הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
Reb avrom sapiro.jpg
בעצרת יום ירושלים
תאריך לידה י"ד באייר תרע"א
תאריך פטירה ט"ו בתשרי, יום טוב ראשון של סוכות תשס"ח
מקום פעילות ירושלים
השתייכות הציונות הדתית
נושאים שבהם עסק הלכה, תלמוד,אמונה,גאולה תשובה,ארץ ישראל ,עם ישראל
תפקידים נוספים ראש ישיבת מרכז הרב, הרב הראשי לישראל
רבותיו הרב יעקב משה חרל"פ, הרב צבי פסח פרנק, הרב איסר זלמן מלצר, הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב יחזקאל סרנא
תלמידיו ראה לקמן
חיבוריו ראה לקמן

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (ידוע בכינויו "רֵב אברום") היה ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל, ממנהיגי הציונות הדתית.

תולדות חייו[edit]

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא נולד בי"ד באייר ה'תרע"א בירושלים שבין החומות למשפחה ירושלמית ותיקה. אביו הרב שלמה זלמן ואימו הענא רייזל היו דור שישי בארץ, צאצאי תלמידי הגר"א. בילדותו התבלט כירא שמים גדול ובעל כשרונות. תמיד היה שקוע בספרים. למד בתלמוד תורה "עץ חיים" שבחורבת רבי יהודה החסיד. בגיל 12 חיבר את חיבורו הראשון "דרכי הקניינים".לאחר פרעות תרפ"ט, כשעברה ישיבת חברון לירושלים ורבים מלומדי התורה נמשכו ללמוד בה, החל גם הא ללמוד בה. בראשות הישיבה עמד אז הרב משה מרדכי עפשטיין. באותה תקופה כבר ידע הרב שפירא שלשה סדרי ש"ס על בוריים. בישיבת חברון הרב שקד על תלמודו שקידה עצומה, עד שלא הכיר את היושבים על ידו בספסל. גדולי התורה באותה תקופה, כמו החזון איש והרב איסר זלמן מלצר התכתבו איתו.

נשא לאישה את פנינה פערל בת הרב יעקב אלעזר הירשוביץ, אחות הרב שלום נתן רענן, חתנו של הראי"ה. לאחר נישואיו נכנס לישיבת מרכז הרב והחל להתמסר אליה. כשנחלש הרב יעקב משה חרל"פ, ראש הישיבה, החל להעביר את השיעורים הכלליים במקומו, ועם פטירתו מינה אותו הרצי"ה לראש ישיבה בכפוף אליו, כשלאחר מכן מינה לכך גם את הרב שאול ישראלי. לפני פטירתו של הרצי"ה עצמו ציווה שימשיכו אותו בראשות הישיבה, וכך הוה.

בשנת תשט"ז נתמנה על ידי הרב הראשי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לדיין בבית הדין בירושלים, לצידם של הרב יוסף שלום אלישיב, הרב בצלאל ז'ולטי והרב אליעזר גולדשמידט. בשנת ה'תשל"א התמנה לתפקיד אב בית דין. בשנת ה'תשל"ד נעשה חבר בבית הדין הגדול לערעורים בירושלים, לצד הרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף, הרב שלמה גורן והרב אליעזר יהודה וולדינברג בעל ה'ציץ אליעזר'. בשנת תש"מ נבחר הרב להיות חבר במועצת הרבנות הראשית. לצד תפקידיו כדיין המשיך לכהן כראש ישיבה בישיבת מרכז הרב (לצד הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב שאול ישראלי), ומדי שבוע העביר את השיעור הכללי (שיעור כללי נוסף העביר הרב ישראלי).

הרב צבי יהודה קוק העביר אליו בשנותיו האחרונות את ניהול הישיבה. ובשנת ה'תשמ"ב (1982), מעט לפני פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, מינה אותו ואת הרב ישראלי לממשיכיו בראשותה. בשנת ה'תשמ"ג נבחר לכהן כרב הראשי לישראל וכנשיא בית הדין הגדול, לצד הראשון לציון הרב מרדכי אליהו. בשנות כהונתו ייסד מחלקת ייבוא במערכת הכשרות, ופעל רבות להעמדת התורה על מקומה הראוי לה, הגנה על שלמות הארץ, ופסק פסקים מכריעים כקביעת רגע המות[1], עליה להר הבית ושאלת יהדותם של עולי אתיופיה.

בשנת ה'תשנ"ג גמר את כהונתו בתפקיד זה, ומאז ועד פטירתו שימש כראש ישיבה בלבד. בתוקף תפקידו כראש ישיבת מרכז הרב, הפך הרב שפירא (יחד עם הרב אליהו) למנהיג הציבור הדתי לאומי, שמרבית רבניו נשמעו להוראותיו והדרכותיו. כמו כן, שימש כראש רבני תנועת קוממיות.

נפטר ביום טוב של חג הסוכות, ט"ו בתשרי ה'תשס"ח, ונקבר למחרת בהר הזיתים, על יד הראי"ה והרצי"ה. בהלוויתו השתתפו רבבות אנשים על אף שהיה מדובר בחול המועד וביום שישי (בשעון חורף).

בעצרת יום ירושלים בישיבת מרכז הרב. משמאל: הרב איתן אייזמן

דרכו והשקפתו[edit]

מסורת של תורה[edit]

בשיטתו של הרב שפירא, בלט מאד ענין העברת התורה מדור לדור. הוא הדגיש בפני תלמידיו פעמים רבות את דברי הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה, בהם הוא מפרט את השתלשלות התורה והעברתה מדור לדור. בשל כך, הרב שפירא התנגד לכל שינוי קטן מהנהוג והמקובל, הן בדרכי הלימוד, בהן סבר שאין לשנות מסדרי הלימוד הישיבתי הנהוג[2], והן בפסיקת הלכה. הביטוי "מסורת של תורה" היה שגור על פיו, והוא הרבה לדבר ולכתוב על כך מהיבטים שונים[3]. בשל כך, המושג שימוש תלמידי חכמים תפס בשיטתו מקום חשוב ביותר.

הוא הורה כי אין חיוב להטיל פתיל תכלת בציצית, משום שאין מסורת המצביעה על זיהוי זה[4].

במכתב שכתב הראשון לציון הרב מרדכי אליהו לאחר פרישתם של חלק מבני ישיבת מרכז הרב מהישיבה, מחלוקתם על הרב שפירא והקמתם את ישיבת הר המור, ניכרת החשיבות שייחס הרב אליהו לרב שפירא עצמו כמעביר המסורת של התורה: "ראה ראינו הכתוב לעיל ובצער רב, כבוד הגאון האדיר הרה"ג אברהם כהנא שפירא ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי ונשיא ביה"ד הגדול ונשיא מועצת הרה"ר עד תשנ"ג, אשר העמיד דורות של ת"ח אינו זקוק לדברינו, כי כל גדולי הדיינים והרבנים בארץ הם תלמידיו או תלמידי תלמידיו, רבני ערים יישובים ומושבים, ראשי ישיבות לסוגיהם, ואולפנות ומוסדות אחרים ורבים, כולם שתו בצמא את דבריו, וממשיכים לדלות מאותו באר מים חיים שלו, כל מעשיו לשם שמים ואין להרהר אחריו - וידוע מה שאמרו חז"ל על זה - וכל שכן לא לפלג ולא לסייע לזה".

ישיבה ודרכי לימוד[edit]

הרב שפירא ראה בישיבה בית גידול לתלמידי חכמים. לכן, סבר כי מרבית הזמן והמרץ יש להשקיע בגמרא, בעיון ובבקיאות, על מנת לגדל תלמידי חכמים. בסדר הלימוד הורה תמיד שלא לשנות מן המקובל בישיבות (ראה לעיל), והדגיש כי הלימוד העיוני הינו הכרחי לרכישת דרכי חשיבה ולימוד החיוניים גם בפסיקת הלכה, ולכן למעשה כך ראוי ללמוד על מנת "לאסוקי שמעעתא אליבא דהלכתא". על דברי המהר"ל מפראג בנתיב התורה(דרוש מקור) כנגד לימוד מפולפל שאינו להלכה והעדפת לימוד רא"ש על פני לימוד תוספות אמר: "כלל ישראל לא קיבל את המהר"ל בזה"[5]. הוא התבטא כי מי שיודע ש"ס הוא תלמיד חכם, ומי שיודע ש"ס עם תוספות הוא גאון.

עם זאת, הוראתו היתה ללמוד בקצב מהיר, והמליץ על קצב של כשני דפי עיון בשבוע (למעט בתחילת הלימודים בישיבה, שאז סבר שיש להתעכב יותר על מנת לפתח דרכי לימוד[6]).

הוא הורה כל על תלמידי ישיבה לעסוק בספרי אחרונים, כגון קצות החושן, נתיבות המשפט, שאגת אריה, ספרי רעק"א ועוד, משום שלשיטתו הם מקנים לתלמיד דרכי חשיבה ומחדדים את מוחו.

עם זאת, הורה לתלמידיו לעסוק גם בלימודי אמונה[7], ובייחוד בכתבי הראי"ה, בהם המליץ להתחיל מהספר עין איה, משום שדרכו ניתן לראות כיצד הגיע הרב קוק להשקפותיו ורעיונותיו מתוך דברי חז"ל[8]. הוא היה מהדוחפים להוצאת הספר עין איה.

ארץ ישראל[edit]

הרב שפירא היה מהלוחמים הגדולים למען שלמות ארץ ישראל. הוא התנגד לכל מסירה של חבלי מולדת, ועודד מחאות ומאבקים כנגד הנסיגה מסיני, הסכמי אוסלו, תכנית ההתנתקות ועוד. הוא דגל בסירוב פקודה, ובתקופת המאבק כנגד ההתנתקות פרסם פסק דין (עליו חתמו רבנים רבים מתלמידיו), בו נכתב בין השאר: "פקודה להשתתף בפינוי יהודים מביתם ע"מ למסור את הקרקע לנכרים הינה פקודה הונגדת את דת תורתנו הקדושה ואסור לקיימה... אסור להשמע לה ואין לאף אדם סמכות להורותה... כל שיעבור על איסור זה לא ינקה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". כמו כן, כתב שם: "רק גדולי תלמידי החכמים שבדור כוחם לפסוק שאלות חמורות בכל חלקי התורה, ופסקיהם מקובלים בישראל, ראויים לפסוק בשאלות אלה הנוגעים לכלל ישראל. כל מי שלא הגיע למדרגה זו עליו להימנע מלפסוק בעניינים אלה, ואם בכל זאת מורה הלכה כבר קרא עליו הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ה ה"ד): 'רשע שוטה וגס הרוח ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וכו' ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה..." וקבע כי: "הנוקטים למעשה כפי מה שפסקו להם רבנים שלא הגיעו לדרגת הוראה בנושאים אלה, אינם בגדר שוגגים ועתידים ליתן את הדין"[9].לפסק זה הצטרפו שבעים רבנים מרכזים מהציונות הדתית‏[10]. עם זאת, התנגד לשימוש באלימות כלפי שוטרים וחיילים הבאים לפנות יהודים[11].

עם זאת, הדגיש את חשיבותה וקדושתה של מדינת ישראל, על אף הנסיגות והפינויים, וסבר כי יש להמשיך ולומר הלל ביום העצמאות וכן התנגד לשינויים בתפילה לשלום המדינה.

התנגד לעלייה להר הבית בזמננו, מפני שכל ההר הוא בחזקת ספק איסור כרת. כשנשאל האם באבנים מהר הבית ישנה קדושה, ראה בעצם השאלה חילול השם, וכתב שהיא נובעת "מהמצב הנורא שנראה לפנינו כעת שיש עבדות פנימית מחוסר אמונה יהודית, ונכנעים לגוים ברגשי חנופה בכל ענייני קדושת א"י, ואין אדם כזה מרגיש בחילול השם הגדול והנורא שיש גם בהעלאת הדבר כבעיא, ושכינה אומרת כביכול קלני מראש קלני מזרועי[12], וד' ירחם"[13].

אישיותו[edit]

היה ידוע בכח הריכוז הגדול שלו. כח זה התבטא בכמה מישורים, בשקידתו העצומה בתורה, (עד שסיפר שבהיותו תלמיד בישיבת חברון לא ידע מיהו שכנו לספסל בבית המדרש. כמו כן, מספרים כי פעמים מספר נכנסו לביתו בהיותו לומד מבלי שהוא הבחין בכך), בכוונתו המרובה בתפילה (וכן שתמיד התפלל וברך מתוך סידור), וכן כשבאו אליו להתייעצות, שאלה או דיון.

היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות ומתייחס לכל אדם מישראל אם בשאלה תורנית, עצה, ברכה ועוד. ידוע היה בחיוכו ושמחת חייו, והרבה לומר "מילתא דבדיחותא" ודברי שנינות לשמח את סובביו.

תלמידיו[edit]

רבני ערים


|ראשי ישיבות ורבני ישובים


|דיינים

|מנהיגי ציבור, פוסקים ור"מים בישיבות

ספריו[edit]

  • שעורי מרן הגר"א שפירא - סדרת שיעוריו על הש"ס בעריכת הרב בנימין רקובר, בשישה כרכים על אחת עשרה מסכתות: שבת, פסחים, כתובות, קידושין, יבמות, גיטין, נדרים, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא וסנהדרין.
  • מנחת אברהם - שאלות ותשובות, פסקי דין וחקרי הלכה (ארבעה כרכים).
  • זכר יצחק - תשובות מאת רבי יצחק מפוניבז' שההדיר הרב שפירא, והוסיף להם קונטרס חשוב.
  • מורשה (חלק א') - מאמרים בענייני התורה והשעה.
  • עת לכל חפץ- מאמרים למועדים.
  • ליקוטים מתוך שיעורי הגר"א שפירא הרב הראשי לישראל- במכונת כתיבה, בעריכת הרב צבי טל.
  • חוברת פרזים ומוקפים פורים שחל להיות בשבת- ירושלים תשל"ו.
ספרים שיצאו לאור לאחר פטירתו
  • אמרי שפר - פנינים על פרשות השבוע, 'שמועות מוצאי שבת' והדרכות בלימוד, בעריכת הרב בנימין רקובר והרב יצחק דדון.
  • הרב יצחק דדון, ראש דברך - עובדות וסיפורים ממרן הגר"א שפירא לפי סדר פרשיות השבוע, ירושלים תש"ע
  • מורשה (חלק ב') - שיחות למועדים.
  • היושבת בגנים" - הגדה של פסח, נערך על ידי בנו ר' יעקב שפירא.
  • מעמק אברהם- אהל אברהם- ספר מאת הרב חיים אביהוא שוורץ המורכב משני חלקים. האחד- עריכה של כמה משיעוריו הכלליים של הרב שפירא והשני על דמותו ותולדותיו.
  • חוברות עם שיחותיו למועדים.
  • קונטרס יומא דריגלא- שיחות שאמר בישיבה בימי האזכרה לרצי"ה
  • קונטרס היושבת בגנים- על מצוות כתיבת ספר תורה


הקודם:
הרב שלמה גורן
הרב הראשי האשכנזי הבא:
הרב ישראל מאיר לאו
הקודם:
הרב צבי יהודה הכהן קוק
ראשי ישיבת מרכז הרב הבא:
הרב יעקב שפירא

לקריאה נוספת[edit]

  • אתחלתא היא- יחסם של גדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה' חלק ב.
  • לזכר מו"ר הגאון הרב אברהם אלקנה שפירא מתוך "דגל ירושלים- בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים, חלק ו' עמ' 267-289.
  • ניצני ארץ- בטאון ישיבת מרכז הרב, כרך י"ח, תשע"ג שהוקדש לזכרו.
  • אשכבתיה דרבי: דברי הספד על מרן ראש הישיבה הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל שנאמרו בעיר הקודש רעננה, בהוצאת ישיבת מרכז הרב, י-ם תשס"ח.

קישורים חיצוניים[edit]

שיעוריו[edit]

עליו[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. קביעת מוות מוחי על פי ההלכה מאמר של הרב שפירא בנושא באתר מכון שלזינגר
  2. ראה מה שהביא בשמו הרב אברהם ישראל משניות ניצני ארץ חלק יח עמ' 657-661 ועוד.
  3. ראה בהספדו לרב שאול ישראלי, נדפס ב"מורשה" החל מעמ' יז, ועוד
  4. ראה מה שהביא בעני זה מרבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מבריסק במכתבו לרב משה הררי, בנספחים למקראי קודש הלכות ליל הסדר, וכן בניצני ארץ יח עמ' 660.
  5. ניצני ארץ יח עמ' 657.
  6. מפי תלמידו הרב יגאל לרר
  7. ראה במאמרו "לימוד אמונה מתוך אמונת התורה" בתוך מורשה, עמ' עט-פה.
  8. "אמרי שפר" מאת הרב יצחק דדון; ניצני ארץ יח עמ' 658-659. וראה הקדמתו לספר עין אי"ה ברכות א. ניתן לראות בזה אולי פועל יוצא של שיטתו בענין "מסורת של תורה", שכן הוא רואה חשיבות בהדגשת המקורות עליהם מסתמך הרב קוק.
  9. ראה דיון בתוכן פסק זה בין חתן בנו הרב אברהם ישראל סילבצקי לבין הרב אהרן ליכטנשטיין והרב יואל עמיטל ב"ניצני ארץ" י"ח, עמ' 294-336.
  10. רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא ,ערוץ 7
  11. שם
  12. על פי (בבלי סנהדרין מו א)
  13. מנחת אברהם חלק ג סוף סימן יח (עמ' קפג)
  14. http://www.kiryatmoshe.co.il/ראש-הישיבה כאן