YeshivaThe torah world Gateway
Beit Midrash
- Jewish Laws and Thoughts
- Ein Aya
- Ein Aya
The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones
ב"ה
גבורה בזמן הזה ובימות המשיח
"Muscle & Meaning: The Dual Nature of Gevurah (Physical Strength)"
1. שבת דף סג ע"א
לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת כו' ר"א אומר תכשיטין הן לו. וחכ"א, אינן אלא לגנאי, שנאמר "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". תניא, אמרו לו לר"א, וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלים לימות המשיח? א"ל, לפי שאינן צריכין, שנאמר "לא ישא גוי אל גוי חרב". ותהוי לנוי בעלמא? אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא [פרש"י: נר בצהריים, מתוך שאינו צריך אינו נאה, אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמות תכשיט הוא].
Ein Aya (84)
Rabbi Ari Shvat
89 - One Humanity, One Creator, One Jerusalem
90 - Muscle & Meaning: The Dual Nature of Gevurah (Physical Strength)
Load More
ואיכא דאמרי, אמרו ליה לר"א וכי מאחר שתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלים לימות המשיח? א"ל אף לימות המשיח אינן בטלים, היינו דשמואל ופליגא דר' חייא בר אבא.
א"ל אביי לרב דימי... מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו? דכ' "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך" (תהלים מה). א"ל רב כהנא למר בריא
2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מב על מסכת שבת דף סג ע"א
לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת כו' ר"א אומר תכשיטין הן לו.
הגבורה, כשהיא לעצמה היא תכשיט. עז החיים בכל אופן הוא טוב ונאה, והיא בטבעה מחוברת עם גבורת הנפש, שהיא באה דוקא עם טהרתה ויושרה. ע"כ, הסימנים החיצונים המראים על הגבורה, הנם ג"כ תכשיטין.
סיכום חשיבות הגבורה וצה"ל: א. תורת ארץ ישראל: איחוד ההפכים מגלה אחדות הא-להים (בשר קדוש כמו רוח קדוש)/ ב. חיוניות ההשתדלות האנושית / ג. חשיבות ההגנה והרתעה- פיקוח נפש לפרט ולכלל- מלחמת מצוה/ ד. אהבת ישראל/ה.גמ"ח לאומית/ ו. כיבוש ארץ ישראל ושמירה עליה- מלחמת מצוה/ ז. ניצחון ישראל - קידוש ה', הפסד ישראל - חילול ה'/ ח. רק מעצָמה משפיעה/ ט. להילחם ברע העולמי/ י. גבורת הגוף ככלי לגבורת הנפש והמחשבה/ יא. ביטוי מאלף למסירות נפש אלטרואיסטי - טעם הבריאה/ יב. מצוות לא תעמוד על דם רעך/ יג. הצלה מרודף. יד. הצלת ישראל- שיא המצוות/ טו. וחי בהם- דוחה שאר המצוות/ טז.מלחמת מצוה- הצלת יש' דוחה הכל; יז. לשרת ישראל
3. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מג
וחכ"א, אינן אלא לגנאי, שנאמר "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". אע"פ שעצם מדת הגבורה היא מפוארת ותכשיט לאדם, אבל האופן אשר נשתמשו בו עד כה בנ"א בגבורתם הוא מכוער הרבה. ובאשר כלי הזיין, שהשימוש בו הי' ברובו רק להרע, הוא מורה יותר על ההשחתה האנושי(ו)ת ממה שמורה על תפארת הגבורה הצפונה בקרבו, ע"כ אינם אלא לגנאי.
4. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מד
תניא, אמרו לו לר"א, וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלים לימות המשיח? א"ל, לפי שאינן צריכין, שנאמר "לא ישא גוי אל גוי חרב".
א. הניגוד הנמצא בין גוי לגוי, כל זמן שהוא נצרך, הרי הוא מתיקוני העולם והוא משכלל את הדרו. וכיון שיש ניגוד, מוכרחת היא יראת המלחמה להמצא, וצריך חרב מוכנת בכף כדי להשוות את המשקל של הכח, כדי שלא תתפרץ מלחמה.
ב. וזה הוא הודה והדרה של החרב, שע"י כחה מתקיים צביון החיים המלא ניגודים, ומ"מ היא שומרת את השלום לפי הערך, ותעודתה היא באמת שלא תהי' לכלי שימוש כ"א לתכשיט, שכח הניגוד יהיה בכח, כדי לתמם את כל גוי ע"פ צביונו המיוחד, ומ"מ לא יצא אל הפועל לשפך דם.
ג. אמנם בימות המשיח, לעת אשר תתבשל האנושי[ו]ת לגמרי, אז יסור כח הניגוד משרשו, ושינוי הראוי להמצא בין העמים יעמד ע"פ מערכה משטרית, כאותה המערכה של האברים הפרטיים של גוף שלם. ואז לא תהיה החרב נדרשת כלל, כי אין כאן אפילו כח גנוז שיש לו אפשרות להתפרץ לכלל מלחמה, ולא יהי' נמצא כ"א שלום מוחלט ורגשי ידידות וכבוד בין כל העמים, ותבטל גם מעלת התכשיט של הזיין, מפני שאינן צריכין.
5. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מה
ותיהוי לנוי בעלמא. אמר אביי, מידי דהוי אשרגא בטיהרא.
א. המצב של המעבר מתקופת הקלקול והמהומה העולמית אשר המשטמה והרשעה שולטת והחרב עושה שמות ורעות רבות ע"י רשעים ורעי אדם, עד לתקופת האורה, שהשלום יכ[ו]ן וממשלת הצדק תשים משטרה במלא עולם, שהיא הופעת מלוכת ד' בתבל, שהיא עיקר המשיחיות ותכליתה, דהיינו שכבר ישוב הניגוד האנושי שהיה לכתחילה עומד ביחס אל הגויים במעמד מקולקל והרוס מאד ולא בא אל תעודתו, שהיא תכלית שכלול העולם בהמון צבעיו להיות לכח אחד שכולו מקושר זה בזה בחטיבה של אחדות גמורה.
ב. ובינתים צריך שימצא מעמד כזה שאמנם הניגוד לא יחדל עדיין, אבל תכליתו כבר תהיה מוכרת בכל לב ובכל עם ולשון, עד אשר ע"י הסיוע של החרב המונחת בכח, כבר יקום השלום בפועל על מכונו.
ג. אמנם לעת אשר כבר עלה המעמד למדרגה הגבוהה, אשר הניגוד חלף כולו ואין כאן כ"א חטיבה אחת מלאה גוונים מרובים, היודעים להוקיר זה את זה ולכבד את כל נטיותיהם המשונות, כי יוכרו כולן להיות עולות לתכלית עליונה אחת ומיוחדת, הגדולה בכבודה והדרה, שהיא השלמת העולם בכל תכונותיו כולן, שממנו יתראה הדר הממלכה האלהית במלא עולמים, שלא רק בפועל לא יהי' מקום למלחמה, כ"א גם בכח לא יהי' לה כל ציור ואופן, אז החרב, אפילו בתור תכשיט, מחשיכה היא את יפעת אור התקופה הנכבדה ההיא ומורידה את כבודה, מידי דהוי אשרגא בטיהרא.
6. הראי"ה קוק, עין איה, ו, מו
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל, אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, שנאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".
אם נשקיף על החיים לא בהבטה פרטית, מנקודת חיים של כל יחיד בפ"ע, כ"א בהבטה כללית, אז יתאר [ו] לפנינו כלל החיים בתור מציאות אחת גדולה מחוברת מהמון שלשלאות וחוליות שונות, אשר זרם ושטף החיים עובר בהן דוקא ע"י כח הניגוד הנמצא בכל חלק מחלקיהם ביחש למשנהו. ואותו הכח הכללי, המוציא מתוך כל המון הניגודים את היסוד האחדותי, העושה את כלל החיים לחטיבה אחת, הוא מהפך את הניגודים כולם לטובה, ומוציא מהם את אימוץ כח החיים. באופן כזה אין לנו לצייר שלמות בחיים, כל זמן שהם עומדים על תכונתם בצביונם השלם באותו הסוג שהננו מוצאים בו את חיינו, שיבטל מהם כל יסוד וכח לניגוד, כי ביטול כח הניגוד הוא ג"כ המעטה וכשלון ליסוד החיים עצמם. ע"כ ההפרש הוא בין הימים שהעולם שומם והרשעה שולטת, לימי האורה והטובה, רק במה שכח הניגוד יהי' רק שרוי בכח כדי לעורר את יסוד החיים, ולא יצא אל הפועל לבלע ולהשחית. כח היד התקיפה בלא משפט יסור, ו שיעבוד מלכיות הבא על ישראל מרעי גויים יבוטל, וכל הזכיות הטובות שראוי לישראל למצא ע"פ גורלו בתבל ישובו אליו בכל המילוי והטוב, שבהן כלולים כבר ארצו וממלכתו וכל חירותו, קניניו החומריים והרוחניים כולם, חופש השפעתם והכרת כבודם בקרבו, בדגל נשא, ובעולם בכל הרחבתם הראויה להם. אבל מציאות הכח הניגודי בגניזה ובכח מוכרחת להמצא.
מדת העניות צריכה להמצא בעולם לפי המספר המועיל רק לחבר את הבריות זה לזה בקישורי רחמים ואהבה, אבל לא במדה שימצאו מרי נפש אשר יקוו לתשועה ואין. מקרב הארץ לא יחדל האביון, מפני שהארץ בכלל, העולם, צריכה היא למדה זו, אפס כי בך ביחוד לא יהי' אביון 1. מצב המיוחד של האומה לא יגרום תוצאה של עניות מיוחדת שהיא בכלל מדת פורענות, אבל כפי אותה המדה הדרושה לארץ, לעולם בכלל, לעורר את הכח של נדיבת לב ושל חמלה טהורה ע"י השפעתה, תמצא, והנה תמצא בכח ולא בפועל. וכן כל הניגודים היסודיים שבין עם לעם, המכשירים את האנושיות בכללה למקצעות שונים של עבודה בחיי המעשה וחיי הרוח, כל אלה ימצאו. ולפ"ז יהי' הזיין גם אז משמש לתכשיט, המבצר את כח הניגוד שלא יצא חוץ ממטרתו. המלכיות היא נמצאת והעולם עם ניגודיו הוא הולך וחי, אבל שיעבוד מלכיות אין. הכבדה והמטת צער ויגון ע"י אי שיווי משקל וחסרון מוסר ודעת, המתפרץ מעל לגדרי התקנות שהיושר והצדק המפעם בלב האדם מאור נפשו האלהית, דבר זה לא יהי'. ובזה מתחדשת צורת העולם לטובה ולברכה, אע"פ שתנאי יסודי החיים עומדים על עמדם, ו אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.
1 עפ"י דברים טו, ד.
7. הראי"ה קוק, עין איה, ו, מז
מסייע לי' לר' חייא בר אבא, דאר"ח ב"א, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב "עין לא ראתה אלהים זולתך".
אפשרות עלייתן של ישראל מידי עומק השפלות של הגלות עד מרום המעלה הראויה להם היא מצויירת בשני אופנים: האופן האחד הוא ע"י עלייתן העצמית, מבלעדי הקשר שיש להם עם כל העולם כולו, עם כל האנושיות כולה. כשתהי' העלי' ע"ז הדרך, אז העולם יהי' כמנהגו, העמים יחיו את חייהם הם, וישראל ישב על אדמתו ויחי' את חייו בכבודו הראוי לו. היתרון שבו ודאי יתגלה באופן בהיר ובולט, והשפעה גדולה תצא ממנו על חיי העמים כולם לאט לאט, אבל לעומת זה כמה ענינים של הכרח יכנסו ג"כ במחנה ישראל, כדי שיהי' בלתי מובדל לגמרי מכלל העמים, למען יתיחסו אליו באופן אנושי, ויקבלו את הראוי לקבל, ויקחו יחד חלק בהקונצרט העולמי של מהלכי הממלכות. לא כן הוא האופן השני, היותר נשגב. כשיתרומם ישראל ע"פ סגולתו האמיתית הפנימית, ע"פ כח אלהי שיש
בקרבו, לתן לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת, אז לא ישראל בלבד יתרומם כ"א כל העולם כולו. אז תחל תקופה של יו"ט וששון אלהים בעולם, חדות עולמים והגברת העדן האלהי על כל מנעמי החיים. אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרשעה וההתקוממות לא תפעול עליה מאומה, הכעס והעוצב לא יוכל לשלוט בקרבה, ודאגה על שיווי המשקל של העולם לא תוכל לעלות על לב. אז יבטל כח הזרע מעקרו, והחרב תאבד את עיקר חשיבותה ותהפך לגנאי גמור. וזאת היא תקופת ימות המשיח שנתנבאו עליהם כל הנביאים, אע"פ שהמצב של החומריות ותביעתה הצודקת ע"פ הגבולים הנאים לה לא יזוז ממקומו, ע"כ יש לנבואה 1, הצריכה להיות נתפסת עם החושים והדמיון, המקבל את האור השכלי האלהי העליון, ע"פ סדרי החיים והמציאות המוגבלים בתוך העולם האנושי וסדריו, אבל עוה"ב, סדר חיים והויה של קישור העולם ההוה, המוגבל החושי, באופן ישר עם כל מה שהוא ממנו נעלה וגבוה, קשר מפולש עם כל הקוסמולוגיה החמרית והרוחנית כולה, באור אין סוף, המנהיר נחלי עדניו בכל נשמה המתגדלת אז על כל אפסים, זה אי אפשר להכיל בכל חוש ודמיון, ולא בכל שכל, כפי טופסו ואופיו היום, עוה"ב "עין לא ראתה אלהים זולתך".
.1 נראה שצ"ל: בה בתקופת ימות המשיח מקום, השגה, שליטה וכדו'.
8. הראי"ה קוק, עין איה, ו, מח.
ואיכא דאמרי, א"ל לר"א, וכי מאחר דתכשיטין הן מפני מה הן בטלין לימות המשיח. א"ל, אף לימות המשיח אינם בטלין. היינו דשמואל, ופליגי דר"ח ב"א. מדרגות שונות אפשריות הן להגלות בעולם, ובכל אחת מהנה אפשר שתבא גאולת ישראל וימות המשיח יחלו. החרב, אפשר שתהי' משמשת לא רק בתור מגינה ושומרת את השלום שלא יופר, כ"א עוד יהי' לה תפקיד לבער קוצים ולהכניע עריצים, ומ"מ כשתבא השעה שישראל יוכל לבא אל מנוחתו ונחלתו, תהיה יד ד' נטויה עליו. ואם גם בעתיד, אשר כנסת ישראל תשוב לגדולתה, עוד יוכל להיות שמ"מ כח הגבורה יהיה צריך לעשות את דרכו לפעמים גם בחרב נוקמת 1 א"כ יחשב בצדק הזיין לתכשיט ישראלי ג"כ, אע"פ שבעיקרו איננו בא כ"א מפני ההכרח. שלילת התכשיט יכולה להיות רק לדבר ששימושו מצוייר רק בזמן החרבן והדילדול של האומה, אבל כל מה שהשימוש יהיה בו גם בזמן הגדולה, כבר יש בו משום תכשיט, אע"פ שהוא צורך שעה ועובר. ונראין הדברים, שע"פ הלשון האחרון הזה, אין אנו נזקקים לומר שרק לתכשיטין בעלמא יהיו כלי הזיין, אלא שישראל יעשה חיל גם בעוד אשר ערפל יכסה ארץ ולאומים 2, והשד והמץ 3 עוד לא יכלה מן הארץ, יבא ישראל למנוחתו, כדי לבא אל מגמת פניו וחיותו המכוונת בארצו וממלכתו. ואם ירעשו המון גויים לקום עליו עוד הפעם, הנה ימינו תרעץ אויב 4. עד אשר יתרומם הרוח, וע"י גדולתן של ישראל והכרת דבר ד' אשר יקום לעולם, לעיני כל בשר, על העם אשר בחר לנחלה לו 5, ויתרומם ערך המוסר והצדק מצד ההכרה שהרוחניות העליונה היא התקיפה מכל, כי דבר ד' צור עולמים היא, אז תחדל החרב מן הארץ. אבל מבטלי החרב, בני ישראל, צריכים להיות בתחילה חגורי חרב, והוראת גבורתם צריכה לבא בתכונה של פועל ומעשה. אז השלכת החרב, אחרי אשר נאחזה בכף מעם מופת זה, תהיה הוראה מקובלת ע"פ דבר ד' לכל עם ולשון. א"כ גם לימות המשיח אינם בטלים, מפני שהם צריכים להראות את היכולת של העזוז המעשי והגבורה החמרית, כדי שיהיו יכולים לבטל אותה, לא רק ע"פ תכונה אצילית רוחנית לבדה כ"א גם עם כח הגבורה והעז המתלוה עמה, "ימין ד' רוממה ימין ד' עושה חיל" 6. וע"ז צריך הדבר להיות התחלת צמיחת קרן ישועה דוקא בעוד כל מחשכי ארץ עומדים קיימים בפראותם, כי לא יבא האור הגמור כ"א ע"י אורן של ישראל וגדולתן בפועל, ו היינו דשמואל, ופליגי דרחב"א.
1 ויקרא כו, כה.
2 עפ"י ישעיה ס, ב.
3 עיין שם טז, ד.
4 עפ"י שמות טו, ו.
5 תהילים לג, יב.
6 שם קיח, טז.
ב"ה
גבורה בזמן הזה ובימות המשיח
"Muscle & Meaning: The Dual Nature of Gevurah (Physical Strength)"
1. שבת דף סג ע"א
לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת כו' ר"א אומר תכשיטין הן לו. וחכ"א, אינן אלא לגנאי, שנאמר "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". תניא, אמרו לו לר"א, וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלים לימות המשיח? א"ל, לפי שאינן צריכין, שנאמר "לא ישא גוי אל גוי חרב". ותהוי לנוי בעלמא? אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא [פרש"י: נר בצהריים, מתוך שאינו צריך אינו נאה, אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמות תכשיט הוא].
ופליגי דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנא' "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דב' טו). מסייע ליה [פרש"י: ברייתא דקתני בטלין לימות המשיח לר' חייא בר אבא] לר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא "עין לא ראתה אלהים זולתך" (ישע' סד)
ואיכא דאמרי, אמרו ליה לר"א וכי מאחר שתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלים לימות המשיח? א"ל אף לימות המשיח אינן בטלים, היינו דשמואל ופליגא דר' חייא בר אבא.
א"ל אביי לרב דימי... מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו? דכ' "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך" (תהלים מה). א"ל רב כהנא למר בריא
2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מב על מסכת שבת דף סג ע"א
לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת כו' ר"א אומר תכשיטין הן לו.
הגבורה, כשהיא לעצמה היא תכשיט. עז החיים בכל אופן הוא טוב ונאה, והיא בטבעה מחוברת עם גבורת הנפש, שהיא באה דוקא עם טהרתה ויושרה. ע"כ, הסימנים החיצונים המראים על הגבורה, הנם ג"כ תכשיטין.
סיכום חשיבות הגבורה וצה"ל: א. תורת ארץ ישראל: איחוד ההפכים מגלה אחדות הא-להים (בשר קדוש כמו רוח קדוש)/ ב. חיוניות ההשתדלות האנושית / ג. חשיבות ההגנה והרתעה- פיקוח נפש לפרט ולכלל- מלחמת מצוה/ ד. אהבת ישראל/ה.גמ"ח לאומית/ ו. כיבוש ארץ ישראל ושמירה עליה- מלחמת מצוה/ ז. ניצחון ישראל - קידוש ה', הפסד ישראל - חילול ה'/ ח. רק מעצָמה משפיעה/ ט. להילחם ברע העולמי/ י. גבורת הגוף ככלי לגבורת הנפש והמחשבה/ יא. ביטוי מאלף למסירות נפש אלטרואיסטי - טעם הבריאה/ יב. מצוות לא תעמוד על דם רעך/ יג. הצלה מרודף. יד. הצלת ישראל- שיא המצוות/ טו. וחי בהם- דוחה שאר המצוות/ טז.מלחמת מצוה- הצלת יש' דוחה הכל; יז. לשרת ישראל
3. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מג
וחכ"א, אינן אלא לגנאי, שנאמר "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". אע"פ שעצם מדת הגבורה היא מפוארת ותכשיט לאדם, אבל האופן אשר נשתמשו בו עד כה בנ"א בגבורתם הוא מכוער הרבה. ובאשר כלי הזיין, שהשימוש בו הי' ברובו רק להרע, הוא מורה יותר על ההשחתה האנושי(ו)ת ממה שמורה על תפארת הגבורה הצפונה בקרבו, ע"כ אינם אלא לגנאי.
4. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מד
תניא, אמרו לו לר"א, וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלים לימות המשיח? א"ל, לפי שאינן צריכין, שנאמר "לא ישא גוי אל גוי חרב".
א. הניגוד הנמצא בין גוי לגוי, כל זמן שהוא נצרך, הרי הוא מתיקוני העולם והוא משכלל את הדרו. וכיון שיש ניגוד, מוכרחת היא יראת המלחמה להמצא, וצריך חרב מוכנת בכף כדי להשוות את המשקל של הכח, כדי שלא תתפרץ מלחמה.
ב. וזה הוא הודה והדרה של החרב, שע"י כחה מתקיים צביון החיים המלא ניגודים, ומ"מ היא שומרת את השלום לפי הערך, ותעודתה היא באמת שלא תהי' לכלי שימוש כ"א לתכשיט, שכח הניגוד יהיה בכח, כדי לתמם את כל גוי ע"פ צביונו המיוחד, ומ"מ לא יצא אל הפועל לשפך דם.
ג. אמנם בימות המשיח, לעת אשר תתבשל האנושי[ו]ת לגמרי, אז יסור כח הניגוד משרשו, ושינוי הראוי להמצא בין העמים יעמד ע"פ מערכה משטרית, כאותה המערכה של האברים הפרטיים של גוף שלם. ואז לא תהיה החרב נדרשת כלל, כי אין כאן אפילו כח גנוז שיש לו אפשרות להתפרץ לכלל מלחמה, ולא יהי' נמצא כ"א שלום מוחלט ורגשי ידידות וכבוד בין כל העמים, ותבטל גם מעלת התכשיט של הזיין, מפני שאינן צריכין.
5. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, מה
ותיהוי לנוי בעלמא. אמר אביי, מידי דהוי אשרגא בטיהרא.
א. המצב של המעבר מתקופת הקלקול והמהומה העולמית אשר המשטמה והרשעה שולטת והחרב עושה שמות ורעות רבות ע"י רשעים ורעי אדם, עד לתקופת האורה, שהשלום יכ[ו]ן וממשלת הצדק תשים משטרה במלא עולם, שהיא הופעת מלוכת ד' בתבל, שהיא עיקר המשיחיות ותכליתה, דהיינו שכבר ישוב הניגוד האנושי שהיה לכתחילה עומד ביחס אל הגויים במעמד מקולקל והרוס מאד ולא בא אל תעודתו, שהיא תכלית שכלול העולם בהמון צבעיו להיות לכח אחד שכולו מקושר זה בזה בחטיבה של אחדות גמורה.
ב. ובינתים צריך שימצא מעמד כזה שאמנם הניגוד לא יחדל עדיין, אבל תכליתו כבר תהיה מוכרת בכל לב ובכל עם ולשון, עד אשר ע"י הסיוע של החרב המונחת בכח, כבר יקום השלום בפועל על מכונו.
ג. אמנם לעת אשר כבר עלה המעמד למדרגה הגבוהה, אשר הניגוד חלף כולו ואין כאן כ"א חטיבה אחת מלאה גוונים מרובים, היודעים להוקיר זה את זה ולכבד את כל נטיותיהם המשונות, כי יוכרו כולן להיות עולות לתכלית עליונה אחת ומיוחדת, הגדולה בכבודה והדרה, שהיא השלמת העולם בכל תכונותיו כולן, שממנו יתראה הדר הממלכה האלהית במלא עולמים, שלא רק בפועל לא יהי' מקום למלחמה, כ"א גם בכח לא יהי' לה כל ציור ואופן, אז החרב, אפילו בתור תכשיט, מחשיכה היא את יפעת אור התקופה הנכבדה ההיא ומורידה את כבודה, מידי דהוי אשרגא בטיהרא.
6. הראי"ה קוק, עין איה, ו, מו
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל, אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, שנאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".
אם נשקיף על החיים לא בהבטה פרטית, מנקודת חיים של כל יחיד בפ"ע, כ"א בהבטה כללית, אז יתאר [ו] לפנינו כלל החיים בתור מציאות אחת גדולה מחוברת מהמון שלשלאות וחוליות שונות, אשר זרם ושטף החיים עובר בהן דוקא ע"י כח הניגוד הנמצא בכל חלק מחלקיהם ביחש למשנהו. ואותו הכח הכללי, המוציא מתוך כל המון הניגודים את היסוד האחדותי, העושה את כלל החיים לחטיבה אחת, הוא מהפך את הניגודים כולם לטובה, ומוציא מהם את אימוץ כח החיים. באופן כזה אין לנו לצייר שלמות בחיים, כל זמן שהם עומדים על תכונתם בצביונם השלם באותו הסוג שהננו מוצאים בו את חיינו, שיבטל מהם כל יסוד וכח לניגוד, כי ביטול כח הניגוד הוא ג"כ המעטה וכשלון ליסוד החיים עצמם. ע"כ ההפרש הוא בין הימים שהעולם שומם והרשעה שולטת, לימי האורה והטובה, רק במה שכח הניגוד יהי' רק שרוי בכח כדי לעורר את יסוד החיים, ולא יצא אל הפועל לבלע ולהשחית. כח היד התקיפה בלא משפט יסור, ו שיעבוד מלכיות הבא על ישראל מרעי גויים יבוטל, וכל הזכיות הטובות שראוי לישראל למצא ע"פ גורלו בתבל ישובו אליו בכל המילוי והטוב, שבהן כלולים כבר ארצו וממלכתו וכל חירותו, קניניו החומריים והרוחניים כולם, חופש השפעתם והכרת כבודם בקרבו, בדגל נשא, ובעולם בכל הרחבתם הראויה להם. אבל מציאות הכח הניגודי בגניזה ובכח מוכרחת להמצא.
מדת העניות צריכה להמצא בעולם לפי המספר המועיל רק לחבר את הבריות זה לזה בקישורי רחמים ואהבה, אבל לא במדה שימצאו מרי נפש אשר יקוו לתשועה ואין. מקרב הארץ לא יחדל האביון, מפני שהארץ בכלל, העולם, צריכה היא למדה זו, אפס כי בך ביחוד לא יהי' אביון 1. מצב המיוחד של האומה לא יגרום תוצאה של עניות מיוחדת שהיא בכלל מדת פורענות, אבל כפי אותה המדה הדרושה לארץ, לעולם בכלל, לעורר את הכח של נדיבת לב ושל חמלה טהורה ע"י השפעתה, תמצא, והנה תמצא בכח ולא בפועל. וכן כל הניגודים היסודיים שבין עם לעם, המכשירים את האנושיות בכללה למקצעות שונים של עבודה בחיי המעשה וחיי הרוח, כל אלה ימצאו. ולפ"ז יהי' הזיין גם אז משמש לתכשיט, המבצר את כח הניגוד שלא יצא חוץ ממטרתו. המלכיות היא נמצאת והעולם עם ניגודיו הוא הולך וחי, אבל שיעבוד מלכיות אין. הכבדה והמטת צער ויגון ע"י אי שיווי משקל וחסרון מוסר ודעת, המתפרץ מעל לגדרי התקנות שהיושר והצדק המפעם בלב האדם מאור נפשו האלהית, דבר זה לא יהי'. ובזה מתחדשת צורת העולם לטובה ולברכה, אע"פ שתנאי יסודי החיים עומדים על עמדם, ו אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.
1 עפ"י דברים טו, ד.
7. הראי"ה קוק, עין איה, ו, מז
מסייע לי' לר' חייא בר אבא, דאר"ח ב"א, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב "עין לא ראתה אלהים זולתך".
אפשרות עלייתן של ישראל מידי עומק השפלות של הגלות עד מרום המעלה הראויה להם היא מצויירת בשני אופנים: האופן האחד הוא ע"י עלייתן העצמית, מבלעדי הקשר שיש להם עם כל העולם כולו, עם כל האנושיות כולה. כשתהי' העלי' ע"ז הדרך, אז העולם יהי' כמנהגו, העמים יחיו את חייהם הם, וישראל ישב על אדמתו ויחי' את חייו בכבודו הראוי לו. היתרון שבו ודאי יתגלה באופן בהיר ובולט, והשפעה גדולה תצא ממנו על חיי העמים כולם לאט לאט, אבל לעומת זה כמה ענינים של הכרח יכנסו ג"כ במחנה ישראל, כדי שיהי' בלתי מובדל לגמרי מכלל העמים, למען יתיחסו אליו באופן אנושי, ויקבלו את הראוי לקבל, ויקחו יחד חלק בהקונצרט העולמי של מהלכי הממלכות. לא כן הוא האופן השני, היותר נשגב. כשיתרומם ישראל ע"פ סגולתו האמיתית הפנימית, ע"פ כח אלהי שיש
בקרבו, לתן לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת, אז לא ישראל בלבד יתרומם כ"א כל העולם כולו. אז תחל תקופה של יו"ט וששון אלהים בעולם, חדות עולמים והגברת העדן האלהי על כל מנעמי החיים. אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרשעה וההתקוממות לא תפעול עליה מאומה, הכעס והעוצב לא יוכל לשלוט בקרבה, ודאגה על שיווי המשקל של העולם לא תוכל לעלות על לב. אז יבטל כח הזרע מעקרו, והחרב תאבד את עיקר חשיבותה ותהפך לגנאי גמור. וזאת היא תקופת ימות המשיח שנתנבאו עליהם כל הנביאים, אע"פ שהמצב של החומריות ותביעתה הצודקת ע"פ הגבולים הנאים לה לא יזוז ממקומו, ע"כ יש לנבואה 1, הצריכה להיות נתפסת עם החושים והדמיון, המקבל את האור השכלי האלהי העליון, ע"פ סדרי החיים והמציאות המוגבלים בתוך העולם האנושי וסדריו, אבל עוה"ב, סדר חיים והויה של קישור העולם ההוה, המוגבל החושי, באופן ישר עם כל מה שהוא ממנו נעלה וגבוה, קשר מפולש עם כל הקוסמולוגיה החמרית והרוחנית כולה, באור אין סוף, המנהיר נחלי עדניו בכל נשמה המתגדלת אז על כל אפסים, זה אי אפשר להכיל בכל חוש ודמיון, ולא בכל שכל, כפי טופסו ואופיו היום, עוה"ב "עין לא ראתה אלהים זולתך".
.1 נראה שצ"ל: בה בתקופת ימות המשיח מקום, השגה, שליטה וכדו'.
8. הראי"ה קוק, עין איה, ו, מח.
ואיכא דאמרי, א"ל לר"א, וכי מאחר דתכשיטין הן מפני מה הן בטלין לימות המשיח. א"ל, אף לימות המשיח אינם בטלין. היינו דשמואל, ופליגי דר"ח ב"א. מדרגות שונות אפשריות הן להגלות בעולם, ובכל אחת מהנה אפשר שתבא גאולת ישראל וימות המשיח יחלו. החרב, אפשר שתהי' משמשת לא רק בתור מגינה ושומרת את השלום שלא יופר, כ"א עוד יהי' לה תפקיד לבער קוצים ולהכניע עריצים, ומ"מ כשתבא השעה שישראל יוכל לבא אל מנוחתו ונחלתו, תהיה יד ד' נטויה עליו. ואם גם בעתיד, אשר כנסת ישראל תשוב לגדולתה, עוד יוכל להיות שמ"מ כח הגבורה יהיה צריך לעשות את דרכו לפעמים גם בחרב נוקמת 1 א"כ יחשב בצדק הזיין לתכשיט ישראלי ג"כ, אע"פ שבעיקרו איננו בא כ"א מפני ההכרח. שלילת התכשיט יכולה להיות רק לדבר ששימושו מצוייר רק בזמן החרבן והדילדול של האומה, אבל כל מה שהשימוש יהיה בו גם בזמן הגדולה, כבר יש בו משום תכשיט, אע"פ שהוא צורך שעה ועובר. ונראין הדברים, שע"פ הלשון האחרון הזה, אין אנו נזקקים לומר שרק לתכשיטין בעלמא יהיו כלי הזיין, אלא שישראל יעשה חיל גם בעוד אשר ערפל יכסה ארץ ולאומים 2, והשד והמץ 3 עוד לא יכלה מן הארץ, יבא ישראל למנוחתו, כדי לבא אל מגמת פניו וחיותו המכוונת בארצו וממלכתו. ואם ירעשו המון גויים לקום עליו עוד הפעם, הנה ימינו תרעץ אויב 4. עד אשר יתרומם הרוח, וע"י גדולתן של ישראל והכרת דבר ד' אשר יקום לעולם, לעיני כל בשר, על העם אשר בחר לנחלה לו 5, ויתרומם ערך המוסר והצדק מצד ההכרה שהרוחניות העליונה היא התקיפה מכל, כי דבר ד' צור עולמים היא, אז תחדל החרב מן הארץ. אבל מבטלי החרב, בני ישראל, צריכים להיות בתחילה חגורי חרב, והוראת גבורתם צריכה לבא בתכונה של פועל ומעשה. אז השלכת החרב, אחרי אשר נאחזה בכף מעם מופת זה, תהיה הוראה מקובלת ע"פ דבר ד' לכל עם ולשון. א"כ גם לימות המשיח אינם בטלים, מפני שהם צריכים להראות את היכולת של העזוז המעשי והגבורה החמרית, כדי שיהיו יכולים לבטל אותה, לא רק ע"פ תכונה אצילית רוחנית לבדה כ"א גם עם כח הגבורה והעז המתלוה עמה, "ימין ד' רוממה ימין ד' עושה חיל" 6. וע"ז צריך הדבר להיות התחלת צמיחת קרן ישועה דוקא בעוד כל מחשכי ארץ עומדים קיימים בפראותם, כי לא יבא האור הגמור כ"א ע"י אורן של ישראל וגדולתן בפועל, ו היינו דשמואל, ופליגי דרחב"א.
1 ויקרא כו, כה.
2 עפ"י ישעיה ס, ב.
3 עיין שם טז, ד.
4 עפ"י שמות טו, ו.
5 תהילים לג, יב.
6 שם קיח, טז.
Rabbi Ari Shvat
Lectures at various yeshivot, michlalot and midrashot. Has published many books & Torani articles and is in charge of Rav Kook’s archives.
Ein Aya Practical Tricks How Not to Accept Gossip by Giving the Benefit of the Doubt
Ayn Aya, Shabbat v, 65
The Giving of the Torah When Should We Use Facts, Logic or Kabbala in Learning Torah?
Ein Aya Shabbat 4 7
Army and War "If Haredim Should Serve in the IDF, So Should You"
IDF Service for Young Jewish Men from America
Rabbis in Midrash
Lessons
fast navigation
Chukat "HOW ENTEBBE STOLE THE BICENTENNIAL
The Difference Between Historic & Eternal"
As we approach America's 250th birthday, it's worth remembering her 200th Bicentennial birthday, on Jul. 4th 1976, when Israel "stole the show" by shocking the world & miraculously saving 101 hostages in a foreign continent. As Pres. As Pres. Trump decides which countries get priority in his new Middle-East, it's worth reminding him of the difference between historic events and eternally historic ones. This obviously connects with this week's parsha, as well!
Kuzari -Rabbi Ari Shvat Kuzari class 6 - The Parable of the King of India
The advantages of testimony over circumstantial evidence or philosophical speculation.
Kuzari -Rabbi Ari Shvat Kuzari class 5- "Proofs of G-d"
This may be the most important class of the entire book, where we finally get to the Jewish proof of the existence of G-d and truth of the Torah. We should follow His own direction where He tells us how to get to Him: through the Nation of Israel: Jewish history, Jewish prophets (and today, prophecies fulfilled), and national reward & punishment towards Am Yisrael.
Ein Aya One Humanity, One Creator, One Jerusalem
Rav Kook innovatively and beautifully explains this aggadeta where our sages say that after Jerusalem was destroyed her cinnamon fragrance is only found locked in a particular kingdom's treasury.
Shlach Lecha "Why So Many Don't Make Aliya?" - Parshat Shlach
This short article deals with the weird phenomena that every single time Am Yisrael is meant to enter the Land of Israel, throughout the Tanach, 2nd Temple and until today, they "chicken out" and look for excuses. What's the problem with this mitzvah that proves so challenging. The article, based on sources, suggests that the difficulties of Eretz Yisrael is precisely her secret and beauty!
Kuzari -Rabbi Ari Shvat Kuzari class 4
The class deals with Islam and how the Muslim tries convincing the King of the Khazars, and why he was also rejected.
Beha'alotcha JEWISH STATE= GUIDE TO G-DLINESS & SELFLESSNESS
A Jewish State not only is a good idea, but educates us towards selflessness, altruism and G-dliness in our daily lives.
Ein Aya In Zion Even the Smoke of the Bark is Sweet
Just as Jewish nationalism is different from others, so too our capitol of Jerusalem is totally different than other national capitols. Rav Kook beautifully explains the passage in the Talmud that the trees of Yerushalayim were cinnamon trees.
