ישיבת מרכז הרב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "ישיבת מרכז הרב" ([עריכה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן)))
 
(212 גרסאות ביניים של 57 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''"הישיבה המרכזית העולמית מיסודו של מרן הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] זצ"ל"''', (המכונה מרכז, במלעיל), היא ישיבת הדגל של [[הציונות הדתית לאומית]].
{{ישיבות|
|שם=ישיבת מרכז הרב
|תמונה=[[תמונה:Merkaz.jpg|Merkaz.jpg]]
|כתובית=מבנה הישיבה במשכנה הנוכחי בשכונת קרית משה
|סוג=ישיבה גבוהה
|תאריך יסוד=תרפ"ג- תרפ"ד
|תאריך סגירה=
|מיקום= [[ירושלים]]
|השתייכות= הציונות הדתית
|מייסדים= [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]]
|ראש הישיבה= [[הרב יעקב שפירא]]
|מספר תלמידים=
|ספרים=
}}


ישיבת "[[מרכז הרב]]" נוסדה ע"י [[הרב הראשי]] הראשון של [[ארץ ישראל]] הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] ([[הראי"ה]]) בשנת תרפ"ד (1924). ה[[ישיבה]] ממוקמת כיום ב[[ירושלים]] בשכונת [[קרית-משה]] ברחוב הרב צבי יהודה. בעבר היא שכנה במרכז העיר בין רחוב יפו לשכונת "[[גאולה]]", ב[[בית הרב]].
'''ישיבת מרכז הרב''' או "'''הישיבה המרכזית העולמית'''" היא [[ישיבה]] גבוהה ב[[ירושלים]], הנחשבת כ"אם הישיבות הציוניות" וכ"ספינת הדגל" של הציונות הדתית.


הישיבה נחשבת "לאם הישיבות הציוניות" ולמגדלור הרוחני של התנועה הציונית דתית בכלל. זאת משום שרוב הישיבות הציוניות שקיימות היום, הוקמו ע"י [[רבנים]] שלמדו בה, או תלמידים של רבנים שלמדו בישיבת [[מרכז הרב]].
נוסדה בשנים תרפ"ג-תרפ"ד ע"י [[הרב הראשי לישראל|הרב הראשי]] ל[[ארץ ישראל]] דאז [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] בשכונת "בית דוד" במרכז ירושלים, בבית בו התגורר. כיום שוכנת הישיבה בשכונת קרית משה בעיר.  


== יסודה ==
==תולדות הישיבה==
=== הישיבה בימי הראי"ה===
[[תמונה:Bet harav.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ישיבת מרכז הרב במשכנה הראשון בבית הרב קוק בחצר בית דוד]]
הקמת הישיבה על ידי הרב קוק, היתה חלק ממערך גדול יותר שיזם הרב במסגרת תנועת "דגל ירושלים", ששאפה לפעול למען תקומת עם ישראל בארץ ישראל על פי התורה. בחזונו של הרב קוק, אמורה הישיבה להוות מרכז תורני אוניברסלי, המשלב את לימוד התורה המסורה מדורות לצד תחיית האומה בארצה. חלק חשוב ממגמה זו היה הכנסת לימודי האגדה ומחשבת ישראל לתכנית הלימודים. עוד לפני התייסדות הישיבה, פנה הרב קוק אל הרב הנזיר בבקשה שיכתוב תכנית לימודים מסודרת לישיבה. תכנית זו, שהקיפה את כל חלקי התורה בצורה מסודרת ושיטתית, היתה חדשנית בכך שהכניסה לימודי מחשבת ישראל מסודרים לשיטותיהם (כולל את כתביהם של חכמי תנועת "חכמת ישראל" כנחמן קרוכמל ועוד), לימודי תנ"ך מקיפים הכוללים התמודדות עם ביקותר המקרא, לימודי הלוגיקה התלמודית שבדרשות הפסוקים ועוד. כבר בשנת תרפ"א התכנסו מספר תלמידי חכמים בני ירושלים לשמוע שיעורים מפי הרב קוק בהלכה ובאגדה. לאחר כשנתיים, בשנת תרפ"ג, נבנה הבנין המכונה כיום "בית הרב קוק" בחצר "בית דוד" במרכז ירושלים, ובו נבנה גם בית מדרש, ובשנת תרפ"ד החלו להתקיים בבית המדרש לימודים סדירים, ובכך למעשה נוצרה ישיבת מרכז הרב. על פי תיאורו של [[הרב דוד כהן]], שהיה תלמידו של הראי"ה עוד לפני הקמת הישיבה, הישיבה הוקמה כאשר שני תלמידים, ר' שבתי שמואלי ור' אריה בוריאנסקי, באו לביתו של הרב קוק ובקשו ללמוד<ref>ראה [http://www.beit-harav.org.il/UploadFiles/beit-harav/גליון%20146%20-%20לחודש%20חשון.pdf הרב שבתי שמואלי], "מגד ירחים", גיליון 146, [[חשוון]] [[תשע"ב]], עמ' 4.</ref>. בפועל, סדרי הלימוד בישיבה לא תאמו לחלוטין לתכנית שהתווה הרב הנזיר, והלימודים בישיבה היו בשיטות המסורתיות המקובלות בעולם הישיבות, אולם שיעורים בנושאי אמונה הועברו בישיבה כבר אז, על ידי הרב קוק, הרב הנזיר ובנו של הראי"ה, [[הרב צבי יהודה הכהן קוק|הרב צבי יהודה]]. כמו כן, לימדו בישיבה [[הרב יעקב משה חרל"פ]], [[הרב שלום נתן רענן]] ו[[הרב יצחק אריאלי]]. הרב קוק חיפש דמות תורנית בולטת שתכהן כ"ראש ישיבה", ולשם כך מינה את [[הרב אברהם אהרן בורשטיין]], "הגאון מטבריג", שנודע כאחד מגדולי ראשי הישיבות בליטא באותו הדור ועלה לארץ באותה התקופה. שיעוריו משכו תלמידי חכמים רבים בירושלים, אף כאלו שלא היו קשורים לרב קוק. אמנם, הרב בורשטיין נפטר לאחר מספר חודשים, מבלי שהפסיק להטביע את חותמו על הישיבה. באותה התקופה התקיימו מגעים בין הראי"ה והרב חרל"פ לבין [[רבי שמעון שקופ]] מגרודנא, שישמש בצוות ההוראה של הישיבה, אולם לבסוף הדבר לא יצא לפועל, משום ששיטת הלימוד של הרב שקופ שונה מהשיטה שרצה הרב קוק להנחיל, והרב קוק חשש שהשיטה המיוחדת של הרב שקופ תתפשט בקרב התלמידים. גם [[הרב יחזקאל אברמסקי]], שכיהן באותה העת כרב בלונדון, פנה במכתב לקבל משרה בישיבה. הישיבה משכה אליה עילויים מישיבות מפורסמות באירופה ובירושלים (בהן [[ישיבת טלז]], [[ישיבת סלבודקה]] בחברון, [[ישיבת כנסת ביצ יצחק]] בקמניץ, [[ישיבת ראדין]], [[ישיבת קלצק]], [[ישיבת עץ חיים]], [[ישיבת תורת חיים]] ו[[ישיבת מאה שערים]]), לצד בני היישוב החדש שהיו בעלי רקע בסיסי בלבד.


חלום הקמת ישיבה בירושלים ליוה את הרב כבר בהיותו צעיר לימים. גם כשכיהן כרבן של [[יפו]] והמושבות (תרס"ד - תרע"ד, 1904 - 1914), שם החל חלום הקמת ה[[ישיבה]] לקרום עור וגידים, שאף לעלות ירושלימה. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], בשנת [[ה'תרע"ט]] (1919) נתמנה להיות רבה של [[ירושלים]] ולאחר מכן נבחר לכהן כ[[רב הראשי]] האשכנזי הראשון של [[ארץ ישראל]] ([[ה'תרס"ד]] - [[ה'תרצ"ה]], 1904 - 1935). במסגרת תפקידו ביקש להקים תנועה בשם "[[דגל ירושלים]]" אשר אחת ממשימותיה העיקריות היו הקמת ישיבה שתהווה מרכז רוחני אוניברסלי שתאופין בשילוב תורת ישראל עם תחיית האומה בארץ ישראל . הישיבה בחזונו של הרב היתה יעד לאומי ממדרגה ראשונה.
הלימוד בישיבה היה בנוי בצורה שכל אחד מהתלמידים למד [[מסכת]] כרצונו, ללא פיקוח, והשיעורים התקיימו בערבים. הרב קוק נשא לעתים את שיעורו ב[[פלפול]] תלמודי במשך שעות, עד חצות הלילה, לאחר שהתלמידים הכינו את השיעור במשך מספר ימים.  


ניצניה הראשונים של הישיבה החלו בשנת [[תרפ"א]] (1921) בחוג מצומצם של כ-25 תלמידים שהגיעו מישיבות ירושלמיות והתכנסו יחדיו על מנת לשמוע שיעורים מהראי"ה בהלכה ובאגדה. אולם בעיות כלכליות מנעו את פתיחת הישיבה במשך כשנתיים, עד שהנדיב [[הרי פישל]], בנה את "[[בית הרב]]" ובו גם בית מדרש.
על גדולי תלמידי הישיבה בזמן הרב קוק נמנו: הרב אליהו יצחק פריסמן<ref>הגיע ל "מרכז הרב" מ[[ישיבת טלז]] בתרפ"ח. נולד בריטובה בתרס"ב שבליטא לאליעזר זאב פריסמן, תלמיד ישיבות סלבודקה וטלז ופעיל למען יישוב ארץ ישראל. כשעזב את ישיבת טלז, ליווה אותו ראש הישיבה, הרב [[יוסף יהודה ליב בלוך]], כבוד שמעטים זכו לו. הרב קוק למד איתו לעתים בחברותא. הרב אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, שהכיר את משפחתו מהשנים שבהן כיהן כאב"ד ריטובה ולימד כתשעה חודשים ב"מרכז הרב", אמר עליו שהוא היחיד שמבין את כל דבריו בשיעור. היה מעשרת התלמידים שנבחרו בידי הרב קוק כדי להקים את "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד", ובהמשך היה חבר במערכת "הלכה פסוקה" על חלק חושן משפט של שולחן ערוך ב"מכון למשפט התורה" שהקים [[הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]]. עבודתו נכללה בכרך הראשון של המפעל שיצא לאור בתשכ"ב. השתתף בכתיבת תיקונים והערות לחלק ב' של "שיטה למועד קטן" לתלמיד רבי יחיאל מפאריש (ירושלים תרצ"ז) ובכתיבת הגהות וביאורים לכרך ד' של 'ראבי"ה' (עם הרב שאר ישוב כהן, שם תשכ"ה). כתב ערכים עבור הכרכים הראשונים של "האנציקלופדיה התלמודית". היה מבאי ביתו של [[הרב צבי פסח פרנק]] והיה שותף בעריכת כתביו. הרב פרנק מזכירו כמה פעמים בספריו כ'הגר"א פריסמן'. נפטר בירושלים בי"ג באדר ב' תשל"ו ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. בנו הוא אליעזר זאב אפרסמון. עליו כותב הרב משה צבי נריה, 'בשדה הראי"ה', כפר הרא"ה תשנ"א, "מבני העלייה", עמ' 464-459.</ref>, הרב יצחק זונדל ריף<ref>הגיע  בתרפ"ג מ[[ישיבת סלבודקה]] (שהמשכה ב[[ישיבת חברון]]) והיה מעשרת התלמידים הראשונים של ישיבת "מרכז הרב". הרב [[מנחם יהודה הלוי אושפיזאי]] אמר עליו שהיה מיחידי הסגולה של הישיבה. נולד ב[[וולוז'ין]] לרב ישראל (על האב ראו ב'אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה', בעריכת הרב יצחק לוין, [[ניו יורק]] [[תשט"ז]], כרך ראשון, עמ' 322-318) ולמירל, בת הרב [[רפאל שפירא]] שהיה חתנו של [[הנצי"ב]] מ[[ישיבת וולוז'ין|וולוז'ין]]. ר' ישראל קרא לבנו זה על שם הרב [[יצחק מוולוז'ין]] ועל שם הרב [[מנחם זונדל שפירא]] שהיה אחי סבו. למד ב[[ישיבת כנסת ישראל]] ב[[סלבודקה]]. היה הכותב העיקרי של שיעוריו של הרב [[אברהם אהרן בורשטיין]] מ[[טבריג]], שהוכנסו לספר "נר אהרן" שיצא לאור לזכרו בעקבות פטירתו הפתאומית, ב[[י"ט בכסלו]] [[תרפ"ו]], לאחר תשעה חודשים בכהונת ראש ישיבת מרכז הרב. הרב ריף נהג לציין את [[יום השנה]] של רבו זה באמירת דברי תורה. נישא למרת לאה, בת הרב טודרוס הלוי לוקשצאן, רבה של זאגר ישן. ב[[תרצ"ו]], נבחר לרבנות עיירה זו במקום חותנו. כהונתו כרב ב"זאגר ישן" לצד אביו שכיהן כרב ב"זאגר חדש" סיימה את המחלוקת בין שתי הקהילות.("אלה אזכרה", כרך ראשון, עמ' 322-321). נודע כתלמיד חכם וכ[[דרשן]]. רבים היו באים לדרשותיו עוד כשהיה אברך ב"מרכז הרב" ודרש מפעם לפעם ב[[בית כנסת|בתי כנסת]] בירושלים. נספה בשואה יחד עם קהילתו ומשפחתו, בערב [[יום הכיפורים]] [[תש"ב]] ([[1941]]). דברים עליו ודברי תורה שלו בספר "[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40628&pgnum=1 נר יצחק]" (עליו בעמ' 20-7) וכן כותב עליו הרב משה צבי נריה, 'בשדה הראי"ה', כפר הרא"ה תשנ"א, "נר לאחד", עמ' 458-449.</ref>, הרב אברהם ברוך גרינבלט<ref>הגיע מישיבת בריסק בראשות [[הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק]] (הגרי"ז) ו[[הרב משה סוקולובסקי]]. נולד בבריסק לאביו הרב יצחק גרינבלט שהיה מרבני העיר. הגרי"ז כינה אותו אברהם המתמיד עוד לפני היותו בן עשר וכשעלה לארץ ישראל בהיותו בן חמש עשרה, נתן לו מכתב המלצה בשביל הרב קוק. למד במרכז הרב כשש שנים שבהם למד בחברותא עם הרב יצחק רי"ף הי"ד. לאחר שהתחתן, עזב את הישיבה, למד כל היום בשקט ובהתמדה בבית כנסת במקור ברוך (בירושלים) וכל ימי חייו נמנע מפרסום. הוא היה מסוגל לשבת שמונה שעות ליד הגמרא בלי לזוז. מהיום בו עלה לארץ ישראל עד יום פטירתו, לא יצא מהארץ, אפילו לא לחתונה של בנו [[הרב אפרים גרינבלט]] (בעל שו"ת רבבות אפרים) באומרו: "בשום אופן אני לא יכול לעזוב את א"י בגלל האהבה שיש לי לא"י, ששאפתי את אהבת א"י ממו"ר הרה"ג רא"י קוק". פעם אחת פגש אותו [[הרב משה פיינשטיין]] ושיבח אותו על כך שלומד כ"כ בצניעות ובהתמדה אע"פ שיש לו משפחה מרובת ילדים. כמו כן אמר לו שניכר מפניו שהוא צדיק ויש לו זכות לפוגשו. [[הרב אהרן קוטלר]] אמר עליו שהוא גדול ממש וצנוע בתורה, כן שיבח אותו שיש בכוחו לשבת בשקט ובכוחו ללמוד תורה לשמה והוא מהלומדים שבזכותם העולם קיים, שלומדים תורה בלי פרסום. פעם כשנכנס ל[[רב שך]], הרב שך עמד בפניו ואמר לו: "אני מכיר אותך - אתה המתמיד מזכרון משה". בנו הבכור היה [[הרב אפרים גרינבלט]] בעל שו"ת רבבות אפרים שהיה מגדולי תלמידיו של [[הרב משה פיינשטיין]]. הרב אברהם ברוך נפטר בה' אב תשמ"ו ונטמן בהר המנוחות בירושלים. להרחבה בתולדותיו, שו"ת רבבות אפרים חלק ה, הקדמה שניה.</ref>, הרב שמעון סטרליץ<ref>הגיע בתרפ"ו מישיבת קלצק בראשות [[הרב איסר זלמן מלצר]] (לפני עלייתו לירושלים). נולד בתרס"ו בעיירה [[ליובאן]] הסמוכה ל[[סלוצק]], במחוז [[מינסק]], [[בלארוס]]. כן היה מבאי ביתו של הרב [[הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק]] (הגרי"ז) מ[[בריסק]] לאחר שהגרי"ז עלה לירושלים. הגרי"ז שהיה מתנגד חריף לציונות אמר עליו שהוא אוהב אותו מאוד, אף שהוא ציוני, כיוון שבכל מקום ששואלים אותו הוא משיב כהלכה, וכשאינו יודע אומר "איני יודע". הצטיין בשקידה גדולה בלימוד, בבקיאות רחבה, בהבנה ישרה, במידות טובות ובאצילות נפש. כמו כן ניחן בכישרון כתיבה והסברה מרשימים. בתרצ"ב היה מעשרת מייסדי "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד" שבחר הרב קוק שהתבססו על עילויים מישיבתו. במסגרת זו היה מהמוציאים לאור של פירוש "בית הבחירה" של [[מנחם המאירי|המאירי]] למסכתות [[מסכת מועד קטן|מועד קטן]], [[מסכת מכות|מכות]], ו[[מסכת שבועות|שבועות]], וכתב מקורות והערות. עם תחילת ההוצאה לאור של [[האנציקלופדיה התלמודית]], היה הרב סטרליץ מחברי המערכת שלה. לאחר פטירתו יצא הספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40690&pgnum=1 "שם משמעון"] ובו מרוכזים מאמריו על [[מסכת מעשרות]] ומאמרים נוספים בנושאים תלמודיים. עם כל עיסוקו בשדה התלמוד וההלכה, היה הרב סטרליץ גם איש הגות ומחשבה{{הערה|שם=חרות}}, ונטה אחר הגותו של [[הרב קוק]]. סייע לרב דוד כהן "הנזיר" בעריכת "אורות הקודש" ("אורות הקודש" חלק א', עמ' 410). מאמרו "התשובה לאור הסתכלותו של רבינו" צורף למהדורות רבות של הספר [[אורות התשובה]] של הרב קוק. מאמריו ומכתביו ההגותיים, כונסו לאחר פטירתו בספר "מהמקור : דברי מחשבה". נפטר בדמי ימיו בז' בטבת תשט"ו. עליו כתב הרב נריה ב'בשדה הראי"ה', כפר הרא"ה תשנ"א, "האציל שבחבורה", עמ' 512-498; 'ליקוטי הראי"ה' ג', 'הרב שמעון סטרליץ ז"ל', בהוצאת "חי ראי", כפר הרא"ה תשנ"ה, עמ' 429-423.</ref>, הרב [[שלום נתן רענן]]<ref>חתן הרב קוק שמונה לתפקיד מנהל הישיבה בידי חותנו. מראשוני תלמידי הישיבה שהגיע לישיבה יחד עם הרב שמואל אליעזרי והרב יוסף בורובסקי. מלזכרו נערך ספר הזיכרון "בשמן רענן" הכולל שני כרכים ובו מדברי תורתו. לפי רשימות בפנקסו נכתב הספר "נתן תורה" ובו דרשות הרב קוק על פרשות השבוע ודרשות נוספות. נולד ב[[תר"ס]] ונפטר ב[[תשל"ב]].</ref>, הרב משה דוד בקשט<ref>למד לפני בואו לישיבת "מרכז הרב" ב[[ישיבת כנסת בית יצחק]] של [[הרב ברוך דוב ליבוביץ]] בגלותה בקרמצ'וק שבאוקראינה בזמן מלחמת העולם הראשונה וב[[וילנה]] לאחריה (שהתה שם [[תרפ"ו]] שבה עברה ל[[קמניץ]]). ב[[ט"ו בשבט]] תרפ"ה הגיע למרכז הרב והיה משלושת התלמידים הראשונים שהגיעו לישיבה בהזמנתו של הרב קוקוהיה אחד משלושת התלמידים הראשונים בישיבת מרכז הרב. נולד באיביה שברוסיה הלבנה. התייתם בגיל 4 מאביו. עקב האיסור על לימוד תורה בקרמנצ'וג ניסה לברוח לפולין, אך נעצר והושם במאסר במינסק. בסופו של דבר הגיע לפולין וגם שם נאסר יחד עם בני ישיבות אחרים, כשהשלטונות רצו להחזירם לברית המועצות. הרב אברהם קלמנוביץ, ראב"ד ראקוב, פעל לשחרורם וגזרת הגירוש התבטלה. משה דוד הגיע בסופו של דבר לוילנה ושם למד שוב בישיבת "כנסת בית יצחק". בה'תרצ"ב היה אחד מעשרת התלמידים הבולטים בישיבת מרכז הרב שבחר הרב קוק כדי שיהוו את הגרעין הראשון של "מכון הרי פישל". השתתף בכתיבת ערכים במפעל האנציקלופדיה התלמודית בכרכים ה'-ח'. במשך תקופה קצרה עבד גם במערכת "אוצר הפוסקים". למד קבלה מפי הרב קוק ועסק בנושאים אלה גם עם המקובל הרב שלמה אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה". נפטר בערב סוכות ה'תשמ"ג ונטמן בהר הזיתים. בשנת תש"ן יסדו בני משפחתו בית מדרש ללימוד הדף היומי בשכונת בית וגן בירושלים על שמו והוא נקרא "למד דעת" על שם חיבורו. חיבר את "למד דעת :... חדושי תורה בהלכה, אגדה, מוסר", בהוצאת "למד דעת - בית מדרש ללימוד הדף היומי", ירושלים תשנ"ג.</ref>, הרב שמואל אליעזרי<ref>*הרב שמואל אליעזרי - נולד ב[[כ"ב בתשרי]] [[תרס"ה]] בעיירה שומיאץ' (כיום תת-מחוז) שבמחוז סמולנסק להוריו ר' אליעזר שנדרוב ולאמו גינסה (לבית פבזנר), כבן שביעי מבין אחד-עשר ילדים. בתרע"ה נדד ה"חפץ חיים" מראדין עם ישיבתו, וישב בשומיאץ' כ-3 שנים. ואסף לישיבה תלמידים מוכשרים מבני העיירה, ובתוכם את הנער שמואל, שכבר אז בלט בכשרונותיו. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהישיבה התפצלה לשניים נדד ביחד עם הח"ח לסמילוביץ שבמחוז מינסק, ומאז לא פגש יותר את בני משפחתו, ונדד מישיבה לישיבה ולמד תורה מהרב אלחנן וסרמן, הרב אליהו דושניצר, הרב ברוך דב בר לייבוביץ והרב חיים עוזר גרודזנסקי. עוד בווילנה, שאף לעלות לארץ ולשם כך יצר קשר עם ישיבת "מרכז הרב" וב[[ט"ו בשבט]] [[תרפ"ה]] עלה ארצה בהזמנת הרב קוק‏ יחד עם הרב משה דוד בקשט והרב יוסף בורובסקי, ללמוד בישיבת "מרכז הרב". היה מבכירי תלמידי הישיבה, ועימו למד הרב בחברותא כשהכין את שיעוריו. בצאתו לחופשות, לקח עימו הראי"ה את שמואל כדי לא לבטל את הלימוד ביחד. בתרפ"ו שינה את שם משפחתו משנדרוב לאליעזרי לזכר אבי לאחר פטירתו. בתרפ"ח נישא לבתיה, בתם של חוה (לבית טייטלבוים) והרב ישראל זאב הלוי איש-הורביץ. הוסמך לרבנות ולדיינות בידי הראי"ה, הרב חרל"פ, הרב צבי פסח פרנק והרב מלצר. בתרפ"ט היה הראשון מבוגרי "מרכז הרב" שיצא לשמש ברבנות, ונבחר לרב שכונת "בית וגן" בירושלים ובמשרה זו שימש במשך 29 שנים עד שנת תשי"ח. בתרצ"ב נבחר על ידי הרב קוק ביחד עם תשעה מחבריו, להקים את מכון הרי פישל לדרישת התלמוד שהתבסס בעיקר על עילויים מ"מרכז הרב". במסגרת זאת, היה שותף בין היתר בהוצאה לאור עם ציוני מקורות, ביאורים והערות של "שיטה על מועד קטן" של תלמידי רבי יחיאל מפריז, וכן "בירורי הלכה" על מסכת ביצה, במסגרת "הלכה ברורה ובירור הלכה". הרב אליעזרי היה גם מכותבי הערכים לאנציקלופדיה התלמודית בראשית דרכה. עסק והעמיק בנושאי המצוות התלויות בארץ והקים את "המכון לחקר הלכה" שעסק בנושאי שביעית ומצוות התלויות בארץ, כמו כן היה ממקימי אגודת הרבנים מורי ההוראה בירושלים. היה פעיל מאוד בגיבוש האופי היהודי ציוני של היישוב", והיה מקורב לרבנים הראשיים לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. במסגרת עיסוקו במצוות התלויות בארץ הביא לבית הדפוס את הספר "תרומת חלה" על מסכת חלה במשנה הכולל את דברי המשנה, שינוי נוסחאות, "עין משפט", "מסורת המשנה" ו"משנת ראשונים" (פירושי הראשונים על המסכת), עם פירוש יצחק בן מלכי צדק סמפונטי השלם בהוספת הגהות, ביאורים והערות מהרב אליעזרי, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ט. בגיל 44 עם קום המדינה התגייס לצה"ל כדי להשתתף בייסוד הרבנות הצבאית, ולקח חלק בניסוח פקודות מטכ"ל בנושאים יהודיים, התקפות עד היום. שירת בצה"ל כרב צבאי עד שנת תשט"ז, ואף כיהן כחבר בבית הדין הצבאי העליון. עם פרישתו מצה"ל בגיל 52, מונה כדיין בבית הדין הרבני בתל אביב והיה גם רב הקהילה בשיכון "הפועל המזרחי" בשכונת "יד אליהו" בתל-אביב. פרש לגמלאות מהדיינות בתשל"ה. חיבר מאמרים רבים שהתפרסמו בתקופונים הלכתיים כגון: "כרם ציון", "שערי ציון", "קול תורה", "תורת ארץ ישראל", "נעם", "התורה והמדינה", "שבילין" ועוד. פרסם פסקי הלכה בנושאי צבא ודיני אישות וכן בירורי הלכה במצוות התלויות בארץ. חיבר את הספר ההלכתי [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41200&pgnum=1 "מלאכת שמואל]". נפטר בג' באדר תשנ"א. הותיר אחריו כתבי יד שלא הספיק להגיה ולהוציא לאור. נפטר כחצי שנה מיום שזכה להיפגש לאחר 72 שנות פירוד עם אחד מאחיו שהגיע לביקור בארץ לאחר נפילת מסך הברזל. הוליד חמישה ילדים (שני בנים ושלוש בנות). על שמו קרויים, רחוב בשכונת בית וגן, ובית הכנסת "משכן שמואל" בשכונת יד אליהו.</ref>, הרב יצחק שולזינגר<ref>היה מטובי המתמידים והשקדנים בישיבת ראדין לפני בואו לישיבת הרב קוק, וראש הישיבה, הגרנ"ט, אמר עליו שמעולם לא ראה שקדן כזה. שימש כרב ו[[שוחט]] ב[[כפר גנים]] ליד [[פתח תקווה]], ובהמשך ראש השוחטים ופוסק בענייני שחיטה ב[[חיפה]]. מחבר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41370&pgnum=1 "אמרות יצחק : על התורה]" ו"אמרות יצחק" בענייני הלכה (לחיבור זה מצורף החיבור "תולדות יצחק" ובו חידושים ופלפולים מבני המחבר שהביאו הספר לדפוס, [[בני ברק]] [[תשל"ד]].</ref>, [http://www.shoresh.org.il/spages/articles/main.aspx?ID=1789 הרב שלום אליהו ננקנסקי], [[הרב יהודה גרשוני]]<ref>למד לפני בואו לישיבה ב[[ישיבת שער התורה]] בגרודנה אצל הרב שקופ (לפני הגעתו לטלז), בישיבת "כנסת בית יצחק" ב[[קמניץ]] וב[[ישיבת מיר]]. נסע בהמשך לארה"ב והקים את "ישיבת ארץ ישראל" שלמדו בה כמה עשרות תלמידים. חיבר "חוקת הפסח" על הלכות [[קרבן פסח]] לרמב"ם ב[http://hebrewbooks.org/3096 שני] [http://hebrewbooks.org/3097 חלקים], [http://www.hebrewbooks.org/40624 משפט המלוכה] על הלכות מלכים ל[[היד החזקה|רמב"ם]], "חוק ומשפט" על הלכות סנהדרין לרמב"ם (ירושלים [[תשמ"ו]]), [[שיטה מקובצת]] על [[מסכת פסחים]] בשלושה כרכים, "חכמת גרשון" - חידושי תורה בעניינים שונים (ירושלים [[תשנ"ז]] [http://www.hebrewbooks.org/41060 קובץ מאמרים] על עניינים שונים, "שערי צדק" - דרשות על פרשות השבוע (ירושלים [[תשנ"ה]]), קובצי המאמרים בהלכה ובמחשבה "קול יהודה" (ירושלים, [[תש"ן]]) ו"קול צופייך" (ירושלים, תש"ם).</ref>, [[הרב שאול ישראלי]]<ref>נולד בכ"ה בתמוז תרס"ט בסלוצק לרב בנימין איזראליט, ראב"ד קוינדוב בפרבר מינסק, ולמד שם בתלמוד תורה ובישיבה קטנה בראשות הרב איסר זלמן מלצר כש[[הרב יחזקאל אברמסקי]] שותף בהנהלת הישיבה. למד אחרי כן בישיבות מחתרתיות תחת המשטר הקומוניסטי שסגר את מוסדות התורה, במינסק בבית הכנסת "שואבי מים" עם שיעורים מפי הרב יהושע צימבליסט (שם למדו גם [[הרב משה צבי נריה]] והרב דוד סולומון, ובבית הכנסת "משכיל לאיתן" עם שיעורים מפי הרב אברהם אליהו מייזס (בהמשך מראשי העדה החרדית בירושלים). בשנת ה'תר"צ הוא הגיע למסקנה שבמגבלות הקשות שהוטלו על לימוד התורה ברוסיה אין הוא יכול להמשיך לחיות בה, ולכן החליט לעבור למוסקבה כדי לקבל אישור להגר מברית המועצות. אולם כל הניסיונות כשלו, והרב ישראלי החל לתכנן יציאה בלתי חוקית יחד עם הרב דוד סלומון שלמד אתו במינסק (לימים הרב של כפר אברהם) והרב אברהם שדמי (לימים ראש כולל "בית זבול"). בשל הקשיים במעבר הגבול (שהיה כרוך בסכנת מוות) הם פנו לרב יעקב קלמס במוסקבה (לימים חבר מועצת הרבנות הראשית) שיכריע בעניין. הרב קלמס קיים להם "גורל הגר"א" ונפל על הפסוק "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת" (דברים א' ו'). על פי זה הם החליטו לחצות את הגבול על אף הסכנה הכרוכה בכך. בכ"ג בשבט תרצ"א בלילה רוסי חורפי ומושלג הם כיסו עצמם בסדינים לבנים והחלו להתגנב דרך נהר פרוט הקפוא הגובל עם פולין עם ספר תורה, אולם מיד נתפסו על ידי משמר הגבול הפולני והובאו למעצר בבורשטשוב. הפולנים רצו למסור אותם לידי הרוסים, דבר שהיה בעבורם גזר דין מוות. הם פנו לרב קוק שינצל את קשריו ויפעל להשגת "סרטיפיקטים" (אישורי הגירה למדינה זרה). הרב קוק נענה לפנייתם וביקש מהנציב  העליון את אישורי עלייה לארץ עבור השלושה. בינתיים, רבה של בורשטוב, הרב הרץ, שהצטרף לפנייתם לרב קוק, פעל עם אחרים להשהיית הסגרתם לרוסיה עד קבלת האישורים ועורר את דעת הקהל בעולם למטרה זו. לאחר קבלת אישורי העלייה לארץ ישראל הם שוחררו, והרב ישראלי למד כחצי שנה בישיבת מיר עד לעלייתו ארצה בתחילת תרצ"ד. בישיבת "מרכז הרב" היה מהשלושה שהרב קוק שיתפם בהכנת השיעור הכללי. בשנים תרצ"ח-תשכ"ה שימש כרבה של כפר הרא"ה (על שם הרב קוק), ובשנים תשכ"ה-תש"ם כיהן כדיין בבית הדין הגדול בירושלים, ולשם כך עזב את משרת הרבנות ועבר להתגורר סמוך לישיבת "מרכז הרב". ב[[תשמ"ב]] לאחר פטירתו של הרצי"ה התמנה לראשות ישיבת "מרכז הרב" לצדו של [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]]. זכה בפרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב. היה מומחה גדול בתחום ה[[שמיטה]]. חיבר את "ארץ חמדה : בהלכות ארץ ישראל, לבירורה של הלכה ולהדרכתה בחיים החקלאיים"; [https://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.asp?Cat=41 דרשות לימי הפסח]; [http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.asp?Cat=15 דרשות לימים הנוראים]; "הרבנות והמדינה" (אסופת מאמרים, נאומים, שיחות ורשימות על רבנות ארצישראלית, הציונות הדתית, מדינת ישראל וארץ ישראל); "זה היום עשה ה'" (לקט דרשות ומאמרים ליום העצמאות); "חוות בנימין" (מאמרים, בירורים ועיונים הלכתיים בעינייני התורה והארץ, התורה והמדינה, התורה והמועדים, דיני תורה, משפטי תורה, אורחות תורה, ועיוני תורה); [http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.asp?Cat=16 "מאורות לחנוכה"] (דרשות לימי החנוכה); "משפטי שאול" (פסקי דין אשר נידונו בבית הדין הגדול בירושלים); "עמוד הימיני" (ברורי הלכה בענייני מדינה, שו"ת ובאורי סוגיות בכמה מקצועות התורה); "שערי שאול" (שיעורים על מסכת פסחים שנשא בישיבת 'מרכז הרב'); [http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.asp?Cat=13 "שאלו שלום ירושלים"] (לקט דרשות שנשא בעצרות יום ירושלים בהיכל ישיבת 'מרכז הרב' ובמכון 'ארץ חמדה'); "שיח שאול" (על התורה, שיחות שנשא בכפר הרא"ה); "פרקים במחשבת ישראל" (לקט מקורות במחשבת ישראל שערך).  נפטר י"ט בסיוון תשנ"ה.</ref>, הרב יעקב ז'ולטק<ref>לפני בואו לישיבה למד בישיבות "תורת חיים" ב[[ורשה]] אצל הרב צבי גליקסון, בישיבת קלצק אצל הרב [[אהרן קוטלר]], ובישיבת "כנסת בית יצחק" בקמניץ בראשות ר' ברוך בר. למרות היותו תלמיד חכם מובהק לא שימש במשרה רבנית ועבד לפרנסתו בחברת [[סולל בונה]] באזור חיפה.</ref>, הרב שמעיה שאנן<ref>הגיע ל"מרכז הרב" באדר א' תרצ"ג לאחר מכתב בקשה שלו לרב קוק. השגת אשרת העלייה הושגה בסיוע הרב יחזקאל אברמסקי וגורמים בינלאומיים כהצלב האדום. למד לפני כן בישיבת מינסק, אך עקב האיסור הקומוניסטי נאלץ ללמוד בסתר ועבר ממקום למקום. למד במחתרת בקיבוץ הבחורים במינסק, בקיבוץ הבחורים בחרקוב, ובשקלוב אצל הרב מרדכי פיינשטיין, אחיו הצעיר של הרב משה פיינשטיין. נשא לאישה את בת הרב חיים שלמה קום. גדול בתורה, במידות ובצניעות שהתרחק מפעילות ציבורית ומשרה תורנית, אך לימד תורה והורה הלכה במשך כחמישים שנים כרב בית כנסת ברמת-גן. לאחר שהפסיק ללמד עבד באנציקלופדיה התלמודית והיה חבר ב"מכון התלמוד הישראלי השלם". שקד על תלמודו גם בייסורים קשים, וסירב לקחת משככי כאבים כי הם מרדימים ומפריעים ללימוד. לזכרו הוציאה המשפחה את הספר "נר לשמעיה" בעריכת בנו הרב חיים שלמה שאנן (רב ודיין), בני ברק תשל"ט, והרב נריה כתב עליו ב'ליקוטי הראי"ה' ג', הוצאת "חי ראי", כפר הרא"ה, תשנ"ה.</ref>, הרב מאיר הכהן קפלן<ref>מחבר "דברי מאיר : חידושים בש"ס, הסברים ברמב"ם ודברי מחשבה בעניני התקופה" ([[תל אביב]] [[תשכ"ז]]; "[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41213&pgnum=1 מצות התוכחה]"; "שערי מאיר : על התורה" (יצא רק חלק א' על [[בראשית]] ו[[שמות]] ומאמרים על [[חנוכה]], [[פורים]], [[פסח]], [[הכותל]] ועל [[שמחת חתן וכלה]]), ירושלים [[תשמ"ג]]; ו'שערי מאיר : חידושים ב[[ש"ס]] וב[[שולחן ערוך]] [[אורח חיים]] ו[[אבן העזר]] והסברים ב[[משנה תורה|רמב"ם]] וענינים שונים'.</ref> והרב שבתי שמואלי.<ref>לרוב האמורים יוחדו פרקים בספר 'בשדה הראי"ה' של הרב נריה, וכן יוחד פרק ל[[שבתאי דון-יחיא]]. על הרב אליעזרי, הרב שמואלי, הרב גרשוני הרב ישראלי, הרב ננקנסקי והרב שאנן כתב הרב נריה בקצרה בספרים אחרים ובהם ב'מועדי הראי"ה' וב'ליקוטי הראי"ה' חלק ג'.</ref>
ביום א' [[י"ב סיון]] [[ה'תרפ"ג]] (1923) נערכה חנוכת "[[בית הרב]]". בבית זה נקבע דירתו הפרטית של הרב, בית המדרש ללימוד תורה ותפילה, חדר קבלת אורחים וחדר לימוד פרטי. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקדש בית המדרש למשכנה של ישיבת "מרכז הרב".  


בזכרונותיו של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") משנת ה'תרפ"ג (1923) ישנה עדות מרגשת על הניצנים הראשונים של כינון הישיבה: "בקיץ שעבר ואני יושב בבית המדרש סגור ומסוגר, עטוף בטלית ותפילין ושוקד על תלמודי בקול ניגון ערב והנה דופקים בדלת, ואפתח דלתות בית המדרש והנה שני צעירים לקראתי, ואשאלם, מה אתם רוצים? ללמוד היתה התשובה. אז אמרתי למזכיר הישיבה ומייסדה, [[הרב יצחק לוי]], הנה הזדמנות ראשונה לפתיחת הישיבה ויסודה ויעדתיו לפנות מיד בזה אל הרב... כך הונח היסוד הראשון ונפתחה הישיבה".
יחד עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא איפשר לה להתפתח, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו ב[[ארצות הברית]] השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה לשמונים תלמידים. אולם בשל [[מאורעות תרפ"ט]] (1929) והמשבר הכלכלי העולמי, המצב הכלכלי הקשה של הישיבה נמשך עד לפטירת הראי"ה בשנת תרצ"ה (1935).


== הישיבה בימי הראי"ה ==
יחסו החיובי של הראי"ה קוק לישוב ארץ ישראל, השקפתו הלאומית-דתית ויחסי הקירבה שרחש לציבור החילוני, השפיעו במידה רבה על חלק מבני הישיבה להשתתף בפעילות אקטיבית במחתרות, ואחדים הפכו להיות דמויות מפתח בהתארגנויות אלו, כשהמפורסם ביניהם הוא תלמיד הישיבה [[דוד רזיאל]] הי"ד, מפקד [[האצ"ל]]. התגייסות משמעותית חלה בעקבות [[מאורעות תרפ"ט]] (1929).


הישיבה שכנה [[בבית הרב]] [[בירושלים]], (כיום ברחוב הרב קוק, סמוך לכיכר ציון).
בשנת [[תרצ"ב]] הקים הרב קוק את [[מכון הרי פישל]] לדרישת התלמוד, כדי לתת מענה לצורת הביקורת המדעית של ה[[אוניברסיטה העברית]] על ידי לימוד מדעי ביקורתי הנעשה מתוך כבוד וקדושה.
תוכנית הלימודים ומגמות החינוך בישיבה נכתבו לראשונה באחד מערבי חנוכה בשנת ה'תרפ"ב (1922) על-ידי הרב דוד כהן ("[[הרב הנזיר]]"), תלמידו המובהק ומקורבו של הרב, על פי בקשת רבו. תוכנית זו היתה מקיפה מאד והיוותה חידוש נועז ומרחיק לכת בעולם הישיבות של היישוב הישן. חדשנות זו מתבטאת הן בהיקף הידיעות שנדרשו מתלמידי הישיבה בתחומי [[הנגלה]] (תלמוד, משפט) [[והנסתר]](לימוד קבלה) והן בתכני הלימוד עצמם שכללו לימוד [[תנ"ך]], התמודדות עם [[בקורת המקרא]] והעמקה [[במחשבת ישראל]] לדורותיה.


הלימוד בישיבה היה בדומה ללימוד בישיבות המסורתיות הרגילות, [[בש"ס]] [[ובפוסקים]]. אך הונהג בה חידוש מהפכני, בכך שהיו בה מספר שיעורים בנושאי [[אמונה]], שניתנו בעיקר על ידי [[הראי"ה]] ו"[[הרב הנזיר]]" רבי דוד כהן. כמו כן הועברו בישיבה שיעורי [[תנ"ך]], שעליהם הופקד בנו של הראי"ה, [[הרב צבי יהודה קוק]]. בישיבה לימדו גם [[הרב יעקב משה חרל"פ]], רבה של שכונת שערי חסד בירושלים, [[הרב שלום נתן רענן]], ועוד. כראש ישיבה, לצד הראי"ה, התמנה [[הרב ‏אברהם אהרון בורשטיין]], הגאון מטבריג, שעלה לארץ בשנת תרפ"ד (1924), ולשעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלה שלא היו קשורים לישיבת מרכז הרב,בתקופה זו היו מגעים להזמנתו של הגאון [[רבי שמעון שקופ]] לשמש כאחד מצוות ההוראה בישיבה, אך לבסוף לא יצא הדבר לפועל. כמו כן מצוי מכתב, שבו ביקש [[הרב יחזקאל אברמסקי]] זצ"ל, בהיותו בלונדון, לשמש כר"מ בישיבה.
ב-[[ג' באלול]] [[תרצ"ה]] הסתיים פרק רב משמעות בחייה של הישיבה, עם הילקחו של [[הרב קוק]] לגנזי מרומים. צער עמוק ליוה את תלמידי הישיבה, אך יחד עמו תחושת שליחות ורצון לממש את החזון הגדול שטווה הראי"ה קוק.


הלימוד עצמו בישיבה היה בנוי בצורה שכל אחד מהתלמידים למד [[מסכת]] שבה לבו חפץ, והלימוד היה עצמאי לגמרי ונטול פיקוח. בערבים התקיימו שיעורי הרבנים, והמעוניינים יכלו להשתתף בהם. הראי"ה נשא לעתים את שיעורו בפלפול תלמודי במשך שעות, עד חצות הלילה, כשהוא מדבר בקול נמוך ובמהירות רבה. נושא השיעור היה מפורסם מראש, שכן נדרשו ימים של הכנה כדי לאפשר את הבנתו.
=== הישיבה בימי הרב יעקב משה חרל"פ ===
עם הקמתה מנתה הישיבה כמה עשרות תלמידים, והיא גדלה מעט במשך השנים.חלק מהתלמידים היו בוגרי ישיבות מפורסמות ברוסיה, פולין וארצות אחרות והגיעו לישיבה מלאים במטען תורני רב היקף, אולם חלק מהתלמידים הגיע כשהם בעלי רקע בסיסי בלבד.


יחד עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא איפשר לה להתפתח, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו בארצות הברית השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה לשמונים תלמידים. אולם בשל [[מאורעות תרפ"ט]] (1929) והמשבר הכלכלי העולמי, המצב הכלכלי הקשה של הישיבה נמשך עד לפטירת הראי"ה בשנת תרצ"ה (1935).
[[הרב יעקב משה חרל"פ]], רבה של שכונת "[[שערי חסד]]" ב[[ירושלים]] ו"איש ברית קדשו" של מרן הרב זצ"ל, ששימש כראש הישיבה עוד בתקופת חייו של [[הראי"ה]] קוק, המשיך בתפקידו זה גם לאחר פטירתו של מרן הרב זצ"ל. מצבו הבריאותי המעורער של [[הרב חרל"פ]] הוסיף קושי על המצב הכללי הירוד של הישיבה בתקופה זו, שהיתה קשה ליישוב היהודי כולו, בשל התנכלות הערבים והשפל הכלכלי.  
יחסו החיובי של הראי"ה קוק לישוב ארץ ישראל, השקפתו הלאומית-דתית ויחסי הקירבה שרחש לציבור החילוני, השפיעו במידה רבה על חלק מבני הישיבה להשתתף בפעילות אקטיבית בארגון ה"[[הגנה]]" וארגוני המחתרות, ואחדים הפכו להיות דמויות מפתח בהתארגנויות אלו (המפורסם ביניהם הוא [[דוד רזיאל]] הי"ד, מפקד [[האצ"ל]]). התגייסות משמעותית חלה בעקבות [[מאורעות תרפ"ט]] (1929).


בשנת ה'תרצ"ג הקים הרב את מכון "הרי פישל לדרישת התלמוד" כדי לתת מענה לצורת הביקורת המדעית של האוניברסיטה העברית על-ידי לימוד מדעי ביקורתי הנעשה מתוך כבוד וקדושה.
בשנת ה'תש"ה (1946), בעקבות בקשתו של [[הרצי"ה]], הצטרף [[הרב אברהם שפירא]], שלימים שימש כראש הישיבה ורב ראשי לארץ ישראל, לצוות הישיבה. והחל להעביר שיעור יומי בגמרא. בשנת ה'תש"ח, בפרוץ [[מלחמת העצמאות]], גוייסו רבים מבני הישיבה ושרתו במסגרת "[[ההגנה]]" ולאחר מכן ב[[צה"ל]]. בז' בכסליו ה'תשי"ב (1952) נפטר [[הרב יעקב משה חרל"פ]]. מעט לפני כן, אחר שחלה הרב חרל"פ במחלתו האחרונה, החל [[הרב אברהם שפירא]] להעביר [[שיעורים כלליים]] בישיבה. עם פטירתו מונה הרב שפירא על ידי הרצי"ה לראש ישיבה תחתיו.
ב-ג' באלול ה'תרצ"ה הסתיים פרק רב דפים בדפיה של הישיבה ובספר ישראל עם הילקח הרב קוק לגנזי מרומים. צער עמוק ליוה את תלמידי הישיבה, אך יחד עמו תחושת שליחות ורצון לממש את החזון הגדול שטווה הראי"ה קוק.


== הישיבה בימי הרב יעקב משה חרל"פ ==
=== הישיבה בימי הרב צבי יהודה הכהן קוק ===


[[הרב יעקב משה חרל"פ]], רבה של שכונת "שערי חסד" בירושלים ו"איש ברית קדשו" של הרב, ששימש כראש הישיבה עוד בתקופת חייו של [[הראי"ה]] קוק, המשיך בתפקידו זה גם לאחר מותו של הרב. מצבו הבריאותי המעורער של הרב חרל"פ הוסיף קושי על המצב הכללי הירוד של הישיבה בתקופה זו, שהיתה קשה ליישוב היהודי כולו, בשל התנכלות הערבים והשפל הכלכלי.  
עם פטירתו של [[הרב יעקב משה חרל"פ]], בשנת [[ה'תשי"ב]], החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של הראי"ה, [[הרב צבי יהודה]], כשמנהל הישיבה היה [[הרב שלום נתן רענן]], חתנו של הראי"ה. בכפוף לעצמו מינה הרצי"ה לראשות הישיבה את [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]].


בשנת ה'תש"ה (1946), בעקבות בקשתו של [[הרצי"ה]], הצטרף [[הרב אברהם שפירא]], שלימים שימש כראש הישיבה ורב ראשי לארץ ישראל, לצוות הישיבה. בשנת ה'תש"ח, בפרוץ [[מלחמת העצמאות]], גוייסו רבים מבני הישיבה ושרתו במסגרת ה"[[הגנה]]". בז' בכסליו ה'תשי"ב (1952) נפטר [[הרב יעקב משה חרל"פ]]. מעט לפני כן, אחר שחלה הרב חרל"פ במחלתו האחרונה, החל [[הרב אברהם שפירא]] להעביר[[ שיעורים כלליים]] בישיבה.
בתקופה זו הגיעה לישיבה קבוצה ראשונה מבני הישוב החדש, מתלמידי [[ישיבת כפר הרא"ה]], בראשות [[הרב יעקב כלאב]], אשר הגיעה לירושלים כדי להקים את [[ישיבת משכן ישראל]], והשתלבו בישיבת מרכז הרב. בין התלמידים של אותה קבוצה נמנו [[הרב דב ליאור]], [[הרב פרופ' נחום רקובר]], [[הרב יהושע רוזן]], וחברים נוספים שנודעו לאחר מכן כרבני הציבור. הם הפצירו ברב צבי יהודה שילמדם את משנתו של [[הראי"ה]], וכך נקשרו לתורתו של מרן הרב זצ"ל.


== הישיבה בימי הרב צבי היהודה הכהן קוק ==
כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ב[[רצי"ה קוק]] את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל.


עם פטירתו של[[ הרב יעקב משה חרל"פ]], בשנת תשי"ב, החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של [[הראי"ה]], [[הרב צבי יהודה]], יחד עם [[הרב שלום נתן רענן]]. כשנתיים לאחר תחילת כהונתו, הגיעו לישיבה חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]]. הם תרמו תרומה מכרעת לשיקום מעמדה הציבורי של [[משנת הרב]] והישיבה. צעירים אלו היו חדורי חזון וארצישראליות והיתה להם השפעה רבה בסניפים. הם ראו [[ברצי"ה]] קוק את מורם ורבם ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל. בשנת ה'תשי"ט (1959) פנה [[הרב צבי יהודה]] אל [[הרב שאול ישראלי]] וביקשו כי ישא [[שיעור כללי]] בישיבה, בנוסף לשיעור הכללי שנשא באותה העת [[הרב אברהם שפירא]]. על אף עיסוקיו הרבים ולאחר ששימש תקופה ארוכה כרבו של מושב [[כפר הראה]] בעמק חפר, הסכים הרב ישראלי לקבל אחריות זו ונשא בה עד סוף ימיו.
בשנת [[ה'תשי"ט]] (1959) פנה [[הרב צבי יהודה]] אל [[הרב שאול ישראלי]] וביקשו כי יצטרף לראשות הישיבה ויחל למסור שיעור כללי, בנוסף [[הרב אברהם שפירא|לרב אברהם שפירא]]. על אף עיסוקיו הרבים, ולאחר ששימש תקופה ארוכה כרבו של מושב [[כפר הרא"ה]] בעמק חפר, הסכים הרב ישראלי לקבל אחריות זו ונשא בה עד סוף ימיו.


ב-ה' באלול ה'תש"ך (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה ובחודש אלול ה'תשכ"ד (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] בירושלים. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של הרב דוד כהן ("[[הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור[[ בתנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של הרצי"ה התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו לדעתו עקרונות יסוד בגיבוש עולמו של [[תלמיד הישיבה]]. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.
ב-[[ה' באלול]] [[ה'תש"ך]] (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] [[ה'תשכ"ד]] (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.


במשך הזמן שילב הרב צבי יהודה את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] [[והרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של[[ הראי"ה]]. גם כיום עומד הרב אריה שטרן בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב יעקב לבנון]] [[הרב עודד וולנסקי]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.
הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר ה[[כוזרי]], [[מסילת ישרים]], ובספר [[אורות]], [[אורות התורה]], ו[[אורות התשובה]]. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד [[באורות הקודש]], שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם [[רבני ערים]] וישובים, [[רמי"ם]] ו[[ראשי ישיבות]]. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים.


הרב צבי יהודה היה מאפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתכני הלימוד, אך הקפיד מאוד שתלמידי הישיבה ילמדו את הספר "[[שמירת הלשון]]", העוסק בדיני לשון הרע, כחצי שעה בכל יום.
הרב צבי יהודה היה מאפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתכני הלימוד, אך הקפיד מאוד שתלמידי הישיבה ילמדו את הספר "[[שמירת הלשון]]", העוסק בדיני לשון הרע, ואף קבע לכך "סדר" מיוחד כחצי שעה בכל יום לפני תפילת מנחה.
הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר[[ הכוזרי]], בספר [[אורות]], [[אורות התורה]], [[אורות התשובה]], [[ומסילת ישרים]]. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד [[באורות הקודש]], שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם [[רבני ערים]] וישובים, [[רמי"ם]] [[וראשי ישיבות]]. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים.


בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל[[ הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור[[ הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.
במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב אברהם יצחק כלאב]],[[הרב עוזי קלכהיים]], [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]],[[הרב יעקב פרידמן]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.
מעורבות תלמידי הישיבה במאורעות "[[כלל ישראליים]]" התרחבה גם לפעילות מאסיבית למען עליית יהודי [[ברית המועצות]] דאז. דוגמא בולטת לפעילות זו היתה מעורבותם במאבק למען שחרור [[אסיר ציון]][[ נתן שרנסקי]](אנטולי).


בשנת ה'תש"ל (1970) הקים הרב צבי יהודה את "[[מכון הלכה ברורה ובירור הלכה]]" על מנת להשלים את המפעל של אביו. בראש המכון הוא העמיד את [[הרב יוחנן פריד]] [[והרב אריה שטרן]]. בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו - המוסד הראשון הוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) - "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]", שקמה ביוזמתו של [[הרב אברהם שפירא]], שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבה. המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", שהוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף הוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית. ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת חוץ  מכך שבמהלך השנים שלח[[הרב צבי יהודה]] את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים להקים [[ישיבות]] נוספות ברחבי הארץ.
בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]", שקמה ביוזמתו של [[הרב אברהם שפירא]], שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבת מרכז הרב. המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.


מדי שנה [[ביום ירושלים]] נערכה בישיבה עצרת מרכזית גדולה לציון יום ירושלים, בהשתתפות אישי ציבור וקהל רב. במשך שנים רבות היה [[ראש הממשלה]] מגיע לאירוע זה, אולם בשנים האחרונות פסק נוהג זה, בשל מדיניות ממשלתית המנוגדת לההלכה ביחס [[למסירת חלקים מארץ ישראל]]. לאחר סיום האירוע ישנה תהלוכה מסורתית של תלמידי הישיבה לאורך ירושלים עד [[הכותל המערבי]].
בעקבות[[ מלחמת ששת הימים]], ובמיוחד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], הוביל [[הרצי"ה]] את תנועת ההתיישבות בשטחי [[יש"ע]]. תנועת [[גוש אמונים]] שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של [[הציונות הדתית]], מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור [[הדתי-לאומי]], ובציבור הישראלי בכלל.
בהסכם השלום בין [[ישראל]] ו[[מצרים]] גילו המנהיגים חולשה והסכימו למסור את השליטה בחצי האי [[סיני]] לידי [[מצרים]]. [[ממשלת ישראל]] החליטה לגרש מבתיהם את כל תושבי[[ חבל ימית]], ולהרוס את בתיהם עד היסוד. בני הישיבה הביעו מחאה נמרצת ופעלו בדרכים שונות לביטול רוע הגזירה. הבשורות הקשות על גירוש התושבים החמירו את מצבו הבריאותי של הרב, שעבר ניתוח קשה זמן מה קודם לכן וביום י"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) עלה ראש הישיבה [[הרב צבי יהודה קוק]] לגנזי מרומים.


== לאחר פטירת הרצי"ה ==
מעורבות תלמידי הישיבה במאורעות "[[כלל ישראליים]]" התרחבה גם לפעילות מאסיבית למען עליית יהודי [[ברית המועצות]] דאז. דוגמא בולטת לפעילות זו היתה מעורבותם במאבק למען שחרור [[אסיר ציון]] [[נתן שרנסקי]](אנטולי).


[[הרב הגאון אברהם אלקנה כהנא שפירא]], שמונה עוד בחיי [[הרצי"ה]] לשמש כראש הישיבה, המשיך בראשות הישיבה יחד עם הגאון[[ הרב שאול ישראלי]]. בשנת תשמ"ג (1983) נתמנה[[ הרב אברהם שפירא]] לכהן [[כרב הראשי לישראל]], יחד עם יבדל"א הגאון[[ הרב מרדכי אליהו]] שליט"א. בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים [[במדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק[[ מארץ ישראל]] לידי נוכרים. לאחר מכן, בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעתו, והכריע כי אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]] [[ואולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור בספר[[ קצות החושן]]. שיעור זה לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.
מדי שנה ב[[יום ירושלים]] נערכת בישיבה עצרת מרכזית גדולה לציון יום ירושלים, בהשתתפות אישי ציבור וקהל רב. במשך שנים רבות היו מגיעים לעצרת [[נשיא המדינה]], [[ראש הממשלה]], ה[[רמטכ"ל]], שרים וחברי כנסת. בשנים האחרונות, בעקבות מדיניות ממשלתית המנוגדת לההלכה ביחס [[למסירת חלקים מארץ ישראל]] התמעטו הגעות אלו. לאחר סיום העצרת ישנה תהלוכה מסורתית של תלמידי הישיבה לאורך ירושלים עד [[הכותל המערבי]].


בחורף ה'תשנ"ה (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]] וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקרה של שבת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.
בהסכם השלום בין [[ישראל]] ו[[מצרים]] גילו המנהיגים חולשה והסכימו למסור את השליטה בחצי האי [[סיני]] לידי [[מצרים]]. [[ממשלת ישראל]] החליטה לגרש מבתיהם את כל תושבי [[חבל ימית]], ולהרוס את בתיהם עד היסוד. בני הישיבה הביעו מחאה נמרצת ופעלו בדרכים שונות לביטול רוע הגזירה. הבשורות הקשות על גירוש התושבים החמירו את מצבו הבריאותי של הרב, שעבר ניתוח קשה זמן מה קודם לכן, וביום [[י"ד באדר]] [[ה'תשמ"ב]] (1982) עלה ראש הישיבה [[הרב צבי יהודה קוק]] לגנזי מרומים.


בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה מספר רמי"ם וביניהם הרב טאו, הרב מרדכי שטרנברג והרב עמיאל שטרנברג עם תלמידיהם בעקבות ויכוח עם הרב אברהם שפירא על הקמת מכון הוראה בישיבה והקימו את ישיבת "[[הר המור]]" בירושלים. דבר זה ציער מאד את הרב אברהם שפירא ולדברי אשתו אף קירב את מותו.
=== הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי ===


בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם [[בגוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד[[ הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]], על כך שצריך לומר [[הלל]] [[ביום העצמאות]] ולא לשנות דבר[[ בתפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית באץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
לאחר פטירת הרב צבי יהודה, ע"פ הוראתו, כיהנו בראשות הישיבה הגאון [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] והגאון [[הרב שאול ישראלי]], שעוד בחיי [[הרצי"ה]] העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת [[ה'תשמ"ג]] (1983) נתמנה [[הרב אברהם שפירא]] לכהן כ[[רב הראשי לישראל]], יחד עם הגאון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים ב[[מדינת ישראל]]. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת [[שלמות הארץ]] אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מ[[ארץ ישראל]] לידי נוכרים.  בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו [[ישיבות גבוהות]], [[ישיבות הסדר]], [[ישיבות תיכוניות]]  ו[[אולפנות]] לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני [[שיעורים כלליים]] לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית [[הרב אברהם שפירא]] בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר [[קצות החושן]], [[אבני מילואים]], [[מנחת חינוך]], [[מחנה אפרים]], ובחודש אלול ב[[הלכות תשובה]] ל[[רמב"ם]], לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור.  כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה [[הרב שפירא]] לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.
בשנים האחרונות לחייו מינה את בנו ותלמידו המובהק [[הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא]], ששימש כיד ימינו לאורך השנים בהנהלת הישיבה וכאחד מצוות ההוראה בישיבה, להעביר [[שיעורים כלליים]] לצידו בישיבה.  


בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים [[בהר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו [[ברבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].
בחורף [[ה'תשנ"ה]] (1995) חלה [[הרב שאול ישראלי]], וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "[[שלח-לך]]", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתו[[ הרב אברהם שפירא]] בראשות הישיבה.
לאחר פטירתו של [[הרב אברהם שפירא]] זצ"ל בשנת ה'תשס"ח, נמסר כי בצוואתו הוריש הרב לבנו שיבלטו"א [[הרב יעקב שפירא]] שליט"א את תפקיד ראש הישיבה.


== הפיגוע בישיבה ==


בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] ארור שירה ורצח שמונה תלמידים הי"ד. שלושה מהם מתלמידי הישיבה, וחמישה מהם  מהישיבה לצעירים ([[ישל"צ]]) הסמוכה. המחבל חוסל בידי הרב דדון, אברך בישיבה ועל ידי קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך.
בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
===פיצול הישיבה===
בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה [[הרב צבי טאו]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]] יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו פרסמו מכתב המתנגד להקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, אך הרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בהמשך הפולמוס הבהירו הרבנים שהם מתנגדים לכל לימודים חיצוניים במקביל ללימודים בישיבה, גם ללא הקמת מכון{{הערה|חוברת לדרך הקדש, בדף התוכן; וכן שם, נספח שני.}}. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.


== ראשי הישיבה לדורותיה ==
בבוקר [[יום טוב]] ראשון של [[חג הסוכות]], ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים ב[[הר הזיתים]], סמוך לקברו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], ושל קודמו ב[[הרבנות הראשית|רבנות הראשית]] - [[הרב שלמה גורן]].


* [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] ([[הראי"ה]]) – רבה של [[ארץ ישראל]], מייסד הישיבה וראש בשנים תרפ"ד-  תרצ"ה  (1924-1935).
לאחר פטירתו של [[הרב אברהם שפירא]], נמסר כי בצוואתו הוריש לבנו [[הרב יעקב שפירא]] את תפקיד ראש הישיבה.


* [[הרב אברהם אהרון בורשטיין]] ([[הגאון מטבריג]]) – מחבר ספר "[[נר אהרון]]" ראש הישיבה בשנים תרפ"ד- תרפ"ו (1924-1925).
=== הפיגוע בישיבה ===


* [[הרב יעקב משה חרל"פ]] – רבה של שכונת "[[שערי חסד]]", וראש ישיבת "[[בית זבול]]", ראש הישיבה בשנים תרצ"ה - תשי"ב (1935-1952).
בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה [[מחבל]] תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין [[צה"ל]] שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"<ref>אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/ </ref>, כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.


* הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]] ([[הרצי"ה]]) – ראש הישיבה בשנים תשי"ב – תשמ"ב (1952-1982).


* [[הרב שאול ישראלי]] - רבו של מושב[[ כפר הרוא"ה]], חבר [[בית הדין הגדול]], וחבר [[מועצת הרבנות הראשית לישראל]] –ראש הישיבה בשנים תשמ"ב – תשנ"ה (1982-1995).
== מאפייני הישיבה ==
לאחר סדר בוקר מתקיים סדר '[[חפץ חיים (ספר)|חפץ חיים]]' ו'[[שמירת הלשון]]', כפי שתיקן [[צבי יהודה קוק|הרצי"ה]]. לאחר סדר צהריים נמסרים שיעורים, רובם באמונה ומיעוטם בגמרא בעיון. בסדר ערב לומדים תלמידי שיעור א' עם חברותות משיעורים ג' וד'.  


* [[הרב אברהם שפירא]] ([[רב אברום]]) – [[הרב הראשי לישראל]] –ראש הישיבה בשנים תשמ"ב – תשס"ח (1982-2007).
ראש הישיבה הרב שפירא מעביר שיחה לשיעור א' בפרשת השבוע בכל ליל שישי. השיחה נערכת, נדפסת ומופצת בדוא"ל לתלמידים מהישיבה ומחוץ לה. לשיעורים הגבוהים יותר מעביר ראש הישיבה שיעורי אמונה שבועיים בביתו, לאחר סדר ערב.  


* ר' יעקב שפירא - בנו של [[הרב אברהם שפירא]], [[חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל]]. מכהן מאז פטירת אביו מרן [[הרב שפירא]] בשנת ה'תשס"ח (2007).
בשיעורי האמונה ובלימוד העצמי לומדים בעיקר [[מסילת ישרים]], [[הכוזרי|כוזרי]], ספרי ה[[מהר"ל]] וספרי הרב קוק. בישיבה מועברים שיעורים אף בתנ"ך, מפי [[הרב איתן שנדורפי]], [[הרב יצחק בן שחר]] ו[[הרב איתמר אורבך]]. שיעורים קבועים לאברכים בהלכות נידה מועברים על ידי [[הרב מנחם בורשטין]] - ראש מכון פוע"ה.
 
בישיבה נערכות אזכרות שנתיות לרבני הישיבה - הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה קוק, הרב שאול ישראלי והרב אברהם שפירא. בנוסף נערכת אזכרה שנתית לחללי הפיגוע.
 
== רבני הישיבה לדורותיה==
===ראשי הישיבה===
* [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] ([[הראי"ה]]) – רבה האשכנזי הראשי הראשון של [[ארץ ישראל]], ר[[אב"ד]] האשכנזים ב[[ירושלים]] ומייסד הישיבה וראשה בשנים תרפ"ד-תרצ"ה  (1924-1935).
* [[הרב אברהם אהרון בורשטין]] ([[הגאון מטבריג]]) – מחבר ספר "[[נר אהרון]]" ראש הישיבה לצד הרב קוק בשנים תרפ"ד-תרפ"ו (1924-1925).
* [[הרב יעקב משה חרל"פ]] – רבה של שכונת "[[שערי חסד]]", וראש ישיבת "[[בית זבול]]", ראש הישיבה בשנים תרצ"ה-תשי"ב (1935-1952).
* [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] ([[הרצי"ה]]) – בנו של הראי"ה וראש הישיבה בשנים תשי"ב–תשמ"ב (1952-1982).
* [[הרב שאול ישראלי]] - רבו של מושב [[כפר הרוא"ה]], חבר [[בית הדין הגדול]], וחבר [[מועצת הרבנות הראשית לישראל]], וראש הישיבה בשנים תשמ"ב–תשנ"ה (1982-1995).
* [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] (רב אברום) – [[הרב הראשי לישראל]] (תשמ"ג-תשנ"ג) וראש הישיבה בשנים תשמ"ב–תשס"ח (1982-2007).
* [[הרב יעקב שפירא]] - בנו של [[הרב אברהם שפירא]], וחבר מועצת הרבנות הראשית. נמסר כי בצוואתו הוריש [[הרב אברהם שפירא]] לבנו הרב יעקב שפירא את תפקיד ראש הישיבה.
 
===ר"מים בעבר===
* [[הרב יצחק אריאלי]] - מחבר ספרי "עינים למשפט" על הש"ס, לימד ושימש כ"[[משגיח]]" בישיבה.
* [[הרב שלום נתן רענן]] - חתנו של ה[[אברהם יצחק הכהן קוק|ראי"ה קוק]], [[ר"מ]] ומנהל הישיבה.
* [[הרב יעקב כלאב]].
* [[הרב מרדכי פרום]] - חתנו של [[הרב שלום נתן רענן]], מהר"מים הבולטים והמשפיעים ביותר על הישיבה. 
* [[הרב זלמן ברוך מלמד]] - ראש [[ישיבת בית אל]]. כיהן בער כר"מ בישיבה.
* [[הרב מרדכי שטרנברג]] - ראש [[ישיבת הר המור]], כיהן כר"מ בישיבה עד לפרישתו בשנת תשנ"ז עם קבוצת רבנים שייסדה את ישיבת "הר המור".
* [[הרב עמיאל שטרנברג]] - ראש ישיבת הר המור, כיהן כר"מ בישיבה עד לפרישתו בשנת תשנ"ז עם קבוצת רבנים שייסדה את ישיבת "הר המור".
* [[הרב אריה שטרן]] - רבה של ירושלים וראש [[מכון הלכה ברורה ובירור הלכה]].
* [[הרב יעקב פרידמן]] - כיהן כר"מ בישיבה עד לפרישתו עם ייסוד [[ישיבת תפרח]] וישיבות נוספות.
* [[הרב אברהם יצחק כלאב]]- לשעבר אב"ד ירושלים וראש כולל דיינות בפסגות. בנו של הרב יעקב כלאב.
* [[הרב חיים כ"ץ]] - ראש כולל ההלכה ב[[ישיבת בית אל]], לשעבר ראש [[ישיבת הכותל]], ר"מ לשעבר בישיבה.
* [[הרב יאיר גזבר]] - כיהן כר"מ בישיבה עד לשנת תשע"ה, אז עבר לכהן כראש [[ישיבת ירושלים לצעירים]] (ממשיך ללמד אמונה בישיבה).
* [[הרב יהושע צוקרמן]] - כיהן כר"מ בישיבה עד לפרישתו בשנת תשנ"ז עם קבוצת רבנים שייסדה את ישיבת הר המור.
* הרב אריאל אליהו אדרי - דיין בבית הדין הרבני באשקלון ורב קהילה בשכונת הר חומה. כיהן כר"מ בישיבה לתקופה קצרה עד לפרישתו בשנת תשנ"ז עם קבוצת רבנים שייסדה את ישיבת הר המור.
===ר"מים כיום===
* [[הרב חיים שטיינר]] - [[ר"מ]] בישיבה ,ראש רבני מפלגת תקומה ונשיא ישיבת עטרת נחמיה בתל אביב.
* [[הרב יהושע מגנס]] - ר"מ שיעור ג' בישיבה, אחראי על קבלת התלמידים ועל תכנית "הסדר מרכז". לשעבר רב שיכון ו' ב[[בני ברק]] ורב אולפנית תל אביב.
* [[הרב פנחס מונדשיין]]- ר"מ שיעור ג' בישיבה, מראשי ישיבת ההסדר ראשון לציון, מח"ס "שערי עיון" (שבעה כרכים).
* [[הרב מיכאל הרשקוביץ]]- רב היישוב נריה. ר"מ שיעור ג' בישיבה.
* [[הרב יגאל לרר]]- אב"ד בבית הדין בפתח תקווה. ר"מ בישיבה.
* [[הרב איתמר אורבך]]- רב היישוב חשמונאים. ר"מ שיעור ב' בישיבה.
* [[הרב אבינועם זומר]] - ר"מ שיעור ב' בישיבה.  
* [[הרב אברהם ישראל סילבצקי]] - ר"מ שיעור ב' בישיבה (חתנו של [[הרב יעקב שפירא]]).
* הרב ערן ניסן - ר"מ שיעור א' בישיבה.
* הרב יהודה וינגוט - ר"מ שיעור א' בישיבה.
* הרב אודי נכטשטרן -ר"מ שיעור ג' בישיבה. חתנו של [[הרב שלמה שפירא]]
* הרב יורם מושקוביץ- ר"מ השיעורים הגבוהים בישיבה ור"מ ב[[ישיבת מעלה אליהו]] בתל אביב.
* הרב אורי רותם - מלמד גמרא בישיבה. חתן [[הרב חיים שטיינר]].
 
===מלמדי אמונה בעבר===
* [[הרב דוד כהן]], "[[הרב הנזיר]]" – לימד [[אמונה]] בישיבה מייסודה ועד לפטירתו בשנת תשל"ב.
* [[הרב חיים דרוקמן]] - ראש [[ישיבת אור עציון]].
* [[הרב צבי ישראל טאו]] - נשיא ישיבת הר המור, לימד בישיבה עד לפרישתו בשנת תשנ"ז עם רבנים נוספים לייסוד ישיהת הר המור. 
* [[הרב עוזי קלכהיים]] – מחבר הספרים "אדרת האמונה", "שירת האומה לארצה", "באר מגד ירחים", ו"ארץ מול שמים".
* [[הרב עודד וולנסקי]] - לימד אמונה בישיבה עד לפרישתו בשנת תשנ"ז עם קבוצת רבנים שייסדה את ישיבת הר המור.
* [[הרב אליקים לבנון]] - רב היישוב [[אלון מורה]] וראש [[ישיבת ברכת יוסף]] ביישוב.
* [[הרב יעקב לבנון]] - לימד אמונה בישיבה עד לפרישתו בשנת תשנ"ז עם קבוצת רבנים שייסדה את ישיבת הר המור.
* [[הרב אלישע וישליצקי]] - ראש בית מדרש "מהות", ראש תנועת [[אל עמי]].
* [[הרב אלישע אבינר]] - ראש הכולל ב[[ישיבת מעלה אדומים]], לימד [[אמונה]] בישיבה עד שנת תשע"ג. 
* [[הרב שלמה אבינר]] -לימד אמונה בעבר.
 
===מלמדי אמונה כיום===
מלבד הר"מים, המעבירים שיעורים קבועים באמונה, מלמדים אמונה בישיבה גם הרבנים:
 
* [[הרב יעקב פילבר]] - מייסד וראש ישיבת ירושלים לצעירים לשעבר ומחבר ספרים רבים.
* [[הרב דוד חי הכהן]] - ראש [[ישיבת נתיבות ישראל]] בבת ים ורב שכונה בעיר.
* [[הרב איתן שנדורפי]] - ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים ובישיבה הקטנה מורשה, מלמד תנ"ך בישיבה. מחבר ספרי "הדר העולם", "הדר התורה" (שני כרכים), "הדר הנביאים" ו"הדר המועדים".
* [[הרב חיים אביהוא שוורץ]] - מלמד אמונה בישיבה.
* [[הרב יצחק בן שחר]] - ראש [[ישיבת קדומים]]. מלמד תנ"ך בישיבה.
*  הרב אופיר פריד -  מלמד אמונה בישיבה.
* [[הרב יצחק שילת]] - ראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים.
* [[הרב יאיר גזבר]] - כיהן כר"מ בישיבה במשך שנים, עד למינויו כראש הישיבה לצעירים.
 
===ראשי הכוללים בישיבה===
* [[הרב מאיר פרימן]] - אב"ד הרבני בתל אביב, ראש "כולל עיון" בישיבה.
* [[הרב יצחק שילת]] -  שימש כראש כולל ערב בישיבה עד להתמנותו כראש [[ישיבת ברכת משה]] במעלה אדומים בשנת תשע"ה. כיום מלמד אמונה בישיבה. 
* [[הרב אברהם צבי גאופטמן]] - דיין בבית הדין בבאר שבע ורב קהילה בהר חומה. ראש כולל הדיינות בישיבה (חתן [[הרב יונה מצגר]]).
* הרב שמיר שיינטופ - ראש כולל ההלכה בישיבה.
* הרב מיכאל לוצקי - ראש כולל הישיבה בשכונת רמת שלמה.
* הרב חגי קורץ - ראש כולל הישיבה בפתח תקווה.
* הרב מנחם עמי רוטנברג - מראשי הכולל.
* הרב ינון ויסמן - ראש כולל ערב בישיבה.
 
==מוסדות הישיבה==
* [[ישיבת ירושלים לצעירים]]- ישיבה תיכונית הסמוכה לישיבה.
* [[מכון הלכה ברורה ובירור הלכה]]- מכון העוסק בכתיבה, עריכה והוצאה של כרכי התלמוד עם "הלכה ברורה ובירור הלכה", כחזונו של הרב קוק.
* "'''[[מכון הרצי"ה|המכון על שם הרצי"ה קוק]]'''" (או "'''[[מכון הרצי"ה]]'''")- מכון להוצאת ספרים שע"י הישיבה, העוסק בעיקר בהוצאה לאור של כתבי הרב קוק ,הרצי"ה קוק, הרב מרדכי פרום והרב אברהם שפירא.
* [[כולל האידרא]]- כולל בעיר העתיקה שבו לומדים מספר מצומצם של אברכים
*כולל ב[[מאחז]] '[[גבעת אסף]]'- [[בית מדרש]] הכולל כמה עשרות אברכים
* "'''[[כולל]] נחמת רחל'''"- כולל לתלמידי הישיבה הפועל מדי בוקר במתחם [[קבר רחל]].
* כולל בשכונת "רמת שלמה" בירושלים בראשות הרב מיכאל לוצקי.
* בית מדרש קהילתי בפתח תקווה בראשות הרב חגי קורץ (הוקם בשנת תשע"ד).
* "'''מדרשת בת ציון'''"- מדרשה לבנות בשכונת קרית משה בראשות הרבנית יפה מגנס ובעלה הרב יהושע מגנס.
* [[מכון מים חיים|מכון "מים חיים"]] מוציא חוברות וספרים משיעוריהם של רבני הישיבה.


== מבוגרי הישיבה ==
== מבוגרי הישיבה ==
* [[הרב שאול ישראלי]] זצ"ל - ראש ישיבת [[מרכז הרב]], רבה של [[כפר הרא"ה]], וחבר [[מועצת הרבנות הראשית לישראל]].
===תקופת הרב קוק והרב חרל"פ===
* הרב יוסף קאפח זצ"ל - חבר [[בית הדין הגדול]].
* [[הרב שאול ישראלי]]- ראש ישיבת [[מרכז הרב]], רבה של [[כפר הרא"ה]], וחבר [[מועצת הרבנות הראשית לישראל]].
* הרב שבתי אטון זצ"ל, ראש ישיבת [["ראשית חכמה]]".
* [[הרב שלום נתן רענן]]- חתנו של הרב קוק ומרבני הישיבה הבולטים.
* הרב [[משה צבי נריה]] זצ"ל - ראש [[ישיבות בני עקיבא]].
* [[הרב יוסף קאפח]] - חבר [[בית הדין הגדול]].
* הרב [[ישעיהו משורר]] - [[אב"ד]] [[פתח תקווה]], חבר [[בית הדין הגדול]] בירושלים, רב שכונות [[מחנה-יהודה]] ו[[שעריה]] ב[[פתח תקוה]].
* [[הרב שבתי אטון]]- ראש [[ישיבת ראשית חכמה]].
* מר [[דוד רזיאל]] הי"ד - מפקד ה[[אצ"ל]] שנהרג בפעולה ב[[עיראק]].
* [[הרב משה צבי נריה]] - ראש [[ישיבות בני עקיבא]].
* מר עזריאל קרליבך - המייסד והעורך הראשון של העיתון [[מעריב]].
* [[הרב ישעיהו משורר]]- [[אב"ד]] [[פתח תקווה]], חבר [[בית הדין הגדול]] בירושלים, רב שכונות [[מחנה יהודה]] ו[[שעריה]] ב[[פתח תקוה]].
* מר [[יחיאל אהרון אליאש]] - מייסד תנועת הנוער הציונית דתית [[בני עקיבא]] [[הפלוגות הדתיות]] בהגנה ותנועת הספורט [[אליצור]].
* [[הרב גדליה אייזמן]]- משגיח ב[[ישיבת קול תורה]]
===בתקופת הרב צבי יהודה - בוגרים מבוגרים===
* [[הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי]]- רבה של רמת גן.
* [[הרב דב ליאור]] - רבה של[[ חברון]] [[וקרית ארבע]], וראש ישיבת "[[ניר]]" ב[[קרית ארבע]].
* [[הרב מרדכי אילן]]- אב"ד בתל אביב.
* הרב פרופ' [[נחום רקובר]] - חתן [[פרס ישראל]], ומשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
* הרב אליהו יצחק פריסמן- מראשי מכון הרי פישל ומהדיר ספרי ראשונים.
* הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבת [[אור עציון]], וראש [[ישיבות בני עקיבא]].
* הרב שמעון סטרליץ - מראשי מכון הרי פישל ו[[האנציקלופדיה התלמודית]].
* הרב צבי ישראל טאו - נשיא ישיבת[[ הר המור]].
* הרב שמואל אליעזרי - רב שכונת בית וגן בירושלים ומרבני שכונת יש אליהו בתל אביב, דיין בבית הדין בתל אביב, ממייסדי מכון הרי פישל, מכותבי האנציקלופדיה התלמודית, מייסד המכון לחקר ההלכה" שעסק בנושא המצוות התלויות בארץ, ממקימי "אגודת הרבנים מורי ההוראה בירושלים", רב צבאי בכיר וחבר [[מכון הלכה ברורה ובירור הלכה]]. הרב קוק היה לומד עמו בחברותא את שיעוריו בטרם העביר אותם בישיבה.
* [[הרב אליעזר ולדמן]] - ראש ישיבת ההסדר[[ ניר]] ב[[קרית ארבע]].
* [[הרב יהודה גרשוני]] - ראש ישיבת ארץ ישראל בארה"ב, מכותבי האנציקלופדיה התלמודית ומחבר ספרים. 
* [[הרב יעקב אריאל]] - רבה של [[רמת גן]] ונשיא הישיבה שם.
* הרב יצחק זונדל ריף - רב קהילת "זאגר ישן" בליטא. כותב שיעוריו של הגאון מטאבירג שכונסו בספר "נר אהרן". היה מעשרת התלמידים הראשונים בישיבה.
* [[הרב זלמן ברוך מלמד]] - רבה של[[ בית אל]], וראש הישיבה שם.
* הרב משה דוד בקשט- ממייסדי מכון הרי פישל וממחברי האנציקלופדיה התלמודית.
* [[הרב חיים שטיינר]] - [[ר"מ]] בישיבת [[מרכז הרב]].
* הרב שלום אליהו ננקנסקי - ממייסדי מכון הרי פישל ומחברי "מכון התלמוד הישראלי השלם".
* הרב יעקב פילבר - מלמד אמונה בישיבת [[מרכז הרב]].
* הרב מאיר קפלן- דיין בבית הדין בתל אביב.
* [[הרב צפניה דרורי]] - רבה של[[ קרית שמונה]] וראש הישיבה שם.
* דוד רזיאל - מפקד ה[[אצ"ל]] שנהרג בפעולה ב[[עיראק]].
* הרב משה לוינגר - ממחדשי [[היישוב היהודי בחברון]], ומראשי "[[גוש אמונים]]".
* עזריאל קרליבך - המייסד והעורך הראשון של העיתון [[מעריב]].
* הרב איתן אייזמן - ראש מוסדות "[[צביה]]" ומוסדות "[[נעם]]".
* [[יחיאל אהרון אליאש]]- מייסד תנועת הנוער הציונית דתית בני עקיבא, הפלוגות הדתיו בהגנה ותנועת הספורט אליצור.
* הרב בנימין הרלינג הי"ד.
* חיים הרצוג- נשיא מדינת ישראל השישי.
* הרב יוחנן פריד - לשעבר מנהל ה[[אגף לתרבות תורנית]] [[במשרד החינוך]] רב המושב [[בית מאיר]].
 
* הרב דוד חי הכהן - ראש מוסדות "[[אורות התורה]]" ב[[בת ים]], וראש ישיבת "[[נתיבות ישראל]]" ב[[בת ים]].
===בתקופת הרצ"ה - הדור המבוגר===
===בתקופת הרב צבי יהודה - בוגרים צעירים===
(מסודר לפי א'-ב'):
* הרב עודד וולנסקי - מלמד בישיבות [[הר המור]] ובישיבת [[שבי חברון]].
* [[הרב בנימין אביעד]] - רב המועצה האזורית שפיר וחבר מועצת הרבנות הראשית.
* [[הרב אליקים לבנון]] - ראש ישיבת "[[ברכת יוסף]]" ב[[אלון מורה]], ורב היישוב [[אלון מורה]]-[[שכם]].
* [[הרב איתן אייזמן]] - ראש מוסדות "[[צביה]]" ומוסדות "[[נעם]]".
* הרב יעקב לבנון - מלמד בישיבת [[הר המור]] ובישיבת [[שבי חברון]].
* [[הרב בנימין אייזנר]]- ממייסדי ת"ת וישיבת "מורשה". ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים ובישיבת  מורשה.
* [[הרב חיים אביהוא שוורץ]] - [[ר"מ]] ב[[ישיבת בית אל]].  
* [[הרב יגאל אריאל]]- רב מושב נוב לשעבר ומחבר ספרים רבים.
* הרב אלישע וישליצקי - ראש בית המדרש "[[מהות]]" ומרצה ליהדות.
* [[הרב יועזר אריאל]] - לשעבר אב"ד ב[[צפת]] וב[[טבריה]].
* הרב משה בלייכר - ראש ישיבת [[שבי חברון]].
* [[הרב יעקב אריאל]] - רבה של [[רמת גן]] ונשיא [[ישיבת רמת גן|הישיבה]] שם.
* הרב חיים כ"ץ - ר"מ ב[[מרכז הרב]] וב[[ישיבת בית אל]].
* [[הרב ישראל אריאל]]- ראש מכון המקדש. לשעבר רבה של העיר ימית וראש [[ישיבת ימית]].
* [[הרב צבי קוסטינר]] - ראש ישיבת [[מדברה כעדן]] ב[[מצפה רמון]].
* [[הרב דב ביגון]]- ראש [[מכון מאיר]].  
*[[הרב יצחק בן שחר]] - ראש [[ישיבת קדומים]]
* [[הרב יוסף ברמסון]] - איש חינוך, ממייסדי ישיבת ירושלים לצעירים. מחבר סדרת ספרי "ימות עולם" ועוד.
* [[הרב שלמה גילת]] - מחבר פירוש "רז תורה" על [[אורות הקודש]].
* [[הרב משה דימנטמן]]- מראש ישיבת כרם ביבנה
* [[הרב חיים דרוקמן]] - ראש [[ישיבת אור עציון]], וראש [[ישיבות בני עקיבא]].
* [[הרב צפניה דרורי]] - רבה של[[ קרית שמונה]] וראש [[ישיבת קרית שמונה|הישיבה]] שם.
* [[הרב ישראל הס]] - רב הקמפוס באוניברסיטת בר אילן ומחבר ספרים רבים ב[[אמונה]].
* [[הרב בנימין הרלינג]]  - ראש הכולל ב[[ישיבת ברכת משה]].
* [[הרב מיכאל הרשקוביץ]]- רב הישוב נריה ור"מ בישיבה.  
* [[הרב ירחמיאל ויס]]- ראש ישיבת ירושלים לצעירים.
* [[הרב אליעזר ולדמן]] - ראש [[ישיבת ניר קרית ארבע]].
* [[הרב עמנואל זרביב]] -כיהן כאב"ד בתל אביב
* [[הרב צבי ישראל טאו]] - נשיא ישיבת הר המור.  
* [[הרב דוד חי כהן]] - ראש מוסדות "אורות התורה" ב[[בת ים]], וראש [[ישיבת נתיבות ישראל]] ב[[בת ים]].
* [[הרב שאר ישוב כהן]]- לשעבר רבה של חיפה.
* [[הרב אברהם יצחק כלאב]] -[[דיין(משפט עברי)| אב"ד]] ב[[ירושלים]] וראש כולל פסגות
* [[הרב דב ליאור]] - לשעבר רבה של [[קרית ארבע]] וראש [[ישיבת ניר קרית ארבע]].
* [[הרב גדעון פרל]]-רב היישוב אלון שבות
* [[הרב משה לוינגר]] - רב קיבוץ לביא ומושב נחלים, ממחדשי [[היישוב היהודי בחברון]], ומראשי "[[גוש אמונים]]".
* [[הרב ישעיהו מייטליס]] -רבה של נהריה וראש [[ישיבת נהר דעה]].
* [[הרב זלמן ברוך מלמד]] - רבה של[[ בית אל]], וראש [[ישיבת בית אל|הישיבה]] שם.
* [[הרב חנן פורת]] - ממייסדי גוש אמונים, ממחדשי ההתיישבות היהודית בגוש עציון ובמקומות נוספים ביש"ע, מייסד [[ישיבת בית אורות]] וחבר הכנסת.  
* [[הרב יעקב פילבר]]- מייסד וראש [[ישיבת ירושלים לצעירים]] ורב קיבוץ חפץ חיים. 
* [[הרב מנחם פליקס]]-מבוגרי ישיבת מרכז הרב ומראשי גוש אמונים
* [[הרב מרדכי פרום]]- מראשי הישיבה
* [[הרב יוחנן פריד]] - לשעבר רב מושב בית מאיר ומנהל ה[[אגף לתרבות תורנית]] ב[[משרד החינוך]], ממייסדי מכון הלכה ברורה ובירור הלכה.
* [[הרב יעקב פרידמן]]- ר"מ בישיבה לעבר, מייסד [[ישיבת תפרח]] ומראשיה.  
* [[הרב יהושע צוקרמן]]- מרבני ישיבת הר המור ולשעבר ר"מ בישיבה.
* [[הרב שלמה קורח]] - רב העיר [[בני ברק]].
* [[הרב איסר קלונסקי]] - רב שכונת גבעת מרדכי בירושלים.  
* [[הרב יששכר גואלמן]]- לשעבר מפמ"ר תנ"ך במשרד החינוך
* [[הרב עוזי קלכהיים]]- מרבני הישיבה ומחבר ספרי אמונה
* הרב הושע רבינוביץ'- מחבר הספר "מאורות הרצי"ה".
* [[הרב יהושע רוזן]] - [[ר"מ]] לשעבר ב[[ישיבת ירושלים לצעירים]].
* [[הרב אברהם רמר]]- ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים.
* [[הרב פרופ' נחום רקובר]] - חתן [[פרס ישראל]], ומשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
* [[הרב חיים שטיינר]] - ר"מ בישיבת מרכז הרב, ראש רבני מפלגת תקומה ונשיא ישיבת עטרת נחמיה בתל אביב
* [[הרב אריה שטרן]]- רבה של ירושלים, ראש מכון הלכה ברורה ובירור הלכה ולשעבר ר"מ בישיבה.
* [[הרב סעדיה שרעבי]]- כיהן כאב"ד [[בירושלים]]
 
===בתקופת הרב צבי יהודה - הדור הצעיר===
(מסודר על פי א'-ב'):
* [[הרב דוד אביחיל]]- ראש [[ישיבת רמות ירושלים]], מייסד וראש [[הישיבה התיכונית לחינוך סביבתי מצפה רמון]] לשעבר.  
* [[הרב אלישע אבינר]]- ראש הכולל ב[[ישיבת ברכת משה]].
* [[הרב שלמה אבינר]] - ראש [[ישיבת עטרת ירושלים]], ורבה של [[בית אל]].  
* הרב שמעון אדלר - מנהל ה[[אגף לחינוך דתי]] ב[[משרד החינוך]].
* [[הרב איתמר אורבך]] - רב היישוב 'חשמונאים' ור"מ בישיבת 'מרכז הרב'
* [[הרב דניאל איזק]]- ראש ישיבת בית אורות.  
* [[הרב אהרון אייזנטל]]-ר"מ בישיבת הגולן ורב הישוב חיספין
* תא"ל אפי איתם - חבר כנסת ושר לשעבר, יו"ר מפלגת "ציונות דתית לאומית מתחדשת".
* [[הרב בנימין אלון]] - ראש [[ישיבת בית אורות]] לשעבר. חבר כנסת ושר לשעבר, יו"ר מפלגת מולדת.
* פרופ' בן ציון אליאש- מרצה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.  
* [[הרב שמואל אליהו]] - רב העיר [[צפת]].
* [[הרב שמואל אליהו]] - רב העיר [[צפת]].
* הרב יצחק שפירא - ראש ישיבת [[עוד יוסף חי]] ב[[יצהר]].
* הרב [[יוסף אלנקווה]] -מחבר ספרים .כיהן כרב אזורי בגוש קטיף
* [[הרב שבתי סבתו]] - ראש מוסדות [[קריית משה]] [[במצפה יריחו]] ורב בישוב [[בית-אל]].
* [[הרב יעקב אפשטיין]]- מחבר סדרת השו"ת 'חבל נחלתו'
* הרב יהודה חזני זצ"ל - מראשי [[גוש אמונים]].
* הרב [[שמואל אקשטיין]]-ראש הישיבה התיכונית ב 'שעלבים'
* הרב חנן פורת - [[ח"כ]] לשעבר, וראש [[תנועת אורות]].
* [[הרב יוסף בדיחי]]- עוזרו האישי של הרב צבי יהודה קוק.
* הרב שלמה אבינר - ראש ישיבת [[עטרת כהנים]], ורבה של [[בית אל]] א'.
* [[הרב מנחם בורשטין]] - ראש [[מכון פוע"ה]].
* הרב אלי סדן - ראש ה[[מכינה קדם צבאית]] "[[בני דוד]]" ביישוב "[[עלי]]".
* [[הרב אלי בזק]]- מרבני ישיבת הר המור ועוד.
* הרב יצחק וולברשטין - ראש ה[[כולל]] ב[[עצמונה]], ועתה ב[[שומריה]].
* [[הרב משה ביגל]]- רב הישוב מיתר .
* הרב ראובן פרינס - ראש [[ישיבת הדרום]] [[ברחובות]]
* [[הרב משה בלייכר]] - ראש [[ישיבת שבי חברון]].
* הרב יעקב פינגבוים - ראש המכינה הקדם צבאית [[קשת יהודה]].
* הרב צדוק (דוקי) בן ארצי- ראש תחום "תודעה יהודית" ברבנות הצבאית.
* הרב עדיאל דומוביץ' - ראש הכולל ב[[גוש טלמונים]].
* הרב אליהו בן דהן- ח"כ וסגן שר הבטחון, לשעבר מנהל בתי הדין הרבניים וסגן שר הדתות.
* הרב שמעון אדלר - מנהל ה[[אגף לחינוך דתי]] ב[[משרד החינוך]].
* [[הרב יהושע בן מאיר]]- לשעבר ראש [[ישיבת שבות ישראל]] באפרת.
* הרב פרופ' אליאב שוחטמן - דיקן מכללת [[שערי משפט]].
* [[הרב שלמה בן חמו]] - רב העיר קריית גת
* הרב יגאל לרר - [[דיין]] ב[[ביה"ד]] ב[[באר שבע]].
* [[הרב יואל בן נון]]- ראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים לשעבר.  
* ר' [[יעקב כ"ץ]] [כצל'ה] - יו"ר [[מפלגת האיחוד הלאומי]], מייסד [[ערוץ 7]].
* [[הרב אלחנן בן נון]]-רב הישוב שילה
* ר' אפי איתם - [[חבר כנסת]] ו[[שר]] לשעבר, [[תא"ל]] ב[[מיל']] [[בצה"ל]], יו"ר מפלגת [[ציונות דתית לאומית מתחדשת]].  
* [[הרב שמעון בן ציון]]- ר"מ במכון מאיר.
* הרב בנימין אלון - [[חבר כנסת]] ו[[שר]] לשעבר, יו"ר מפלגת[[ מולדת]] וסיעת [[האיחוד הלאומי]].
* הרב [[בניהו ברונר]]- ראש הגרעין התורני בצפת ומייסד הישיבה
* הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ - רבה של שכונת [[אחוזה]] ב[[חיפה]] ו[[פרופסור]] ל[[מתמטיקה]] ב[[טכניון]], ויו"ר מפלגת "[[הבית היהודי]]".
* [[הרב נריה גוטל]] - נשיא מכללת אורות ישראל.
===לאחר תקופת הרב צבי יהודה===
* הרב יהודה גלעד- רב קיבוץ לביא וראש ישיבת מעלה גלבוע. לשעבר ח"כ.
* הרב פרופ' נריה גוטל - ראש [[מכללת אורות ישראל]] ב[[אלקנה]].
* [[הרב חיים גנץ]] - ראש [[ישיבת מעלה אליהו]] בתל אביב.
* [[הרב אליעזר מלמד]] - ראש ישיבת [[הר ברכה]] ורב היישוב, ומייסד תנועת [[אריאל]].
* [[הרב מרדכי גרינברג]]- ראש [[ישיבת כרם ביבנה]].
* הרב יצחק דור - ראש הישיבה התיכונית[[ חורב]].
* [[הרב יחזקאל דאום]] - רבה של תנובה ומושב רמת מגשימים.
* הרב אריה רוזנברג - ר"מ בישיבת [[דרך חיים]].
* הרב עדיאל דומוביץ' - ראש ה[[כולל]] בגוש טלמונים.
* הרב הראל ברטפלד - ר"מ בישיבת[[ דרך חיים]].
* [[הרב יצחק דור]]- ראש [[ישיבת חורב]] בירושלים.
 
* [[הרב אורי דסברג]] - מראשי האנציקלפדיה התלמודית, יד הרב הרצוג ומכון צומת ועורך כתב העת "תחומין".
* פרופ' [[בן-ציון אליאש]] - [[עו"ד]] ומרצה ל[[משפטים]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]].
* [[הרב אלי הורוביץ]] -ר"מ בישיבת שבי חברון, נרצח עם רעייתו בפיגוע.
* [[הרב מיכה הלוי]] - רבה של פתח תקווה.
* [[הרב משה הררי]]- מחבר ספרי "מקראי קודש"
* הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ - לשעבר רב שכונת אחוזה בחיפה, דיקן הפקולטה למתמטיקה בטכניון, חבר הכנסת ושר המדע. כיום נשיא אוניבסיטת בר אילן.  
* [[הרב יצחק וולברשטין]] - ראש ה[[כולל]] ב[[עצמונה]]- שומריה.  
* [[הרב ברוך וידר]]- ראש [[ישיבת הכותל]].
* [[הרב שלמה יוסף וייצן]] - רבה של [[פסגות]] ור"מ בישיבת בית אל.
* [[הרב אלישע וישליצקי]] - ראש בית המדרש "[[מהות]]" ומרצה ליהדות.
* [[הרב עודד ולנסקי]] - מלמד [[אמונה]] ב[[ישיבת הר המור]] ובישיבת [[שבי חברון]].
* [[הרב יהודה זולדן]]- [[מפקח (חינוך)|מפקח]] מרכזי על הוראת [[תלמוד]] ו[[תושבע"פ]] ב[[חינוך ממלכתי דתי|חינוך הדתי]]
* [[הרב יהודה חזני]] - מראשי גוש אמונים.
* [[הרב ציון טוויל]]- ראש [[ישיבת נצר מטעי]] באריאל.
* [[הרב יצחק יודייקין]]-ראש כולל 'מכתם לדוד' בתל אביב
* [[הרב יצחק יעקובוביץ']] - רב המועצה אזורית דרום השרון ובעבר ראש מחלקת כשרות הייבוא ברבנות הראשית לישראל.
* [[הרב חיים כ"ץ]] - ראש כולל וראש [[ישיבת הכותל]] לשעבר.
* ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) - יו"ר מפלגת האיחוד הלאומי, ממייסדי ערוץ 7 וישיבת בית אל.
* [[הרב אליקים לבנון]] - ראש [[ישיבת ברכת יוסף]] ב[[אלון מורה]], ורב היישוב [[אלון מורה]]-[[שכם]].
* [[הרב יעקב לבנון]]- מרבני ישיבת הר המור.
* [[הרב שלמה לוי]]- ראש [[ישיבת ההסדר ראשון לציון]] ורב שכונת המערב בעיר.  
* [[הרב מנחם ליבמן]] - ראש [[כולל האידרא]].
* [[הרב יגאל לרר]] - [[דיין]] ב[[בית הדין]] בפתח תקווה ור"מ בישיבה.
* [[הרב יהושע מגנס]]- ר"מ בישיבה.
* [[הרב אליעזר מלמד]] - ראש [[ישיבת הר ברכה]] ורב [[הר ברכה| היישוב]]. מחבר סדרת "[[פניני הלכה]]".
* [[הרב שבתי סבתו]] - ראש [[ישיבת מאור טוביה]] ו[[ישיבת נתיבות יוסף]] במצפה יריחו.
* [[הרב אלי סדן]] - ראש ה[[מכינה קדם צבאית]] "[[בני דוד]]" ביישוב [[עלי]].
* [[הרב זאב סולטנוביץ']] - מרבני [[ישיבת הר ברכה]] ועוד.
* [[הרב חיים ירוחם סמוטריץ']]- לשעבר רב היישוב בית יתיר וראש הכולל בישיבת ניר.
* [[הרב דוד סמסון]] ראש ישיבה לדוברי אנגלית המשוייכת לישיבת נתיב מאיר. לשעבר ראש ישיבת 'לך לך' ו'yta'
* [[הרב דוד סתיו]] - רב היישוב שוהם וראש ארגון "צהר".
* [[הרב יהודה הלוי עמיחי]] -ראש מכון התורה והארץ
* [[הרב מרדכי ענתבי]]- ר"מ במכון מאיר ורב שכונת בית הכרם.
*  [[הרב חיים פוגל]]- רב מכללת אמונה,ראש הגרעין התורני ברחובות ויושב ראש חבר הנאמנים של מכללת אורות ישראל
* [[הרב יעקב פייגבוים]] - ראש ה[[מכינה הקדם צבאית]] [[קשת יהודה]].
* [[הרב שי פירון]]- רב שכונה באורנית, ח"כ ולשעבר שר החינוך. ממייסדי ארגון "צהר".  
* [[הרב יהודה פליקס]] -מייסד מכללת אורות ישראל ולשעבר ראש ישיבת נחלים
* [[הרב דוד פנדל]]- ראש [[ישיבת ההסדר שדרות]].
* [[הרב מנחם פרומן]] - רב היישוב תקוע.
* [[הרב ראובן פרינס]] - ראש [[ישיבת הדרום]] ב[[רחובות]].  
* [[הרב גבי קדוש]]- רב המועצה המקומית בני שמעון
* [[הרב צבי קוסטינר]] - ראש [[ישיבת מדברה כעדן]] במצפה רמון.
* [[הרב אריה קורן]]-מוותיקי תלמידי ישיבת מרכז הרב ומייסד תלמוד תורה מורשה
* [[הרב משה קליין]]- רב בתי החולים 'הדסה' ורב שכונת 'כפר גנים' בפתח תקווה
* [[הרב יוסף קלנר]]- מרבני ישיבת הר המור ועוד.
* הרב יעקב קליין- רב שכונת קרית חיים בחיפה.
* [[הרב יגאל קמינצקי]]- ראש [[ישיבת כיסופים]] בניצן ולשעבר הרב האזורי חוף עזה.
* [[הרב אלישיב קנוהל]]- רב קיבוץ כפר עציון.  
* [[הרב אביחי רונצקי]] - ראש [[ישיבת איתמר]] ולשעבר הרב הצבאי הראשי.  
* [[הרב בנימין רקובר]] - עורך סדרת ספרי "שיעורי מרן הגר"א שפירא" על התלמוד
* [[הרב חיים אביהוא שוורץ]] - [[ר"מ]] בישיבת בית אל, ומלמד [[אמונה]] בישיבה.
* [[הרב שמחה שטטנר]]- נשיא הישיבה הגבוהה' נחלת ישראל' במגדל העמק
*  [[הרב אליעזר חיים שנוולד]]-ראש ישיבות ההסדר "מאיר הראל" במודיעין ובאופקים
* [[הרב איתן שנדורפי]]-ר"מ בישיבת 'מרכז הרב' וב'ישיבת ירושלים לצעירים'
* הרב פרופ' אליאב שוחטמן - דיקן מכללת שערי משפט.
* [[הרב מרדכי שטרנברג]]- ראש ישיבת הר המור.
* [[הרב עמיאל שטרנברג]]- ראש ישיבת הר המור.
* [[הרב יהושע שפירא]] - ראש [[ישיבת רמת גן]].
* [[הרב יעקב שפירא]]- ראש הישיבה כיום.
* [[הרב יצחק שפירא]]- ראש [[ישיבת עוד יוסף חי]].
* [[הרב שלמה שפירא]] -דיין בבית הדין הרבני הגדול ולשעבר אב"ד נתניה
* [[הרב יגאל שפרן]]- מומחה לרפואה, אתיקה והלכה.
* [[הרב אברהם שר שלום]] - רב מושב אלוני הבשן.
* [[הרב אורי שרקי]] -ראש המחלקה הישראלית במכון מאיר.


===בתקופת הרב שפירא===
( מסודרים ע"פ סדר א'-ב'):
* הרב אריאל אליהו אדרי- ר"מ בישיבת הר המור.
* הרב אוהד פלדמר- רב קהילה בירושלים.
* הרב חנן אידלשטיין- מרבני ישיבת הר המור.
* [[הרב ינון אילני]] -ראש הישיבה הגבוהה בערד
* הרב חננאל אתרוג- ראש ישיבת שבי חברון. 
* הרב אריאל בן דוד- ר"מ בישיבת 'דרך חיים'.
* הרב יאיר בן מנחם- דיין בבית הדין בנתניה.
* הרב גיורא ברנר ראש כולל גבעת אסף.
* [[הרב אברהם צבי גאופטמן]]- דיין בבית הדין בבאר שבע רב קהילה בהר חומה וראש הכולל לדיינות בישיבה.
* הרב דוד ג'יאמי- ר"מ בישיבת הר המור.
* [[הרב יאיר גזבר]]- ראש [[ישיבת ירושלים לצעירים]], לשעבר ר"מ בישיבה.
* [[הרב יונתן דון יחיא]]- רב מושב הזורעים.
* הרב שלמה דרייפוס- ר"מ בישיבת הר המור.
* הרב שלמה הירש- מראשי הכולל בבית שמש.
* הרב מרדכי הס- ר"מ בישיבת הר המור.
* הרב יהושע ויסנגר- ר"מ במורשת יעקב וראש כולל ברחובות.
* הרב ינון ויסמן- ראש כולל ערב בישיבה.
* [[הרב נעם ולדמן]]- ראש [[ישיבת ניר]] בקרית ארבע.
* [[הרב אבינועם זומר]]- ר"מ בישיבה.
* [[הרב אופיר כהן]] - ראש הגרעין התורני באשקלון ומייסד ישיבת ההסדר במקום
* [[הרב אלישמע כהן]]-ראש הישיבה הגבוהה בחומש
* הרב עקיבא כהנא- רב בכולל ארץ חמדה.
* [[הרב יוני לביא]] -מנהל מוקד חברים מקשיבים
* הרב חברון לוי- מורה צדק בישיבת בת ים.
* [[הרב חגי לונדין]]- ר"מ ב[[ישיבת שדרות]] ועוד וממפרשי תורת הראי"ה קוק.
* הרב מיכאל לוצקי- ראש הכולל של הישיבה בשכונת "רמת שלמה".
* [[הרב פנחס מונדשיין]]- ר"מ בישיבה ודיין.
* הרב יורם מושקוביץ- ר"מ בישיבה וב[[ישיבת מעלה אליהו]].
* [[הרב יואל מנוביץ]]- ראש [[ישיבת הגולן]] בחספין.
* [[הרב דוד מנחם]] - רב קהילה בירושלים, יוצר ומלחין.
* הרב אסף נאומבורג- ראש [[ישיבת נווה]].
* הרב עמיאל נאומבורג- ר"מ בישיבת נצר מטעי באריאל.
* הרב ערן ניסן -ר"מ בישיבה.
* [[הרב אברהם ישראל סילבצקי]]- ר"מ בישיבה.
* הרב אלקנה סגל- משיב בישיבת בת ים ורב קהילה.
* הרב משה פינטו - רב היישוב נתיב השיירה.
* הרב אופיר פריד- ר"מ אמונה בישיבה.
* [[הרב מאיר פריימן]]-אב"ד בתל אביב וראש כולל ערב בישיבת 'מרכז הרב'
* [[הרב מנחם פרל]]-רב שירותי הכבאות והצלה
* הרב חגי קורץ- ראש כולל בפתח תקווה.
* [[הרב יוסי רודריגז]] - ראש [[ישיבת איילת השחר]] ב[[אילת]].
* הרב אורי רותם- ר"מ בישיבה.
* הרב אריה רוזנברג- ר"מ בישיבת 'דרך חיים'.
* הרב ידידיה ריין- ר"מ בישיבת הר המור.
* [[הרב אביעזר שטראוס]]- מרבני תלמוד תורה מורשה
* הרב שמיר שיינטופ- מראשי הכוללים בישיבה.
* הרב אוריאל שלמוני- בעל ביאור אור אליהו על הגר"א על הש"ס.
* [[הרב אברהם שרייבר]]-ראש כולל בשבי דרום. לשעבר רב הישוב כפר דרום וראש הישיבה התיכונית 'בית אברהם'.
* הרב אליקים שריר- ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון.
* [[הרב יעקב שרעבי]] -דיין בבית הדין לממונות במערב בנימין. לשעבר ראש ישיבת נחלת ישראל במגדל העמק


[[קטגוריה:ישיבות|מרכז הרב]]
==לקריאה נוספת==
* הרב יוחאי רודיק, '''חיים של יצירה'''.
{{ישיבות גבוהות}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:מרכז הרב}}
[[קטגוריה:ישיבת מרכז הרב|*]]
[[קטגוריה:ישיבות גבוהות]]
[[קטגוריה:ישיבות בירושלים]]
[[קטגוריה:הראי"ה קוק]]

גרסה אחרונה מ־08:31, 5 במאי 2023
ישיבת מרכז הרב
Merkaz.jpg
מבנה הישיבה במשכנה הנוכחי בשכונת קרית משה
סוג ישיבה גבוהה
תאריך יסוד תרפ"ג- תרפ"ד
מיקום ירושלים
השתייכות (זרם) הציונות הדתית
מייסדים הרב אברהם יצחק הכהן קוק
ראש הישיבה כיום הרב יעקב שפירא

ישיבת מרכז הרב או "הישיבה המרכזית העולמית" היא ישיבה גבוהה בירושלים, הנחשבת כ"אם הישיבות הציוניות" וכ"ספינת הדגל" של הציונות הדתית.

נוסדה בשנים תרפ"ג-תרפ"ד ע"י הרב הראשי לארץ ישראל דאז הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשכונת "בית דוד" במרכז ירושלים, בבית בו התגורר. כיום שוכנת הישיבה בשכונת קרית משה בעיר.

תולדות הישיבה

הישיבה בימי הראי"ה

ישיבת מרכז הרב במשכנה הראשון בבית הרב קוק בחצר בית דוד

הקמת הישיבה על ידי הרב קוק, היתה חלק ממערך גדול יותר שיזם הרב במסגרת תנועת "דגל ירושלים", ששאפה לפעול למען תקומת עם ישראל בארץ ישראל על פי התורה. בחזונו של הרב קוק, אמורה הישיבה להוות מרכז תורני אוניברסלי, המשלב את לימוד התורה המסורה מדורות לצד תחיית האומה בארצה. חלק חשוב ממגמה זו היה הכנסת לימודי האגדה ומחשבת ישראל לתכנית הלימודים. עוד לפני התייסדות הישיבה, פנה הרב קוק אל הרב הנזיר בבקשה שיכתוב תכנית לימודים מסודרת לישיבה. תכנית זו, שהקיפה את כל חלקי התורה בצורה מסודרת ושיטתית, היתה חדשנית בכך שהכניסה לימודי מחשבת ישראל מסודרים לשיטותיהם (כולל את כתביהם של חכמי תנועת "חכמת ישראל" כנחמן קרוכמל ועוד), לימודי תנ"ך מקיפים הכוללים התמודדות עם ביקותר המקרא, לימודי הלוגיקה התלמודית שבדרשות הפסוקים ועוד. כבר בשנת תרפ"א התכנסו מספר תלמידי חכמים בני ירושלים לשמוע שיעורים מפי הרב קוק בהלכה ובאגדה. לאחר כשנתיים, בשנת תרפ"ג, נבנה הבנין המכונה כיום "בית הרב קוק" בחצר "בית דוד" במרכז ירושלים, ובו נבנה גם בית מדרש, ובשנת תרפ"ד החלו להתקיים בבית המדרש לימודים סדירים, ובכך למעשה נוצרה ישיבת מרכז הרב. על פי תיאורו של הרב דוד כהן, שהיה תלמידו של הראי"ה עוד לפני הקמת הישיבה, הישיבה הוקמה כאשר שני תלמידים, ר' שבתי שמואלי ור' אריה בוריאנסקי, באו לביתו של הרב קוק ובקשו ללמוד[1]. בפועל, סדרי הלימוד בישיבה לא תאמו לחלוטין לתכנית שהתווה הרב הנזיר, והלימודים בישיבה היו בשיטות המסורתיות המקובלות בעולם הישיבות, אולם שיעורים בנושאי אמונה הועברו בישיבה כבר אז, על ידי הרב קוק, הרב הנזיר ובנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה. כמו כן, לימדו בישיבה הרב יעקב משה חרל"פ, הרב שלום נתן רענן והרב יצחק אריאלי. הרב קוק חיפש דמות תורנית בולטת שתכהן כ"ראש ישיבה", ולשם כך מינה את הרב אברהם אהרן בורשטיין, "הגאון מטבריג", שנודע כאחד מגדולי ראשי הישיבות בליטא באותו הדור ועלה לארץ באותה התקופה. שיעוריו משכו תלמידי חכמים רבים בירושלים, אף כאלו שלא היו קשורים לרב קוק. אמנם, הרב בורשטיין נפטר לאחר מספר חודשים, מבלי שהפסיק להטביע את חותמו על הישיבה. באותה התקופה התקיימו מגעים בין הראי"ה והרב חרל"פ לבין רבי שמעון שקופ מגרודנא, שישמש בצוות ההוראה של הישיבה, אולם לבסוף הדבר לא יצא לפועל, משום ששיטת הלימוד של הרב שקופ שונה מהשיטה שרצה הרב קוק להנחיל, והרב קוק חשש שהשיטה המיוחדת של הרב שקופ תתפשט בקרב התלמידים. גם הרב יחזקאל אברמסקי, שכיהן באותה העת כרב בלונדון, פנה במכתב לקבל משרה בישיבה. הישיבה משכה אליה עילויים מישיבות מפורסמות באירופה ובירושלים (בהן ישיבת טלז, ישיבת סלבודקה בחברון, ישיבת כנסת ביצ יצחק בקמניץ, ישיבת ראדין, ישיבת קלצק, ישיבת עץ חיים, ישיבת תורת חיים וישיבת מאה שערים), לצד בני היישוב החדש שהיו בעלי רקע בסיסי בלבד.

הלימוד בישיבה היה בנוי בצורה שכל אחד מהתלמידים למד מסכת כרצונו, ללא פיקוח, והשיעורים התקיימו בערבים. הרב קוק נשא לעתים את שיעורו בפלפול תלמודי במשך שעות, עד חצות הלילה, לאחר שהתלמידים הכינו את השיעור במשך מספר ימים.

על גדולי תלמידי הישיבה בזמן הרב קוק נמנו: הרב אליהו יצחק פריסמן[2], הרב יצחק זונדל ריף[3], הרב אברהם ברוך גרינבלט[4], הרב שמעון סטרליץ[5], הרב שלום נתן רענן[6], הרב משה דוד בקשט[7], הרב שמואל אליעזרי[8], הרב יצחק שולזינגר[9], הרב שלום אליהו ננקנסקי, הרב יהודה גרשוני[10], הרב שאול ישראלי[11], הרב יעקב ז'ולטק[12], הרב שמעיה שאנן[13], הרב מאיר הכהן קפלן[14] והרב שבתי שמואלי.[15]

יחד עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא איפשר לה להתפתח, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו בארצות הברית השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה לשמונים תלמידים. אולם בשל מאורעות תרפ"ט (1929) והמשבר הכלכלי העולמי, המצב הכלכלי הקשה של הישיבה נמשך עד לפטירת הראי"ה בשנת תרצ"ה (1935).

יחסו החיובי של הראי"ה קוק לישוב ארץ ישראל, השקפתו הלאומית-דתית ויחסי הקירבה שרחש לציבור החילוני, השפיעו במידה רבה על חלק מבני הישיבה להשתתף בפעילות אקטיבית במחתרות, ואחדים הפכו להיות דמויות מפתח בהתארגנויות אלו, כשהמפורסם ביניהם הוא תלמיד הישיבה דוד רזיאל הי"ד, מפקד האצ"ל. התגייסות משמעותית חלה בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929).

בשנת תרצ"ב הקים הרב קוק את מכון הרי פישל לדרישת התלמוד, כדי לתת מענה לצורת הביקורת המדעית של האוניברסיטה העברית על ידי לימוד מדעי ביקורתי הנעשה מתוך כבוד וקדושה.

ב-ג' באלול תרצ"ה הסתיים פרק רב משמעות בחייה של הישיבה, עם הילקחו של הרב קוק לגנזי מרומים. צער עמוק ליוה את תלמידי הישיבה, אך יחד עמו תחושת שליחות ורצון לממש את החזון הגדול שטווה הראי"ה קוק.

הישיבה בימי הרב יעקב משה חרל"פ

הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שכונת "שערי חסד" בירושלים ו"איש ברית קדשו" של מרן הרב זצ"ל, ששימש כראש הישיבה עוד בתקופת חייו של הראי"ה קוק, המשיך בתפקידו זה גם לאחר פטירתו של מרן הרב זצ"ל. מצבו הבריאותי המעורער של הרב חרל"פ הוסיף קושי על המצב הכללי הירוד של הישיבה בתקופה זו, שהיתה קשה ליישוב היהודי כולו, בשל התנכלות הערבים והשפל הכלכלי.

בשנת ה'תש"ה (1946), בעקבות בקשתו של הרצי"ה, הצטרף הרב אברהם שפירא, שלימים שימש כראש הישיבה ורב ראשי לארץ ישראל, לצוות הישיבה. והחל להעביר שיעור יומי בגמרא. בשנת ה'תש"ח, בפרוץ מלחמת העצמאות, גוייסו רבים מבני הישיבה ושרתו במסגרת "ההגנה" ולאחר מכן בצה"ל. בז' בכסליו ה'תשי"ב (1952) נפטר הרב יעקב משה חרל"פ. מעט לפני כן, אחר שחלה הרב חרל"פ במחלתו האחרונה, החל הרב אברהם שפירא להעביר שיעורים כלליים בישיבה. עם פטירתו מונה הרב שפירא על ידי הרצי"ה לראש ישיבה תחתיו.

הישיבה בימי הרב צבי יהודה הכהן קוק

עם פטירתו של הרב יעקב משה חרל"פ, בשנת ה'תשי"ב, החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה, כשמנהל הישיבה היה הרב שלום נתן רענן, חתנו של הראי"ה. בכפוף לעצמו מינה הרצי"ה לראשות הישיבה את הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

בתקופה זו הגיעה לישיבה קבוצה ראשונה מבני הישוב החדש, מתלמידי ישיבת כפר הרא"ה, בראשות הרב יעקב כלאב, אשר הגיעה לירושלים כדי להקים את ישיבת משכן ישראל, והשתלבו בישיבת מרכז הרב. בין התלמידים של אותה קבוצה נמנו הרב דב ליאור, הרב פרופ' נחום רקובר, הרב יהושע רוזן, וחברים נוספים שנודעו לאחר מכן כרבני הציבור. הם הפצירו ברב צבי יהודה שילמדם את משנתו של הראי"ה, וכך נקשרו לתורתו של מרן הרב זצ"ל.

כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי גחל"ת (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "איתנים" של בני עקיבא, וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ברצי"ה קוק את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של הציונות הדתית בכלל.

בשנת ה'תשי"ט (1959) פנה הרב צבי יהודה אל הרב שאול ישראלי וביקשו כי יצטרף לראשות הישיבה ויחל למסור שיעור כללי, בנוסף לרב אברהם שפירא. על אף עיסוקיו הרבים, ולאחר ששימש תקופה ארוכה כרבו של מושב כפר הרא"ה בעמק חפר, הסכים הרב ישראלי לקבל אחריות זו ונשא בה עד סוף ימיו.

ב-ה' באלול ה'תש"ך (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש אלול ה'תשכ"ד (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת קרית משה בירושלים. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של הרצי"ה בענייני אמונה, שיעורים של הרב דוד כהן ("הרב הנזיר") בספר "אורות הקודש", שיעור תלמודי מפי הרב מרדכי פרום, שיעור כללי מפי הרב אברהם שפירא וכן מפי הרב שאול ישראלי, שיעור בתנ"ך מפי הרב יהושע בכרך ושיעור בענייני מוסר מפי הרב שלום נתן רענן, ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של הרצי"ה התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי פרשת השבוע שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של הרב צבי יהודה קוק היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי.

הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר הכוזרי, מסילת ישרים, ובספר אורות, אורות התורה, ואורות התשובה. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד באורות הקודש, שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם רבני ערים וישובים, רמי"ם וראשי ישיבות. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים.

הרב צבי יהודה היה מאפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתכני הלימוד, אך הקפיד מאוד שתלמידי הישיבה ילמדו את הספר "שמירת הלשון", העוסק בדיני לשון הרע, ואף קבע לכך "סדר" מיוחד כחצי שעה בכל יום לפני תפילת מנחה.

במשך הזמן שילב הרב צבי יהודה את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה הרב חיים דרוקמן. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים הרב אריה שטרן והרב יוחנן פריד את הקמתו של מכון הלכה ברורה לפי חזונו של הראי"ה, על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד הרב אריה שטרן בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים הרב אברהם יצחק כלאב,הרב עוזי קלכהיים, הרב צבי ישראל טאו, הרב יהושע צוקרמן, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב חיים שטיינר,הרב יעקב פרידמן, הרב מרדכי שטרנברג, הרב עמיאל שטרנברג, הרב מיכאל הרשקוביץ, הרב עודד וולנסקי והרב יעקב לבנון. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים הרב חיים דרוקמן, הרב אליעזר ולדמן, הרב דב ליאור, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב צפניה דרורי ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.

בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "ישיבת ירושלים לצעירים", שקמה ביוזמתו של הרב אברהם שפירא, שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבת מרכז הרב. המוסד השני - בית הספר התורני "נעם", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "תלמוד תורה מורשה", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "מכון מאיר" לבעלי תשובה. כל זאת מלבד הקמת הישיבות כאמור לעיל.

בעקבותמלחמת ששת הימים, ובמיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוביל הרצי"ה את תנועת ההתיישבות בשטחי יש"ע. תנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של הציונות הדתית, מנחיתות כלפי החילונים, להרגשה של מנהיגות והובלה. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור הדתי-לאומי, ובציבור הישראלי בכלל.

מעורבות תלמידי הישיבה במאורעות "כלל ישראליים" התרחבה גם לפעילות מאסיבית למען עליית יהודי ברית המועצות דאז. דוגמא בולטת לפעילות זו היתה מעורבותם במאבק למען שחרור אסיר ציון נתן שרנסקי(אנטולי).

מדי שנה ביום ירושלים נערכת בישיבה עצרת מרכזית גדולה לציון יום ירושלים, בהשתתפות אישי ציבור וקהל רב. במשך שנים רבות היו מגיעים לעצרת נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרמטכ"ל, שרים וחברי כנסת. בשנים האחרונות, בעקבות מדיניות ממשלתית המנוגדת לההלכה ביחס למסירת חלקים מארץ ישראל התמעטו הגעות אלו. לאחר סיום העצרת ישנה תהלוכה מסורתית של תלמידי הישיבה לאורך ירושלים עד הכותל המערבי.

בהסכם השלום בין ישראל ומצרים גילו המנהיגים חולשה והסכימו למסור את השליטה בחצי האי סיני לידי מצרים. ממשלת ישראל החליטה לגרש מבתיהם את כל תושבי חבל ימית, ולהרוס את בתיהם עד היסוד. בני הישיבה הביעו מחאה נמרצת ופעלו בדרכים שונות לביטול רוע הגזירה. הבשורות הקשות על גירוש התושבים החמירו את מצבו הבריאותי של הרב, שעבר ניתוח קשה זמן מה קודם לכן, וביום י"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) עלה ראש הישיבה הרב צבי יהודה קוק לגנזי מרומים.

הישיבה בימי הרב שפירא והרב ישראלי

לאחר פטירת הרב צבי יהודה, ע"פ הוראתו, כיהנו בראשות הישיבה הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והגאון הרב שאול ישראלי, שעוד בחיי הרצי"ה העבירו שיעורים כלליים בישיבה. בשנת ה'תשמ"ג (1983) נתמנה הרב אברהם שפירא לכהן כרב הראשי לישראל, יחד עם הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים במדינת ישראל. כאשר נתגלו סדקים בכונות על שמירת שלמות הארץ אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מארץ ישראל לידי נוכרים. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר, ישיבות תיכוניות ואולפנות לבנות. הכל בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני שיעורים כלליים לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית הרב אברהם שפירא בכל מוצאי שבת. שיעור זה, בספר קצות החושן, אבני מילואים, מנחת חינוך, מחנה אפרים, ובחודש אלול בהלכות תשובה לרמב"ם, לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.לאחר השיעור היה עונה הרב שפירא לבני הישיבה על שאלות שונות, וכן היה מתיחחס למאורעות השעה.

בחורף ה'תשנ"ה (1995) חלה הרב שאול ישראלי, וב-י"ט בסיון של אותה שנה, בבוקר יום השבת פרשת "שלח-לך", נתבקש לישיבה של מעלה. אחר הסתלקותו המשיך עמיתוהרב אברהם שפירא בראשות הישיבה.


בתקופת הסכמי אוסלו והסכם וואי פרסם הרב שפירא את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם בגוש קטיף על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד הרב שפירא בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר הגירוש על כך שצריך לומר הלל ביום העצמאות ולא לשנות דבר בתפילה לשלום המדינה "ראשית צמיחת גאולתנו", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת מצות ישוב ארץ ישראל.

פיצול הישיבה

בשנת ה'תשנ"ז פרשו מהישיבה ששה מרבניה הרב צבי טאו, הרב עמיאל שטרנברג, הרב מרדכי שטרנברג, הרב יהושע צוקרמן, הרב עודד וולנסקי והרב יעקב לבנון יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "ישיבת הר המור" בירושלים. הרקע לפיצול היה תוכנית שהציעה הנהלת הישיבה לתלמידים, לשילוב לימודי הוראה במקביל ללימודים בישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו פרסמו מכתב המתנגד להקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, אך הרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו[16]. בהמשך הפולמוס הבהירו הרבנים שהם מתנגדים לכל לימודים חיצוניים במקביל ללימודים בישיבה, גם ללא הקמת מכון‏[17]. לפילוג קדמה מתיחות בין שני הצדדים, שהחלה מיד לאחר פטירת הרצי"ה. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.

בבוקר יום טוב ראשון של חג הסוכות, ט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), לאחר מספר חדשים בהם הלך ונחלש בשל מחלה, עלה לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים בהר הזיתים, סמוך לקברו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - הרב צבי יהודה הכהן קוק, ושל קודמו ברבנות הראשית - הרב שלמה גורן.

לאחר פטירתו של הרב אברהם שפירא, נמסר כי בצוואתו הוריש לבנו הרב יעקב שפירא את תפקיד ראש הישיבה.

הפיגוע בישיבה

בר"ח אדר ה'תשס"ח חדר לספריית הישיבה מחבל תושב שכונת ג'אבל מוכאבר שבמזרח ירושלים, ירה והרג שמונה תלמידים מהישיבה ומהישיבה לצעירים. המחבל חוסל בידי הרב יצחק דדון, אברך בישיבה, ועל ידי דוד שפירא, קצין צה"ל שהתגורר בסמוך. לזכרם של הנרצחים מוציאים קבוצת תלמידים מהישיבה סדרת חוברות לימוד יומי לנוער - "בשביל הנשמה"[18], כל חוברת עסקת בנושא אמוני כגון תפילה, צניעות ותשובה.


מאפייני הישיבה

לאחר סדר בוקר מתקיים סדר 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון', כפי שתיקן הרצי"ה. לאחר סדר צהריים נמסרים שיעורים, רובם באמונה ומיעוטם בגמרא בעיון. בסדר ערב לומדים תלמידי שיעור א' עם חברותות משיעורים ג' וד'.

ראש הישיבה הרב שפירא מעביר שיחה לשיעור א' בפרשת השבוע בכל ליל שישי. השיחה נערכת, נדפסת ומופצת בדוא"ל לתלמידים מהישיבה ומחוץ לה. לשיעורים הגבוהים יותר מעביר ראש הישיבה שיעורי אמונה שבועיים בביתו, לאחר סדר ערב.

בשיעורי האמונה ובלימוד העצמי לומדים בעיקר מסילת ישרים, כוזרי, ספרי המהר"ל וספרי הרב קוק. בישיבה מועברים שיעורים אף בתנ"ך, מפי הרב איתן שנדורפי, הרב יצחק בן שחר והרב איתמר אורבך. שיעורים קבועים לאברכים בהלכות נידה מועברים על ידי הרב מנחם בורשטין - ראש מכון פוע"ה.

בישיבה נערכות אזכרות שנתיות לרבני הישיבה - הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה קוק, הרב שאול ישראלי והרב אברהם שפירא. בנוסף נערכת אזכרה שנתית לחללי הפיגוע.

רבני הישיבה לדורותיה

ראשי הישיבה

ר"מים בעבר

ר"מים כיום

מלמדי אמונה בעבר

מלמדי אמונה כיום

מלבד הר"מים, המעבירים שיעורים קבועים באמונה, מלמדים אמונה בישיבה גם הרבנים:

ראשי הכוללים בישיבה

  • הרב מאיר פרימן - אב"ד הרבני בתל אביב, ראש "כולל עיון" בישיבה.
  • הרב יצחק שילת - שימש כראש כולל ערב בישיבה עד להתמנותו כראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים בשנת תשע"ה. כיום מלמד אמונה בישיבה.
  • הרב אברהם צבי גאופטמן - דיין בבית הדין בבאר שבע ורב קהילה בהר חומה. ראש כולל הדיינות בישיבה (חתן הרב יונה מצגר).
  • הרב שמיר שיינטופ - ראש כולל ההלכה בישיבה.
  • הרב מיכאל לוצקי - ראש כולל הישיבה בשכונת רמת שלמה.
  • הרב חגי קורץ - ראש כולל הישיבה בפתח תקווה.
  • הרב מנחם עמי רוטנברג - מראשי הכולל.
  • הרב ינון ויסמן - ראש כולל ערב בישיבה.

מוסדות הישיבה

  • ישיבת ירושלים לצעירים- ישיבה תיכונית הסמוכה לישיבה.
  • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה- מכון העוסק בכתיבה, עריכה והוצאה של כרכי התלמוד עם "הלכה ברורה ובירור הלכה", כחזונו של הרב קוק.
  • "המכון על שם הרצי"ה קוק" (או "מכון הרצי"ה")- מכון להוצאת ספרים שע"י הישיבה, העוסק בעיקר בהוצאה לאור של כתבי הרב קוק ,הרצי"ה קוק, הרב מרדכי פרום והרב אברהם שפירא.
  • כולל האידרא- כולל בעיר העתיקה שבו לומדים מספר מצומצם של אברכים
  • כולל במאחז 'גבעת אסף'- בית מדרש הכולל כמה עשרות אברכים
  • "כולל נחמת רחל"- כולל לתלמידי הישיבה הפועל מדי בוקר במתחם קבר רחל.
  • כולל בשכונת "רמת שלמה" בירושלים בראשות הרב מיכאל לוצקי.
  • בית מדרש קהילתי בפתח תקווה בראשות הרב חגי קורץ (הוקם בשנת תשע"ד).
  • "מדרשת בת ציון"- מדרשה לבנות בשכונת קרית משה בראשות הרבנית יפה מגנס ובעלה הרב יהושע מגנס.
  • מכון "מים חיים" מוציא חוברות וספרים משיעוריהם של רבני הישיבה.

מבוגרי הישיבה

תקופת הרב קוק והרב חרל"פ

בתקופת הרצ"ה - הדור המבוגר

(מסודר לפי א'-ב'):

בתקופת הרב צבי יהודה - הדור הצעיר

(מסודר על פי א'-ב'):

בתקופת הרב שפירא

( מסודרים ע"פ סדר א'-ב'):

  • הרב אריאל אליהו אדרי- ר"מ בישיבת הר המור.
  • הרב אוהד פלדמר- רב קהילה בירושלים.
  • הרב חנן אידלשטיין- מרבני ישיבת הר המור.
  • הרב ינון אילני -ראש הישיבה הגבוהה בערד
  • הרב חננאל אתרוג- ראש ישיבת שבי חברון.
  • הרב אריאל בן דוד- ר"מ בישיבת 'דרך חיים'.
  • הרב יאיר בן מנחם- דיין בבית הדין בנתניה.
  • הרב גיורא ברנר ראש כולל גבעת אסף.
  • הרב אברהם צבי גאופטמן- דיין בבית הדין בבאר שבע רב קהילה בהר חומה וראש הכולל לדיינות בישיבה.
  • הרב דוד ג'יאמי- ר"מ בישיבת הר המור.
  • הרב יאיר גזבר- ראש ישיבת ירושלים לצעירים, לשעבר ר"מ בישיבה.
  • הרב יונתן דון יחיא- רב מושב הזורעים.
  • הרב שלמה דרייפוס- ר"מ בישיבת הר המור.
  • הרב שלמה הירש- מראשי הכולל בבית שמש.
  • הרב מרדכי הס- ר"מ בישיבת הר המור.
  • הרב יהושע ויסנגר- ר"מ במורשת יעקב וראש כולל ברחובות.
  • הרב ינון ויסמן- ראש כולל ערב בישיבה.
  • הרב נעם ולדמן- ראש ישיבת ניר בקרית ארבע.
  • הרב אבינועם זומר- ר"מ בישיבה.
  • הרב אופיר כהן - ראש הגרעין התורני באשקלון ומייסד ישיבת ההסדר במקום
  • הרב אלישמע כהן-ראש הישיבה הגבוהה בחומש
  • הרב עקיבא כהנא- רב בכולל ארץ חמדה.
  • הרב יוני לביא -מנהל מוקד חברים מקשיבים
  • הרב חברון לוי- מורה צדק בישיבת בת ים.
  • הרב חגי לונדין- ר"מ בישיבת שדרות ועוד וממפרשי תורת הראי"ה קוק.
  • הרב מיכאל לוצקי- ראש הכולל של הישיבה בשכונת "רמת שלמה".
  • הרב פנחס מונדשיין- ר"מ בישיבה ודיין.
  • הרב יורם מושקוביץ- ר"מ בישיבה ובישיבת מעלה אליהו.
  • הרב יואל מנוביץ- ראש ישיבת הגולן בחספין.
  • הרב דוד מנחם - רב קהילה בירושלים, יוצר ומלחין.
  • הרב אסף נאומבורג- ראש ישיבת נווה.
  • הרב עמיאל נאומבורג- ר"מ בישיבת נצר מטעי באריאל.
  • הרב ערן ניסן -ר"מ בישיבה.
  • הרב אברהם ישראל סילבצקי- ר"מ בישיבה.
  • הרב אלקנה סגל- משיב בישיבת בת ים ורב קהילה.
  • הרב משה פינטו - רב היישוב נתיב השיירה.
  • הרב אופיר פריד- ר"מ אמונה בישיבה.
  • הרב מאיר פריימן-אב"ד בתל אביב וראש כולל ערב בישיבת 'מרכז הרב'
  • הרב מנחם פרל-רב שירותי הכבאות והצלה
  • הרב חגי קורץ- ראש כולל בפתח תקווה.
  • הרב יוסי רודריגז - ראש ישיבת איילת השחר באילת.
  • הרב אורי רותם- ר"מ בישיבה.
  • הרב אריה רוזנברג- ר"מ בישיבת 'דרך חיים'.
  • הרב ידידיה ריין- ר"מ בישיבת הר המור.
  • הרב אביעזר שטראוס- מרבני תלמוד תורה מורשה
  • הרב שמיר שיינטופ- מראשי הכוללים בישיבה.
  • הרב אוריאל שלמוני- בעל ביאור אור אליהו על הגר"א על הש"ס.
  • הרב אברהם שרייבר-ראש כולל בשבי דרום. לשעבר רב הישוב כפר דרום וראש הישיבה התיכונית 'בית אברהם'.
  • הרב אליקים שריר- ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון.
  • הרב יעקב שרעבי -דיין בבית הדין לממונות במערב בנימין. לשעבר ראש ישיבת נחלת ישראל במגדל העמק

לקריאה נוספת

  • הרב יוחאי רודיק, חיים של יצירה.
ישיבות גבוהות
ישיבות גבוהות בישראל
ישיבות ליטאיות חברון • מיר • פוניבז' • קול תורה • אור אלחנן • אור ישראל • איתרי • באר יעקב • בית מתתיהו • גרודנא • כנסת חזקיהו • כנסת יצחק • ישיבת הר"ן • מעלות התורה • נחלת דוד • סלובודקה • עטרת ישראל קמניץ • תורה אור • תושיה (תפרח) • תפארת צבי • אורחות תורה • מאור התלמוד
ישיבות חסידיות חכמי לולבין • טשיבין • שובו בנים • שפת אמת • תורת אמת • תומכי תמימים ליובאוויטש • חוט של חסד • בית אברהם
ישיבות חרדיות ספרדיות חזון עובדיה • כסא רחמים • פורת יוסף • קול יעקב
ישיבות גבוהות ציוניות מרכז הרב • הר המור • בית אל • שבי חברון • עטרת ירושלים • מעלה אליהו • עטרת נחמיה • רמות ירושלים • הרעיון היהודי • חומות ירושלים • קדומים • נתיבות ישראל • עוד יוסף חי • איתמר • תורת החיים • אורות האר"י • נתיבות דרור • נעם שיח • מאור טוביה • יצהר • בית מדרש ראש פינה • בני נצרים • כיסופים • גבעת אולגה • הישיבה בגמזו
ישיבות הסדר כרם ביבנה • הר עציון • ברכת יוסף • בית ועד לתורה • רמת גן • ניר • הר ברכה • הכותל • קרית שמונה • איילת השחר • בית אורות • אור עציון • נווה דקלים (ימית לשעבר) • אורות שאול • בינות • הר שלום • שילה • שעלבים • מעלות יעקב • מעלה גלבוע • מדברה כעדן • אור וישועה • תורה בציון • אפיקי דעת (שדרות) • דימונה • המאירי • ברכת משה • הגולן • היכל אליהו • מאיר הראל • חולון • ירוחם • תקוע • נהר דעה • עכו • קרני שומרון • ברכת התורה • ראשון לציון • רעותא • שבות ישראל • שדמות נריה • שירת משה • רמת השרון • אופקים
ישיבות המקובלים בית אל • שער השמים • נהר שלום • החיים והשלום • רחובות הנהר • תורת חכם • נחלת יצחק • בני ציון
ישיבות גבוהות בחו"ל
בית יוסף (גייטסהד) • לייקווד • נר ישראל • תורה ודעת • רבנו יצחק אלחנן (ישיבה יוניברסיטי) • רבנו חיים ברלין • תפארת ירושלים • מיר ארה"ב • שערי תורה- מונסי

הערות שוליים

  1. ↑ ראה הרב שבתי שמואלי, "מגד ירחים", גיליון 146, חשוון תשע"ב, עמ' 4.
  2. ↑ הגיע ל "מרכז הרב" מישיבת טלז בתרפ"ח. נולד בריטובה בתרס"ב שבליטא לאליעזר זאב פריסמן, תלמיד ישיבות סלבודקה וטלז ופעיל למען יישוב ארץ ישראל. כשעזב את ישיבת טלז, ליווה אותו ראש הישיבה, הרב יוסף יהודה ליב בלוך, כבוד שמעטים זכו לו. הרב קוק למד איתו לעתים בחברותא. הרב אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, שהכיר את משפחתו מהשנים שבהן כיהן כאב"ד ריטובה ולימד כתשעה חודשים ב"מרכז הרב", אמר עליו שהוא היחיד שמבין את כל דבריו בשיעור. היה מעשרת התלמידים שנבחרו בידי הרב קוק כדי להקים את "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד", ובהמשך היה חבר במערכת "הלכה פסוקה" על חלק חושן משפט של שולחן ערוך ב"מכון למשפט התורה" שהקים הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. עבודתו נכללה בכרך הראשון של המפעל שיצא לאור בתשכ"ב. השתתף בכתיבת תיקונים והערות לחלק ב' של "שיטה למועד קטן" לתלמיד רבי יחיאל מפאריש (ירושלים תרצ"ז) ובכתיבת הגהות וביאורים לכרך ד' של 'ראבי"ה' (עם הרב שאר ישוב כהן, שם תשכ"ה). כתב ערכים עבור הכרכים הראשונים של "האנציקלופדיה התלמודית". היה מבאי ביתו של הרב צבי פסח פרנק והיה שותף בעריכת כתביו. הרב פרנק מזכירו כמה פעמים בספריו כ'הגר"א פריסמן'. נפטר בירושלים בי"ג באדר ב' תשל"ו ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. בנו הוא אליעזר זאב אפרסמון. עליו כותב הרב משה צבי נריה, 'בשדה הראי"ה', כפר הרא"ה תשנ"א, "מבני העלייה", עמ' 464-459.
  3. ↑ הגיע בתרפ"ג מישיבת סלבודקה (שהמשכה בישיבת חברון) והיה מעשרת התלמידים הראשונים של ישיבת "מרכז הרב". הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי אמר עליו שהיה מיחידי הסגולה של הישיבה. נולד בוולוז'ין לרב ישראל (על האב ראו ב'אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה', בעריכת הרב יצחק לוין, ניו יורק תשט"ז, כרך ראשון, עמ' 322-318) ולמירל, בת הרב רפאל שפירא שהיה חתנו של הנצי"ב מוולוז'ין. ר' ישראל קרא לבנו זה על שם הרב יצחק מוולוז'ין ועל שם הרב מנחם זונדל שפירא שהיה אחי סבו. למד בישיבת כנסת ישראל בסלבודקה. היה הכותב העיקרי של שיעוריו של הרב אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, שהוכנסו לספר "נר אהרן" שיצא לאור לזכרו בעקבות פטירתו הפתאומית, בי"ט בכסלו תרפ"ו, לאחר תשעה חודשים בכהונת ראש ישיבת מרכז הרב. הרב ריף נהג לציין את יום השנה של רבו זה באמירת דברי תורה. נישא למרת לאה, בת הרב טודרוס הלוי לוקשצאן, רבה של זאגר ישן. בתרצ"ו, נבחר לרבנות עיירה זו במקום חותנו. כהונתו כרב ב"זאגר ישן" לצד אביו שכיהן כרב ב"זאגר חדש" סיימה את המחלוקת בין שתי הקהילות.("אלה אזכרה", כרך ראשון, עמ' 322-321). נודע כתלמיד חכם וכדרשן. רבים היו באים לדרשותיו עוד כשהיה אברך ב"מרכז הרב" ודרש מפעם לפעם בבתי כנסת בירושלים. נספה בשואה יחד עם קהילתו ומשפחתו, בערב יום הכיפורים תש"ב (1941). דברים עליו ודברי תורה שלו בספר "נר יצחק" (עליו בעמ' 20-7) וכן כותב עליו הרב משה צבי נריה, 'בשדה הראי"ה', כפר הרא"ה תשנ"א, "נר לאחד", עמ' 458-449.
  4. ↑ הגיע מישיבת בריסק בראשות הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז) והרב משה סוקולובסקי. נולד בבריסק לאביו הרב יצחק גרינבלט שהיה מרבני העיר. הגרי"ז כינה אותו אברהם המתמיד עוד לפני היותו בן עשר וכשעלה לארץ ישראל בהיותו בן חמש עשרה, נתן לו מכתב המלצה בשביל הרב קוק. למד במרכז הרב כשש שנים שבהם למד בחברותא עם הרב יצחק רי"ף הי"ד. לאחר שהתחתן, עזב את הישיבה, למד כל היום בשקט ובהתמדה בבית כנסת במקור ברוך (בירושלים) וכל ימי חייו נמנע מפרסום. הוא היה מסוגל לשבת שמונה שעות ליד הגמרא בלי לזוז. מהיום בו עלה לארץ ישראל עד יום פטירתו, לא יצא מהארץ, אפילו לא לחתונה של בנו הרב אפרים גרינבלט (בעל שו"ת רבבות אפרים) באומרו: "בשום אופן אני לא יכול לעזוב את א"י בגלל האהבה שיש לי לא"י, ששאפתי את אהבת א"י ממו"ר הרה"ג רא"י קוק". פעם אחת פגש אותו הרב משה פיינשטיין ושיבח אותו על כך שלומד כ"כ בצניעות ובהתמדה אע"פ שיש לו משפחה מרובת ילדים. כמו כן אמר לו שניכר מפניו שהוא צדיק ויש לו זכות לפוגשו. הרב אהרן קוטלר אמר עליו שהוא גדול ממש וצנוע בתורה, כן שיבח אותו שיש בכוחו לשבת בשקט ובכוחו ללמוד תורה לשמה והוא מהלומדים שבזכותם העולם קיים, שלומדים תורה בלי פרסום. פעם כשנכנס לרב שך, הרב שך עמד בפניו ואמר לו: "אני מכיר אותך - אתה המתמיד מזכרון משה". בנו הבכור היה הרב אפרים גרינבלט בעל שו"ת רבבות אפרים שהיה מגדולי תלמידיו של הרב משה פיינשטיין. הרב אברהם ברוך נפטר בה' אב תשמ"ו ונטמן בהר המנוחות בירושלים. להרחבה בתולדותיו, שו"ת רבבות אפרים חלק ה, הקדמה שניה.
  5. ↑ הגיע בתרפ"ו מישיבת קלצק בראשות הרב איסר זלמן מלצר (לפני עלייתו לירושלים). נולד בתרס"ו בעיירה ליובאן הסמוכה לסלוצק, במחוז מינסק, בלארוס. כן היה מבאי ביתו של הרב הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז) מבריסק לאחר שהגרי"ז עלה לירושלים. הגרי"ז שהיה מתנגד חריף לציונות אמר עליו שהוא אוהב אותו מאוד, אף שהוא ציוני, כיוון שבכל מקום ששואלים אותו הוא משיב כהלכה, וכשאינו יודע אומר "איני יודע". הצטיין בשקידה גדולה בלימוד, בבקיאות רחבה, בהבנה ישרה, במידות טובות ובאצילות נפש. כמו כן ניחן בכישרון כתיבה והסברה מרשימים. בתרצ"ב היה מעשרת מייסדי "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד" שבחר הרב קוק שהתבססו על עילויים מישיבתו. במסגרת זו היה מהמוציאים לאור של פירוש "בית הבחירה" של המאירי למסכתות מועד קטן, מכות, ושבועות, וכתב מקורות והערות. עם תחילת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה התלמודית, היה הרב סטרליץ מחברי המערכת שלה. לאחר פטירתו יצא הספר "שם משמעון" ובו מרוכזים מאמריו על מסכת מעשרות ומאמרים נוספים בנושאים תלמודיים. עם כל עיסוקו בשדה התלמוד וההלכה, היה הרב סטרליץ גם איש הגות ומחשבה‏, ונטה אחר הגותו של הרב קוק. סייע לרב דוד כהן "הנזיר" בעריכת "אורות הקודש" ("אורות הקודש" חלק א', עמ' 410). מאמרו "התשובה לאור הסתכלותו של רבינו" צורף למהדורות רבות של הספר אורות התשובה של הרב קוק. מאמריו ומכתביו ההגותיים, כונסו לאחר פטירתו בספר "מהמקור : דברי מחשבה". נפטר בדמי ימיו בז' בטבת תשט"ו. עליו כתב הרב נריה ב'בשדה הראי"ה', כפר הרא"ה תשנ"א, "האציל שבחבורה", עמ' 512-498; 'ליקוטי הראי"ה' ג', 'הרב שמעון סטרליץ ז"ל', בהוצאת "חי ראי", כפר הרא"ה תשנ"ה, עמ' 429-423.
  6. ↑ חתן הרב קוק שמונה לתפקיד מנהל הישיבה בידי חותנו. מראשוני תלמידי הישיבה שהגיע לישיבה יחד עם הרב שמואל אליעזרי והרב יוסף בורובסקי. מלזכרו נערך ספר הזיכרון "בשמן רענן" הכולל שני כרכים ובו מדברי תורתו. לפי רשימות בפנקסו נכתב הספר "נתן תורה" ובו דרשות הרב קוק על פרשות השבוע ודרשות נוספות. נולד בתר"ס ונפטר בתשל"ב.
  7. ↑ למד לפני בואו לישיבת "מרכז הרב" בישיבת כנסת בית יצחק של הרב ברוך דוב ליבוביץ בגלותה בקרמצ'וק שבאוקראינה בזמן מלחמת העולם הראשונה ובוילנה לאחריה (שהתה שם תרפ"ו שבה עברה לקמניץ). בט"ו בשבט תרפ"ה הגיע למרכז הרב והיה משלושת התלמידים הראשונים שהגיעו לישיבה בהזמנתו של הרב קוקוהיה אחד משלושת התלמידים הראשונים בישיבת מרכז הרב. נולד באיביה שברוסיה הלבנה. התייתם בגיל 4 מאביו. עקב האיסור על לימוד תורה בקרמנצ'וג ניסה לברוח לפולין, אך נעצר והושם במאסר במינסק. בסופו של דבר הגיע לפולין וגם שם נאסר יחד עם בני ישיבות אחרים, כשהשלטונות רצו להחזירם לברית המועצות. הרב אברהם קלמנוביץ, ראב"ד ראקוב, פעל לשחרורם וגזרת הגירוש התבטלה. משה דוד הגיע בסופו של דבר לוילנה ושם למד שוב בישיבת "כנסת בית יצחק". בה'תרצ"ב היה אחד מעשרת התלמידים הבולטים בישיבת מרכז הרב שבחר הרב קוק כדי שיהוו את הגרעין הראשון של "מכון הרי פישל". השתתף בכתיבת ערכים במפעל האנציקלופדיה התלמודית בכרכים ה'-ח'. במשך תקופה קצרה עבד גם במערכת "אוצר הפוסקים". למד קבלה מפי הרב קוק ועסק בנושאים אלה גם עם המקובל הרב שלמה אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה". נפטר בערב סוכות ה'תשמ"ג ונטמן בהר הזיתים. בשנת תש"ן יסדו בני משפחתו בית מדרש ללימוד הדף היומי בשכונת בית וגן בירושלים על שמו והוא נקרא "למד דעת" על שם חיבורו. חיבר את "למד דעת :... חדושי תורה בהלכה, אגדה, מוסר", בהוצאת "למד דעת - בית מדרש ללימוד הדף היומי", ירושלים תשנ"ג.
  8. ↑ *הרב שמואל אליעזרי - נולד בכ"ב בתשרי תרס"ה בעיירה שומיאץ' (כיום תת-מחוז) שבמחוז סמולנסק להוריו ר' אליעזר שנדרוב ולאמו גינסה (לבית פבזנר), כבן שביעי מבין אחד-עשר ילדים. בתרע"ה נדד ה"חפץ חיים" מראדין עם ישיבתו, וישב בשומיאץ' כ-3 שנים. ואסף לישיבה תלמידים מוכשרים מבני העיירה, ובתוכם את הנער שמואל, שכבר אז בלט בכשרונותיו. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהישיבה התפצלה לשניים נדד ביחד עם הח"ח לסמילוביץ שבמחוז מינסק, ומאז לא פגש יותר את בני משפחתו, ונדד מישיבה לישיבה ולמד תורה מהרב אלחנן וסרמן, הרב אליהו דושניצר, הרב ברוך דב בר לייבוביץ והרב חיים עוזר גרודזנסקי. עוד בווילנה, שאף לעלות לארץ ולשם כך יצר קשר עם ישיבת "מרכז הרב" ובט"ו בשבט תרפ"ה עלה ארצה בהזמנת הרב קוק‏ יחד עם הרב משה דוד בקשט והרב יוסף בורובסקי, ללמוד בישיבת "מרכז הרב". היה מבכירי תלמידי הישיבה, ועימו למד הרב בחברותא כשהכין את שיעוריו. בצאתו לחופשות, לקח עימו הראי"ה את שמואל כדי לא לבטל את הלימוד ביחד. בתרפ"ו שינה את שם משפחתו משנדרוב לאליעזרי לזכר אבי לאחר פטירתו. בתרפ"ח נישא לבתיה, בתם של חוה (לבית טייטלבוים) והרב ישראל זאב הלוי איש-הורביץ. הוסמך לרבנות ולדיינות בידי הראי"ה, הרב חרל"פ, הרב צבי פסח פרנק והרב מלצר. בתרפ"ט היה הראשון מבוגרי "מרכז הרב" שיצא לשמש ברבנות, ונבחר לרב שכונת "בית וגן" בירושלים ובמשרה זו שימש במשך 29 שנים עד שנת תשי"ח. בתרצ"ב נבחר על ידי הרב קוק ביחד עם תשעה מחבריו, להקים את מכון הרי פישל לדרישת התלמוד שהתבסס בעיקר על עילויים מ"מרכז הרב". במסגרת זאת, היה שותף בין היתר בהוצאה לאור עם ציוני מקורות, ביאורים והערות של "שיטה על מועד קטן" של תלמידי רבי יחיאל מפריז, וכן "בירורי הלכה" על מסכת ביצה, במסגרת "הלכה ברורה ובירור הלכה". הרב אליעזרי היה גם מכותבי הערכים לאנציקלופדיה התלמודית בראשית דרכה. עסק והעמיק בנושאי המצוות התלויות בארץ והקים את "המכון לחקר הלכה" שעסק בנושאי שביעית ומצוות התלויות בארץ, כמו כן היה ממקימי אגודת הרבנים מורי ההוראה בירושלים. היה פעיל מאוד בגיבוש האופי היהודי ציוני של היישוב", והיה מקורב לרבנים הראשיים לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. במסגרת עיסוקו במצוות התלויות בארץ הביא לבית הדפוס את הספר "תרומת חלה" על מסכת חלה במשנה הכולל את דברי המשנה, שינוי נוסחאות, "עין משפט", "מסורת המשנה" ו"משנת ראשונים" (פירושי הראשונים על המסכת), עם פירוש יצחק בן מלכי צדק סמפונטי השלם בהוספת הגהות, ביאורים והערות מהרב אליעזרי, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ט. בגיל 44 עם קום המדינה התגייס לצה"ל כדי להשתתף בייסוד הרבנות הצבאית, ולקח חלק בניסוח פקודות מטכ"ל בנושאים יהודיים, התקפות עד היום. שירת בצה"ל כרב צבאי עד שנת תשט"ז, ואף כיהן כחבר בבית הדין הצבאי העליון. עם פרישתו מצה"ל בגיל 52, מונה כדיין בבית הדין הרבני בתל אביב והיה גם רב הקהילה בשיכון "הפועל המזרחי" בשכונת "יד אליהו" בתל-אביב. פרש לגמלאות מהדיינות בתשל"ה. חיבר מאמרים רבים שהתפרסמו בתקופונים הלכתיים כגון: "כרם ציון", "שערי ציון", "קול תורה", "תורת ארץ ישראל", "נעם", "התורה והמדינה", "שבילין" ועוד. פרסם פסקי הלכה בנושאי צבא ודיני אישות וכן בירורי הלכה במצוות התלויות בארץ. חיבר את הספר ההלכתי "מלאכת שמואל". נפטר בג' באדר תשנ"א. הותיר אחריו כתבי יד שלא הספיק להגיה ולהוציא לאור. נפטר כחצי שנה מיום שזכה להיפגש לאחר 72 שנות פירוד עם אחד מאחיו שהגיע לביקור בארץ לאחר נפילת מסך הברזל. הוליד חמישה ילדים (שני בנים ושלוש בנות). על שמו קרויים, רחוב בשכונת בית וגן, ובית הכנסת "משכן שמואל" בשכונת יד אליהו.
  9. ↑ היה מטובי המתמידים והשקדנים בישיבת ראדין לפני בואו לישיבת הרב קוק, וראש הישיבה, הגרנ"ט, אמר עליו שמעולם לא ראה שקדן כזה. שימש כרב ושוחט בכפר גנים ליד פתח תקווה, ובהמשך ראש השוחטים ופוסק בענייני שחיטה בחיפה. מחבר "אמרות יצחק : על התורה" ו"אמרות יצחק" בענייני הלכה (לחיבור זה מצורף החיבור "תולדות יצחק" ובו חידושים ופלפולים מבני המחבר שהביאו הספר לדפוס, בני ברק תשל"ד.
  10. ↑ למד לפני בואו לישיבה בישיבת שער התורה בגרודנה אצל הרב שקופ (לפני הגעתו לטלז), בישיבת "כנסת בית יצחק" בקמניץ ובישיבת מיר. נסע בהמשך לארה"ב והקים את "ישיבת ארץ ישראל" שלמדו בה כמה עשרות תלמידים. חיבר "חוקת הפסח" על הלכות קרבן פסח לרמב"ם בשני חלקים, משפט המלוכה על הלכות מלכים לרמב"ם, "חוק ומשפט" על הלכות סנהדרין לרמב"ם (ירושלים תשמ"ו), שיטה מקובצת על מסכת פסחים בשלושה כרכים, "חכמת גרשון" - חידושי תורה בעניינים שונים (ירושלים תשנ"ז קובץ מאמרים על עניינים שונים, "שערי צדק" - דרשות על פרשות השבוע (ירושלים תשנ"ה), קובצי המאמרים בהלכה ובמחשבה "קול יהודה" (ירושלים, תש"ן) ו"קול צופייך" (ירושלים, תש"ם).
  11. ↑ נולד בכ"ה בתמוז תרס"ט בסלוצק לרב בנימין איזראליט, ראב"ד קוינדוב בפרבר מינסק, ולמד שם בתלמוד תורה ובישיבה קטנה בראשות הרב איסר זלמן מלצר כשהרב יחזקאל אברמסקי שותף בהנהלת הישיבה. למד אחרי כן בישיבות מחתרתיות תחת המשטר הקומוניסטי שסגר את מוסדות התורה, במינסק בבית הכנסת "שואבי מים" עם שיעורים מפי הרב יהושע צימבליסט (שם למדו גם הרב משה צבי נריה והרב דוד סולומון, ובבית הכנסת "משכיל לאיתן" עם שיעורים מפי הרב אברהם אליהו מייזס (בהמשך מראשי העדה החרדית בירושלים). בשנת ה'תר"צ הוא הגיע למסקנה שבמגבלות הקשות שהוטלו על לימוד התורה ברוסיה אין הוא יכול להמשיך לחיות בה, ולכן החליט לעבור למוסקבה כדי לקבל אישור להגר מברית המועצות. אולם כל הניסיונות כשלו, והרב ישראלי החל לתכנן יציאה בלתי חוקית יחד עם הרב דוד סלומון שלמד אתו במינסק (לימים הרב של כפר אברהם) והרב אברהם שדמי (לימים ראש כולל "בית זבול"). בשל הקשיים במעבר הגבול (שהיה כרוך בסכנת מוות) הם פנו לרב יעקב קלמס במוסקבה (לימים חבר מועצת הרבנות הראשית) שיכריע בעניין. הרב קלמס קיים להם "גורל הגר"א" ונפל על הפסוק "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת" (דברים א' ו'). על פי זה הם החליטו לחצות את הגבול על אף הסכנה הכרוכה בכך. בכ"ג בשבט תרצ"א בלילה רוסי חורפי ומושלג הם כיסו עצמם בסדינים לבנים והחלו להתגנב דרך נהר פרוט הקפוא הגובל עם פולין עם ספר תורה, אולם מיד נתפסו על ידי משמר הגבול הפולני והובאו למעצר בבורשטשוב. הפולנים רצו למסור אותם לידי הרוסים, דבר שהיה בעבורם גזר דין מוות. הם פנו לרב קוק שינצל את קשריו ויפעל להשגת "סרטיפיקטים" (אישורי הגירה למדינה זרה). הרב קוק נענה לפנייתם וביקש מהנציב העליון את אישורי עלייה לארץ עבור השלושה. בינתיים, רבה של בורשטוב, הרב הרץ, שהצטרף לפנייתם לרב קוק, פעל עם אחרים להשהיית הסגרתם לרוסיה עד קבלת האישורים ועורר את דעת הקהל בעולם למטרה זו. לאחר קבלת אישורי העלייה לארץ ישראל הם שוחררו, והרב ישראלי למד כחצי שנה בישיבת מיר עד לעלייתו ארצה בתחילת תרצ"ד. בישיבת "מרכז הרב" היה מהשלושה שהרב קוק שיתפם בהכנת השיעור הכללי. בשנים תרצ"ח-תשכ"ה שימש כרבה של כפר הרא"ה (על שם הרב קוק), ובשנים תשכ"ה-תש"ם כיהן כדיין בבית הדין הגדול בירושלים, ולשם כך עזב את משרת הרבנות ועבר להתגורר סמוך לישיבת "מרכז הרב". בתשמ"ב לאחר פטירתו של הרצי"ה התמנה לראשות ישיבת "מרכז הרב" לצדו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. זכה בפרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב. היה מומחה גדול בתחום השמיטה. חיבר את "ארץ חמדה : בהלכות ארץ ישראל, לבירורה של הלכה ולהדרכתה בחיים החקלאיים"; דרשות לימי הפסח; דרשות לימים הנוראים; "הרבנות והמדינה" (אסופת מאמרים, נאומים, שיחות ורשימות על רבנות ארצישראלית, הציונות הדתית, מדינת ישראל וארץ ישראל); "זה היום עשה ה'" (לקט דרשות ומאמרים ליום העצמאות); "חוות בנימין" (מאמרים, בירורים ועיונים הלכתיים בעינייני התורה והארץ, התורה והמדינה, התורה והמועדים, דיני תורה, משפטי תורה, אורחות תורה, ועיוני תורה); "מאורות לחנוכה" (דרשות לימי החנוכה); "משפטי שאול" (פסקי דין אשר נידונו בבית הדין הגדול בירושלים); "עמוד הימיני" (ברורי הלכה בענייני מדינה, שו"ת ובאורי סוגיות בכמה מקצועות התורה); "שערי שאול" (שיעורים על מסכת פסחים שנשא בישיבת 'מרכז הרב'); "שאלו שלום ירושלים" (לקט דרשות שנשא בעצרות יום ירושלים בהיכל ישיבת 'מרכז הרב' ובמכון 'ארץ חמדה'); "שיח שאול" (על התורה, שיחות שנשא בכפר הרא"ה); "פרקים במחשבת ישראל" (לקט מקורות במחשבת ישראל שערך). נפטר י"ט בסיוון תשנ"ה.
  12. ↑ לפני בואו לישיבה למד בישיבות "תורת חיים" בורשה אצל הרב צבי גליקסון, בישיבת קלצק אצל הרב אהרן קוטלר, ובישיבת "כנסת בית יצחק" בקמניץ בראשות ר' ברוך בר. למרות היותו תלמיד חכם מובהק לא שימש במשרה רבנית ועבד לפרנסתו בחברת סולל בונה באזור חיפה.
  13. ↑ הגיע ל"מרכז הרב" באדר א' תרצ"ג לאחר מכתב בקשה שלו לרב קוק. השגת אשרת העלייה הושגה בסיוע הרב יחזקאל אברמסקי וגורמים בינלאומיים כהצלב האדום. למד לפני כן בישיבת מינסק, אך עקב האיסור הקומוניסטי נאלץ ללמוד בסתר ועבר ממקום למקום. למד במחתרת בקיבוץ הבחורים במינסק, בקיבוץ הבחורים בחרקוב, ובשקלוב אצל הרב מרדכי פיינשטיין, אחיו הצעיר של הרב משה פיינשטיין. נשא לאישה את בת הרב חיים שלמה קום. גדול בתורה, במידות ובצניעות שהתרחק מפעילות ציבורית ומשרה תורנית, אך לימד תורה והורה הלכה במשך כחמישים שנים כרב בית כנסת ברמת-גן. לאחר שהפסיק ללמד עבד באנציקלופדיה התלמודית והיה חבר ב"מכון התלמוד הישראלי השלם". שקד על תלמודו גם בייסורים קשים, וסירב לקחת משככי כאבים כי הם מרדימים ומפריעים ללימוד. לזכרו הוציאה המשפחה את הספר "נר לשמעיה" בעריכת בנו הרב חיים שלמה שאנן (רב ודיין), בני ברק תשל"ט, והרב נריה כתב עליו ב'ליקוטי הראי"ה' ג', הוצאת "חי ראי", כפר הרא"ה, תשנ"ה.
  14. ↑ מחבר "דברי מאיר : חידושים בש"ס, הסברים ברמב"ם ודברי מחשבה בעניני התקופה" (תל אביב תשכ"ז; "מצות התוכחה"; "שערי מאיר : על התורה" (יצא רק חלק א' על בראשית ושמות ומאמרים על חנוכה, פורים, פסח, הכותל ועל שמחת חתן וכלה), ירושלים תשמ"ג; ו'שערי מאיר : חידושים בש"ס ובשולחן ערוך אורח חיים ואבן העזר והסברים ברמב"ם וענינים שונים'.
  15. ↑ לרוב האמורים יוחדו פרקים בספר 'בשדה הראי"ה' של הרב נריה, וכן יוחד פרק לשבתאי דון-יחיא. על הרב אליעזרי, הרב שמואלי, הרב גרשוני הרב ישראלי, הרב ננקנסקי והרב שאנן כתב הרב נריה בקצרה בספרים אחרים ובהם ב'מועדי הראי"ה' וב'ליקוטי הראי"ה' חלק ג'.
  16. ↑ (ראה הרב אברהם שפירא, ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; הרב יוסף בדיחי, "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי הרב דוד חי הכהן בתשובה באתר 'ישיבה'.
  17. ↑ חוברת לדרך הקדש, בדף התוכן; וכן שם, נספח שני.
  18. ↑ אתר בשביל הנשמה - http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/
שגיאת ציטוט: התג <ref> בעל השם "חרות" המוגדר בתוך קבוצת ה־<references> בשם "" אינו מכיל תוכן.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=ישיבת_מרכז_הרב&oldid=160018"