משתמש:למאי נ"מ?/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דף חדש: הגר"א, פירוש לישעיהו האדם צריך לידע ג' חכמות - חכמה האלוקית, חכמה הטבעית, חכמה המעשית ר' ישראל משקלאב, ה...)
 
מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
 
(14 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הגר"א, פירוש לישעיהו
* [[משתמש:למאי נ"מ?/ארגז חול/פאה נכרית]]
האדם צריך לידע ג' חכמות - חכמה האלוקית, חכמה הטבעית, חכמה המעשית


ר' ישראל משקלאב, הקדמה לפאת השלחן
== השלמות לערכים שונים ==
כה אמר [הגר"א], כל החכמות נצרכים לתורתינו הקדושה וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם, והזכירם - חכמת אלגעברא ומשולשים והנדסה וחכמת מוסיקא... רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה לא רצה ללמדם... ועל חכמת פילוסופיה אמר שלמדה לתכליתה
[[ברכה לבטלה]] - בהרהור או ע"י שומע כעונה - 'שמעתא עמיקתא' גליון לט, ויגש, חנוכה, תשע"א, קהילת חניכי הישיבות, רמות ב'


ר' מנחם מנדל משקלאב, הקדמה לבאור הגר"א למס' אבות
== [[הגר"א]] מוויקיפדיה (עבור ידידי [[משתמש:אריאל ביגל נ"י|אריאל ביגל נ"י]]) ==
... קצת ידיעותיו ופלאות חכמתו איך שידע כולם על בוריים... כולם היו לו לרקחות ולטבחות לחכמת תורתנו הקדושה
ראשית, אינני נכבד (לכן מחקתי מהכותרת...)


ר' יהושע העשיל לוין, עליות אליהו
העתקתי מויקיפדיה את דף העריכה, כדי שתוכל להעתיק חלקים בצורה המוכנה לעריכה (למשל, קישורים כתובים עם [[]], הערות שוליים, כותרות וכד').
... בהיותו בן י"ב שנה לא היתה חכמה אשר שגבה ממנו... כל החכמות אליו ידרושון, ספחנו נא לרקחות ולטבחות... חכמת המספר והמשולשים, אלגעברא והנדסה ואחריהם חכמת המוזיקה... חכמת הניתוח... חכמת התכונה... חכמת הפילוסופיה ידע לתכליתה ויאמר שהוציא ממנה שני דברים טובים... חכמות טבעיות ולמודיות בכל משלה ידו החזקה, גם בחכמת הכישוף
= [[הגר"א]] - ויקיפדיה =


ר' ברוך משקלוב, הקדמת תרגומו לספר אוקלידס
{{רב
בהיותי בק"ק וילנא המעטירה אצל הרב המאור הגאון הגדול מ"ו מאור עיני הגולה החסיד המפורסם כמוה"ר אליהו נר"ו בשנת תקל"ח שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד... וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו הקדוש מחכמות... וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמנו ישראל... על כן מלאני ליבי לקדש שם שמים ולעשות רצון צדיק מורנו החסיד נר"ו להעתיק כל מה שאפשר לשוננו הק'... ואתחיל בס' אוקלידוס מפני שעל יסודותיו בנויים כל החכמות
|שם=הגאון מוילנה
|תמונה=[[קובץ:Gaon-V.jpg|מרכז|250px|]]
|כיתוב=אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה
|תאריך לידה={{ללא גלישה|[[ט"ו בניסן]] [[ה'ת"פ]], [[23 באפריל]] [[1720]]}}
|תאריך פטירה={{ללא גלישה|[[י"ט בתשרי]] [[ה'תקנ"ח]], [[9 באוקטובר]] [[1797]]}}
|מקום פעילות=[[וילנה|ווילנא]]
|השתייכות=[[מתנגדים]]
|נושאים בהם עסק=
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו= (חלקי){{ש}}הרב [[חיים מוולוז'ין]]{{ש}}רבי [[שלמה זלמן מוולוז'ין]]{{ש}}רבי [[מנחם מנדל משקלוב]]{{ש}}רבי [[מנשה מאיליה]]{{ש}}רבי [[ישראל משקלוב]]{{ש}}רבי [[הלל ריבלין]]
|חיבוריו=ראה ערך '''[[ספרי הגר"א]]'''
}}


ר' אברהם שמחה מאמטשיסלאוו [אחיין ר' חיים מוולוז'ין]
[[רבי]] '''אליהו בן שלמה זלמן''' ([[ט"ו בניסן]] [[ה'ת"פ]], [[23 באפריל]] [[1720]] – [[י"ט בתשרי]] [[ה'תקנ"ח]], [[9 באוקטובר]] [[1797]]) נודע בכינויים: '''הגאון רבינו אליהו''', '''הגאון מווילנה''', '''הגאון החסיד'''<ref>בעירו וילנא היה נקרא ''החסיד דקהילתנו'', ראה בספר 'מעשה רב החדש'.</ref> ואף בפשטות - '''הגאון''', או ב[[ראשי תיבות]]: '''הַגְּרָ"א'''. היה [[תלמיד חכם]], [[פוסק]] ו[[איש אשכולות]] נודע ביותר, שבלט במעמדו החריג בתקופת ה[[אחרונים]] כסמכות רבנית עליונה. היה גדול ב[[מקרא]], ב[[תלמוד]] וב[[קבלה]], פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא בכמעט כל ה[[מדע]]ים. אגדות רבות נכרכו בשמו, והעם היהודי מתייחס אליו עד היום באהבה, הערצה וביראת כבוד. היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה, ואף סופר עליו שמיום הגיעו לגיל ארבעים היה מסתפק בשתי שעות שינה ביממה, כאשר את שאר הזמן היה מקדיש ללימוד.
רבינו הגדול, קדוש ד' הגאון החסיד... אליהו ז"ל מווילנא, השתוקק שספרי החכמות הנצרכים להבנת דברי קדשם... יועתק לשפת קדשינו והפציר את הרב החכם... ברוך שקלאווער ז"ל שיעתיקם בכל אשר תשיג ידו, וכן שמעתי מפורש מפה קדוש דודי הגאון מוהר"ר חיים ז"ל מוולאז'ין...  


ביאור הגר"א ליו"ד קעט, יג [לחשים ושדים]
סירב לשמש במשרת [[רבנות]] רשמית של וילנה או בכל משרה אחרת, בשל ענוותנותו ובשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ה[[התנגדות לחסידות]], שפעלה נגד [[תנועת החסידות]] ב[[מזרח אירופה]].
... [הרמב"ם] נמשך אחר הפילוסופיה הארורה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל שקר, אבל כבר הכו על קדקדו, שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא על פי שמות וכשפים... הפלוסופיה הטתו ברוב לקחה... וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם
 
==תולדותיו==
הגר"א נולד ב[[ט"ו בניסן]] [[ה'ת"פ]]<ref>עליות אליהו, דף כז. ובהערה ב, הוא מוכיח ששנת [[ה'תפ"ב]], שנכתבה בהקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א ל[[שולחן ערוך]] היא [[טעות דפוס]].</ref> ([[23 באפריל]] [[1720]]). לפי המסורת הוא נולד בעיר סלץ (סעלץ) שליד [[ברסט ליטובסק|בריסק]] שב[[ליטא]] שהייתה חלק מ[[האימפריה הרוסית]], אולם יש סברה שנולד ב[[וילנה|ווילנה]].
 
אביו, רבי שלמה זלמן<ref>נפטר כ"ה כסלו תקי"ט.</ref> היה נכדם של רבי משה קרמר שהיה רבה של [[וילנה]]<ref>נפטר י"ב חשון [[תמ"ח]], ראה עוד אודותיו ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44340&st=&pgnum=5&hilite= הקדמת ספר '''ראש יוסף'''] לחתנו רבי יוסף אב"ד סעלץ ו[[טיקטין]].</ref>, ושל רבי [[משה רבקש]] מחבר הספר [[באר הגולה]] ספר מקורות וציונים ל[[שלחן ערוך]]<ref>[http://www.hebrewbooks.org/24323 ספר באר הגולה דפוס ראשון]</ref>.
 
בגיל 6 אובחן כ[[עילוי (לימוד)|עילוי]], דרש ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] הגדול בווילנה [[דרוש]] ו[[פלפול]] עמוק ששמע מאביו, וכן פלפול שהכין בעצמו<ref>הקדמת בני הגר"א לביאור הגרא לשלחן ערוך.</ref>. גם בספרו שנות אליהו מובא חידוש שאמר בהיותו בן שבע שנים.
 
למד מספר חודשים בעיירה קיידאן אצל הרב משה מרגלית הידוע בכינויו ה"פני משה" על שם ספרו [[פני משה]] שהוא אחד הביאורים היחידים ל[[תלמוד ירושלמי]]. בגיל תשע החל ללמוד גם [[קבלה]]<ref>הקדמת בניו לביאור הגר"א. והקדמתם לספר "פירוש על כמה אגדות".</ref>. בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים.
 
בהיותו צעיר לימים נישא לחנה ([[1724]]–[[1772]]), בתו של יהודה לייב מ[[קיידן]]. חנה דאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימודיו. לאחר מותה בשנת [[תקמ"ג]] נישא לגיטל, בתו של מאיר לונץ מ[[חלם]] שהייתה אלמנה.
 
בגיל צעיר יצא הגר"א ל"[[גלות]]" ל[[פולין]] ול[[גרמניה]], עבר ב[[ליסא]] ו[[ברלין]] ואולי אף ב[[אמסטרדם]]. על פי עדותו של הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] נמצאה חתימתו של הגאון ב[[הספרייה הבודליאנית|ספרייה הבודליאנית]] ב[[אוקספורד]] שב[[בריטניה]] אולם כיום לא ידוע על כך.
 
במשך השנים התגורר הגר"א בוילנה, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית שתפריע לו בלימודיו. למרות זאת, קהילת וילנה שראתה כבוד לעצמה במגוריו בעיר, נתנה לו הקצבה חודשית קטנה לפרנסתו.
 
הגר"א התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה. בניו מספרים כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה, בארבע חצאי שעות<ref>הקדמת בניו לשלחן ערוך.</ref>, כשכל עיתותיו מסורים אך ורק ל[[לימוד תורה]]. תלמידו רבי [[חיים מוולוז'ין]] תיאר, כי כאשר עינתה אותו קושיה בלימודו לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו.
 
הגר"א נפטר ב[[י"ט בתשרי]] [[ה'תקנ"ח]] ([[9 באוקטובר]] [[1797]]) ב[[וילנה|ווילנה]] שב[[ליטא]].
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1720|מספר שנים=77}}
 
==חשיבותו==
רבי [[אברהם ישעיה קרליץ]], החזון איש, כתב עליו כך: "אנו מתייחסים להגר"א בשורה של [[משה רבנו]], [[עזרא הסופר|עזרא]], [[רבי יהודה הנשיא|רבנו הקדוש]], [[רב אשי]] ו[[הרמב"ם]]. הגר"א שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, '''והוא נחשב אחד מה[[ראשונים]]''', מדרגתו ברוח הקודש, ביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם"<ref>קובץ אגרות חזון איש חלק א' סימן ל"ב. וכן כתב הכתב והקבלה במכתבו בראש ספר עליות אליהו "הגאון הנורא כאחד מן הראשונים מרן אליהו מווילנא". ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ל"ז (תלמיד ה[[קצות החושן]] ואב בית דין סטריי שבגליציה) מנה שורת פוסקים קדמונם וציין "ומהר"א מווילנא אשר כחו כאחד הראשונים". וכעין זה כתב הרב [[אברהם דנציג]] בהקדמתו לספר זכרו תורת משה "אנו זכינו לראות בעינינו אדוננו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו, ר' אליהו חסיד, הוא היה עיר וקדיש כאחד מן הראשונים, וכל מדות שמנו חכמים בתלמיד חכם נראה ונגלה לכל שהיו בו, בין בתורה בין ביראה, בין בהנהגותיו, בקיאותו..."</ref>.
 
==דרך לימודו==
הגר"א דגל בלימוד על דרך ה[[פשט]] והיה בעצמו בעל בקיאות וידענות רחבת היקף<ref>מחותנו בעל [[חיי אדם]] כותב עליו כך: "כל התורה היה ערוך לפניו כשלחן ערוך, עד שאם היו שואלים אותו איזה דבר, היה עונה תוך כדי דיבור], וראה עוד תשובות חוט המשולש לרבי [[חיים מוולוז'ין]] סוף סימן י"ז.</ref>. התנגד ללימוד בסגנון פלפולי חריף, כשם שהתנגדו לו ה[[רמב"ם]], [[יהודה ליווא בן בצלאל|המהר"ל]] ועוד חכמי ישראל נוספים. בבית מדרשו הקטן למדו תלמוד עם הפרשנים [[רש"י]], [[רא"ש]] ו[[רי"ף]] בלימוד ישר המכוון להכרעה ופסיקת ההלכה.
הגאון היה מקורי מאוד בפסיקת ה[[הלכה]], ופעמים רבות פסק על פי הבנתו בתלמוד גם נגד הראשונים וה[[שלחן ערוך]] או ה[[מנהג (יהדות)|מנהג]] המקובל.
 
לימודו מבוסס על חתירה לעומק הפשט מהמקורות, אך גם על שינויי גרסאות בפרט בספרים הפחות שכיחים כמו ה[[תלמוד ירושלמי]] וה[[תוספתא]] וספרי ה[[ספר הזוהר|זוהר]], ועל אף היותו אבי הזרם ה[[ליטאים|ליטאי]], שיטת הלימוד המקובלת ב[[ישיבה|ישיבות]] הליטאיות כיום שונה במידת מה מדרכו [http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=3&topic_id=1462720]. את מרבית שינויי הגרסאות ביצע שלא על פי [[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] שהיו בידו אלא בהתבסס על בקיאותו המופלגת בספרות התלמודית והרבנית. בדיעבד, רבות מהגהותיו נמצאות כקולעות לגרסאות הקיימות ב[[עד נוסח|עדי נוסח]] קיימים ומדויקים.
 
במוצאי יום כיפור היה הגר"א ממשיך לצום עוד כמה שעות תוך כדי לימוד תורה. זאת על פי מאמר חז"ל : "מאי דכתיב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". כלומר קיומו של העולם תלוי בלימוד תורה בלתי פוסק. רעיון זה עמד גם בבסיסה של הישיבה [[ישיבת וולוז'ין]] שהקים תלמידו, ר' חיים.
 
==יחסו ל[[לימודי חול]] ו[[פילוסופיה]]==
[[קובץ:Euclid_Elements_Hague_1780.jpg|250px|שמאל|ממוזער|ספר אוקלידוס ([[יסודות (ספר)|יסודות]]) שתורגם בעידוד הגר"א]]
הגר"א תמך בלימוד חלק מהמדעים, בעיקר המדעים הריאליים. בהקדמה לספר "[[יסודות (ספר)|אוקלידוס]]" (ב[[תרגום]] ל[[עברית]] שנעשה על ידי ר' [[ברוך משקלוב|ברוך בן יעקב שיק משקלוב]], [[האג]] תק"ם - [[1780]]; צוטט בשינויים קלים בהקדמה ל"[[פאת השולחן]]") מובא בשמו:
:"כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה... וציוה לי (=הגאון) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל."
 
על פי עדות של תלמידיו והספרים שנכתבו מפיו, הגר"א היה בעל ידע ב[[מתמטיקה]], [[הנדסה]], [[ביולוגיה]], [[אסטרונומיה]], [[גאוגרפיה]], [[בלשנות]] ו[[מוזיקה]], אך נמנע מלעסוק ב[[רוקחות]] לפי הוראת אביו.
הוא החכים גם בהגות האנושית, ועם זאת התנגד ללימודי [[מדעי הרוח]] הכלליים, משום שלא ראה בהם תועלת אמיתית לחיי האדם היהודי. הגר"א נהג להבדיל בין לימודי מדעי הרוח לבין לימודי מדעי הטבע בהם ראה "רקחות וטבחות" המסייעות להבנת התורה<ref>ראו במאמרו של פרופ' שרייבער [[בד"ד]] 9 עמ' 5 - 28, ו[[בד"ד]] 10, עמ' 5 - 16.</ref>.
 
וכך סיפר על הגר"א רבי [[ישראל משקלוב]]:
{{ציטוטון|כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו… וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם: חכמת אלגעברע ומשולשים ו[[הנדסה]] וחכמת מוזיקא… וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם, רק חכמת ה[[רפואה]] ידע חכמת הניתוח והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדם מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה. וכן חכמת ה[[כישוף]]… וידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה, מפני שהם ביד הגויים הכופרים לא היה יכול ללמוד גמר מעשיה מרוב מפנקותו|מקור=פאת השולחן, הקדמה, ד"ה ומצידה ביאור ארוך|מרכאות=כן}}
 
בניגוד ליחסו למדעי הטבע, יצא בחריפות נגד הפילוסופיה ולומדיה כגון בספרו אבן שלמה, פרק יא, סי' ד
וכך אמר:
{{ציטוט|תוכן=בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיא אלהית, לימודית וטבעיות. יזכו לעתיד לבא לאור ד' (ישעיה ב' ו')|מרכאות=כן}}
 
ושם מובא עוד בהערת שוליים, על פיס' זו:
{{ציטוט|תוכן=עי' יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג. שכתב ג"כ לגנות את הפילוסופיא הכוזבה ועי' בס' עליות אליהו י"ז ב'. ודלא כיש אומרים שמ"ש ביו"ד בסי' הנ"ל אינו מהגר"א. כי שמעתי מאיש אמונים שכן נמצא בכי"ק ממש וכמו שמוכח כאן. ועי' יו"ד סי' רמ"ו ס"ק י"ח|מרכאות=כן}}
 
ביאור הגר"א ישעיה פרק ב' פסוק ו':
{{ציטוט|תוכן= '''כי נטשת עמך וגו'''' פירוש, בשביל הזכות שנטשת עמך, כמ"ש ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך: '''כי מלאו מקדם וגו'''' פירוש, בשביל שעמך מלאו מקדם לכן נטשת עמך וזכית לאור ה'.ואמר מקדם. ועוננים ובילדי נכרים המה פלסופיא אלהות ולמודית וטבעית ומקדם הוא אלהית כמ"ש מעונה אלהי קדם. ועוננים היינו יודעי לכוון השעות כמו הוברי השמם וילדי נכרים הוא טבעיות|מרכאות=כן}}
 
ביאור הגר"א על יו"ד סי' קעט סע' ו ס"ק י"ג
{{ציטוט|תוכן=הרמב"ם ... נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' על פי שמות וכשפים ... והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת|מרכאות=כן}}
 
היו שראו ביחסו האוהד כלפי לימודי חול את הסיבה להתפשטות [[תנועת ההשכלה היהודית|תנועת ההשכלה]] בליטא יותר מבפולין החסידית. טענה זו הופרכה לחלוטין במחקרים מקיפים שנערכו בשנים האחרונות <ref>יחיד בדורו, אטקס עמנואל, פרק שני - הגר"א וההשכלה</ref>.
 
==נסתר במשנתו==
כאמור כבר בגיל תשע החל הגר"א ללמוד את תורת הסוד.
 
על פי עדותו של רבי [[חיים מוולוז'ין]] בהקדמתו לפירוש הגר"א ל"[[ספרא דצניעותא]]", עוד לפני הגיעו לגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא [[גולם (מיסטיקה)|גולם]] אבל פסק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים.
 
הגר"א כתב פירושים ל[[ספרא דצניעותא]] אותו ראה כספר היסוד של הקבלה, וכן ל''תיקוני זוהר'' ותיקוני זוהר חדש, ולשאר חלקי ספר [[הזוהר]], וכן ל[[ספר יצירה]].
 
עם זאת, בניגוד למקובלים אחרים, התנגד הגר"א בנחרצות לתופעת ה[[מגיד]]ים, וגילויים מעולמות עליונים, ולתפיסתו על האדם להשיג הכל בכוחו הוא, הוא גם שלח את תלמידו רבי [[חיים מוולוז'ין]] להזהיר את אחיו רבי [[שלמה זלמן מוולוז'ין]] שלא יפנה למגידים<ref>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34325&st=&pgnum=6 הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא].</ref>.
 
תורת הגר"א ב[[קבלה]], נחשבת לזרם בפני עצמו, ורבים מן המקובלים עסקו בה ופירשו אותה, כמו תלמידו רבי [[חיים מוולוז'ין]] בספרו [[נפש החיים]], תלמידו רבי משה מטולשין, תלמידו רבי [[מנחם מנדל משקלוב]], ותלמידי תלמידיו רבי [[יצחק אייזיק חבר]], רבי [[דוד לוריא]], רבי [[אברהם שמחה מאמצ'יסלב]], רבי [[אליהו מקאליש]], וכן רבי [[שלמה אלישיב]] בספרו "לשם שבו ואחלמה", ורבי [[נפתלי הרץ הלוי]] מ[[יפו]], ואחרים.
בדורינו עסקו בכתביו רבי [[יצחק שלמה זילברמן]], רבי [[שריה דבליצקי]], רבי [[ישראל אליהו וינטרוב]], רבי [[יעקב עדס]]<ref>[http://www.hebrewbooks.org/46113 דברי יעקב - קבלת הגר"א, חלק א'], [http://www.hebrewbooks.org/46114 דברי יעקב - קבלת הגר"א, חלק ב'].</ref>, והרב [[יוסף אביבי]] שאף כתב ספר מיוחד לבאר את ייחודיות קבלת הגר"א וההבדלים בינה לבין קבלת ה[[אריז"ל]].
 
במסגרת המאבק בין ה[[חסידים]] ל[[מתנגדים]], הפיצו החסידים שמועה לפיה [[הגר"א]] לא מאמין בתורת הקבלה ואינו עוסק בזוהר ובכתבי ה[[אריז"ל]], בכך בקשו ליטול את עוקצה של התנגדות הגר"א לחסידות.
 
תלמידו של הגר"א רבי [[חיים מוולוז'ין]] בהקדמתו לפירוש הגר"א ל[[ספרא דצניעותא]] תוקף את מפיצי השמועה במילים חריפות: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ומדי דברי בגדולות ונפלאות קדושת תורתו של רבינו הגדול נ״ע, זכור אזכרנו אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת. אשר לקחה אזני דבת רבים בורים ריקים בפלכים הרחוקים. אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם. אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להפיל מום בקדשי שמים. זבובי מות להבאיש ולהביע שמן רקח משחת קדש רבינו הגדול נ״ע. באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין ביה האריז״ל לא היה נחשב בעיניו ח״ו. זאת ועוד אחרת. מהם אשר מעמיקים יותר לדבר סרה לומר שגם הזוה״ק לא הוכשר בעיניו ח״ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו.  תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם . יתפרכון. יתחרשון. ישתתקון. לא תהא כזאת כישראל.}}
 
==תורת הגאולה של הגר"א==
לפי המסופר בספר [[ספרי הגר"א#ספר קול התור|קול התור]], ב[[ראש השנה]] שנת הת"ק ([[1739]]) החל הגאון בעיסוק גלוי ב[[תורת הנסתר]]. הוא חשף את שיטתו בעניין ה[[גאולה]] על פיה בשנה זו מתחיל בוקרו של ה"יום הששי" של העולם, בו יש להתחיל את ההכנות לקראת ה[[שבת]] בה תהיה ה[[גאולה]] השלמה. חשבון זה מסתמך על דברי ה[[גמרא]] ב[[מסכת סנהדרין]] {דף לח/ב) על פיה סך כל ימי העולם עד לגאולה השלמה ששת אלפים שנה. הגאון החשיב כל אלף שנים כיום אחד, על פי ה[[פסוק]] "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" ([[תהלים]] צ'4), ומכאן ששנת חמשת אלפים וחמש מאות לבריאת העולם היא בוקרו של היום השישי. כשם שה[[הלכה]] קובעת שיש להשכים ביום ששי ולהכין את צורכי השבת, כך על פי דברי הגאון יש להתכונן ל"שבת" של העולם באופן מעשי החל מ"בוקרו של היום הששי".
 
הגאון זיהה את שורש נשמתו כניצוץ מנשמת [[משיח בן יוסף]] שתפקידו להכין את התשתית החומרית בבניין הארץ בדרך הטבע לפני ביאת [[משיח בן דוד]].
 
==ניסיון עלייתו לארץ ישראל==
[[קובץ:Gaonvilna.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור נפוץ של הגר"א]]
ידוע כי הגאון ניסה בעצמו [[עליה|לעלות]] ל[[ארץ ישראל]], ואף כתב לבני משפחתו אגרת מהדרך, שהתפרסמה אחר כך בשם "עלים לתרופה", ובה כתב בין היתר שהוא הולך ל"ארץ חמדת ישראל וחמדת ה', שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה". אולם, ניסיונו זה לא צלח והוא נאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שהגיע ל[[הולנד]].
 
קיימת אי-הסכמה לגבי השנה בה ניסה הגר"א לעלות לארץ. [[דב אליאך]], בספרו "הגאון", טורח להוכיח מדקדוקים בלשון האיגרת כי נסיון זה היה כאשר הגאון היה בסביבות גיל ארבעים, לדבריו כנראה בחורף [[תק"כ]] ([[1760]]-[[1759]]). בספר 'קול התור' מופיע כי הוא ניסה לעלות לארץ בשנת תקמ"ב ([[1782]]). לעומתם, ד"ר [[אריה מורגנשטרן]] טוען כי הנסיון היה בסביבות שנת [[תקל"ח]] ([[1778]]), על פי מסמכים של הקהילה היהודית ב[[הולנד]] המזכירים אדם בשם "ר' אליהו מווילנא", אולם לא ברור האם הכוונה במסמכים לגאון.
 
כפי המסופר ב'[[ספרי הגר"א#ספר קול התור|קול התור]]', הוא ביקש לחדש את היישוב היהודי בארץ, להפריח את שממותיה של ארץ ישראל, וליצור בה זן של אנשים חכמים ומוסריים שקרא לו "אנשי אמנה", ולסלול בזאת את בואו של ה[[משיח]] שהאמין כי  אמור להופיע בשנת הת"ר ([[1840]]) כאשר הוא הכריז "קול '''התור''' נשמע בארצינו" (על פי שיר השירים).
 
לשם כך [[עליית תלמידי הגר"א|שידל את תלמידיו לעלות לארץ]] שהייתה בחורבנה, ומינה לעמוד בראשם את תלמידו הרב [[הלל משקלוב]], ואכן 14 מתלמידיו עלו בראש שיירה ל[[צפת]] ול[[ירושלים]] בתחילת [[המאה ה-19]], 11 שנה לאחר מותו, ומצאו בה כשלושים יהודים. בעקבותיהם עלו קבוצות נוספות בעשרות השנים שלאחר מכן.
 
===שלחן ערוך חדש===
מן הדברים שכתב בנו של הגר"א, אנו למדים שבכוונתו של אביו היה לחבר מעין "[[שולחן ערוך]] חדש":
{{ציטוט|תוכן=שתיים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור שלא הסכימה עימו דעת קונו, ולא עשה. לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות [[ארבעה טורים|מארבעה טורים]] בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו, בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב עליהן|מקור=הקדמת בני הגר"א ל[[שולחן ערוך]] - אורח חיים, שקלוב, תקס"ג|מרכאות=כן}}
 
בשאיפתו של הגר"א לחבר ספר הלכה מקיף משתקף דפוס הפעילות שאפיין גם את מפעלו ההלכתי הגדול של [[יוסף קארו|רבי יוסף קארו]] בכתיבת השולחן ערוך יותר ממאתיים שנה לפני כן.
 
==מאבקו בתנועת החסידות==
{{הפניה לערך מורחב|התנגדות לחסידות}}
[[קובץ:VilnaGaon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל הגאון על רקע ביתו בווילנה]]
הגר"א התנגד לתנועת ה[[חסידות]] בשל עיוותים שונים שראה בה, שגרמו לו לסווגה כ[[מינות (יהדות)|מינות]] וכתנועה שיונקת מה[[טומאה]]. כבר בשנת תקל"ב ([[1772]]) מופיעה חתימתו של הגר"א על חרם קהילת וילנה נגד החסידות. בשנת תקמ"א ([[1781]]) הטיל עליה שוב [[חרם (הלכה)|חרם]]. במסגרת החרם סירב לפגוש את ה[[אדמו"ר]] המייסד של חסידות [[חב"ד]], רבי [[שניאור זלמן מלאדי]], והורה [[שרפת ספרים|לשרוף בפומבי]] את הספר "[[צוואת הריב"ש]]".
 
יש דעות שונות לגבי העיוותים שהגר"א ראה ב[[חסידות]]. [[שמעון דובנוב]] טען שהיא איימה על התשתית הקהילתית של דת הספר הרבנית בהעמידה את הרגש לפני ה[[שכל]], בנוסף לחשש שמדובר בתנועה [[משיחיות|משיחית]] [[יעקב פרנק|פרנקיסטית]] חדשה שקמה על היהדות (ראו להלן). אחרים טענו שהיא נתפסה כתנועה [[ליצן|ליצנית]] שזלזלה בתלמידי חכמים שהתנגדו לה, בצירוף מעשים שנתפסים כקלות ראש, כגון זילזול בזמני ה[[תפילה (יהדות)|תפילות]], עמידה על הראש ועוד. הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מבוסטון)|יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]] מ[[בוסטון]] מוסיף כי הגר"א ראה כי החסידות מתפשטת במהירות רבה, וזה גרם לו לחשוש שמדובר ב"מעשה שטן", כי קדושה כובשת ומתפשטת לאט [http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=33901].
 
יש הטוענים שההתנגדות נבעה בשל מרכזיותו של המנהיג הרוחני, כ"צדיק יסוד עולם" שבשבילו נברא העולם וכצינור בלעדי שרק דרכו אפשר להתקשר אל האלוקות, והחשש שהדבר יביא לפולחן אישיות של אדם, כפי שקרה ב[[נצרות]], דבר שמבחינתו נחשב לקו אדום. באגרת מפורשת של הגר"א עצמו, הוא מכנה את החסידות כעבודת עץ ואבן, התבטאות המלמדת על הפן התאולוגי של התנגדותו לחסידות, המזהה אותה כסוטה מעיקרי האמונה היהודית. ייתכן והתכוון לוולגריזציה פשטנית של רעיונות קבליים מורכבים, כמו נוכחותו של האל בעולם הפיזי, והימצאותם של "ניצוצות קדושה" בעולם, גם בדברים פשוטים כמו עצים ואבנים, לצורך "בירור הניצוצות", שזהו אחד המרכיבים היסודיים בהגות החסידית. ייתכן ויש כאן רמז לחשדותיו כי החסידות ממשיכה או דומה למגמות [[אפיקורס|אפיקורסיות]] ו[[אנטינומיזם|אנטינומיות]] מסוכנות כפי שנתגלעו בתנועות ה[[שבתאות]] וה[[יעקב פרנק|פרנקיזם]].
 
גם באיגרת של רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] לחסידיו בוילנה הוא מציין כי התנגדותו של הגר"א כלפיו נובעת ממחלוקת על הגדרת נוכחות האל בעולם הפיזי.
 
==מתלמידיו==
להגר"א לא היו תלמידים במובן הרגיל של המילה, הגר"א לא מסר שיעורים ולא כיהן בראשות ישיבה, עם זאת הקים  בית מדרש בצמוד לביתו שם היו לומדים [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] מובחרים, שהיו מביאים לפניו את קושיותיהם וספיקותיהם. אמנם תלמידיו חשו את הפער העצום שביניהם ולא אבו להקרא "תלמידיו".<br />
בני הגר"א בהקדמת ביאור הגר"א ל[[שלחן ערוך]] ערכו רשימה של כמה מבחירי תלמידיו:
* הרב [[חיים מוולוז'ין|חיים מוולוז'ין]], נחשב לגדול תלמידיו, הקים את [[ישיבת וולוז'ין]] שהייתה הישיבה המרכזית באירופה, וכתב את הספר [[נפש החיים]] בין היתר כפולמוס נגד [[תנועת החסידות]].
* רבי שלמה [[אב"ד]] [[וילקומיר]]<ref>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20409&hilite=2d4ec96f-2b86-4562-ba2c-0cf020941d2c&st=+%D7%96%D7%9C%D7%9E%D7%9F+%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9F מתולדותיו, אליעזר הכהן כ"צמאן, ישורון עמ' רי"ח]</ref>
* רבי [[שלמה זלמן מוולוז'ין]] - אחיו של רבי חיים.
* רבי [[שלמה מטולוצין]] - מראשוני תלמידיו שעלו לארץ ישראל עוד בחיי הגר"א.
* רבי סעדיה - גיסו של רבי [[שלמה זלמן מוולוז'ין]], מראשי [[עליית תלמידי הגר"א]].
* רבי משה שלמה מטולטשין - [[מגיד]] בקהילת [[וילנא]], תלמיד מובהק של הגר"א ב[[קבלה]], וערך חלק מכתביו.
* רבי צבי הירש מסמיאטיץ
* רבי שלמה ממוהילוב
* רבי [[בנימין ריבלין משקלוב]] - מחבר הספר '''גביעי גביע הכסף''', נפטר ב[[תקע"ב]] בדרכו ל[[ארץ ישראל]].
כמו כן מזכירים בני הגר"א כי בסוף ימיו התקרבו אל הגר"א שני האחים בני [[שקלוב]], רבי בונים ואחיו רבי מנחם מנדל.
*רבי [[מנחם מנדל משקלוב]] שימש את הגר"א בשתי שנותיו האחרונות, והיה מראשי [[עליית תלמידי הגר"א]] לארץ ישראל, ומייסד היישוב ב[[ירושלים]]. <br />
עוד נודעו מתלמידיו:
* רבי [[מנשה מאיליה]] - מחבר ספר "אלפי מנשה". נודע בעיסוקו במדעים ובתפיסותיו המקוריות.
* רבי [[יעקב כהנא]] - מחבר הספר [http://www.hebrewbooks.org/14053 '''גאון יעקב''' על מסכת עירובין] והשתתף בעריכת פירוש הגר"א למשניות טהרות '''אליהו רבא'''.
* רבי [[פנחס מפלאצק]] - [[מגיד]] מישרים, מחבר [http://www.hebrewbooks.org/38805 כתר תורה] - על חשיבות לימוד התורה, [http://www.hebrewbooks.org/25008 שבט יהודה על משלי], [http://www.hebrewbooks.org/23774 דרך המלך על שיר השירים], [http://www.hebrewbooks.org/25005 דרך החיים על קהלת], [http://www.hebrewbooks.org/25009 גבעת פנחס על איוב], [http://www.hebrewbooks.org/25007 מדרש חכמים על תהילים], וצוואה בשם [http://www.hebrewbooks.org/24540 ראש הגבעה].
* רבי מנחם מנדל - מחבר הספר '''תמים יחדיו''' [[מגיד]] מישרים בקהילת [[פוניבז']]<ref>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20308&hilite=350deb3f-1b62-4981-bf37-4dabd97e094d&st=+%D7%96%D7%9C%D7%9E%D7%9F+%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9F&pgnum=377 הרב אליעזר הכהן כ"צמאן, לדמות הג"ר מנחם מנדל - תלמיד הגר"א, ישורון עמ' שס"ה]</ref>.
* רבי [[ישראל משקלוב]] - ששימש את הגר"א בחצי שנה האחרונה לחייו, מראשי [[עליית תלמידי הגר"א]], מחבר הספר [http://www.hebrewbooks.org/37666 '''פאת השלחן'''] בנושא מצוות התלויות בארץ, ופירוש למסכת שקלים, וכן ערך כמה מספרי הגר"א.
* רבי [[הלל ריבלין משקלוב]] בן רבי [[בנימין ריבלין משקלוב|בנימין]] - מהעולים ב[[עליית תלמידי הגר"א]] בשנת [[תקצ"ב]]. צאצאיו היו מייסדי השכונות הראשונות בירושלים מחוץ לחומות. ספר [[קול התור]] מיוחס אליו. אך יש הטוענים שאינו תלמידו של הגר"א.
 
==כתביו==
{{הפניה לערך מורחב|ספרי הגר"א}}
הגר"א כתב ספרים רבים העוסקים בכל חלקי התורה ומכמניה. ביאורים לתורה לנביאים, למגילות, לספר דברי הימים. ביאורים למשניות [[סדר זרעים|זרעים]] ו[[סדר טהרות|טהרות]]. פירושים ל[[תלמוד ירושלמי]] ל[[תוספתא]], ל[[מסכתות קטנות]], ל[[תורת כהנים]] ועוד.
 
גם בחכמת הקבלה כתב חיבורים רבים, ביניהם פירושים לחלקי ה[[ספר הזוהר|זוהר]], [[ספרא דצניעותא]], [[היכלות]] ושאר
חלקי הזוהר. וכן ל[[ספר יצירה]], ועוד. גם את [[אגדות חז"ל]] הגר"א מבאר פעמים רבות על דרך ה[[קבלה]].
 
ה[[ביבליוגרפיה|ביבליוגרף]] [[ישעיהו וינוגרד]] ערך ספר שלם '''אוצר ספרי הגר"א''' בו אסף את כל ספרי הגר"א למהדורותיהם, כפי שנדפסו עד שנת [[תשנ"ח]].
 
את עיקרי חיבוריו כתב עד גיל 40. ומאז מיעט בכתיבה.
 
תלמידו רבי [[חיים מוולוז'ין]] כותב כי "אף גם אם יזכו הדור שיתפשטו כל חיבוריו הקדושים, אפס, מקצת מן המקצת מקצה תורתו וחכמתו תראו, וכולם לא תראו ולא תוכלו לשערו, אך תדעו ותאמינו כי אין חקר לתבונתו וחכמתו ודעתו הרחבה מני ים, '''וכערך טיפה נגד הים הגדול, כך ערך חיבוריו נגד חכמתו המרובה'''"<ref>הקדמתו לספר שנות אליהו.</ref>.
 
==צאצאיו==
כל שמונת ילדיו של הגאון מווילנה נולדו מאשתו הראשונה והם:
* בת (שמה לא ידוע) ([[1741]]–[[1756]]), נפטרה בנעוריה.
* חינה ([[1748]]–[[1806]]), שנישאה לרבי זלמן זליג חיניץ מ[[פינסק]] ואחרי מותו לרבי משה מפינסק.
* פסיה בתיה (נולדה ב-[[1750]]) שנישאה לצבי הירש דונחין מדיסנה.
* בת (שמה לא ידוע) (נולדה ב-[[1752]]) נישאה ליחזקאל הלוי.
* שלמה זלמן וילנר ([[1758]]–[[1780]]).
* יהודה לייב וילנר ([[1764]]–[[1816]]).
* רבי [[אברהם וילנר]] ([[1765]]–[[1808]]).
* טאובה ([[1768]]–[[1812]]), נישאה לרבי אורי שרגא פייבוש מדוברובנו.
 
==הנצחתו==
על שמו של הגר"א הוקמו בתי כנסת בתל אביב ובשכונות [[שערי חסד]] ו[[בית וגן]] ב[[ירושלים]]. כמו כן הוקמה על שמו [[ישיבת אדרת אליהו]] ו[[קהילת אדרת אליהו]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] בירושלים.
 
==לקריאה נוספת==
* נחמן צבי הירש, '''עליות אליהו''', וילנה, תרט"ז
* בצלאל לנדוי, '''הגאון החסיד מווילנה''', תשכ"ה
*[[יהודה לייב מימון]] פישמן, '''תולדות הגר"א''', ירושלים: [[מוסד הרב קוק]], מהדורה שנייה, תשט"ו 
* [[דב אליאך]], '''הגאון - חייו ומשנתו של הגר"א''', א-ג, הוצאת מכון "מורשת הישיבות", תשס"ב. - ספר זה הוחרם בציבור ה[[חסידים|חסידי]] כיוון שכלל התקפות קשות נגד החסידות [http://seforim.traditiononline.org/index.cfm/HaGaon], אולם הוא מקובל בציבור ה[[ליטאים|ליטאי]].
* הרב [[יעקב פרלוב]], על ספר הגאון, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20399&st=&pgnum=843 קובץ ישורון חלק י - אדר תשסב],
*[[עמנואל אטקס]], '''יחיד בדורו: הגאון מווילנה - דמות ודימוי''', ירושלים: הוצאת [[מרכז זלמן שזר]] לתולדות ישראל, תשנ"ח.
* [[חיים הלל בן ששון]], '''אישיותו של הגר"א והשפעתו ההיסטורית''', ציון, לא-לב (תשכ"ו, תשכ"ז)
*[[יוסף אביב"י]], '''קבלת הגר"א''', תשנ"ג
*[[אריה מורגנשטרן]], '''מיסטיקה ומשיחיות, מעליית הרמח"ל עד הגאון מווילנא''', תשנ"ט. 
*[[אריה מורגנשטרן]], '''השיבה לירושלים, חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה ה-19''', תשס"ז.
*אלעזר הורביץ (עורך), '''מוסד היסוד - תולדות ראשית היישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א''', הוצאת ועד כללי כנסת ישראל, מהדורה ראשונה: [[ה'תשי"ח|תשי"ח]]; מהדורה שנייה מורחבת: [[תש"ס]].
* [[משה צוריאל]], '''אוצרות הגר"א''' - לקט על דרכיו ותורתו של הגר"א
* רפאל ב' שוח"ט, '''עולם נסתר בממדי הזמן - תורת הגאולה של הגר"א מווילנה, מקורותיה והשפעתה לדורות''', הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], 2008
; מקורות
* רבי ישראל משקלוב, הקדמת '''פאת השלחן'''.
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=הגאון מווילנה|ויקיטקסט=קטגוריה:הגאון מווילנה|שם ויקיטקסט=הגאון מווילנה|ויקישיתוף=Category:Gaon of Vilna}}
* {{הספרייה הדיגיטלית||עלים לתרופה|bk001061644}} {{כ}}
 
===מספריו===
* [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=150 ספר אדרת אליהו], פירוש הגר"א לתורה, באתר דעת
* [http://www.geocities.com/proptrek/sdrolm01.html סדר עולם רבא עם פירוש הגר״א]
* [http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/52818?/heb/content/view/full/52818&main אבן שלמה], אתר קבלה לעם
* [http://www.notes.co.il/uripaz/23888.asp'''רוח המושל'''] – '''ביאורי אגדות חז"ל על פי הגר"א''', מאת הרב אהרן פלדמן, ירושלים: הוצאת מכון "יד יוסף", [[תשנ"ז]], 217 עמ'
* אברהם קוסמן, [http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_20308_90.pdf'''באור הגר"א לשו"ע'''] – '''חשיבותו וייחודו של באור הגר״א לשו״ע.''', מאסף "ישורון", [[תשנ"ט]], כרך ד'
* [http://www.kab.co.il/heb/content/view/full/29640 קול התור] (ספר המיוחס לתלמידיו), אתר קבלה לעם
 
===אודותיו===
*{{אנצ דעת|1857}}
* [http://www.geni.com/people/Eliyahu-Vilna-Gaon-G-RA/377233260970005800 אילן היוחסין של הגר"א]
* [[יצחק בן-צבי]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/hagra-4.htm הגר"א וניסיונותיו לעלות לארץ-ישראל], כתב-עת "סיני", גיליון ל"ד, תשי"ד, באתר דעת
*רפאל שוח"ט, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/erets-2.htm ארץ ישראל במשנת הגר"א], כתב-עת "המעיין", תמוז תשנ"ח, באתר דעת
* [[אלי אשד]], [http://www.notes.co.il/eshed/45586.asp תוכנית העתיד של הגאון מווילנה]
*[http://www.notes.co.il/eshed/56376.asp "הגאון מווילנה והגולם", מאמר של הנס לודויג הלד על נסיונו של הגאון. הניסיון המתועד היחיד הידוע ליצור גולם], בבלוג של [[אלי אשד]]
* [[אריה מורגנשטרן]], "[http://www.notes.co.il/eshed/47093.asp תעודות חדשות על המגפה שהציתה את המלחמה נגד החסידים בווילנה 1771: כיצד ניהלו ראשי הקהל את המהלך להחרמת החסידים]"
* אריה מורגנשטרן, [http://www.notes.co.il/eshed/61660.asp הרקע המשיחי לניסיון עלייתו של הגר"א לארץ-ישראל], בבלוג של [[אלי אשד]]
====על תלמידי הגר"א====
* [[אברהם יערי]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hagra.htm תלמידי הגר"א והשתרשותם בארץ], כתב-עת "מחניים", ע"ז, טבת תשכ"ג, באתר דעת
* עליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל- מימוש פרוייקט עתידני או עלייה לצרכי קבורה בלבד? -מחלוקת ברטל – מורגנשטרן:
** [[ישראל ברטל]] "תורתם אומנותם – או חלוצי הציונות: שתי שיטות בחקר עליות תלמידי הגר"א" [http://www.yekum.org/2011/02/%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a7%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%98%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%a0%d7%a9%d7%98%d7%a8%d7%9f/ חלק א'], [http://www.yekum.org/2011/02/%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%92%d7%a9%d7%9e%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%95-%d7%a2%d7%9c/ חלק ב' ]
** אריה מורגנשטרן [http://www.yekum.org/2011/03/%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%92%d7%a9%d7%9e%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%9c/ "עלייה לצורך הגשמת תוכנית עתידנית]
 
 
 
 
== מקום לעריכה ==
 
 
 
 
 
 
== התנגדותו ל[[החסידות|חסידות]] ==
{{ערך מורחב|ערך=[[ההתנגדות לחסידות]]}}
הגר"א התנגד ל[[החסידות|חסידות]] וראה אותה כ[[מינות]] וכתנועה שיונקת מה[[טומאה]]{{דרוש מקור}}<ref>{{מקור|הכוונה שדרוש מקור לביטויים אלה, על ההגדרה הדייקנית (מבחינה הלכתית וקבלית) והחריפה שבהם.}}</ref>. בשנת תקל"ב מופיעה חתימת הגר"א על [[חרם]] קהילת וילנה נגד החסידות. בשנת תקמ"א הטיל הגר"א פעם נוספת חרם על החסידות. במסגרת החרם הורה לשרוף בפומבי את הספר "[[צוואת הריב"ש]]"{{דרוש מקור}}. הגר"א אף סירב לפגוש את [[רבי מנחם מנדל מוויטבסק]] (בעל [[פרי הארץ]]) ותלמידו [[רבי שניאור זלמן מלאדי]] (בעל ה[[תניא (ספר)|תניא]], ו[[אדמו"ר]] המייסד של [[חסידות חב"ד]]).
 
ניתן לסווג את סיבות התנגדותו של הגר"א לתנועת החסידות לכמה נימוקים<ref>ראה שיחת [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] על [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/hasidut-4.htm חסידות ומתנגדות]. כמו כן, ראה בהרחבה ב[http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1969436&forum_id=771 מאמר 'ועוד על הגאון, תלמידיו והחסידות' - מתוך פורום 'בחדרי חרדים'], שהובאו נימוקים שונים ודנו על משקלם.
 
יצוייין, שבוויקיפדיה הובאו – ללא מקור – סיבות נוספות להתנגדות הגר"א לחסידות:
:יש דעות שונות לגבי סיבות התנגדותו של הגר"א לחסידות. יש שטענו שהחסידות נתפסה כתנועה [[ליצנות|ליצנית]] שזלזלה ב[[תלמד חכם|תלמידי חכמים]] שהתנגדו לה, בצירוף מעשים שנתפסים כ[[קלות ראש]], כגון זִלזול בזמני התפילה, עמידה על הראש ועוד.{{ש}}יש הטוענים שההתנגדות נבעה בשל מרכזיותו של המנהיג הרוחני, כ"[[צדיק יסוד עולם]]" שבשבילו נברא העולם וכצינור בלעדי שרק דרכו אפשר להתקשר אל האלוקות, והחשש שהדבר יביא לפולחן אישיות של אדם, כפי שקרה ב[[נצרות]], דבר שמבחינתו נחשב לקו אדום.
נימוקים קרובים הועלו ע"י רבים ממתנגדי החסידות {{מקור|ראה בספר 'הגאון', ח"ג, בפרק 'ההתנגדות לחסידות - הפולמוס', בהרחבה|כן}}, אך בערך זה יש להתמקד בדברי הגר"א עצמו ובדברי תלמידיו בלבד.</ref>:
# '''היחס בין הבורא לעולמו.''' הגר"א כתב על החסידות: "דור מה רמו עיניו<ref>עפ"י {{מקור|משלי ל, יג}}.</ref>, ומילין לצד עילאה ימללו<ref>עפ"י {{מקור|דניאל ז, כה}}.</ref>: אלה אלהיך ישראל<ref>עפ"י {{מקור|שמות לב, ח}}.</ref> כל עץ וכל אבן, והם [[מגלה פנים בתורה שלא כהלכה|מגלים פנים בתורה שלא כהלכה]] בפסוק 'ברוך כבוד ה' ממקומו' {{מקור|יחזקאל ג, יב|כן}}, ובפסוק 'ואתה מחיה את כולם' {{מקור|נחמיה ט, ו|כן}}". מדברים אלו נראה שהגר"א התנגד בחריפות לתפיסת החסידות את המושגים ה[[קבלה|קבליים]]: "[[סוד הצימצום]]" ו"[[העלאת ניצוצות]]"<ref>ראה בספר 'הגאון', ח"ג עמ' 1022-1026 ובמקורות שהובאו שם. וראה בספר 'אוצרות הגר"א', תוספת דברים במהדורה שנייה, עמ' רכד-רכז ובמקורות שהובאו שם. וראה בהרחבה גדולה בספר 'תורת הגר"א ומשנת החסידות - אלו ואלו דברים א-להים חיים' (לרבי נתן איינפלד) שהוקדש לנושא זה.</ref>, וראה בה [[אפיקורוס|אפיקורסות]] גמורה<ref>[[רבי שניאור זלמן מלאדי]], בעל התניא במכתב ([http://www.daat.ac.il/daat/vl/igrottnia/igrottnia04.pdf אגרות בעל התניא] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6664&st=&pgnum=114&hilite= עמ' צז]), שהובא מקצתו בספר 'אוצרות הגר"א' {{מקור|מהדורה ראשונה - פרק כט, מהדורה שנייה - שער י, עמ' רכד|כן}} ובספר 'הגאון' {{מקור|ח"ג עמ' 1023-1024, ונזכר ג"כ בעמ' 885 סוף הערה 3|כן}}.{{ש}}
 
בוויקיפדיה נכתב: "''ייתכן ויש כאן רמז לחשדות כי החסידות ממשיכה או דומה למגמות [[אפיקורס|אפיקורסיות]] ו[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3447 אנטינומיות] מסוכנות כפי שנתגלעו בתנועות השבתאות והפרנקיזם.''" – אף שחסר ביסוס לטענה זו, יתכן שחשש זה הצטרף לסיבות המובאות להלן, שאף הן מעוררות פחד שמדובר בתנועה משיחית.</ref>.
# '''מרכזיות [[תלמוד תורה]].''' הגר"א ותלמידיו ראו את לימוד התורה כמצווה הגדולה ביותר, וביקרו מאד את החסידות שביכרה<ref>ראה בספר 'אוצרות הגר"א', מהדורה שנייה, ריש עמ' רכח, מדברי בעל התניא. {{מקור|אגב, הרב משה צוריאל שליט"א מוסיף: "פשיטא שלא לכך התכוון בעל התניא", אע"פ שהציטוט מפורש, ודברים דומים נמצאים במקומות נוספים בכתביו.|כן}}</ref> את ה[[תפילה]], רגשי ה[[דבקות]] וקיום ה[[מצוות]] על פני לימוד תורה<ref>ראה בספר [[נפש החיים]] {{מקור|בשער ד בהרחבה, ובפרקים שלפניו|כן}}. כמו כן, ראה בספר 'הגאון' {{מקור|ח"ג עמ' 951-965|כן}} ובספר 'אוצרות הגר"א' {{מקור|מהדורה ראשונה - פרק כט, מהדורה שנייה - שער י עמ' רכז|כן}} ובמקורות שהובאו בספרים אלו.</ref>. שמעון דובנוב{{דרוש מקור}} טען שבזה איימה החסידות על התשתית של היהדות בעייני הגר"א ותלמידיו בהעמידה את ה[[רגש]] לפני ה[[שכל]]<ref>וראה שיחת [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] על [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/hasidut-4.htm חסידות ומתנגדות] (שהוזכרה לעיל).</ref>, בנוסף לחשש שמדובר ב[[משיח שקר|תנועה משיחית]] פרנקיסטית חדשה שקמה על היהדות {{מקור|וראה להלן|כן}}.
# '''מתפרדים לאגודות נפרדות.''' הגר"א התנגד לפרישת החסידים לקהילות עצמאיות נפרדות, המשנות את נוסח התפילה ו[[מנהג|מנהגים נוספים]]<ref>ראה בספר 'הגאון' {{מקור|ח"ג עמ' 941 הערה 3, ועמ' 966-968|כן}} ובמקורות שהובאו שם. וכן כתב בספר 'אוצרות הגר"א' {{מקור|מהדורה שנייה - שם עמ' רכח אות ב|כן}} מבלי להביא מקור לדבריו.</ref>. יתכן לשער שדברים אלו הגבירו את החשש שמדובר בתנועה של משיחיות שקר כ[[שבתי צבי]] ודומיו<ref>ראה בספר 'אוצרות הגר"א' {{מקור|שם אות א|כן}}, וכן דעת חוקרים נוספים. וראה המובא לעיל בשם שמעון דובנוב.</ref>.
יש מגדולי בעלי החסידות לדורותיהם שכתבו שהתנגדות הגר"א נבעה מכך ש[[עדים]] נאמנים [[עדות|העידו]] בפניו [[עדות שקר]] על החסידים שהם [[עוברי עבירה|עוברי עבירות]]<ref>בעל התניא, ב[[http://www.daat.ac.il/daat/vl/igrottnia/igrottnia04.pdf איגרת הנ"ל] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6664&st=&pgnum=113 עמ' צו]{{מקור|, ד"ה ובאמת אנו)}} כתב על הגר"א: "...ונגמר הדין אצלו על פי גביית עדות רבים וכן שלמים, המוחזקים בכשרות לאדם הרואה לעיניים... שנתאמת לו על פי עדים נאמנים בעיני כבודו".
 
ובדורנו כתבו כן [[הרב שלמה קהת הכהן גראס]] שליט"א (מחבר שו"ת שבט הקהתי, ומו"ץ של חסידי בעלז') ב[http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1967973&whichpage=3 מאמר נוקב כנגד ספר 'הגאון' - הובא ב'בחדרי חרדים']; וכן האדמו"ר מנארול שליט"א ב[http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2001997&whichpage=&forum_id=771 מכתב - הובא ב'בחדרי חרדים']; וכן  ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23647&st=&pgnum=140 כרם חב"ד (גיליון 4 עמ' 188 ואילך)]; ובמאמר [http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1969436&forum_id=771 'ועוד על הגאון, תלמידיו והחסידות' הנ"ל - מתוך 'בחדרי חרדים']; וכן ב[http://www.chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%A0%D7%90#cite_note-2 חב"דפדיה בערך: 'הגאון מוילנא']; ועוד.</ref>.
 
ויש שהוסיפו<ref>כן הובא ב[[http://www.toratchabad.com/files/maynotecha/machshevet/15.pdf מעיינותיך גיליון 15] (עמ' 20-21) מסיכום ראש ישיבת 'תומכי תמימים' בשם [[הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]] מבוסטון (ונדפס ג"כ ב[http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:Vbp3gc8m1OsJ:http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=58032&Word=&gilayon=3119&mador=+%D7%94%D7%A8%D7%91+%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99%D7%99%D7%A6'%D7%99%D7%A7+%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%90+%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%90&hl=iw&ct=clnk עיתון 'הצופה']).
אך ב[[שיחה:רבי אליהו מוילנא#לאריאל ביגל נ"י|דף השיחה]] הובא שיש לפקפק אם אכן דברים אלו יצאו מפי הרב סולובייצ'יק, כפי שניכר למעיין.</ref> כי הגר"א ראה שהחסידות מתפשטת במהירות רבה, וזה גרם לו לחשוש שמדובר ב"[[מעשה שטן]]", כי [[קדושה]] כובשת ומתפשטת לאט{{דרוש מקור}}.
 
יש מי שאמר שהתנגדות הגר"א לחסידות העמידה אותה על המסלול הישר ו[[אמת|אמיתי]] של תורת ה' והצילה אותה מליפול לבור חתחתים<ref>[[רבי ברוך אפשטיין]] ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48315&st=&pgnum=81 מקור ברוך ח"ג דף תריט.]) בשם האדמו"ר ה[[צמח צדק]] מ[[חסידות חב"ד|חב"ד]]. אך רבים פִקפקו בייחוס הדברים לצמח צדק, ראה במאמר [http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=785 'מקור ברוך' - מקור הכזבים] (לחוקר הרב יהושע מונדשיין מחב"ד); ובמאמר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49203&st=&pgnum=189 רבי יחיאל מיכל אפשטיין וה'צמח צדק' בעדשת הספר 'מקור ברוך'] (הרב איתם הנקין).</ref>.
 
 
 
{{הערות שוליים}}

גרסה אחרונה מ־10:23, 6 בספטמבר 2012

השלמות לערכים שונים[עריכה]

ברכה לבטלה - בהרהור או ע"י שומע כעונה - 'שמעתא עמיקתא' גליון לט, ויגש, חנוכה, תשע"א, קהילת חניכי הישיבות, רמות ב'

הגר"א מוויקיפדיה (עבור ידידי אריאל ביגל נ"י)[עריכה]

ראשית, אינני נכבד (לכן מחקתי מהכותרת...)

העתקתי מויקיפדיה את דף העריכה, כדי שתוכל להעתיק חלקים בצורה המוכנה לעריכה (למשל, קישורים כתובים עם [[]], הערות שוליים, כותרות וכד').

הגר"א - ויקיפדיה[עריכה]

הגאון מוילנה
קובץ:Gaon-V.jpg

אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה
תאריך לידה ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720
תאריך פטירה י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797
מקום פעילות ווילנא
השתייכות מתנגדים
תלמידיו (חלקי)
הרב חיים מוולוז'ין
רבי שלמה זלמן מוולוז'ין
רבי מנחם מנדל משקלוב
רבי מנשה מאיליה
רבי ישראל משקלוב
רבי הלל ריבלין
חיבוריו ראה ערך ספרי הגר"א

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797) נודע בכינויים: הגאון רבינו אליהו, הגאון מווילנה, הגאון החסיד[1] ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א. היה תלמיד חכם, פוסק ואיש אשכולות נודע ביותר, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא בכמעט כל המדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו, והעם היהודי מתייחס אליו עד היום באהבה, הערצה וביראת כבוד. היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה, ואף סופר עליו שמיום הגיעו לגיל ארבעים היה מסתפק בשתי שעות שינה ביממה, כאשר את שאר הזמן היה מקדיש ללימוד.

סירב לשמש במשרת רבנות רשמית של וילנה או בכל משרה אחרת, בשל ענוותנותו ובשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות, שפעלה נגד תנועת החסידות במזרח אירופה.

תולדותיו[עריכה]

הגר"א נולד בט"ו בניסן ה'ת"פ[2] (23 באפריל 1720). לפי המסורת הוא נולד בעיר סלץ (סעלץ) שליד בריסק שבליטא שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, אולם יש סברה שנולד בווילנה.

אביו, רבי שלמה זלמן[3] היה נכדם של רבי משה קרמר שהיה רבה של וילנה[4], ושל רבי משה רבקש מחבר הספר באר הגולה ספר מקורות וציונים לשלחן ערוך[5].

בגיל 6 אובחן כעילוי, דרש בבית הכנסת הגדול בווילנה דרוש ופלפול עמוק ששמע מאביו, וכן פלפול שהכין בעצמו[6]. גם בספרו שנות אליהו מובא חידוש שאמר בהיותו בן שבע שנים.

למד מספר חודשים בעיירה קיידאן אצל הרב משה מרגלית הידוע בכינויו ה"פני משה" על שם ספרו פני משה שהוא אחד הביאורים היחידים לתלמוד ירושלמי. בגיל תשע החל ללמוד גם קבלה[7]. בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים.

בהיותו צעיר לימים נישא לחנה (1724–1772), בתו של יהודה לייב מקיידן. חנה דאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימודיו. לאחר מותה בשנת תקמ"ג נישא לגיטל, בתו של מאיר לונץ מחלם שהייתה אלמנה.

בגיל צעיר יצא הגר"א ל"גלות" לפולין ולגרמניה, עבר בליסא וברלין ואולי אף באמסטרדם. על פי עדותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג נמצאה חתימתו של הגאון בספרייה הבודליאנית באוקספורד שבבריטניה אולם כיום לא ידוע על כך.

במשך השנים התגורר הגר"א בוילנה, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית שתפריע לו בלימודיו. למרות זאת, קהילת וילנה שראתה כבוד לעצמה במגוריו בעיר, נתנה לו הקצבה חודשית קטנה לפרנסתו.

הגר"א התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה. בניו מספרים כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה, בארבע חצאי שעות[8], כשכל עיתותיו מסורים אך ורק ללימוד תורה. תלמידו רבי חיים מוולוז'ין תיאר, כי כאשר עינתה אותו קושיה בלימודו לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו.

הגר"א נפטר בי"ט בתשרי ה'תקנ"ח (9 באוקטובר 1797) בווילנה שבליטא.

תקופת חייו של למאי נ"מ?/ארגז חול על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

חשיבותו[עריכה]

רבי אברהם ישעיה קרליץ, החזון איש, כתב עליו כך: "אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו, עזרא, רבנו הקדוש, רב אשי והרמב"ם. הגר"א שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב אחד מהראשונים, מדרגתו ברוח הקודש, ביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם"[9].

דרך לימודו[עריכה]

הגר"א דגל בלימוד על דרך הפשט והיה בעצמו בעל בקיאות וידענות רחבת היקף[10]. התנגד ללימוד בסגנון פלפולי חריף, כשם שהתנגדו לו הרמב"ם, המהר"ל ועוד חכמי ישראל נוספים. בבית מדרשו הקטן למדו תלמוד עם הפרשנים רש"י, רא"ש ורי"ף בלימוד ישר המכוון להכרעה ופסיקת ההלכה. הגאון היה מקורי מאוד בפסיקת ההלכה, ופעמים רבות פסק על פי הבנתו בתלמוד גם נגד הראשונים והשלחן ערוך או המנהג המקובל.

לימודו מבוסס על חתירה לעומק הפשט מהמקורות, אך גם על שינויי גרסאות בפרט בספרים הפחות שכיחים כמו התלמוד ירושלמי והתוספתא וספרי הזוהר, ועל אף היותו אבי הזרם הליטאי, שיטת הלימוד המקובלת בישיבות הליטאיות כיום שונה במידת מה מדרכו [1]. את מרבית שינויי הגרסאות ביצע שלא על פי כתבי יד שהיו בידו אלא בהתבסס על בקיאותו המופלגת בספרות התלמודית והרבנית. בדיעבד, רבות מהגהותיו נמצאות כקולעות לגרסאות הקיימות בעדי נוסח קיימים ומדויקים.

במוצאי יום כיפור היה הגר"א ממשיך לצום עוד כמה שעות תוך כדי לימוד תורה. זאת על פי מאמר חז"ל : "מאי דכתיב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". כלומר קיומו של העולם תלוי בלימוד תורה בלתי פוסק. רעיון זה עמד גם בבסיסה של הישיבה ישיבת וולוז'ין שהקים תלמידו, ר' חיים.

יחסו ללימודי חול ופילוסופיה[עריכה]

קובץ:Euclid Elements Hague 1780.jpg
ספר אוקלידוס (יסודות) שתורגם בעידוד הגר"א

הגר"א תמך בלימוד חלק מהמדעים, בעיקר המדעים הריאליים. בהקדמה לספר "אוקלידוס" (בתרגום לעברית שנעשה על ידי ר' ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם - 1780; צוטט בשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן") מובא בשמו:

"כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה... וציוה לי (=הגאון) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל."

על פי עדות של תלמידיו והספרים שנכתבו מפיו, הגר"א היה בעל ידע במתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, בלשנות ומוזיקה, אך נמנע מלעסוק ברוקחות לפי הוראת אביו. הוא החכים גם בהגות האנושית, ועם זאת התנגד ללימודי מדעי הרוח הכלליים, משום שלא ראה בהם תועלת אמיתית לחיי האדם היהודי. הגר"א נהג להבדיל בין לימודי מדעי הרוח לבין לימודי מדעי הטבע בהם ראה "רקחות וטבחות" המסייעות להבנת התורה[11].

וכך סיפר על הגר"א רבי ישראל משקלוב: "כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו… וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם: חכמת אלגעברע ומשולשים והנדסה וחכמת מוזיקא… וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם, רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדם מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה. וכן חכמת הכישוף… וידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה, מפני שהם ביד הגויים הכופרים לא היה יכול ללמוד גמר מעשיה מרוב מפנקותו"

בניגוד ליחסו למדעי הטבע, יצא בחריפות נגד הפילוסופיה ולומדיה כגון בספרו אבן שלמה, פרק יא, סי' ד וכך אמר:

Geresh.png בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיא אלהית, לימודית וטבעיות. יזכו לעתיד לבא לאור ד' (ישעיה ב' ו') Geresh.png

ושם מובא עוד בהערת שוליים, על פיס' זו:

Geresh.png עי' יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג. שכתב ג"כ לגנות את הפילוסופיא הכוזבה ועי' בס' עליות אליהו י"ז ב'. ודלא כיש אומרים שמ"ש ביו"ד בסי' הנ"ל אינו מהגר"א. כי שמעתי מאיש אמונים שכן נמצא בכי"ק ממש וכמו שמוכח כאן. ועי' יו"ד סי' רמ"ו ס"ק י"ח Geresh.png

ביאור הגר"א ישעיה פרק ב' פסוק ו':

Geresh.png כי נטשת עמך וגו' פירוש, בשביל הזכות שנטשת עמך, כמ"ש ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך: כי מלאו מקדם וגו' פירוש, בשביל שעמך מלאו מקדם לכן נטשת עמך וזכית לאור ה'.ואמר מקדם. ועוננים ובילדי נכרים המה פלסופיא אלהות ולמודית וטבעית ומקדם הוא אלהית כמ"ש מעונה אלהי קדם. ועוננים היינו יודעי לכוון השעות כמו הוברי השמם וילדי נכרים הוא טבעיות Geresh.png

ביאור הגר"א על יו"ד סי' קעט סע' ו ס"ק י"ג

Geresh.png הרמב"ם ... נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' על פי שמות וכשפים ... והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת Geresh.png

היו שראו ביחסו האוהד כלפי לימודי חול את הסיבה להתפשטות תנועת ההשכלה בליטא יותר מבפולין החסידית. טענה זו הופרכה לחלוטין במחקרים מקיפים שנערכו בשנים האחרונות [12].

נסתר במשנתו[עריכה]

כאמור כבר בגיל תשע החל הגר"א ללמוד את תורת הסוד.

על פי עדותו של רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א ל"ספרא דצניעותא", עוד לפני הגיעו לגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא גולם אבל פסק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים.

הגר"א כתב פירושים לספרא דצניעותא אותו ראה כספר היסוד של הקבלה, וכן לתיקוני זוהר ותיקוני זוהר חדש, ולשאר חלקי ספר הזוהר, וכן לספר יצירה.

עם זאת, בניגוד למקובלים אחרים, התנגד הגר"א בנחרצות לתופעת המגידים, וגילויים מעולמות עליונים, ולתפיסתו על האדם להשיג הכל בכוחו הוא, הוא גם שלח את תלמידו רבי חיים מוולוז'ין להזהיר את אחיו רבי שלמה זלמן מוולוז'ין שלא יפנה למגידים[13].

תורת הגר"א בקבלה, נחשבת לזרם בפני עצמו, ורבים מן המקובלים עסקו בה ופירשו אותה, כמו תלמידו רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים, תלמידו רבי משה מטולשין, תלמידו רבי מנחם מנדל משקלוב, ותלמידי תלמידיו רבי יצחק אייזיק חבר, רבי דוד לוריא, רבי אברהם שמחה מאמצ'יסלב, רבי אליהו מקאליש, וכן רבי שלמה אלישיב בספרו "לשם שבו ואחלמה", ורבי נפתלי הרץ הלוי מיפו, ואחרים. בדורינו עסקו בכתביו רבי יצחק שלמה זילברמן, רבי שריה דבליצקי, רבי ישראל אליהו וינטרוב, רבי יעקב עדס[14], והרב יוסף אביבי שאף כתב ספר מיוחד לבאר את ייחודיות קבלת הגר"א וההבדלים בינה לבין קבלת האריז"ל.

במסגרת המאבק בין החסידים למתנגדים, הפיצו החסידים שמועה לפיה הגר"א לא מאמין בתורת הקבלה ואינו עוסק בזוהר ובכתבי האריז"ל, בכך בקשו ליטול את עוקצה של התנגדות הגר"א לחסידות.

תלמידו של הגר"א רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא תוקף את מפיצי השמועה במילים חריפות:

Geresh.png ומדי דברי בגדולות ונפלאות קדושת תורתו של רבינו הגדול נ״ע, זכור אזכרנו אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת. אשר לקחה אזני דבת רבים בורים ריקים בפלכים הרחוקים. אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם. אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להפיל מום בקדשי שמים. זבובי מות להבאיש ולהביע שמן רקח משחת קדש רבינו הגדול נ״ע. באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין ביה האריז״ל לא היה נחשב בעיניו ח״ו. זאת ועוד אחרת. מהם אשר מעמיקים יותר לדבר סרה לומר שגם הזוה״ק לא הוכשר בעיניו ח״ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו. תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם . יתפרכון. יתחרשון. ישתתקון. לא תהא כזאת כישראל. Geresh.png

תורת הגאולה של הגר"א[עריכה]

לפי המסופר בספר קול התור, בראש השנה שנת הת"ק (1739) החל הגאון בעיסוק גלוי בתורת הנסתר. הוא חשף את שיטתו בעניין הגאולה על פיה בשנה זו מתחיל בוקרו של ה"יום הששי" של העולם, בו יש להתחיל את ההכנות לקראת השבת בה תהיה הגאולה השלמה. חשבון זה מסתמך על דברי הגמרא במסכת סנהדרין {דף לח/ב) על פיה סך כל ימי העולם עד לגאולה השלמה ששת אלפים שנה. הגאון החשיב כל אלף שנים כיום אחד, על פי הפסוק "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" (תהלים צ'4), ומכאן ששנת חמשת אלפים וחמש מאות לבריאת העולם היא בוקרו של היום השישי. כשם שההלכה קובעת שיש להשכים ביום ששי ולהכין את צורכי השבת, כך על פי דברי הגאון יש להתכונן ל"שבת" של העולם באופן מעשי החל מ"בוקרו של היום הששי".

הגאון זיהה את שורש נשמתו כניצוץ מנשמת משיח בן יוסף שתפקידו להכין את התשתית החומרית בבניין הארץ בדרך הטבע לפני ביאת משיח בן דוד.

ניסיון עלייתו לארץ ישראל[עריכה]

קובץ:Gaonvilna.jpg
ציור נפוץ של הגר"א

ידוע כי הגאון ניסה בעצמו לעלות לארץ ישראל, ואף כתב לבני משפחתו אגרת מהדרך, שהתפרסמה אחר כך בשם "עלים לתרופה", ובה כתב בין היתר שהוא הולך ל"ארץ חמדת ישראל וחמדת ה', שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה". אולם, ניסיונו זה לא צלח והוא נאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שהגיע להולנד.

קיימת אי-הסכמה לגבי השנה בה ניסה הגר"א לעלות לארץ. דב אליאך, בספרו "הגאון", טורח להוכיח מדקדוקים בלשון האיגרת כי נסיון זה היה כאשר הגאון היה בסביבות גיל ארבעים, לדבריו כנראה בחורף תק"כ (1760-1759). בספר 'קול התור' מופיע כי הוא ניסה לעלות לארץ בשנת תקמ"ב (1782). לעומתם, ד"ר אריה מורגנשטרן טוען כי הנסיון היה בסביבות שנת תקל"ח (1778), על פי מסמכים של הקהילה היהודית בהולנד המזכירים אדם בשם "ר' אליהו מווילנא", אולם לא ברור האם הכוונה במסמכים לגאון.

כפי המסופר ב'קול התור', הוא ביקש לחדש את היישוב היהודי בארץ, להפריח את שממותיה של ארץ ישראל, וליצור בה זן של אנשים חכמים ומוסריים שקרא לו "אנשי אמנה", ולסלול בזאת את בואו של המשיח שהאמין כי אמור להופיע בשנת הת"ר (1840) כאשר הוא הכריז "קול התור נשמע בארצינו" (על פי שיר השירים).

לשם כך שידל את תלמידיו לעלות לארץ שהייתה בחורבנה, ומינה לעמוד בראשם את תלמידו הרב הלל משקלוב, ואכן 14 מתלמידיו עלו בראש שיירה לצפת ולירושלים בתחילת המאה ה-19, 11 שנה לאחר מותו, ומצאו בה כשלושים יהודים. בעקבותיהם עלו קבוצות נוספות בעשרות השנים שלאחר מכן.

שלחן ערוך חדש[עריכה]

מן הדברים שכתב בנו של הגר"א, אנו למדים שבכוונתו של אביו היה לחבר מעין "שולחן ערוך חדש":

Geresh.png שתיים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור שלא הסכימה עימו דעת קונו, ולא עשה. לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו, בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב עליהן Geresh.png
– הקדמת בני הגר"א לשולחן ערוך - אורח חיים, שקלוב, תקס"ג

בשאיפתו של הגר"א לחבר ספר הלכה מקיף משתקף דפוס הפעילות שאפיין גם את מפעלו ההלכתי הגדול של רבי יוסף קארו בכתיבת השולחן ערוך יותר ממאתיים שנה לפני כן.

מאבקו בתנועת החסידות[עריכה]

קובץ:VilnaGaon.jpg
פסל הגאון על רקע ביתו בווילנה

הגר"א התנגד לתנועת החסידות בשל עיוותים שונים שראה בה, שגרמו לו לסווגה כמינות וכתנועה שיונקת מהטומאה. כבר בשנת תקל"ב (1772) מופיעה חתימתו של הגר"א על חרם קהילת וילנה נגד החסידות. בשנת תקמ"א (1781) הטיל עליה שוב חרם. במסגרת החרם סירב לפגוש את האדמו"ר המייסד של חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, והורה לשרוף בפומבי את הספר "צוואת הריב"ש".

יש דעות שונות לגבי העיוותים שהגר"א ראה בחסידות. שמעון דובנוב טען שהיא איימה על התשתית הקהילתית של דת הספר הרבנית בהעמידה את הרגש לפני השכל, בנוסף לחשש שמדובר בתנועה משיחית פרנקיסטית חדשה שקמה על היהדות (ראו להלן). אחרים טענו שהיא נתפסה כתנועה ליצנית שזלזלה בתלמידי חכמים שהתנגדו לה, בצירוף מעשים שנתפסים כקלות ראש, כגון זילזול בזמני התפילות, עמידה על הראש ועוד. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון מוסיף כי הגר"א ראה כי החסידות מתפשטת במהירות רבה, וזה גרם לו לחשוש שמדובר ב"מעשה שטן", כי קדושה כובשת ומתפשטת לאט [2].

יש הטוענים שההתנגדות נבעה בשל מרכזיותו של המנהיג הרוחני, כ"צדיק יסוד עולם" שבשבילו נברא העולם וכצינור בלעדי שרק דרכו אפשר להתקשר אל האלוקות, והחשש שהדבר יביא לפולחן אישיות של אדם, כפי שקרה בנצרות, דבר שמבחינתו נחשב לקו אדום. באגרת מפורשת של הגר"א עצמו, הוא מכנה את החסידות כעבודת עץ ואבן, התבטאות המלמדת על הפן התאולוגי של התנגדותו לחסידות, המזהה אותה כסוטה מעיקרי האמונה היהודית. ייתכן והתכוון לוולגריזציה פשטנית של רעיונות קבליים מורכבים, כמו נוכחותו של האל בעולם הפיזי, והימצאותם של "ניצוצות קדושה" בעולם, גם בדברים פשוטים כמו עצים ואבנים, לצורך "בירור הניצוצות", שזהו אחד המרכיבים היסודיים בהגות החסידית. ייתכן ויש כאן רמז לחשדותיו כי החסידות ממשיכה או דומה למגמות אפיקורסיות ואנטינומיות מסוכנות כפי שנתגלעו בתנועות השבתאות והפרנקיזם.

גם באיגרת של רבי שניאור זלמן מלאדי לחסידיו בוילנה הוא מציין כי התנגדותו של הגר"א כלפיו נובעת ממחלוקת על הגדרת נוכחות האל בעולם הפיזי.

מתלמידיו[עריכה]

להגר"א לא היו תלמידים במובן הרגיל של המילה, הגר"א לא מסר שיעורים ולא כיהן בראשות ישיבה, עם זאת הקים בית מדרש בצמוד לביתו שם היו לומדים תלמידי חכמים מובחרים, שהיו מביאים לפניו את קושיותיהם וספיקותיהם. אמנם תלמידיו חשו את הפער העצום שביניהם ולא אבו להקרא "תלמידיו".
בני הגר"א בהקדמת ביאור הגר"א לשלחן ערוך ערכו רשימה של כמה מבחירי תלמידיו:

כמו כן מזכירים בני הגר"א כי בסוף ימיו התקרבו אל הגר"א שני האחים בני שקלוב, רבי בונים ואחיו רבי מנחם מנדל.

עוד נודעו מתלמידיו:

כתביו[עריכה]

שגיאה: יש לציין תמונה בשורה הראשונה.

 ערך מורחב – ספרי הגר"א

הגר"א כתב ספרים רבים העוסקים בכל חלקי התורה ומכמניה. ביאורים לתורה לנביאים, למגילות, לספר דברי הימים. ביאורים למשניות זרעים וטהרות. פירושים לתלמוד ירושלמי לתוספתא, למסכתות קטנות, לתורת כהנים ועוד.

גם בחכמת הקבלה כתב חיבורים רבים, ביניהם פירושים לחלקי הזוהר, ספרא דצניעותא, היכלות ושאר חלקי הזוהר. וכן לספר יצירה, ועוד. גם את אגדות חז"ל הגר"א מבאר פעמים רבות על דרך הקבלה.

הביבליוגרף ישעיהו וינוגרד ערך ספר שלם אוצר ספרי הגר"א בו אסף את כל ספרי הגר"א למהדורותיהם, כפי שנדפסו עד שנת תשנ"ח.

את עיקרי חיבוריו כתב עד גיל 40. ומאז מיעט בכתיבה.

תלמידו רבי חיים מוולוז'ין כותב כי "אף גם אם יזכו הדור שיתפשטו כל חיבוריו הקדושים, אפס, מקצת מן המקצת מקצה תורתו וחכמתו תראו, וכולם לא תראו ולא תוכלו לשערו, אך תדעו ותאמינו כי אין חקר לתבונתו וחכמתו ודעתו הרחבה מני ים, וכערך טיפה נגד הים הגדול, כך ערך חיבוריו נגד חכמתו המרובה"[17].

צאצאיו[עריכה]

כל שמונת ילדיו של הגאון מווילנה נולדו מאשתו הראשונה והם:

  • בת (שמה לא ידוע) (1741–1756), נפטרה בנעוריה.
  • חינה (1748–1806), שנישאה לרבי זלמן זליג חיניץ מפינסק ואחרי מותו לרבי משה מפינסק.
  • פסיה בתיה (נולדה ב-1750) שנישאה לצבי הירש דונחין מדיסנה.
  • בת (שמה לא ידוע) (נולדה ב-1752) נישאה ליחזקאל הלוי.
  • שלמה זלמן וילנר (1758–1780).
  • יהודה לייב וילנר (1764–1816).
  • רבי אברהם וילנר (1765–1808).
  • טאובה (1768–1812), נישאה לרבי אורי שרגא פייבוש מדוברובנו.

הנצחתו[עריכה]

על שמו של הגר"א הוקמו בתי כנסת בתל אביב ובשכונות שערי חסד ובית וגן בירושלים. כמו כן הוקמה על שמו ישיבת אדרת אליהו וקהילת אדרת אליהו בעיר העתיקה בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • נחמן צבי הירש, עליות אליהו, וילנה, תרט"ז
  • בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מווילנה, תשכ"ה
  • יהודה לייב מימון פישמן, תולדות הגר"א, ירושלים: מוסד הרב קוק, מהדורה שנייה, תשט"ו
  • דב אליאך, הגאון - חייו ומשנתו של הגר"א, א-ג, הוצאת מכון "מורשת הישיבות", תשס"ב. - ספר זה הוחרם בציבור החסידי כיוון שכלל התקפות קשות נגד החסידות [3], אולם הוא מקובל בציבור הליטאי.
  • הרב יעקב פרלוב, על ספר הגאון, קובץ ישורון חלק י - אדר תשסב,
  • עמנואל אטקס, יחיד בדורו: הגאון מווילנה - דמות ודימוי, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ח.
  • חיים הלל בן ששון, אישיותו של הגר"א והשפעתו ההיסטורית, ציון, לא-לב (תשכ"ו, תשכ"ז)
  • יוסף אביב"י, קבלת הגר"א, תשנ"ג
  • אריה מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, מעליית הרמח"ל עד הגאון מווילנא, תשנ"ט.
  • אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה ה-19, תשס"ז.
  • אלעזר הורביץ (עורך), מוסד היסוד - תולדות ראשית היישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א, הוצאת ועד כללי כנסת ישראל, מהדורה ראשונה: תשי"ח; מהדורה שנייה מורחבת: תש"ס.
  • משה צוריאל, אוצרות הגר"א - לקט על דרכיו ותורתו של הגר"א
  • רפאל ב' שוח"ט, עולם נסתר בממדי הזמן - תורת הגאולה של הגר"א מווילנה, מקורותיה והשפעתה לדורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2008
מקורות
  • רבי ישראל משקלוב, הקדמת פאת השלחן.

קישורים חיצוניים[עריכה]

מיזם פסח- שיפור ויצירת ערכים הקשורים לחג הפסח.

ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!

תזאורוס לוגי - יצירת רשימה של מושגי רפואה וחינוך המקשרת בין לשון חז"ל לשפתנו.

התנגשות ערכים - שילוב ערכים מאנציקלופדיה תורנית מרוכזת לתוך ערכים קיימים.

תיקון ערכים - עבודה על ערכים מתוך ספרים חיצוניים כך שיתאימו לתבנית האתר.

קישור מקורות - יצירת קישורים למקורות. כל איזכור מקור יכול להפנות לתצוגה של אותו מקור. בשיתוף עם פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר אילן.

מספריו[עריכה]

אודותיו[עריכה]

על תלמידי הגר"א[עריכה]



מקום לעריכה[עריכה]

התנגדותו לחסידות[עריכה]

ערך מורחב - ההתנגדות לחסידות

הגר"א התנגד לחסידות וראה אותה כמינות וכתנועה שיונקת מהטומאה(דרוש מקור)[18]. בשנת תקל"ב מופיעה חתימת הגר"א על חרם קהילת וילנה נגד החסידות. בשנת תקמ"א הטיל הגר"א פעם נוספת חרם על החסידות. במסגרת החרם הורה לשרוף בפומבי את הספר "צוואת הריב"ש"(דרוש מקור). הגר"א אף סירב לפגוש את רבי מנחם מנדל מוויטבסק (בעל פרי הארץ) ותלמידו רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא, ואדמו"ר המייסד של חסידות חב"ד).

ניתן לסווג את סיבות התנגדותו של הגר"א לתנועת החסידות לכמה נימוקים[19]:

  1. היחס בין הבורא לעולמו. הגר"א כתב על החסידות: "דור מה רמו עיניו[20], ומילין לצד עילאה ימללו[21]: אלה אלהיך ישראל[22] כל עץ וכל אבן, והם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק 'ברוך כבוד ה' ממקומו' (יחזקאל ג, יב), ובפסוק 'ואתה מחיה את כולם' (נחמיה ט, ו)". מדברים אלו נראה שהגר"א התנגד בחריפות לתפיסת החסידות את המושגים הקבליים: "סוד הצימצום" ו"העלאת ניצוצות"[23], וראה בה אפיקורסות גמורה[24].
  2. מרכזיות תלמוד תורה. הגר"א ותלמידיו ראו את לימוד התורה כמצווה הגדולה ביותר, וביקרו מאד את החסידות שביכרה[25] את התפילה, רגשי הדבקות וקיום המצוות על פני לימוד תורה[26]. שמעון דובנוב(דרוש מקור) טען שבזה איימה החסידות על התשתית של היהדות בעייני הגר"א ותלמידיו בהעמידה את הרגש לפני השכל[27], בנוסף לחשש שמדובר בתנועה משיחית פרנקיסטית חדשה שקמה על היהדות (וראה להלן).
  3. מתפרדים לאגודות נפרדות. הגר"א התנגד לפרישת החסידים לקהילות עצמאיות נפרדות, המשנות את נוסח התפילה ומנהגים נוספים[28]. יתכן לשער שדברים אלו הגבירו את החשש שמדובר בתנועה של משיחיות שקר כשבתי צבי ודומיו[29].

יש מגדולי בעלי החסידות לדורותיהם שכתבו שהתנגדות הגר"א נבעה מכך שעדים נאמנים העידו בפניו עדות שקר על החסידים שהם עוברי עבירות[30].

ויש שהוסיפו[31] כי הגר"א ראה שהחסידות מתפשטת במהירות רבה, וזה גרם לו לחשוש שמדובר ב"מעשה שטן", כי קדושה כובשת ומתפשטת לאט(דרוש מקור).

יש מי שאמר שהתנגדות הגר"א לחסידות העמידה אותה על המסלול הישר ואמיתי של תורת ה' והצילה אותה מליפול לבור חתחתים[32].


הערות שוליים

  1. ↑ בעירו וילנא היה נקרא החסיד דקהילתנו, ראה בספר 'מעשה רב החדש'.
  2. ↑ עליות אליהו, דף כז. ובהערה ב, הוא מוכיח ששנת ה'תפ"ב, שנכתבה בהקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א לשולחן ערוך היא טעות דפוס.
  3. ↑ נפטר כ"ה כסלו תקי"ט.
  4. ↑ נפטר י"ב חשון תמ"ח, ראה עוד אודותיו בהקדמת ספר ראש יוסף לחתנו רבי יוסף אב"ד סעלץ וטיקטין.
  5. ↑ ספר באר הגולה דפוס ראשון
  6. ↑ הקדמת בני הגר"א לביאור הגרא לשלחן ערוך.
  7. ↑ הקדמת בניו לביאור הגר"א. והקדמתם לספר "פירוש על כמה אגדות".
  8. ↑ הקדמת בניו לשלחן ערוך.
  9. ↑ קובץ אגרות חזון איש חלק א' סימן ל"ב. וכן כתב הכתב והקבלה במכתבו בראש ספר עליות אליהו "הגאון הנורא כאחד מן הראשונים מרן אליהו מווילנא". ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ל"ז (תלמיד הקצות החושן ואב בית דין סטריי שבגליציה) מנה שורת פוסקים קדמונם וציין "ומהר"א מווילנא אשר כחו כאחד הראשונים". וכעין זה כתב הרב אברהם דנציג בהקדמתו לספר זכרו תורת משה "אנו זכינו לראות בעינינו אדוננו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו, ר' אליהו חסיד, הוא היה עיר וקדיש כאחד מן הראשונים, וכל מדות שמנו חכמים בתלמיד חכם נראה ונגלה לכל שהיו בו, בין בתורה בין ביראה, בין בהנהגותיו, בקיאותו..."
  10. ↑ מחותנו בעל חיי אדם כותב עליו כך: "כל התורה היה ערוך לפניו כשלחן ערוך, עד שאם היו שואלים אותו איזה דבר, היה עונה תוך כדי דיבור], וראה עוד תשובות חוט המשולש לרבי חיים מוולוז'ין סוף סימן י"ז.
  11. ↑ ראו במאמרו של פרופ' שרייבער בד"ד 9 עמ' 5 - 28, ובד"ד 10, עמ' 5 - 16.
  12. ↑ יחיד בדורו, אטקס עמנואל, פרק שני - הגר"א וההשכלה
  13. ↑ הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא.
  14. ↑ דברי יעקב - קבלת הגר"א, חלק א', דברי יעקב - קבלת הגר"א, חלק ב'.
  15. ↑ מתולדותיו, אליעזר הכהן כ"צמאן, ישורון עמ' רי"ח
  16. ↑ הרב אליעזר הכהן כ"צמאן, לדמות הג"ר מנחם מנדל - תלמיד הגר"א, ישורון עמ' שס"ה
  17. ↑ הקדמתו לספר שנות אליהו.
  18. ↑ הכוונה שדרוש מקור לביטויים אלה, על ההגדרה הדייקנית (מבחינה הלכתית וקבלית) והחריפה שבהם.
  19. ↑ ראה שיחת הרב צבי יהודה הכהן קוק על חסידות ומתנגדות. כמו כן, ראה בהרחבה במאמר 'ועוד על הגאון, תלמידיו והחסידות' - מתוך פורום 'בחדרי חרדים', שהובאו נימוקים שונים ודנו על משקלם. יצוייין, שבוויקיפדיה הובאו – ללא מקור – סיבות נוספות להתנגדות הגר"א לחסידות:
    יש דעות שונות לגבי סיבות התנגדותו של הגר"א לחסידות. יש שטענו שהחסידות נתפסה כתנועה ליצנית שזלזלה בתלמידי חכמים שהתנגדו לה, בצירוף מעשים שנתפסים כקלות ראש, כגון זִלזול בזמני התפילה, עמידה על הראש ועוד.
    יש הטוענים שההתנגדות נבעה בשל מרכזיותו של המנהיג הרוחני, כ"צדיק יסוד עולם" שבשבילו נברא העולם וכצינור בלעדי שרק דרכו אפשר להתקשר אל האלוקות, והחשש שהדבר יביא לפולחן אישיות של אדם, כפי שקרה בנצרות, דבר שמבחינתו נחשב לקו אדום.
    נימוקים קרובים הועלו ע"י רבים ממתנגדי החסידות (ראה בספר 'הגאון', ח"ג, בפרק 'ההתנגדות לחסידות - הפולמוס', בהרחבה), אך בערך זה יש להתמקד בדברי הגר"א עצמו ובדברי תלמידיו בלבד.
  20. ↑ עפ"י משלי ל, יג.
  21. ↑ עפ"י דניאל ז, כה.
  22. ↑ עפ"י שמות לב, ח.
  23. ↑ ראה בספר 'הגאון', ח"ג עמ' 1022-1026 ובמקורות שהובאו שם. וראה בספר 'אוצרות הגר"א', תוספת דברים במהדורה שנייה, עמ' רכד-רכז ובמקורות שהובאו שם. וראה בהרחבה גדולה בספר 'תורת הגר"א ומשנת החסידות - אלו ואלו דברים א-להים חיים' (לרבי נתן איינפלד) שהוקדש לנושא זה.
  24. ↑ רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא במכתב (אגרות בעל התניא עמ' צז), שהובא מקצתו בספר 'אוצרות הגר"א' (מהדורה ראשונה - פרק כט, מהדורה שנייה - שער י, עמ' רכד) ובספר 'הגאון' (ח"ג עמ' 1023-1024, ונזכר ג"כ בעמ' 885 סוף הערה 3).
    בוויקיפדיה נכתב: "ייתכן ויש כאן רמז לחשדות כי החסידות ממשיכה או דומה למגמות אפיקורסיות ואנטינומיות מסוכנות כפי שנתגלעו בתנועות השבתאות והפרנקיזם." – אף שחסר ביסוס לטענה זו, יתכן שחשש זה הצטרף לסיבות המובאות להלן, שאף הן מעוררות פחד שמדובר בתנועה משיחית.
  25. ↑ ראה בספר 'אוצרות הגר"א', מהדורה שנייה, ריש עמ' רכח, מדברי בעל התניא. (אגב, הרב משה צוריאל שליט"א מוסיף: "פשיטא שלא לכך התכוון בעל התניא", אע"פ שהציטוט מפורש, ודברים דומים נמצאים במקומות נוספים בכתביו.)
  26. ↑ ראה בספר נפש החיים (בשער ד בהרחבה, ובפרקים שלפניו). כמו כן, ראה בספר 'הגאון' (ח"ג עמ' 951-965) ובספר 'אוצרות הגר"א' (מהדורה ראשונה - פרק כט, מהדורה שנייה - שער י עמ' רכז) ובמקורות שהובאו בספרים אלו.
  27. ↑ וראה שיחת הרב צבי יהודה הכהן קוק על חסידות ומתנגדות (שהוזכרה לעיל).
  28. ↑ ראה בספר 'הגאון' (ח"ג עמ' 941 הערה 3, ועמ' 966-968) ובמקורות שהובאו שם. וכן כתב בספר 'אוצרות הגר"א' (מהדורה שנייה - שם עמ' רכח אות ב) מבלי להביא מקור לדבריו.
  29. ↑ ראה בספר 'אוצרות הגר"א' (שם אות א), וכן דעת חוקרים נוספים. וראה המובא לעיל בשם שמעון דובנוב.
  30. ↑ בעל התניא, ב[איגרת הנ"ל (עמ' צו, ד"ה ובאמת אנו) כתב על הגר"א: "...ונגמר הדין אצלו על פי גביית עדות רבים וכן שלמים, המוחזקים בכשרות לאדם הרואה לעיניים... שנתאמת לו על פי עדים נאמנים בעיני כבודו". ובדורנו כתבו כן הרב שלמה קהת הכהן גראס שליט"א (מחבר שו"ת שבט הקהתי, ומו"ץ של חסידי בעלז') במאמר נוקב כנגד ספר 'הגאון' - הובא ב'בחדרי חרדים'; וכן האדמו"ר מנארול שליט"א במכתב - הובא ב'בחדרי חרדים'; וכן בכרם חב"ד (גיליון 4 עמ' 188 ואילך); ובמאמר 'ועוד על הגאון, תלמידיו והחסידות' הנ"ל - מתוך 'בחדרי חרדים'; וכן בחב"דפדיה בערך: 'הגאון מוילנא'; ועוד.
  31. ↑ כן הובא ב[מעיינותיך גיליון 15 (עמ' 20-21) מסיכום ראש ישיבת 'תומכי תמימים' בשם הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון (ונדפס ג"כ בעיתון 'הצופה'). אך בדף השיחה הובא שיש לפקפק אם אכן דברים אלו יצאו מפי הרב סולובייצ'יק, כפי שניכר למעיין.
  32. ↑ רבי ברוך אפשטיין (מקור ברוך ח"ג דף תריט.) בשם האדמו"ר הצמח צדק מחב"ד. אך רבים פִקפקו בייחוס הדברים לצמח צדק, ראה במאמר 'מקור ברוך' - מקור הכזבים (לחוקר הרב יהושע מונדשיין מחב"ד); ובמאמר רבי יחיאל מיכל אפשטיין וה'צמח צדק' בעדשת הספר 'מקור ברוך' (הרב איתם הנקין).
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=משתמש:למאי_נ%22מ%3F/ארגז_חול&oldid=77169"