רבי חנניא בן חניכאי
|
|
רבי חנניא (חנינא) בן חכינאי היה תנא בדור השלישי והרביעי. הוא היה מתלמידי רבי עקיבא הראשונים, והיה חברם של אלעזר בן מתיא, שמעון בן זומא ושמעון התימני.[1] לפי אחת הגרסאות היה מעשרה הרוגי מלכות.
לפי האגדה, ישב שתים עשרה (או שלוש עשרה) שנה ולמד תורה בבית רבי עקיבא רבו. כשהגיעה זמן בתו להינשא שלחה לו אשתו מכתב, והודיעה לו על כך. כשנשאר ללמוד ולא חזר לביתו ידע רבי עקיבא על כך, ודרש: כל מי שיש לו בת - ילך וישיאנה!
חזר רבי חנניא אל עירו, אך כיוון שהשתנו פני העיר לא מצא את בֵּיתו. מה עשה? הלך והתיישב ליד הבאר, עד שהגיעה קבוצת נשים ושמע אחת קוראת: בת חכינאי, מלאי את כדך! ידע שזאת בִּיתו, עקב אחריה ונכנס לבֵיתו. אשתו, שלא הייתה מוכנה לכך - ראתה אותו ונבהלה, עד שיצאה נשמתה. התפלל עליה רבי חנניא ואמר: ענייה זו שחיכתה לי כל ימיי, זה שכרה?! מיד שבה אליה רוחה. [2]
בנוסף, האגדה מספרת על ר' חנינא בן חכינאי, שכל ימיו היה יושב בתענית מגיל שתים עשרה שנה עד תשעים וחמש.[3]
מותו
"אותו היום שהוציאוהו להריגה ערב שבת היה. אמרו לו תלמידיו: רבי, רצונך שתטעם משהו קדם שתיהרג? אמר להם: עד עתה התעניתי, ועתה איני יודע איזה דרך אלך, ואתם אומרים לי לאכול ולשתות? התחיל בקידוש היום- "ויכולו" עד "ויקדש" - ולא הניחוהו לגמור עד שהרגוהו. יצאה בת-קול ואמרה: אשריך ר' חנינא בן חכינאי, שהיית קדוש, ויצאה נשמתך בקדושה".
קישורים חיצוניים
- אהרן היימאן, "רבי חנניא בן חניכאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 507-506, באתר HebrewBooks
- חנניא בן חכינאי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"