"Don't Try this at Home! | Rabbi Ari Shvat | Beit Midrash

Beit Midrash

Jewish Laws and Thoughts
Ein Aya
Ein Aya

קטגוריה משנית

The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones

Parashat Hashavua Series'Library Piskei Din (Hebrew)Test Yourself

ב"ה
"Don't Try This at Home!"- Differences Between the Great and the Masses

1. שבת דף נט ע"ב
אמר מאן גברא רבא אריכא [דאטלע 1] לוי.

Ein Aya (64)

Rabbi Ari Shvat

58 - “Giants and Limpers”

59 - "Don't Try this at Home!

60 - Choosing a Chevruta (Study Partner)

2. הראי"ה קוק, עין איה שבת ו, ג על מסכת שבת דף נט ע"ב
אמרו ליה לרב, אתי גברא רבא אריכא לנהרדעא ומטלע, ודרש כלילא שרי.
אמר (רב) מאן גברא רבא אריכא [דאטלע 1] לוי.
א. יסוד ההדרכה הכללית הראויה לכל אדם החפץ להתדבק בקדושה העליונה, להיות מתהלך את ד', הוא ענין ההכנעה. הכנעת הגוף וכחותיו לפני אור העליון של הקדושה העליונה שבכלל, הוא ההכנעה לפני אדון כל ב"ה. אמנם ההכרה הזאת של ההכנעה, היא מיוסדת בנפש ע"פ אותו הענין של הניגודים המורגשים בקרבו נגד כל קדוש וטהור. אבל בהיות האדם עולה למדה זו שרצונו הוא טהור וקדוש, מוכתר בכתר השלימות העליונה, הוא אינו צריך להיות נכנע באותה ההכנעה המורגלת בהמון.
ב. אמנם גם הגדול שבגדולים נכנע הוא מגדולת ממ"ה הקב"ה, ולא עוד אלא כל מה שתהיה גדולתו יותר, כן יכיר את ערך אמיתת הכנעתו. אבל הציור האלהי שאצל הגדול הוא כ"כ נעלה נשגב ומרומם מאותו הציור ההמוני בחק האלהות, עד שלא יוכל להתאחד עמו בתכונה מעשית של הכנעה מורגלת.
ג. אמנם זאת ההתעלות לא תוכל לרדת עד השדרה ההמונית, אבל מאירה היא את העולם בשיגוב מציאותה. כהן גדול כשהוא קודה, הוא ג"כ מורה את הכרת הכנעתו הפנימית לעומת גדולת אדון כל, אבל הקידה הזאת אינה דומה כלל להשתחויה המונית. טעם אחר, נעלה ונשגב מציור ההמון כולו, נמצא בה.
ד. והאיש הגדול, הראוי להראות קידה כזאת, להראותה בעומק נשמתו, בהליכות חייו ובפועל תכונת גופו, הוא נשגב ונעלה, והרי הוא ככהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ויקר ממנו. זה היה האי גברא רבא אריכא דאיטלע*. לכהן גדול ישנן אמנם הכנות כאלה, בשעה המאושרת שהמקדש על מכונו והקדושה הכללית בנויה באומה עם כל מכשיריה, איך שתרד ההשפעה הרוממה הרוחנית ממרום מעלתה אל עומק תחתיתה, ולא תתבלע ולא תשתבר. לא כן במצב הירידה והדילדול. היחיד הוא מוכשר מצד עוצם גבהו, אבל הקישור אל הכלל הירוד ניזוק, הוא מטלע.
ה. כההנהגה המעשית של גברא רבא כזה, כך היא ג"כ ההנהגה של ההשפעה השכלית שע"י הדיבור. המחשבה הארוכה החובקת כל, היא מתנשאת למרומותיה נגד ההכרות השפלות היא לפעמים מראה את עוצם ניגודה. המעלה של הציור ההמ[וני] אינה כלל אותה המעלה של הנפש העליונה בדעת יקרת הציור של ההכרה האלהית. כשהוא רואה את האופל הנדבק עם הציור ההמוני, הוא לפעמים עולה עליו הרבה ומטיח ג"כ דברים לעומתו, מפני שהוא כבר עומד על מצב כזה שכל העולם הרעיוני שלו עומד במדה יותר גבוהה ומעולה, ששם לא יגיעו כלל ציורי העולם החי במנהגו כולו. זהו ענינו של גברא רבא אריכא שהטיח ג"כ דברים כלפי מעלה.
ו. רשום היה בעולמו ויחיד בדורו, ובסימניו הוכר שזהו לוי. אנשים רבים כמו אלה לא יתכן להמצא בדור, העולם יוכל להתטשטש מפני גדולת עז כח החיים הגבוה של ענקים כאלה. בהיותו יחיד, ניכר בשמו ובמעשיו, בתאריו ותכונותיו, בתור יוצא מן הכלל, המתעלה על החיים, תושג ממנו התועלת אפילו לדור כולו, עם כל ירידתו לעומת גדולתו וערכו, ודעת שמו תארו ומקריו יוסיפו עז ונועם ד' בעולם. ורב, שכל דבריו ד"ת, ולא שח שיחת חולין מימיו, האריך לבאר לנו דגברא רבא אריכא דאטלע מנו לוי, מפני שהדברים הללו של מעשי צדיקים אדירי עולם, הן הן גופי תורה, "אכֹל דבש הרבות לא טוב, וחקר כבודם כבוד" (משלי כה, כז).
1 מרן הראי"ה קוק זצ"ל הקיף מלה זו בסוגרים מרובעים, כנדפס בעין יעקב שבידינו.

3. תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה ע"א
לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, אמר לפניו: רבונו של עולם! עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. אתא מיטרא, ואיטלע. אמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה - ואיטלע, ומנו - לוי. והא גרמא ליה? והא לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע! - הא והא גרמא ליה.

4. רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב, ו-ז
ו. ... נמצא מזכיר [הכהן הגדול] את השם ביום זה עשר פעמים, ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא השם המפורש, בראשונה היה מגביה את קולו בשם, כיון שרבו פרוצין חזרו לאומרו בקול נמוך ומבליעו בנעימות עד שלא יכירו בו אפילו חביריו הכהנים.
ז. כל הכהנים והעם העומדים בעזרה כשהם שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכין ואומר להן תטהרו, וכל היום כשר לוידוי יום הכפורים ולוידוי הפרים הנשרפים.

5. אורות ישראל ג, ג, עמ' קמו
הַדְּבֵקוּת בַּצַּדִּיקִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְעָרֵב כּחַ הַמְּצִיאוּת שֶׁבְּנִשְׁמָתָם עִם הַנְּשָׁמָה הַבִּלְתִּי-נִשְׁלֶמֶת, הִיא דָּבָר נִכְבָּד מְאד בְּמַהֲלַךְ הִתְפַּתְּחוּת הַנְּפָשׁוֹת. אֲבָל צָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה, שֶׁאִם יִטְעֶה בְּצַדִּיק אֶחָד, וְיִדְבַּק בּוֹ דְּבֵקוּת פְּנִימִית הֲוָיָתִית, וְיִדְבַּק גַּם-כֵּן בְּחֶסְרוֹנוֹתָיו, הֵם יִפְעֲלוּ לִפְעָמִים עַל הַדָּבֵק בְּמִדָּה גְּרוּעָה הַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁהֵם פּוֹעֲלִים עַל הָאִישׁ הַמְּקוֹרִי. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם דְּבֵקִים בְּנִשְׁמַת הָאֻמָּה.

6. רמב"ם הלכות דעות פרק ב, הלכה ד
לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו, אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו, וזו היא שיחת רוב כל אדם.

Ein Aya