Why They-re Called David ben Yishai - Mashiach ben David. | Rabbi Ari Shvat | Beit Midrash

Beit Midrash

Jewish Laws and Thoughts
Ein Aya
Ein Aya

קטגוריה משנית

The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones

Parashat Hashavua Series'Library Piskei Din (Hebrew)Test Yourself

Why're "David ben Yishai" & "Mashiach ben David" So Major?

1. הראי"ה קוק, עין איה שבת ה, מב על מסכת שבת דף נה ע"ב
וכולהו גמרא, לבד מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא, דכתיב "ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגל בת נחש אחות צרויה אם יואב", וכי בת נחש הואי והלא בת ישי הואי, דכתיב "ואחיותיהם צרויה ואביגיל" (דהי"א ב, טז), אלא בת מי שמת בעטיו של נחש.
א. הטוב העליון השלם, הנמצא בתכונת האומה בשלמותה מצד גזעה שנסתמן בבנימין, וכן הטוב המשלים שבמקור התורה בהתגלותה בעמרם אבי משה, וכן תעודת המלוכה בצורתה העתידה השלמה הכוללת בכלאב בן דוד, כל אלה ראויים להיות גנוזים, והנם עתידים להגלות ביום יגלה כל הטוב אשר דבר ד' על עמו ונחלתו. אבל שורש הטוב, השלם מאין פגם וחסרון, הנמצא ביסוד הממלכה בצורתה המקורית, שמצדה היא ראויה להתקיים עדי עד, "דוד מלך ישראל חי וקיים" (ראש השנה כה, א), "כירח יכון עולם" (תהילים פט, לח), זה ראוי להתגלות באיזה אופן ג"כ בזמן ההוה.

Ein Aya (56)

Rabbi Ari Shvat

13 - The 4 Who Never Sinned

14 - Why They-re Called David ben Yishai - Mashiach ben David.

15 - Rav Kook's Innovative Approach to the Sins of our Biblical Fathers.

ב. ע"כ, לא רק ב גמרא ומסורת גנוזה, ככולהו, ראוי להיות הענין של יחש אוצר הטוב שבישי אבי דוד, מקור ממלכת ישראל, והוראת תעודתה מצד הכנתה ויסודה, ע"כ מפרש בו קרא. ובדרכנו למדנו, שגם ההתמוטטות שבעולם המעשה אשר באה למלכות בית דוד, שהיה החטא הראשי, הגורם היותר גדול לה, גם הוא ביסודו מוכן להגבלת הצדק, כענין עטיו של נחש, שמובן שההגבלה היא דוקא מחזקת אותו ומסמנתו, לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כ"א כדי להורות תשובה (עבודה זרה ד, ע"ב).

ג. ולעת הכשלון, של עמידת הרעה מביתו (ע"פ שמ"ב יב, יא*, ברכות ז, ב), נתגלה במשטר הצבא ענף מחוטר ישי, שהגביל לשעה ודחה את המלוכה מדוד, כמו שהיה פועל יואב, שהיה ג"כ מזה הגזע, בעת האורה והזריחה. וכל אלה נערכו מראש, מעצת תמים דעים (איוב לז, טז), "וכסאו כשמש נגדי" (תהילים פט, לז), "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, וחסדי לא אפיר מעימו, ולא אשקר באמונתי" (שם שם, לג-לד), "אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד איכזב" (שם שם, לו), "כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה" (שם שם, לח).

2. אורות המלחמה ג, אורות עמ' יד- עָזַבְנוּ אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה הָעוֹלָמִית מֵאנֶס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רָצוֹן פְּנִימִי, עַד אֲשֶׁר תָּבוֹא עֵת מְאֻשָּׁרָה, שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְנַהֵל מַמְלָכָה בְּלֹא רִשְׁעָה וּבַרְבָּרִיּוּת; זֶהוּ הַזְּמַן שֶׁאָנוּ מְקַוִּים. מוּבָן הַדָּבָר, שֶׁכְּדֵי לְהַגְשִׁימוֹ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר בְּכחוֹתֵינוּ כֻּלָּם, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֶמְצָעִים שֶׁהַזְּמַן מֵבִיא, הַכּל יַד אֵל בּוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים מְנַהֶלֶת. אֲבָל הָאִחוּר הוּא אִחוּר מֻכְרָח, בָּחֲלָה נַפְשֵׁנוּ בַּחֲטָאִים הָאֲיֻמִּים שֶׁל הַנְהָגַת מַמְלָכָה בְּעֵת רָעָה. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַזְּמַן, קָרוֹב מְאד, הָעוֹלָם יִתְבַּסֵּם וְאָנוּ נוּכַל כְּבָר לְהָכִין עַצְמֵנוּ, כִּי לָנוּ כְּבָר אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְנַהֵל מַמְלַכְתֵּנוּ עַל יְסוֹדוֹת הַטּוֹב, הַחָכְמָה, הַיּשֶׁר וְהַהֶאָרָה הָאֱלֹהִית הַבְּרוּרָה.

3. תהלים / פרק פט-
א מַשְכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי: ב חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדר וָדר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי: ג כִּי-אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם: ד כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי: ה עַד-עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדר-וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה: ו וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ ה' אַף-אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדשִׁים:.. יא אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ: יב לְךָ שָׁמַיִם אַף-לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם: יג צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ: יד לְךָ זְרוֹעַ עִם-גְּבוּרָה תָּעז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ: טו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ: יז אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר-פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן: יז בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ: יח כִּי-תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ: יט כִּי לה' מָגִנֵּנוּ וְלִקְדוֹשׁ יִשְרָאֵל מַלְכֵּנוּ: כ אָז דִּבַּרְתָּ-בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל-גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם: כא מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו: כב אֲשֶׁר יָדִי תִּכּוֹן עִמּוֹ אַף- זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ: כג לא-יַשִּׁא אוֹיֵב בּוֹ וּבֶן-עַוְלָה לא יְעַנֶּנּוּ: כד וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו וּמְשַנְאָיו אֶגּוֹף: כה וֶאֶמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ:.. כז הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי: כח אַף-אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי-אָרֶץ: כט לְעוֹלָם אֶשְׁמָר-לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ: ל וְשַמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם: לא אִם-יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לא יֵלֵכוּן: לב אִם-חֻקּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לא יִשְׁמרוּ: לג וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם: לד וְחַסְדִּי לא-אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלא-אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי: לה לא-אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְפָתַי לא אֲשַׁנֶּה: לו אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם-לְדָוִד אֲכַזֵּב: לז זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי: לח כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה: לט וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס הִתְעַבַּרְתָּ עִם-מְשִׁיחֶךָ: מ נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ: מא פָּרַצְתָּ כָל-גְּדֵרתָיו שַמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה: מב שַׁסֻּהוּ כָּל-עבְרֵי דָרֶךְ הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו: מג הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו הִשְמַחְתָּ כָּל-אוֹיְבָיו: מד אַף-תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ וְלא הֲקֵימתוֹ בַּמִּלְחָמָה: מה הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה: מו הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה: מז עַד-מָה ה' תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ חֲמָתֶךָ:.. מט מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלא יִרְאֶה-מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד-שְׁאוֹל סֶלָה: נ אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשׁנִים ה' נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ: נא זְכר ה' חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ שְאֵתִי בְחֵיקִי כָּל-רַבִּים עַמִּים: נב אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ:

4. ראש השנה כה ע"א- מסופר: ר' חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא [ראה את הירח שהיה עומד בשמים בבוקר] של עשרים ותשעה, שקל קלא פתק ביה [לקח רגב אדמה זרק בו], אמר לו: לאורתא בעינן לקדושי בך [לערב אנו צריכים לקדש אותך] שייראה מולד הירח ונוכל לקדש את החודש ביום שלושים, ואת קיימת הכא [ואתה עומד כאן]?! זיל איכסי [לך והתכסה], שאפשר יהיה לראות את המולד החודש בלילה. מסופר: אמר ליה [לו] רבי לר' חייא: זיל למקום עין טב וקדשיה לירחא [וקדש את הירח], ושלח לי סימנא [ושלח לי סימן] שאדע שקידשת אותו, וסימן שאדע שקידשת אותו, וסימן זה יהא המשפט "דוד מלך ישראל חי וקים".

5. שמואל ב פרק יב- (ז) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל: (ח) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה: (ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן: (י) וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה: (יא) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת: (יב) כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ:
6. מסכת ברכות דף ז ע"ב- מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מזמור לדוד? קינה לדוד מיבעי ליה! אמר רבי שמעון בן אבישלום: משל למה הדבר דומה? - לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח - אף כן דוד, כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא הנני מקים עליך רעה מביתך - היה עצב, אמר: שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי. כיון דחזא דאבשלום הוא שמח, משום הכי אמר מזמור.

Ein Aya