הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג

הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג היה הרב הראשי לישראל.

תולדות חייו[עריכה]

ילדותו ורבנות באירופה[עריכה]

נולד בכ"ח בכסלו תרמ"ט בעיר לומז'ה שבפולין לאביו הרב יואל לייב ולאמו מרים. בשנת תרנ"ז נבחר הרב יואל לכהן כרבה של לידס שבאנגליה.

כבר מילדותו, ניחן הרב הרצוג בשקדנותו ובכשרונותיו, ובגיל 16 סיים את כל הש"ס ורכש השכלה כללית וזכה בתארים אקדמיים.

היה בקשרים תורניים עם רבנים באירופה וביניהם רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק (בעל 'משך חכמה' ו'אור שמח'), הרב יעקב דוד וילובסקי (הרידב"ז. אז, רבה של סלוצק, לימים רבה של צפת) והרב יוסף שלופר, אב בית דין בסלונים.

קשריו עם הרידב"ז היו חזקים מאד, והרידב"ז אף כינה את הרב הרצוג "רבי עקיבא איגר של דורנו". הרב הרצוג החשיב את הרידב"ז כרבו המובהק, ואף קרא לבנו השני ר' יעקב (לימים, שגרירה של ישראל בקנדה ובעל הויכוח המפורסם עם פרופ' ארנולד טוינבי על עם ישראל וארצו) על שמו. בשנת תרס"ח, בהיותו בן 19 הוסמך לרבנות ע"י הרב שלופר, הרידב"ז ור' מאיר שמחה הכהן.

לאחר כמה שנים, נתמנה אביו למשרת רבה של פריז, בירת צרפת. באותה תקופה, חקר הרב יצחק איזיק את נושא התכלת מזווית ראיה הלכתית ומדעית, ומחקרו זיכה אותו בתואר דוקטור לספרות בשנת תרע"ד.

בשנת תרע"ו, נבחר הרב יצחק אייזיק לכהן כרבה של העיר בלפסט, בירת צפון אירלנד. שלוש שנים כיהן הרב הרצוג בתפקיד זה, ובהן פעל למען העמקת התודעה הציונית וחיבת ארץ ישראל בקרב צעירי הקהילה.

בשנת תרע"ז נשא לאשה את שרה הילמן, בת הרב שמואל יצחק הילמן, שהיה דיין בלונדון. כשנה לאחר מכן, נולד לזוג בנם הבכור חיים (לימים נשיאה השישי של מדינת ישראל), שנקרא על שם רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק.

בשנת תרע"ח, התמנה לכהן כרבה הראשי של העיר דבלין, בירת אירלנד, ומאוחר יותר, כרבה של כל אירלנד. באותה תקופה, הצליח למנוע את הוצאת השחיטה היהודית אל מחוץ לחוק, ע"י שהוכיח שהשחיטה היהודית גורמת צער מועט לבעלי החיים^[1].

מינויו לרב ראשי לישראל[עריכה]

בשמיני עצרת תרצ"ה, נפטר אביו הרב יואל לייב בפריז בה כיהן כרב, ונקבר זמנית בבית הקברות שליד פריז. בהלוויתו, הבטיח בנו הרב יצחק אייזיק כי יעלהו לקבורה בארץ ישראל. ואכן, כעבור שמונה חודשים, הועלה הרב יואל לייב הרצוג לקבורה בהר הזיתים בירושלים ע"י בנו. ביקור זה של הרב יצחק אייזיק בארץ נמשך כמחצית השנה, ובה הספיק להפגש עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק ולבקר בכותל המערבי ובקבר רבו הרידב"ז בצפת. כמו כן, העביר שיעורים באותו זמן בישיבת מרכז הרב ובישיבת עץ חיים בירושלים, ובישיבת לומז'ה בפתח תקווה. הרב קוק ביקש ממנו להיות רבה של תל אביב לאחר פטירת רבה הרב שלמה אהרונסון (לבסוף, נבחר הרב משה אביגדור עמיאל לכהונה זו).

כשחזר לדבלין, נתבקש ע"י ראשי הקהילה בפריז לכהן תחת אביו, אולם הוא דחה את הבקשה. בג' באלול תרצ"ה, נפטר הרב קוק, שכיהן באותו זמן במשרת הרב הראשי לישראל, והרב הרצוג הספידו הספד נרגש בבית הכנסת הגדול בדבלין. ראשי הישוב בארץ, רצו שהרב הרצוג ימלא את מקומו של הרב קוק. לקראת חג הפסח תרצ"ו קיבל מכתב רשמי ובו בקשה להיות מועמד למשרת הרב הראשי לארץ ישראל. על המכתב היו חתומים מנחם אוסישקין, יצחק בן צבי, פרופ' דוד ילין והרב משה אוסטרובסקי (המאירי).

למרות שידע כי מצפה לו יחס עוין מצד קנאי ירושלים, נאות לקבל על עצמו את התפקיד. ואכן, כאשר פורסם כי הרב הרצוג יכהן כרב הראשי, החלו פרסומים כנגדו מצד הקנאים. בעיקר התנגדו להיותו דוקטור בנוסף לרב.

מועמד אחר היה הרב יעקב משה חרל"פ, תלמידו של הרב קוק וראש ישיבת מרכז הרב, ורבים מבני הצינוות הדתית והמזרחי תמכו בו (ביניהם הרב יהודה לייב הכהן מימון). דעתם יצאה לאור בחוברת "גדולי התורה וחשובי הרבנים והאדמו"רים בארץ ובחו"ל לשאלת הרבנות הראשית לארץ ישראל". לעומתם יצאה חוברת מצד תומכי הרב הרצוג ובה כתבו בין השאר הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי - רבה של וילנא, הרב יעקב קלמס- רבה של מוסקבה, הרב אברהם ישעיהו קרליץ- החזון איש, הרב איסר זלמן מלצר- ראש ישיבת עץ חיים, הרב יחזקאל סרנא- ראש ישיבת חברון, הרב יצחק אייזיק שר- ראש ישיבת כנסת ישראל סלבודקא, הרב ראובן כ"ץ- רבה של פתח תקווה, הרב אהרן בקשט- רבה של העיר שבלי בליטא ועוד. כמו כן, תמכו בו הרב חיים ברלין, הרב זאב גולד והרב יעקב ברמן.

בכסלו תרצ"ז נערכו הבחירות. בתום ספירת הקולות, נבחר הרב הרצוג לכהן יחד עם הרב יעקב מאיר. הרב חרל"פ והרב בן ציון מאיר חי עזיאל, שהתמודדו מולם בבחירות, נבחרו לכהן כממלאי מקומם.

בב' בשבט תרצ"ז, הגיע הרב לנמל חיפה. כאשר יצא מהאנייה ודרך על אדמת ארץ ישראל ברך ברכת שהחיינו. מחיפה, נסע הרב ברכבת ירושלימה. ראשי הישוב ופשוטי העם באו לקבל את פניו ולבקרו.

טקס ההכתרה נערך בה' בשבט ברחבת בית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד.

פועלו כרב ראשי[עריכה]

הרב פעל כדי לשנות את מסקנות "ועדת פיל" שקבעה שיש לחלק את ארץ ישראל בין היהודים והערבים.

כמו כן, ניסה לפעול להצלתם של נידונים למוות, ביניהם שלמה בן יוסף (שלבסוף נתלה ע"י הבריטים), אברהם שיין, ויחזקאל אלטמן (שלבסוף עונשו הומר במאסר עולם בהשפעת הרב הרצוג).

הרב לחם בתוקף כנגד "הספר הלבן" המגביל את זכויות היהודים בארץ ישראל. הוא כינס עצרת בבית הכנסת "ישורון" בירושלים, ובה נאם נאום חריף כנגד הספר, ולאחר מכן קרעו.

בסיוון תרצ"ט נפטר הרב מאיר, ובמקומו נכנס הרב עזיאל לכהן כראשון לציון וכרב הראשי הספרדי במקביל לרב הרצוג.

בזמן השואה, בעת ביקורו באמריקה, נפגש עם נשיא ארצות הברית, ובפגישתו ניסה להפעיל עליו לחץ להתערב במלחמה באירופה ולא להתעלם מדם היהודים שנשפך. בזמן שהנאצים התקרבו לארץ ישראל, והייתה בארץ חרדה גדולה מפני זה, הרגיע את יושבי הארץ באומרו "חורבן שלישי לא יהיה!"^[2] (ואכן באמת כך היה ומפקד הכוחות הנאצים רומל הפסיד בקרבות במצרים, בטרם הספיק להגיע לארץ ישראל). הוא התעקש לחזור לארץ ישראל בשעה זו, כדי להיות עם הקהל בזמן משבר, למרות הסכנה הכרוכה בדרך ובשהייה בארץ, ולמרות לחצם של גורמים שונים כי ישאר בינתיים באמריקה.

באותה תקופה, לחצו הבריטים על מפעל יהודי לייצר מוקשים לצורך המלחמה גם בשבת. השאלה נפלה על שולחנם של הרב הראשי לישראל הרב הרצג וראש העדה החרדית, הרב יוסף צבי דושינסקי, שהחליטו פה אחד שלא להתיר למפעל לעבוד בשבת. בעקבות פסק זה, הוחלט לאסור את הרב משום שהפריע למאמץ המלחמתי. כשבאו נציגי השלטון להודיעו על כך, הסביר להם את עניינה של השבת, והראה להם דרכים אחרות להגדיל את ייצור המוקשים ללא צורך בחילול שבת.

הרבנים הראשיים, ביחד עם הרב אריה לוין, ביקרו את אסירי המעפילים בעתלית ובמזרע ודאגו לצרכיהם. כמו כן, דאג הרב לטפל בחיילים יהודים שגויסו לצבא הבריטי. כשהגיעו לארץ "ילדי טהרן" (קבוצת ילדים שהגיעו מפולין לארץ ישראל ע"י הוסכנות והיו אמורים להיקלט בארץ במוסדות חילוניים), עוררה הפרשיה סערה רבתי בארץ. הרב הרצוג עמד בתוקף שהילדים שגדלו בבית דתי בפולין, יקלטו במוסדות דתיים של המזרחי או אגודת ישראל. בסופו של דבר, קרוב למחציתם של ילדי טהרן נקלטו במסגרות דתיות.

בשנת ת"ש הקים מחדש את "ועד הישיבות בארץ ישראל" ועמד בראשו. הועד סייע לישיבות בארץ ישראל (ובתוכן גם הישיבות הנפלטות מאירופה) לגייס כספים שיחזיר את מצבן הכלכלי של הישיבות בארץ לאיתנו. הרב ערך כמה מסעות הצלה באירופה. כמו כן, ערך מסע חיזוק ועידוד בארץ ישראל. לאחר סיום המלחמה, נסע לאירופה למען הצלתם של ילדים יהודים שנמסרו למשמרת בכנסיות ומנזרים ובבתים נוצריים, כדי להצילם משמד רוחני ולהחזירם ליהדותם. במסע זה, ביקר גם את הפליטים היהודים במחנות הפליטים ועודדם. בדרכו חזרה ארצה, ביקר את עצורי המחתרות בבתי המעצר באריתראה שבאפריקה. לאחר הגעתם של הילדים לארץ, דאג שישלחו למוסדות דתיים ולא חילוניים. דאג הרבה למתיישבי גוש עציון.

לאחר קום המדינה[עריכה]

בה' באייר תש"ח, הוקמה מדינת ישראל. הרב הרצוג שמח מאד על הקמתה של המדינה, וביחד עם עמיתו הרב עוזיאל, בסיוע הסופר ש"י עגנון, חיברו את התפילה לשלום המדינה.

כשנודע שהערבים עומדים לתקוף את ירושלים בטנקים, על פי בקשת מפקדי הצבא, שלח את הרב שלמה גורן, בערב שבת קודש לשכונת מאה שערים, כדי שיסביר לרבנים את חומרת השעה, ויורו לתלמידיהם לחפור בליל שבת תעלות שימנעו מהטנקים לחדור לירושלים. הרב מבריסק לא הסכים בשום אופן לסייע למאמץ המלחמתי, והגדיר את הציונים כ"רודפים". אולם רוב ככל הרבנים השתכנעו, ואברכי מאה שערים עסקו בכל ליל שבת בחפירות, ואכן ביום ראשון הגיעו הטנקים לתקוף; שנים מהם התהפכו בתעלות, שלישי ברח, ולירושלים הייתה הרווחה.^[3]

לאחר קום המדינה, החל הרב לעסוק בכינון חוקה למדינה הצעירה על פי חוקי התורה. במפעל זה, בו עסק הרב בסיוע תלמידי חכמים נוספים, כתב, סיכם, סידר, התאים וערך את כל ההלכות הנוגעות לענייני מלך ודינא דמלכותא, ענייני משפט, חברה, כלכלה וכד'. סדרת המאמרים יצאה לאור תחת הכתורת תחוקה לישראל ע"פ התורה. הוא מחה על התבטאויות שונות בדבר עליונותה של המדינה על התורה. הוא לחם, כמו בפרשת ילדי טהרן, שהעולים מאצות המזרח וצפון אפריקה יקבלו גם הם חינוך יהודי מסורתי. הרב פעל למען מינויו של הרב שלמה גורן לרב הראשי לצה"ל.

בשנת תשט"ו, נבחר לקדנציה נוספת של רב ראשי לישראל. לצידו נבחר הראשון לציון הרב יצחק נסים.

ביתו בירושלים היה פתוח לרווחה, והיה מכניס אורחים גדול, ואף אימץ ילדה מעולי תימן בביתו.

בחגיגות העשור למדינת ישראל, קיבל הרב את "פרס ישראל".

הרב הרצוג קידם את הליך בנייתו של משכן הרבנות הראשית לישראל, היכל שלמה, ואף זכה לחנוך אותו בשנת תשי"ח.

פטירתו[עריכה]

בחודש אדר ב' תשי"ט, הדרדר מצבו הבריאותי, עד שבפסח הוא איבד את הכרתו והוגדר במצב אנוש. הציבור נקרא ע"י הרבנות הראשית לישראל להתפלל לשלומו. לפי עצת הרב אריה לוין, נוסף לשמו השם 'חזקיהו'. מצבו אמנם השתפר, אך בי"ח בתמוז תשי"ט, נפטר בגיל 70, ונקבר בבית העלמין סנהדריה בירושלים.

מפעליו ועל שמו[עריכה]

למעט "ועד הישיבות" והכל שמו שציינו, הרב הקים מפעלים נוספים, ביניהם המכון, שלאחר פטירתו נקרא יד הרב הרצוג, שמוציא לאור את האנציקלופדיה התלמודית.

על שמו נקרא הישוב "משואות יצחק, שבגוש עצייון עוד בחייו, וכן רחובות ומוסדות בכמה ערים בארץ.

כתביו[עריכה]

ספרי הרב הרצוג:

• שו"ת היכל יצחק
• כתבים ופסקים- כתביו, פסקיו ותשובות בהלכה
• תורת האוהל
• תחוקה לישראל על פי התורה

כמו כן, מאמריו נמצאים בקבצים שיצאו לזכרו ובקבצים תורניים. להלן רשימה חלקית של מאמריו^[4]

• 'דעת תורה' על פעולות 'המזרחי' (מתוך: 'אור המזרח', שנה א חוברת א, ניו־יורק, אד ר ה'תשי"ד)
• לנימוקי התקנות שנתחדשו בבית מדרשה של הרבנות הראשית לא״י (מתוך: 'תלפיות' - רִבעון להלכה אגדה ומוסר-היהדות, ניו־יורק, ניסן ה'תש״ד—תשרי ה'תש"ה שנה א' חוברת ג־ד)

לקריאה נוספת[עריכה]

קבצים תורניים שיצאו לזכר הרב הרצוג:

• מזכרת בשנת תשכ"ב
• משואה ליצחק, שני חלקים (השני - בעריכת הרב אורי דסברג, תשס"ט^[5])

בקבצים אלו פורסמו מאמרים עליו, תולדות חייו, מאמרים מתורתו וכו'.

דברים על דמותו, אישיותו ותולדותיו של הרב הרצוג:

• שמואל אבידור, יחיד בדורו, ירושלים תש"ם
• גאולה בת יהודה, ראשונים לציון הנה הינם- תולדות רבנים בישראל שלבם היה לציון בפועל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ט, עמ' רלז-רנ
• הרב יצחק דדון, אתחלתא היא- יחסם של גדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה, חלק א', ירושלים
• הרב פרופ' נחום רקובר, הרב הרצוג כממשיך חזון המשפט העברי של הרב קוק, (מתוך: 'מגד ירחים', גיליון 119, הוצאת 'בית הרב', ירושלים)
• שאול מייזליש, רבנות בסערת הימים, תשנ"א
• הרב צבי שינובר, דמויות מופת בציונות הדתית, נחלים תשס"ח, עמ' 202-207
• הרב א"ב שורין, קשת גיבורים, ירושלים תשכ"ד, עמ' 67
• מסע ההצלה (הצלת ילדים יהודים לאחר השואה), ירושלים תש"ז
• הרב ראובן כץ, עמוד הימיני- בתוך 'שערי ראובן' עמ' רלב- רלח
• הרב י"א הלוי הרצוג זצ"ל: 30 שנה לפטירתו – 100 שנה להולדתו, המשרד לעניני דתות, תשמ"ט
• הקדמה לשו"ת היכל יצחק, אבן העזר, חלק א, ירושלים תש"ך [תולדות חיים]
• אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, חלק ד, עמ' 1979
• האנציקלופדיה העברית, כרך טו, עמ' 352
• אנציקלופדיה של הציונות הדתית, חלק ב, עמ' 143

קישורים חיצוניים[עריכה]

• תשובת רבי יוסף רוזין לשאלת הרב הרצוג (מתוך: נזר התורה יט - תשרי תשס"ט, עמ' ה-יא)
• הרב עובדיה יוסף, אהבת התורה של הרב הרצוג, אתר Yeshiva.org.il
• הרב יונה מצגר, חשיבות הרב-גוניות של תלמיד חכם (דברים לזכר הרב הרצוג), אתר Yeshiva.org.il
• הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל (אתר הרבנות הראשית)
• השיעור ליחידי סגולה אצל הרב הרצוג (מתוך 'פורום ספרים וסופרים')
• לזכר הרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל (אתר 'מכון מאיר')

הקודם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק

הרב הראשי האשכנזי

הבא: הרב איסר יהודה אונטרמן

הערות שוליים[עריכה]