עמוד ראשי

ויקישיבה

שלום וברוכים הבאים. זהו עמוד הבית של ויקישיבה - פרוייקט האנציקלופדיה למושגי תורה ויהדות של אתר ישיבה מיסודה של קרית הישיבה בבית אל. עד כה נכתבו 24,137 ערכים בפרוייקט ויקישיבה.

ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה, רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.

בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.

לפרטים: תבנית:מקור.

מיזמים פעילים

עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:

ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!

פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה

דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה

חפשו ערכים בוויקישיבה:

אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:

מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.

מרחבים מיוחדים

מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!

מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.

רשימת קטגוריות

(כל הקטגוריות) (כל הערכים)

ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת

מיקרופדיה תלמודית	אמונה ומחשבת ישראל	ארון הספרים היהודי	ארץ ישראל
בין אדם לחברו	גאולה ועולם הבא	גדולי וחכמי ישראל	דיני ממונות
הלב	טומאה וטהרה	כשרות	מבט על המציאות
מקדש וקרבנות	משפחה	משפט	סביבה
סדר היום	עם ישראל	עקרונות הלכתיים	פרשות השבוע
רפואה והלכה	שבת ומועד	תורה	תרי"ג מצוות

ערכים חדשים

אתחלתא דגאולה שיטת נגד התנגדות להחלת המושג על המציאות בימינו כישוף זעיר אנפין סידור כוונות הרש"ש בר כוכבא - מלך המשיח צאצאי רבי אברהם דוד מבוטשאטש

__NOCACHE__

ערך אקראי

ישיבת קול תורה [[תמונה:Harav volbe im... להמשך הערך

__NOCACHE__

הידעת?

קביעת יום הודיה הגמרא מגילה יד א כותבת שלאחר הצלת העם בימי מרדכי ואסתר, הסתפקו האם ניתן לקבוע את יום הפורים לדורות. לבסוף, הגמרא פוסקת שאם בהצלת מצרים שהיתה מעבדות לחירות אומרים שירה, קל וחומר שיש לומר שירה בגאולה ממוות לחיים. דין זה מובא גם בשאילתות שם נאמר שקהילה או מקום שנעשה להם נס מחוייבים לשבח את הקב"ה על כך ואף לעשות מכך יום חג " מחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא בעידנא דמתרחש להו ניסא". המהר"ם אלשקר ‏ פוסק על פי דברים אלו שיש ביכולת כל קהילה או בני עיר שנעשה להם נס לקבוע יום חג באותו היום, וקבלה זו אף תחייב את הבאים לאחריהם, וכן פסק המגן אברהם שיש לקבוע ימי הודאה גם בימינו גם ניסים הנעשים בדורנו. לארכיון פינת "הידעת?"

__NOCACHE__

פרשת השבוע

פרשת אחרי מות-קדושים להמשך הערך...

__NOCACHE__

דבר בעיתו

"קידוש ה'" - מצות עשיית דברים שעל ידיהם מתקדש (נעשה קדוש) שם ה'; "חילול ה'" - איסור עשיית דברים שעל ידיהם מתחלל (נעשה חולין) שם ה'. "כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'. ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר: 'ולא תחללו את שם קדשי" (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה א). מצות קידוש ה' הינה מצוה גדולה ביותר ושכרה רב מאוד. ענפים רבים לה למצות קידוש ה'. אחד הענפים הוא, שהאדם ימסור את עצמו למיתה במקרים הבאים: א. כאשר מאלצים אותו לעבור עבירה מתוך כוונה להעבירו על דתו, ונוכחו באותו מעמד עשרה אנשים מישראל; ב. בשעת גזירת השמד, כגון שעמד מלך רשע וגזר גזירה כללית על ישראל לבטל מצוה מן המצוות, או אפילו מנהגים יהודיים שאינן מצוות גמורות. במקרה זה, אפילו בינו לבין עצמו (כלומר: אפילו אם באותו מעמד לא נוכחו עשרה אנשים מישראל), עליו לקדש את השם ולמסור את עצמו למיתה ולא לעבור על המצוה; ג. כאשר מאלצים אותו לעבור על אחת משלוש העבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בעבירות אלו ציוותה התורה שלעולם יקדש את ה' במותו ואל יעבור עליהן, ואפילו אם אין כוונת המאלץ להעבירו על הדת. בכל הדורות היה עם ישראל מוכן למות בידי צורריו ואף להישרף חיים על המוקד, ובלבד שלא להתכחש לאמונתו ולדתו. תורת ישראל היתה לעם היהודי בהיגלותו מארץ ישראל מעין מולדת רוחנית, שעל קיומה שמר ונאבק ולמענה היה מוכן לתת את נפשו. קידוש ה' לא היה מעשה בודדים: משפחות משפחות, לרבות ישישים ותינוקות, עלו יחד על המוקד, ובתפילת "שמע ישראל" הוציאו את נשמתם. קהילות שלמות התכוננו למות בדרך זו בבוא עת רדיפות וגזירות על הדת. מלבד מסירות הנפש למען ה' ומצוותיו, האדם מצווה לנהל את כל אורחות חייו, באופן שיקדש שם שמים בכל אשר יפנה. האדם המקיים את מצוות ה' באמונה, במסירות ובתום לב, ומנהל את חייו בצדק ובמישרים, מסוגל לקדש את שם ה' בכל צעד ושעל. ניהול חיי תורה ומצוות בנאמנות ובהצנע לכת, מאהב את התורה, לומדיה ומקיימיה, בעיני הבריות, והבריות אומרים עליו: "פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו וכמה נאים מעשיו". "כל בית ישראל מצווין שלא לחלל את ה', שנאמר: ולא תחללו את שם קדשי" (רמב"ם שם). עוון חילול ה' הינו כה חמור עד שאין כח בעשיית תשובה וביום הכיפורים לכפר עליו, אלא הם תולים (מעכבים בינתיים את העונש) ורק המיתה מכפרת. עוון חילול ה', נחלק לשלושה חלקים: מי שהכריחוהו לעבור עבירה, מתוך כוונה להעבירו על דתו, ונוכחו באותו מעמד עשרה אנשים מישראל, או שהכריחוהו בשעת גזירת השמד לבטל מצוה כל שהיא או לעבור על עבירה כל שהיא, אפילו אם לא נוכחו באותו מעמד עשרה אנשים מישראל, או שהכריחוהו לעבור על אחת משלוש העבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אפילו שלא מתוך מגמה להעבירו על הדת. אם הוא עבר ולא מסר את עצמו למיתה, הרי זה חילל את ה'. העובר עבירה לא מתוך תוקף יצרו ותאוותו אלא מתוך זלזול במצוות ה', הרי זה חילל את ה'. אדם גדול בתורה שעושה "דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינם עבירות, הרי זה חילל את ה'". וכן שנינו (יומא פו, א): כיצד הוא חילול ה'? אמר רב: כגון אם אני לוקח בשר באיטליז ואינני משלם לו לאלתר (וכשאני מאחר לפרוע, אומר בעל האיטליז שאני גזלן - רש"י); רבי יוחנן אמר: כגון אם אני הולך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין (ואין הכל יודעים שנחלשתי בגירסתי, ולמדים הימני להיבטל מתלמוד תורה). אמרו חכמים (קידושין מ, א): "אין מקיפין בחילול ה'", כלומר: אין הקב"ה נוהג, במחלל את שמו, כחנווני המקיף וממתין לתשלום החוב, אלא נפרע ממנו מיד. בספר "שערי תשובה" מובא, שהמקדש שם שמים ברבים, מתקן את עוון חילול ה'. לכן, ישתדל כל אדם להרבות קידוש שם שמים על ידי מעשיו והנהגתו עם הבריות. להמשך הערך...

__NOCACHE__