עמוד ראשי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 93: | שורה 93: | ||
{{עמוד ראשי/תיבה| | {{עמוד ראשי/תיבה| | ||
id=mf- | id=mf-parasha| | ||
כותרת=פרשת השבוע| | כותרת=פרשת השבוע| | ||
תוכן= | תוכן=<div style="height: 150px; overflow: hidden; position: relative; width: 100%;"> | ||
[[{{פרשת השבוע אוטומטית}}|להמשך הערך]] | <div style="position: absolute; top: 0; right: 0; width: 100%;"> | ||
{{:{{פרשת השבוע אוטומטית}}|רענון={{CURRENTTIMESTAMP}}}} | |||
צבע= | </div> | ||
</div> | |||
<div style="text-align: left; margin-top: 5px;"> | |||
[[{{פרשת השבוע אוטומטית}}|להמשך הערך...]] | |||
</div>| | |||
צבע=ירוק | |||
}} | }} | ||
| שורה 105: | שורה 110: | ||
כותרת=דבר בעיתו| | כותרת=דבר בעיתו| | ||
תוכן=<div class="my-clean-box" style="height: 150px; overflow: hidden;"> | תוכן=<div class="my-clean-box" style="height: 150px; overflow: hidden;"> | ||
{{:{{דבר בעיתו אוטומטי}}}} | {{:{{דבר בעיתו אוטומטי}}|רענון={{CURRENTTIMESTAMP}}}} | ||
</div> | </div> | ||
<div style="text-align: left; margin-top: 5px;"> | <div style="text-align: left; margin-top: 5px;"> | ||
[[{{דבר בעיתו אוטומטי}}|להמשך הערך...]] | [[{{דבר בעיתו אוטומטי}}|להמשך הערך...]] | ||
</div> | </div>| | ||
צבע=כחול | צבע=כחול | ||
}} | }} | ||
גרסה מ־11:04, 10 בפברואר 2026
|
|
ויקישיבה
ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה,
רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.
בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.
לפרטים: תבנית:מקור.
מיזמים פעילים
עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:
ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!
פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה
דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה
חפשו ערכים בוויקישיבה:
אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:
מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.
 |
 |
 |
 |
מרחבים מיוחדים
מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!
מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.
רשימת קטגוריות
ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת
| ערכים חדשים |
| ערך אקראי |
|
שלזיה
שְׁלֶזְיָה הוא שמו של אזור היסטורי במרכז אירופה, שכיום רובו נמצא בדרום מערב פולין המודרנית. חלקו הקטן, שלזיה הצ'כית, נמצא בצ'כיה ועוד אזור... להמשך הערך |
| הידעת? |
|
נתינת אוכל לפני בהמתו הגמרא בברכות (מא,א) קובעת כי "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן לבהמתו לאכול" ויש מהפוסקים הסוברים שמדובר באיסור דאורייתא. חובת ההאכלה מוגדרת כחלק מהסעודה כך שמי שבירך על המזון ונזכר שעדיין לא האכיל את בהמתו- יכול לצוות להאכיל את הבהמה ואין הדבר מוגדר כהפסק בין הברכה לאכילה. |
| פרשת השבוע |
|
פרשת בראשית היא הפרשה הפותחת את ספר בראשית ואת התורה כולה. בה מתוארת בריאת העולם והאדם. הפרשה מקיפה תקופה של עשר דורות, מ"האדם" עד הולדת נח - סך הכל 1,056 שנה, לפי סדר עולם רבא.[1]. תוכןהפרשה מתארת את מהלך בריאת העולם בששה ימים, ברכת שבת ותולדות אדם וחוה. נקבע עקרון הקמת המשפחה :"עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (ב',כ"ד). הנחש גורם להם לאדם וחוה לחטוא ומביא לגרושם ולקללה אשר תלווה את משפחת האדם לנצח. קין רוצח את הבל אחיו. נולד שת. בא תאור עשרת הדורות הראשונים של האנושות. חלוקה לנושאיםניתן לחלק את הפרשה לחלקים הבאים:
העבודה בגן עדן
לאחר מעשה הבריאה, נאמר בפרשת בראשית כי הקב"ה נטע גן בעדן "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר". לאחר בריאת גן עדן, מובא כי הקב"ה ציווה על האדם לעבוד את הגן ולשמור עליו "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". אמנם, מכיוון שהיה מדובר בגן אלוהי, המפרשים נחלקו האם אכן היה על האדם לעבוד את הגן כפשט הפסוק או שמדובר רק בתפקיד סמלי שמבטא את היות האדם "צלם אלוהים"[2]: הרמב"ן[3] מפרש כי עצי הגן התקיימו בעצמם ולא היו זקוקים לטיפול לפי שניטעו על ידי הקב"ה וכן הן היו מושקים ממים מקודשים. לשיטתו, מטרת האדם בגן העדן הייתה לזרוע חיטים ותבואה ולעסוק בהן, אך בגן עצמו ובעציו לא היה צורך לעבוד. כמו כן, על האדם היה לשמור על הגן ועל מה שזרע בעצמו. מנגד, הראב"ע[4] מפרש כי תפקיד האדם היה גם לעבוד את הגן עצמו ואת עציו- להשקותם ולשמור עליהם מכל החיות שלא יטנפו אותם. הרס"ג[5] מביא דעה אמצעית כי על אף שלא היה צורך בעבודות חקלאיות של ממש בגן שנברא על ידי הקב"ה- עדיין היה על האדם לאסוף את הפירות מהעצים או לסדר את האדמה. וכן שלא היה צורך לשמור על הגן, אלא הקב"ה ביקש מהאדם שהוא או חווה ינכחו בו. חטא האדמה- טעם העץ כטעם הפריבבריאת עצי השדה, מובאת סתירה בין ציוויו של הקב"ה ובין הנעשה בפועל. בעוד הציווי היה "עץ פרי עשה פרי למינו" כך שהעץ גם עושה פרי וגם פרי בעצמו (עץ פרי), בפועל האדמה הוציאה "עץ עשה פרי" כך שהעץ אמנם עושה פרי, אך הוא עצמו אינו פרי. רש"י מסביר שהבדל זה בין הציווי לבריאה נובע מחטאה של הארץ ששינתה מציוויו של הקב"ה ועל כן כשנתקלל אדם על עוונו- נפרדה גם היא על עוונה ונתקללה. הרב קוק באורות התשובה (ו,ז) מסביר כי אין מדובר כאן בחטא במובן האנושי הרגיל, אלא בפער שבין האידיאל הרוחני והגשמתו בפועל. לדבריו, למרות שבימינו אנו שמחים בעיקר על הגשמת המטרה ולא על הדרך המובילה אליה, מתחילת הבריאה היה ראוי שיהיה "טעם העץ כטעם הפרי" כלומר שגם לפני ההגעה למטרה הרוחנית אליה שואפים ("הפרי") היה אפשר להרגיש את השמחה והעונג כבר בדרך ב"עץ" כך ש"כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה". לדברי הרב קוק, מצב זה הוא מצב זמני בלבד, כאשר לעתיד לבוא נגיע אל האידיאל בו טעם העץ כטעם הפרי "וכל פגם סופו לתיקון- על כן מובטחים אנו בברור שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, ואורחות החיים המעשיים, לא יהיו גורמים לחוץ בעד הנועם של העולם האידיאלי". מה השתנה לאחר חטא עץ הדעת
חטא עץ הדעת (לפעמים מכונה חטא אדם הראשון) הוא חטאו של האדם הראשון והחטא הראשון שמופיע בתורה. לאחר שנברא אדם, נאמר לו כי הוא יכול לאכול מכל פירות גן עדן אך הוזהר שלא לאכול מפרי עץ הדעת. אמנם, הנחש הצליח להסית את חווה לאכול מפרי העץ ולאחר מכן נתנה גם לאדם לאכול. בעקבות החטא- נגזרה על אדם הראשון מיתה והוא גורש מגן עדן. הרמב"ם חלק א ב מביא שאלה ששלח לו אדם שאמר כי למעשה אדם הראשון הרוויח מחטא עץ הדעת. המקשה הסביר כי מראש כוונת הקב"ה הייתה שלאדם לא תהיה תבונה ויהיה כאחת החיות, אך לאחר שהאדם הימרה את פי ה'- הוא קיבל את הדעת שהיא השלמות הגדולה של האדם. הרמב"ם מסביר כי מראש היתה באדם תבונה- שהרי האדם נברא בצלם אלוהים כאשר צלם זה הוא שכלו ותבונתו של האדם איתם נברא. לפירושו, לאחר אכילת עץ הדעת האדם ירד ממדרגתו ובעוד בתחילה ידע להבחין בין אמת ושקר לאחר החטא הוא ידע רק להבחין בין טוב ורע. הוא מסביר כי ישנם ידיעות שהם ודאיות וברורות לנו מן ההיגיון (כגון שכדור הארץ עגול) והם המושכלות. מנגד, ישנם דברים שאינם נגזרים מההיגיון אלא מהצורך של בני האדם והם המפורסמות[6]. לאחר החטא, האדם כבר לא היה מסוגל להבחין בין טוב ורע באופן ודאי על ידי שימוש בהיגיון, אלא הבחין ביניהם רק מכוח מה שמועיל לבני האדם. הרד"ק[7] מבאר כי אכילת פרי עץ הדעת הולידה באדם את תאוות המשגל שהיא כעץ הדעת "טוב ורע"- טובה כשהיא מותרת ורעה כשהיא אסורה. הוא מוכיח כשיטתו משמו של "עץ הדעת" כאשר "לדעת" הוא כינוי למשכב, וכן מכך שרק לאחר החטא הבחינו אדם וחווה כי הינם עירומים. לשיטתו, גם לפני החטא ידעו אדם וחווה על המשכב[8] אלא שלא הייתה בהם תאווה לכך ורק לאחר האכילה התאוו לכך ולכן התבוששו מהעירום. באופן אחר, הרמב"ן מפרש כי לפני החטא האדם הראשון שמר על מצוות ה' ללא הרהור והתנהג לפי צוויו כשאר הבריאה. אמנם, לאחר האכילה מעץ הדעת האדם קיבל את הבחירה החופשית ולכן נקרא "עץ הדעת" שמכניס באדם את הדעת והרצון החופשי ולכן לאחר האכילה יכל גם שלא לשמוע לקול ה'. הרמב"ן מסביר שבעקבות שינוי זה הקב"ה גם נדרש לגרש את אדם וחווה מגן העדן על מנת שלא יאכלו את עץ החיים ולא הסתפק רק בלצוות עליהם שלא לאוכלו. מנחתו של קין ומנחתו של הבל
מהמתואר בפסוקים נראה כי על אף שקין היה הראשון שניסה להקריב קורבן לה', בפועל דווקא קורבנו של הבל אחיו הוא שהתקבל. התורה מתארת כי "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'" ורק לאחריו "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן", ולבסוף "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה". רש"י הסביר על פי מדרש רבה בראשית רבה כב ה שלמרות שקין הביא ראשון את קורבנו, הוא לא התקבל משום שהוא הביא קורבן מן הגרוע בעוד שהבל הביא קורבן מ"בכורות הצאן". אמנם, קיים קושי בפסוק זה בכך שלא מפורש בפסוקים שקין הביא קורבן גרוע מאחיו (מלבד מה שהתורה כותבת שהבל הביא קורבן משובח), וכן מדברי הקב"ה ניתן ללמוד שיש חטא אחר במעשיו של קין. לאחר שקורבנו של קין לא התקבל, ה' אומר לו כי עליו לשפר את מעשיו ומזהירו כי "לפתח חטאת רובץ". מדברי הקב"ה נשמע שיש חטא במעשהו של קין, וקשה לומר שחטאו היחיד היה בכך שלא הביא קורבן מן המובחר (כאשר הוא בעצמו התנדב להביא את הקורבן). בניגוד לרש"י הרש"ר הירש מסביר שעיקר חטאו של קין נבע ממידות רעות הקשורות לעבודת האדמה. לדבריו, מאז ומעולם מנהיגי ישראל מימות אברהם אבינו ועד משה רבינו היו רועי צאן ולא בכדי. עבודת האדמה גורמת לאדם להפוך למשועבד לאדמה, ועלולה אף לגרום לו להעריץ את כוחות הטבע שבהן תלויה הצלחת שדהו. בניגוד לעבודת השדה, רועה הצאן מתעסק בטיפול רגשי בבעלי החיים ועליו להשתתף בצערם ולדאוג להם. בנוסף, רועה הצאן איננו משועבד לאדמתו וממילא ישנו פחות חשש שהרועה יתגאה בערכו ורכושו. עבודת האדמה השחיתה לבסוף את דרכו של קין ומידותיו, עד שלבסוף אף הובילה אותו לרצוח את אחיו מתוך קנאה. על מנת להימנע מההידרדרות המוסרית בעקבות עבודת האדמה, מסביר הרש"ר הירש כי התורה ציוותה מצוות רבות הקשורות לחקלאות שאמורות להזכיר לאדם כי איננו אדון הארץ. כך מזכירות השכחה והפאה את הצורך להתחשב באחרים, וכן השמיטה והעורלה מזכירות לאדם שאיננו אדון הארץ והוא רק עובד בה מכוח הסכמתו של הקב"ה. יש האומרים שניתן גם לראות הוכחה כשיטת הרש"ר בדברי הקב"ה לקין "לפתח חטאת רובץ" כאשר יש המפרשים "פתח" בתור תחילת עבודת החרישה בקרקע, כך שהחטא כרוך בעבודת האדמה. גם הרב קוק כתב כי חטאו של קין היה רחב יותר מאשר הבאת הקורבן הגרוע, אך באופן שונה מהרש"ר הירש. הרב קוק באורות ישראל ותחייתו [9] משווה בין חטאו של קורח הקובע כי "כל העדה כולם קדושים" לבין מידת קין. לדבריו, יכולתו של קין לרצוח את אחיו זמן קצר לאחר הקרבת הקורבן, מראה כי הרשעה היתה כבר גנוזה בקרבו גם בעת הקרבת הקורבן. בדומה לקורח, גם קין האמין כי ביכולתו להתעלות לקדושה על ידי הבאת הקורבן גם ללא עבודה פנימית מצד עצמו, וציפה כי הקב"ה יענה לקורבנו ללא קשר למעשיו. שירת למך
בפרשת בראשית מתואר כי למך נשא שתי נשים- את עדה ואת צילה. במדרש מובא כי היה מדובר בחלק מנוהג קבוע של אנשי דור המבול שיצרו מודל נישואים מעוות. לפירוש המדרש, עדה הייתה מיועדת ללדת ילדים ולכן לא היה חי עמה והיא התנהגה כאלמנה בחיי בעלה, ואילו צלה שתתה כוס של עיקרין כדי שלא תתעבר ותביא ילדים ואיתה חי למך. לאחר שכותבת התורה כי למך לקח לו שתי נשים ואת בניו שנולדו לו מהם, מובאים מספר פסוקים קשים להבנה: "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה". רש"י מבאר על פי כי מטרת דבריו של למך היא להתחנן לחזור אליו לאחר שנטשו אותו. לפירושו, הנסמך על מדרש תנחומא, למך היה עיוור והרג בשוגג את קין לאחר שחשב אותו לחיה ואת בנו תובל קין לאחר שספק את ידיו מרוב צער על הרג קין. בניגוד לרש"י שראה את דבריו של למך כתחנון לנשותיו שיחזרו אליו, יש שפירשו כי למך התפאר בכוחו בשירה זו ובכך שהרג אדם. המלבי"ם מסביר כי למך קרא לנשותיו להישמע לו "אל תמרו את פי כי איש אחד ועשה לי פצע והרגתי אותו... והרגתי גם את ילדו, ולא היה מי שיקום כנגדי ויבקש דמם מידי, כי אין משפט נגדי בארץ, כי זרועי רמה". ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה |
| דבר בעיתו |
         
מערת הַמַּכְפֵּלָה הוא מקום קבורתם של אבות ואמהות האומה הישראלית: אברהם אבינו, שרה אימנו, יצחק אבינו, רבקה אימנו, יעקב אבינו ולאה אימנו. רק רחל אימנו נקברה בדרך אפרתה, בפרברי בית לחם, על מצבתה הוקם מבנה קבר רחל. יעקב אבינו, אשר מת במצרים בקש כי יעלו את עצמותיו למערת המכפלה ואכן בניו עושים כן: "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם. וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת-קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל-פְּנֵי מַמְרֵא.([[ספר בראשית]],נ', י"ג). בחירת המערה בתור אתר קבורה מיוחסת לאדם הראשון. אברהם אבינו, לפי ההגדה הבחין בכך, והחליט לקנות את השדה בו הייתה המערה מידי עפרון החיתי מובא בפרשת חיי שרה. יש איזכורים למערה, מימי הבית השני, בספרי תולדות היהודים של יוסף בן מתתיהו וגם מספרי נוסעים מהתקופה הביזנטית עד העת החדשה. ביום ששי, י"ד אדר תשנ"ד, דר' ברוך גולדשטיין, רופא מקרית ארבע, נכנס למערה בשעות הבוקר, והרג כ-30 מתפללים ערבים. היה זה לאחר שבמשך השבוע היו ידיעות כי מהמערה, באותו יום, ייצאו הערבים לפרוע ביהודי חברון. בעקבות המעשה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית אשר קבעה סידרי בטחון חדשים לביקורים במערה, תוך הפרדה בין המתפללים היהודיים לבין המתפללים הערבים. היא פתוחה בחלקה ליהודים, בתחום מצבות הציון על קברי אברהם ושרה וקברי יעקב ולאה. האולם המרכזי של המערה, בו ציוני קברי יצחק ורבקה, פתוח ליהודים רק בימים ספורים במהלך השנה. מבדיקות שנעשו התברר כי מתחת למבנה הנוכחי של המערה, שהוא מימי בית שני, קיימת מערה המכילה שתי קומות, מעין מערה כפולה. רש"י כותב על דיבור המתחיל "המכפלה" - בית ועליה על גביו. הרמב"ן מצטט את רש"י, לפי מסכת עירובין :"בית ועליה על גביו. דבר אחר "שכפולה בזוגות" – שבה קבורים ארבעה זוגות – אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. (נ"ג ע"א). המערה בעלת מבנה כפול: "שני בתים, זה לפנים זה" (כדעת רב), או בית ועליה על גביו" (כדעת שמואל). במערה מחילות ארוכות למדי החצובות בסלע ונפגשות אחת עם השנייה. בקומה התחתונה נמצאו מצבות עתיקות, מעליהן, כך שיערו כי מצויים הציונים של בקברים במבנה העליון. אך לפי המתואר בעלון של חברון, מערות הקבורה נמצאות מתחת ל"פתח גן עדן" - הנמצא באולם יצחק וה"ציונים" באולמות המבנה הוצבו בידי המוסלמים אינם מעל הקברים המקוריים. באתר מערת המכפלה, מוצג "סיור וירטואלי" ובו פרק על "סוד המערה" המציג תאור של 4 דקות על המחילות אשר בתוך המערה. המבנה הנמצא כיום מעל המערה נבנה ע"י הורדוס. במבט פשוט על המבנה ניתן לראות את הדמיון בסיתות האבנים וצורתו כדגם מוקטן להר הבית שגם הוא שופץ בידי הורדוס. בתקופת שלטון הנוצרים הוקם מבנה כנסייה ובתקופת המוסלמים נוספו לו צריחי מסגדים. משמעות קניית המערההרב דֹב ליאור כתב בעלון "ישע שלנו" לפרשת חיי שרה שנת תשס"ט, על המשמעות של קניית המערה על ידי אברהם אבינו: "רכישתה של מערת המכפלה לא היתה רק אקט קניית מקום קבורה לשרה אמנו - זהו סמל לדורות, כפי שהרמב"ן כותב, שאנחנו צריכים לדעת מקום משכן אבותינו הקדושים משום שאצלנו הדורות הבאים קשורים עם המקום הזה, וגם מבחינה פנימית, אומר האבן עזרא, שידיעה זו חשובה ביותר עבור כל מי שיש לו קשר בארץ. רכישתה של מערת המכפלה לצורך קבורה העמיקה, החדירה וחיזקה את אחיזתו של אברהם אבינו בארץ הזאת, ואנחנו רואים שבמשך הדורות מערת המכפלה שימשה כמקום השראה לכל מי שהיה צריך התחזקות, בייחוד במה ששייך לנצח ישראל ומה ששייך ביחס לארץ ישראל" תולדות המערהבספר הזוהר כתוב כי האדם הראשון חצב את המערה וטמן בה את עצמו ואת אשתו. "מהיכן ידע האדם הראשון היכן המערה)? אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן." (בראשית נ"ז). הזוהר החדש מוסיף: "רבי קסמא אומר: מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה - בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה - "דייך". באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי נתעסק בו? שת בנו, שהוא היה בדמותו ובצלמו. אמר ר' רחומאי: הקב"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו (כל כך) , עד שבא אברהם אע"ה, ונכנס לשם, וראה אותו (את האדם הראשון)..." ( רות, ע"ט, ד'). בספר בראשית מתוארת פנייתו של אברהם אבינו אל בני חת בבקשה כי יבקשו מעפרון :"וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכֲכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר" {{מקור|(כ"ג,ט'))). תמורת 400 שקל כסף עובר לסוחר קונה אברהם את כל המתחם:"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב:"(י"ז). עוד מובא ב פרקי דרבי אליעזר, כאשר אברהם בקש מהיבוסים, בני חת, לקנות מהם את המערה תמורת זהב לאחוזת קבר הם לא הסכימו. אברהם השתחווה בפניהם. אמרו לו כי יכרות עימם ברית שבני ישראל לא ייכבשו את עירם, ירושלים. אברהם הסכים וכרת עמהם ברית ושבועה. על מנת להבטיח את קיום השבועה, היבוסי עשו צלמי נחושת והעמידו אותן בירושלים וכתבו עליהם את ברית שבועת אברהם. וכשבאו בני ישראל לארץ כנען, כפי שמתואר בספר שופטים : וְאֶת-הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֹא-(יָוכְלוּ) [יָכְלוּ] בְנֵי-יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה"(ט"ו,ס"ג) . דוד המלך רצה לכבוש את ירשולים ולא הצליח שנאמר "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל-הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא-תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם-הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא-יָבוֹא דָוִד הֵנָּה" ([[ספר שמואל]], ב', ה',ו').רק אחר שדוד הסיר את העורים והפסחים כבש את העיר.[1] מחבר אוצר ישראל מצטט את ספר הישר שעל שטר המכר של מערת המכפלה חתומים: אביגיל בן אבישוע החתי, אליהורף בן אשונה החתי, עבדון בן אחירע החתי ועקדול בן אבודיש הצידוני (לפרשת חיי שרה). הרמב"ן מבאר מדוע אברהם בקש גם את השדה: "והנה אברהם לא היה מבקש רק למכור לו המערה כי היא בקצה השדה וישאר השדה לעפרון, והוא אמר לו דרך מוסר, או מרמה שיתן לו השדה והמערה אשר בו, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוהו שתהיה לו המערה לאחזת קבר והשדה יהיה לאחר, ואברהם שמח בכך וקנה הכל בדמים שהזכיר לו" הרמב"ן מסכם גם לקח לעתיד: "ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים. ורבותינו אמרו (ב"ב טז א): שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו. ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים, ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה, כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה, ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה ונתקיים רק בזרעו". ראשוו הבאים למערה, אחרי קבורת האבות, היה כלב בן יפונה. בזוהר לפרשת וארא כתוב על הפסוק: "ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו, וימלא אחרי". מהי "רוח אחרת"? - שפרש מאותם המרגלים. שכתוב: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" - שפרש מאותם המרגלים, ובא הוא לבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות. וחברון ניתנה לו חלק ונחלה להתחזק בה. - כלב, האירה בו רוח חכמה, ובא לחברון להתחבר באבות, ולמקומו הלך. ולאחר מכן מקומו היתה, וירש אותה. ( ל"א, א'). מחבר אוצר ישראל מביא את ההשערה כי אבשלום בן דוד התכוון להשתטח על קברי האבות כאשר אמר:"וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל-הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת-נִדְרִי אֲשֶׁר-נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן"([[ספר שמואל]], ב,ט"ו,ז'). תאורי הנוסעיםרבי בנימין מטודלה ביקר במערה במאה ה-12 וכתב: "ובעמק השדה בשדה המכפלה, שם העיר היום, ושם הבמה הגדולה שקורין שמה (St) [2] אברהם, והיא היתה כנסת (בית כנסת) היהודים בימי ישמעאליים. ועשו הגויים שם ששה קברים על שם אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ואומרים ל"תועים" (עולי הרגל הנוצרים) שהם קברי האבות ונותנין שם ממון. אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה ויפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבנין אבותינו הע"ה , וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן בשנייה, עד שיבוא אל השלישית והנה שם ששה קברים: קבר אברהם ויצחק ויעקב ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים. על קבר אברהם חקוק "זה קבר אברהם" ושל יצחק "זה קבר יצחק בן אברהם אבינו", ושל יעקב "זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם אבינו", ועל האחרים "זה קבר שרה" ו"זה קבר רבקה" ו"זה קבר לאה". ובמערה מדליקין שם עששית אחת דולקות בכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, ומניחין אותן שם עד היום הזה. ובקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם ומעיין לפני הבית. ואין מניחין שם לעשות בית מפני כבוד אברהם אבינו". [3] 1907 אתר מערת המכפלה ליקט את תיאורי הנוסעים הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורה כדלקמן: הרמב"ם ביקר בשנת ד' תתקכ"ו (1166) במערת המכפלה, וקבע את יום הביקור בה כיום טוב לדורו ולזרעו אחריו, כדבריו: "ובאחד בשבת, תשעה לחודש (מרחשון)... עמדתי במערה והתפללתי, שבח לאל יתברך על הכל .. נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם אכילה ושתייה. אלקים יעזרני על כל ויקים לי נדרי לה' אשלם - אמן". רבי עובדיה מברטנורה ביקר במערה במאה ה-15 וכתב: "כי הלכתי לחברון וגרתי בה ימים רבים, עד אשר הייתה ישיבתה חביבה עלי כמעט יותר מירושלים, להיות היהודים בה מעט וטובים ואינם כאנשי ירושלים לרוע. והם כעשרים בעלי בתים מכונסים במבוי אחד הסגור עליהם, ולא יעבור ביניהם ישמעאל וטמא. וגם מסורת ביד כל אנשי הארץ, כי הקבורה בחברון טובה מבירושלים. ופה חברון על קבורת האבות בנין ישן נושן מאד מאבנים גדולות, לא יאומן כי יסופר, על הבניין הנושן בנין חדש מהישמעאלים". רבי משולם מוולטרה כתב במסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל כי הוא הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה" . הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.
בחברון הוא מוצא 20 משפחות יהודיות. המשפחות מספרות לו כי הנשים מצליחות להכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה על פניהן. הנשים מספרות כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות. משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מוצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".[4] גם נוסע מוסלמי עבר בחברון במאה ה-14, אבן בטוטה. הוא נסע לארץ ישראל לאורך חוף הים התיכון והגיע לעיר עזה. משם הוא חצה לרוחב את הארץ ומגיע ל חברון. בחברון הוא בקר במערת המכפלה. הוא שאל את האימאם: האמנם אבות האומה קבורים פה ? הוא משיב לו, שכל המלומדים שהוא פגש מעידים על אמיתות המסורת, אשר עברה בעל פה מדור לדור, "זו מסורת עתיקה ואין ספק בה". האימאם הוסיף עוד פרט, לפי מסורת בעל פה, שלמה המלך ציוה על ה"ג'ינים" - השדים שפועלים לפי פקודתו - לבנות את המבנה המפואר שמעל למערת המכפלה. עוד מידע מסר ר' שמואל ב"ר שמשון שהיה במערה בשנת 1210 כי ירד כ"ד מדרגות למערה, בדרך צר מאד, עד כי יכול לנגוע בסלע מכל צד" [5] בעת החדשהאתר מערת המכפלה מספר על ביקור שערך במקום הרבי מגור בשנת 1935: "רק שבע מדרגות מותר לכם לעלות ויותר אף לא צעד אחד"- הזהיר אותנו השומר הערבי האדמוני של המסגד, אשר אף לאחר שקיבל "בקשיש" הגון, לא נתרכך ולא היה מוכן לשום פשרה. .. אנו המלווים ספרנו את המדרגות אשר האדמו"ר עלה בהן: "שמונה, תשע, עשר, אחת עשרה..." - זה הוא, כאן! נפלטה קריאה נרגשת מאת רבנו. ורבנו נעצר במקום, כשכולו שקוע בתפילה, ללא קול והגה, נוסח גור... " בעקבות פרעות תרפ"ט גורשו יהודי חברון והמערה היתה בידי הערבים. במלחמת ששת הימים שוחררה חברון בידי הרב שלמה גורן זצ"ל. מאותה תקופה התפללו בה יהודים וערבים יחד. בפורים תשנ"ד נכנס ד"ר ברוך גולדשטיין למערה עם עוזי והרג כמה עשרות ערבים, לאחר שנפוצו שמועות על פיגוע אותו מתכננים הערבים בעיר. בעקבות כך נסגרה המערה למשך מספר חודשים, ובעקבות הפגנות הוקמה ועדה שהציעה את הפתרון הנוהג כיום שבו היהודים מתפללים בצד אחד של המערה (אולם אברהם ושרה) והמוסלמים בשאר המערה (אולם יצחק), ואין מגע ביניהם. לכל עדה יש זכות לקבל את כל המערה לרשותה במשך 10 ימים בכל שנה (ביניהם ימי חול המועד, ערב ראש השנה ועוד). לאחר כיבוש המערה הורדה דרך "פתח הנרות" הוא "פתח גן עדן" ילדה שסיפרה על מסדרון ארוך שהסתיים במדרגות שהובילו אל פתח חסום בפתחה של המערה. מסתבר שזו הייתה הכניסה העתיקה אל המערה. כמה ממתיישבי חברון ירדו לפני כמה שנים במסווה ליל סליחות, פרצו את הכניסה וחשפו זוג מערות, ובהם עצמות מתים (כנראה מימי בית ראשון ושני של אנשים שחפצו להיקבר ליד קברי האבות). את המערה השנייה לא הספיקו המתיישבים לחשוף. תפילות במערת המכפלההמקום המרכזי לתפילות במערת המכפלה הוא המרחב בין המצבות על קברי אברהם ושרה לבין המצבות על קברי יעקב ולאה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
