבריהם?
לכן, הרמב"ן מתרץ כי ציוויו של הקב"ה הגיע בצורה עצמאית. לפירושו, העם ביקש לתור את הארץ כדרך כל הנלחמים על מנת שיוכלו לדעת מהיכן להיכנס ולכובשה, ואין בכך פגם שהרי "הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס". מנגד, לאחר בקשת העם והסכמת משה, הקב"ה ציווה על משה לשלוח מרגלים לארץ ועשה כן על מנת שהשליחות תהיה מצווה ולא רק עצמאי חולין, וכן להדגיש למשה שאת המרגלים יש לקחת מבכירי העם על מנת שלא יחטאו [1].
במה חטאו המרגלים?
כאשר מסתכלים על הפרשה, מובן כי המרגלים חטאו בחטא חמור- אך לא ברור מהו. המרגלים הרי נצטוו לתור את הארץ ולומר עד כמה היא קלה לכיבוש "וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם הישב עליה, החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב? ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה?" ובפועל אכן מילאו את תפקידם ותיארו את שראו בארץ, אם כן מה היה שורש חטאם?
הרמב"ן No result מפרש כי על אף שהמרגלים תיארו את הארץ כפי שראו אותה, בפועל הם הוסיפו את דעתם באומרם "אֶפֶס ִׁ כי ַעז הָעָם ַהיֹ ֵּשב בָָארֶ ץ". לפירושו, כוונת המרגלים במילה "אפס" היא שאין כל סיכוי שעם ישראל יכבוש את הארץ, והייתה בכך גם חוסר אמונה ביכולתו של הקב"ה לסייע לעם לכבוש את הארץ כפי שהובטח להם. בדומה לפירוש זה, הגמרא סוטה לה א מפרשת כי דברי המרגלים "כי חזק הוא ממנו" מוסבים על הקב"ה עצמו ורומזים לחוסר אמונה ביכולתו של הקב"ה לעזור לישראל לכבוש את הארץ.
הרמב"ן מסביר עוד כי בהמשך, לאחר שטענו כי אין עוד סיכוי לכבוש את הארץ, הוסיפו המרגלים לחטוא ואף הוציאו לשון הרע על הארץ בכך שאמרו עליה דברים שקריים על מנת שאף אחד מבני ישראל לא יחשוב לעלות ולכבוש את הארץ. על חטא הוצאת הדיבה נענשו לבסוף המרגלים כפי שנאמר "וַיָּמֻתּו הָּ אֲנָּשִּ ים מוֹצִּ אֵ י דִּ בַ ת הָּ ָארֶ ץ רָּ עָּ ה בַ מַ גֵפָּ ה לִּ פְּ נֵי ה'".
מדוע חטאו המרגלים?
רבים מהפרשנים התקשו כיצד המרגלים שהיו מראשי העם חטאו כולם בחטא כה חמור, והביאו לכך מספר תשובות.
הזוהר הסביר כי המרגלים, שהיו גם נשיאי העם, רצו להניא את העם מלהיכנס לארץ משום שחששו לתפקידם. לשיטתו, הנשיאים חששו שכאשר הם ייכנסו לארץ הרי שהם יועברו מתפקידם ומשה ימנה תחתם מנהיגים אחרים ולכן העדיפו לספר לעם כי אין אפשרות להיכנס לארץ ובכך להישאר בתפקידם.
המדרש ויקרא רבה כה א מביא כי חטא המרגלים נבע מהפחד שלהם לצאת מידי ההשגחה הצמודה של הקב"ה. המדרש משווה את מצבם של ישראל במדבר לפני חטא המרגלים לאפרוח החוסה תחת כנפי אימו ומקבל ממנה את מזונו והוא מוגן שם מכל פגם, שאימו אומרת לו שהוא גדל ומנסה להוציאו מתחת כנפיה ולתת לו להתחיל להתנהל בצורה עצמאית. באותו האופן, כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה המן יורד והבאר עולה והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן מסיע לפניהם. אמנם, כיון שנכנסו לארץ ישראל, אמר להן משה כל אחד ואחד מכם צריך מעתה לקחת את מכושו ולהתחיל לטעת עצים בארץ- והמרגלים חששו ממצב זה והעדיפו להישאר במצב המוכר בו הם נשארים תחת כנפי השכינה בעולמם הרוחני ולא נדרשים לעבוד גם בעולם הגשמי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ הרמב"ן אף מדייק כי בעוד בקשת העם הייתה "לחפור את הארץ" כמי שרוצה למצוא בה דבר מאכל, הקב"ה מצווה לשלוח מרגלים "לתור" את הארץ כדרך הסוחרים שתרים את נכסיהם
פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה
ספר בראשית:
בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות:
שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא:
ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר:
במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים:
דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה
עלוני פרשת השבוע
|
