Beit Midrash
- Sections
- Shabbat and Holidays
- Hanukkah
- Laws of Hanukkah
The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones
רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם
חכמינו מספרים כי הכהנים השתדלו להראות לעם ישראל את חביבות ה' עלינו לכל העולים לרגל. כך מספרים לנו חז"ל כי הכהנים היו מגביהין ומראין את לחם הפנים לעולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום. ומה החיבה? שהיה נעשה נס גדול בלחם הפנים שאפילו אחרי שבוע הוא היה חם כאילו נאפה ברגע זה (מנחות דף צו/ב).
עוד מספרים חכמים כי "בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל - מְגַלְלִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעוּרִין זֶה בָזֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם, רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה" (יומא נד). הכל כדי לתקן את המחשבה שהייתה להם בהר סיני שחשבו כי תאכל אותם האש הגדולה, ולא הבינו שכל מעמד הר סיני נועד לרומם אותם ולנשא אותם מעל כולם.
שפע חיים גדול היה בבית המקדש
שפע חיים גדול היה בבית המקדש, החיות הזאת התבטאה בכך שהמטה של אהרון פָּרַח "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר יז). שלמה ידע את הכח הפלאי של בית המקדש: "דַּאֲמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵית הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּירוֹתֵיהֶן בִּזְמַנֵּיהֶן, וְכֵיוָן שֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן, מַשִּׁירִים אֶת פֵּירוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים עב) 'יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיו'. וּמֵהֶם הָיְתָה פַרְנָסָה לַכְּהֻנָה".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (689)
הרב שמואל אליהו
693 - פרשת וישלח תשפ"ו – חנוכה – בימים ההם בזמן הזה
694 - פרשת וישב תשפ"ו – חנוכה - חג אהבת ה'
695 - המשכת האורות העליונים – לפרשת מקץ -חנוכה תשפ"ו
Load More
הגמרא מספרת ששכינת ה' יצאה מבית המקדש (ראש השנה לא/א) "אמר רב יהודה בר אידי אמר רבי יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה" הסתלקה בתחילה מהכפרת ואחר כך יצאה מירושלים ואחר כך עלתה למרומים. במקום אחר מספרת הגמרא כי האש שירדה מן השמים לבית המקדש בזמן שלמה המלך, פסקה בזמן מנשה מלך יהודה שהעמיד צלם בהיכל (זבחים סא/ב).
כן פסקו לצמוח הצמחים המופלאים של שלמה המלך לתת פרי מופלא בזמן מנשה מלך יהודה. כך אומרת הגמרא "וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ עכו"ם לַהֵיכָל, יָבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר, (נחום א) 'וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלַל'. וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירוֹ לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה לה) 'פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ'" (יומא כא, ועיין בשהש"ר פ"ג ובירושלמי פ"ד סוף ה"ד שמסבירים את הגמרא על מנשה).
חביבות ה' לישראל – בבית השני
אחרי גלות בבל בידי נבוכנדנאצר שבעים שנה, היו ישראל שבורים מאוד וצריכים עידוד גדול. שולח להם ה' את הנביאים חגי זכריה ומלאכי שיעודדו אותם. הנביא מלאכי אומר להם "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'" (א ב). גם הנביא חגי (א יג) אומר להם תתחזקו. החביבות הזו התגלתה כל ימי שמעון הצדיק "תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וכו' וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק" (יומא לט). כל החביבות פסקה לקראת החורבן. "תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבַּן הַבַּיִת וכו' וְלֹא הָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק" (יומא לט) כי לא שרתה בו שכינה.
נס המנורה - רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם
חכמינו מספרים כי כשנכנסו יוונים להיכל התקיים בהם "וּבָאוּ בָה פְּרִיצִים וְחִלְלוּהָ" (יחזקאל ז) השאירו את המקדש חלל וריק מהשכינה שהייתה בו קודם לכן. לכן הם לא נפגעו כשנכנסו לקודש הקדשים כמו הכהנים שנכנסו אליו כשלא היו ראויים (עיין ע"ז נב).
מתתיהו ובניו רואים שחזרה השכינה לבית המקדש בנס פח השמן. ושמעתי ממו"ר אבא שבגלל זה הוציאו החשמונאים את המנורה לחצר "וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ". כדי להראות לעם ישראל שהם חביבים והשכינה חזרה לשרות בקרבם. כמו שהיו מראים לעם ישראל בבית הראשון את הכרובים ואומרים להם "רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם".
המצוות שרוב עם ישראל מקיים – הם גזירות היוונים
החיבה הזאת ניכרת עד היום בקיום הדלקת נרות חנוכה אפילו בין אלה שמוגדרים "חילונים לחלוטין". שלא לדבר על אלה שנקראים דתיים ומסורתיים. באופן פלא מקיימים גם אלו שמוגדרים חילונים כל המצוות שגזרו עליהם היוונים. רוב עצום מעם ישראל מקיים ברית מילה. מוסדות מדינת ישראל לא עובדים בשבתות וחגי ישראל על פי הלוח העברי. רוב החילונים עושים קידוש בליל שבת ויושבים לסעודת חג בליל הסדר. מתברר שהיוונים נכשלו כשלון חרוץ.
חביבות עם ישראל – בנרות חנוכה
מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד
מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל היה רגיל להזכיר את דברי הרמב"ם כי "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד" (חנוכה ד יב). באותה לשון מתבטא רש"י על נס הנרות הדולקים. הגמרא אומרת על המנורה בבית המקדש "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים" (שבת כב:). מקשה רש"י מהגמרא (יומא לג:) שאומרת כי הנר המערבי לא דלק. עד מחר ועונה רש"י שעדות הנר המערבי לא הייתה תמיד. ו"כל זמן שהיו ישראל חביבין היה דולק כל היום, והיינו עדותה".
בשיירי נר שבת מותר להשתמש אחרי שבת
עוד מוזכרת החביבות הזו בתשובה לשאלה למה מותר להשתמש אחרי שבת בשאריות נר שבת (רעט א וכה"ח שם). ואסור להשתמש אחרי חנוכה בשאריות שמן חנוכה? (תרעז ד). מסביר התוס' (שבת מד.) כי נר חנוכה נועד לפרסום הנס ולכן הוא חביב מאוד. בגלל חביבות הנס והמצווה, המדליק לא מצפה שהנר יכבה והוא מקצה אותו לגמרי למצווה. אבל נר שבת נועד שיהיה לאדם אור ואדם חסכן מצפה שהנר יכבה כשהוא מסיים להשתמש בו. לכן שיירי השמן של שבת מותרים בשימוש.
הרואה מברך – בגלל חביבות המצווה
לשון דומה מוצאים בתוס' (סוכה מו/א) ששואל למה כשאדם לא מדליק נרות חנוכה הוא מברך כשהוא רואה נרות שהדליקו אנשים אחרים? הרי במצוות אחרות לא מברכים על מצוות שאנשים אחרים עושים. כשאדם לא יכול לקיים מצוות לולב או סוכה - לא תיקנו בשבילו לברך כשהוא רואה סוכה או לולב של אחרים. ועונה התוס' "משום חביבות הנס".
חביבות נרות חנוכה במחנות הצבא
מצוות חנוכה היא מצוות חובה
כשהייתי חייל ואשתי הדליקה נרות בבית, רציתי להדליק נרות חנוכה. לא היו נרות שאפשר לראות ולברך והיה קשה לחשוב שמחנה שלם לא ידליק נרות ולא יזכר בנס. והלא כתב הרמב"ם (ברכות יא ב-ג) שחנוכה היא מצווה שחייבים לקיים אותה כמו תפילין וסוכה ולולב ושופר ולא כמו מזוזה שרק מי שיש לו בית מקיים. כן פסק מהר"י אבוהב "שאע"פ שמדליקין על אדם בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל - מדליק בברכות" והביאו השו"ע (תרעז ג).
חייבים להדליק נרות חנוכה במקום שאין נרות
בכה"ח הביא את דברי הפרי חדש שהקשה על פסק השו"ע מדברי השו"ע בסימן קודם כי אם מדליקים עליו בביתו הוא פטור ולא יכול לחייב את עצמו להדליק בברכה, ולכן פסק שלא ידליק נרות במקום שאין ישראל מדליק. ושואלים למה השו"ע כתב שתי הלכות סותרות? התשובה היא שהחביבות של נרות חנוכה כל כך גדולה, וחייבים למצוא את הדרך שעל פי ההלכה יהיה מותר לנו להדליק נרות חנוכה. אין אפשרות שיהודי לא יראה נרות על סמך מה שמדליקין עליו בבית.
מחפשים דרך לפרסומי ניסא
שאלתי את מו"ר אבא זצוק"ל ואמר לי שהפתרון הוא לבקש מאשתי שתדליק את הנרות קצת אחרי צאת הכוכבים, ואני אדליק את הנרות לפניה. כך נוכל לקיים גם את החיבוב של המצווה וגם את מצוות פרסום הנס ברבים. ברור שכל המאמץ ההלכתי הזה הוא בגלל חיבת המצווה המיוחדת הזו שאומרת לעם ישראל "ראו חיבתכם לפני המקום" (כדרך שמתאמצים להתיר הלכתית הדלקה בבתי כנסת והדלקה בחוצות העיר מדין ביהכ"ס).
לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך
למה רק בחנוכה לְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ?
ב"על הניסים" של חנוכה אנחנו אומרים "לְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ". ויש שואלים למה המשפט הזה לא נאמר בפורים. הרי היה שם קידוש השם גדול. "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל" (אסתר ט). ועונים שקידוש השם גדול יכול להיות רק כשבית המקדש קיים.
הוכחה לכך מברכת "רַחֵם" בברכת המזון שבה אנחנו מבקשים רחמים על "ְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו". מכאן שבית המקדש הוא גדול וקדוש בגלל שם ה' שנקרא עליו. לכן בשבת כשאומרים "רצה" מוזכר 'גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ' בברכת "רחם" ארבע פעמים. כי גם ב'רצה' וגם ב'רחם' מתפללים לבנין הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו.
מהו פירוש 'גדול'?
פסוקים רבים מלמדים אותנו שכאשר אומרים ה' גדול - מתכוונים על משהו שמתפרסם בכל העולם. כך ראינו את המילה הזאת על מרדכי ששמו התפרסם בכל העולם. "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל" כך אומר הנביא מלאכי "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי א). כן אומרים בפסוקי לכו נרננה (תהילים צה-צו) "כִּי אֵל גָּדוֹל ה' וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים".
מהו פירוש 'קדוש'?
המילה 'קדוש' ברוב המקומות בתפילה פירושה קידוש השם ברבים. מהפסוק "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב) למדו חכמים שקידוש ה' לא נעשה בין אדם לעצמו אלא בתוך מנין מעם ישראל. (במיוחד ברחוקים כמו המרגלים ועדת קרח מגילה כג:). לכן בברכת "אַתָּה קָדוֹשׁ" אנו אומרים בה "וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה" שברכה זו עוסקת בקידוש שמו ברבים.
מהו 'גדול וקדוש'?
הצירוף של גדול וקדוש הוא שהקידוש השם לא יהיה רק בתוך עשרה אנשים בבית הכנסת אלא קידוש השם בכל העולם. על זה אנחנו מתפללים בכל קדיש שמתחיל במילים "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא", שנלמד מהפסוק "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה" (יחזקאל לח).
חנוכה – קידוש השם עולמי
קידוש השם עולמי - בחנוכה
בחנוכה היה קידוש השם עולמי. כך מתאר הנביא חגי על מה שעתיד להיות בימי חשמונאי "וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר ה' צְבָאוֹת: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי ב). ולכן אנחנו מזכירים בעל הניסים של חנוכה "לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך".
ישתבח – אחרי קידוש ה' עולמי
זו הסיבה שאנחנו אומרים "גדול וקדוש" פעמיים בברכת 'ישתבח' "הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ". וכן "בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ". כל זה בגלל שברכת ישתבח נאמרת אחרי קידוש השם העולמי בשירת הים "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן. חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת". ואחרי קידוש השם העולמי בגאולה העתידה. "כִּי לה' הַמְּלוּכָה. וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם". המלכות הגדולה והקדושה.
לא להפסיד מודים דרבנן שיש בו "גדול וקדוש"
גם ברכת מודים דרבנן עוסקת בקידוש השם עולמי, "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָֹר. יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית". לכן אומרים מודים דרבנן רק בחזרה שיש בה הודאה ברבים. ולכן אומרים בה "בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ". בגלל חשיבותו הגדולה של המודים הזה צריך להזהר לא להפסיד אותו, כשהוא נאמר בציבור.
לכן הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש או למודים – יתפלל תפילת לחש. ואם לא יספיק לסיים תפילת לחש ועלול להפסיד אחד משלושתם - יחכה לשמוע קדיש וקדושה ומודים ואחר כך יתפלל (שו"ע קט א). שלושתם עוסקים בקידוש ה' ברבים. מודים דרבנן – א-להי כל בשר. קדיש – לעלם ולעלמי עלמיא. ובוודאי הקדושה שאומרים בה "קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" ומסיימים "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ".
למה שבת היא קידוש ה' בעולם?
גם שבת היא קידוש השם עולמי היא מלמדת כי ה' ברא את העולם. "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ). עדות השבת נפוצה היום ברוב העולם, המוסלמים בשישי והנוצרים בראשון לכן אומרים בברכת "רחם" עם "רצה" - ארבע פעמים "גדול וקדוש". גם בחגים אנחנו אומרים ב"אַתָּה בְחַרְתָּנוּ" כי "וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ". שכל החגים עוסקים ביציאת מצרים שהייתה קידוש השם עולמי.
לא בחיל ולא בכח
הסבר נבואת זכריה על המנורה
בנבואת זכריה כתוב "וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ" ובהמשך מסביר את משמעות חזיון המנורה "זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת".
שקר החן והבל היופי כשהם לבד
כדי להבין צריך ללכת לפירוש הגר"א בקול אליהו )בראשית כט. יז) "ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה". הנה שלמה המלך ע"ה אמר בסוף משלי (לא. ל), "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל", ובאמת מצינו גבי האמהות אשר נשתבחו בחן וביופי. וגם ברבקה כתיב (בראשית כד טז) "והנערה טובת מראה מאד". וצריך לומר דהפירוש בפסוק כך הוא שקר החן והבל היופי היינו כשהן בלתי יראת ה', והם כנזם זהב באף חזיר. אבל אשה יראת ה' היא תתהלל רוצה לומר דגם בחן וביופי תתהלל.
אל יתהלל חכם בחכמתו גיבור בגבורתו ועשיר בעשרו
על דרך זה יש לפרש ג"כ הפסוק (ירמי' ט. כב - כג) "אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור בגבורתו וכו' כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" דבפסוק זה רבו הדקדוקים אבל לפי הנז"ל י"ל דהפירוש כך הוא שאין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד אלא בזאת יתהלל ר"ל בכל אלה תתהלל כשישכיל וידוע אותי בהן דהיינו שידע איך להתנהג בהעשירות ובהגבורה ובחכמה שהכל יהיה כוונתו לשם שמים.
לא בחיל ולא בכח – כשהם לבדם
כן הפירוש גם בנבואת זכריה "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" והלא ראינו שהתורה משבחת את כוחו של יעקב אבינו. וכן היה בועז גיבור חיל, וברכו אותו ואת רות אשת החיל "יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה" והתקיימה הברכה בדוד "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וה' עִמּוֹ" (שמואל א טז). לכן צריך לומר לא להתהלל בחיל וכח כשהם לבד, אלא כשהם עם רוח ה' צבאות הם מביאים תועלת גדולה. .
תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ
יחנך – הארת פני ה' תתן לך חן
קראתי בשם הרה"ג יצחק סבתו ראש ישיבת מצפה יריחו כי ההבדל בין החשמונאים לבין היוונים הוא ההבדל בין יופי לבין חן. שהרי בנבואת זכריה על המנורה נאמר "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר, וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ" (זכריה ד ז). כן אנחנו קוראים בחנוכה את ברכת הכהנים בתורה שנאמר בה "יאר ה' פניו אליך ויחנך" ומסביר שם רש"י בשם הספרי שאור הפנים של ה' "יתן לך חן".
יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת
לעומת החן שנתברכו בו ישראל נתברכו היוונים ביופי. כך מברך נח ליפת "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ" (בראשית ט כז). ויוון הוא אחד מבני יפת. לכן אמרו חכמים שמותר לקרוא בתורה רק ביוונית (מגילה דף ט/ב) "רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית". "יפיותו של יפת יהא באהלי שם" (מגילה ט:). יופי חיצוני על מידות טובות פנימיות של שם הוא טוב. וזה ענין בית המקדש שהיה נויו של עולם.
יופי שמחובר ליראת שמים – קונה את העולם כולו
היופי שנמצא במקום שיש גם יראת שמים וחן - יכול להשפיע על כל העולם לטובה, כמו שנאמר "וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלוקים". וזה בית המקדש שהוא נויו של עולם. כך אמרו בגמרא (קידושין דף מט/ב) "עשרה קבים יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו".
יופי בלי מוסר – מביא לזנות
לעומת זאת יופי בפני עצמו יכול להיות אסון גדול, זוהי החכמה היוונית שמעריצה את היופי ולא איכפת לה כלל מהמוסר. מכוחה הם היו גוזרים גזירה נוראה "כל כלה שנישאת תבעל להגמון תחילה". כך קרה לעם ישראל שהיה עם יפה כדברי הנביא יחזקאל (טז) "וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה". היופי הזה היה בתחילה לטובה "וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלוקים". אבל אחר כך הוא התהפך לרעה. "וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ עַל כָּל עוֹבֵר לוֹ יֶהִי".
נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם
כן במשלי (ו כד) "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה: אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ" ובמקום אחר (משלי יא כב) "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם". כל זה לעומת הנזמים שקיבלה רבקה מאליעזר שנועדו לקדושה ולקידושין שרמזו על מחצית השקל שממנו נבנה המשכן וממנו המקדש לדורי דורות. על האשה המקודשת הזו אומר משלי "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן וכו'" (משלי פרק ה יח).
יראת שמים מביאה חן
לכן אומרת הגמרא (סוכה מט/ב) "אמר רבי חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנאמר חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו". וכן לומדים במגילת רות (ב) "וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה: וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם".
זאת אומרת שהחן מגיעה מהצדיקות של רות. וכן הוא אומר (משלי ג לד) "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן". וכן אומר משה "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה" (שמות לג יג). וכן בפסוקים רבים.
חן לעומת היופי
כן ראינו אצל אסתר המלכה שנאמר בה "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה". וכן נאמר ביוסף "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי: וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ: וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" (בראשית לט).
אבל כאשר יוסף מתחיל לסלסל בשערו נאמר בו "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה". מביא רש"י את המדרש "כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך אני מגרה בך את הדוב". "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי". הוא נזהר ברגע האחרון מהחטא וחוזר אליו החן. "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר".
אולי זו הסיבה שחנוכה נקרא על שם החן הפנימי הזה. וכן יהיה בעת הגאולה, "כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא).
סיפור
קידוש השם. עובדה
אדם בשם משה סלומון קנה מכונית מיד שנייה, וכעבור שבוע הוא ראה מכונית עם מספר כמו שלו נוסעת לפניו. הוא הבין שמכרו לו מכונית גנובה, שמספר הרישוי שלה הועתק מרכב חוקי אחר. היצר הרע אמר לו: אתה לא אמור לדעת שרימו אותך. שילמת כסף ויש לך מכונית – שתוק. אף אחד לא יתפוס אותך לעולם. מצד שני, הוא הבין שהוא נוסע ברכב גנוב. הוא נסע לתחנת המשטרה, אך השוטרים לא הבינו כלל מנין לו שהרכב גנוב. מספר הרכב הוא חוקי לחלוטין. רק אחרי שהוא התעקש אמרו לו להשאיר שם את הרכב וללכת.
מכיוון שהשוטרים לא עשו מאומה על-מנת למצוא את הבעלים החוקיים, פנה משה סלומון לסוכן הביטוח והצליח למצוא את בעליו האמיתי של הרכב שגר בצפון תל-אביב. בעל הרכב שמח על השבת האבידה ורצה להודות למחזיר האבידה, במיוחד כאשר הבין שמחזיר האבידה התאמץ בעבור זה והפסיד שמונים אלף שקלים – מחיר הרכב הגנוב.
בעל הרכב הגנוב גר, כאמור, בצפון תל-אביב. המוצא, משה סלומון, גר ביצהר. השבת אבידה זו ערערה לבעל הרכב הנגנב את כל מה שהוא "ידע" על אנשי ההתנחלויות. הוא ניצל את קשריו, הביא את צוות הטלוויזיה של אילנה דיין מהתוכנית "עובדה" לצלם את האיש במקום מגוריו ביצהר ולספר את הסיפור של "השבת האבידה" המיוחדת הזאת.
אך דא עקא, מדי שבוע נדחה שידור הכתבה מחמת אירועים כאלה ואחרים. יום אחד בא משה סלומון אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל וביקש ברכה. הוא סיפר לו כי נקלע לקשיים כלכליים, גם פוטר מהעבודה, גם שילם שמונים אלף שקל על רכב וגם הפסיד את כספו. בנוסף, הוא רוצה לבנות דירה ולא יודע האם לעשות זאת או לא. הוא גם סיפר על תוכנית הטלוויזיה שצולמה ונדחית כבר כמה חודשים, ואמר שכמו שזה נראה עכשיו – לא נראה שהם ישדרו אותה.
הרב חייך אליו ואמר לו פעמיים: "תמשיך ותצליח!", בליווי תנועת ידו המעודדת.
מספר משה סלומון: אחרי שהרב בירך אותי הרגשתי שנפתחים לי השערים, אבל לא הבנתי עד כמה. מייד אחרי שיצאתי מבית הרב קיבלתי טלפון שהסיפור הולך להתפרסם בתוכנית הבאה, תוך כמה ימים. אך זה לא נגמר בכך. הסיפור הזה ריגש הרבה אנשים, ביניהם את היבואן של מכוניות "מיצובישי" בישראל. הוא כל כך התרשם מהסיפור, עד שהחליט להעניק לי מכונית חדשה. נסעתי מייד לבית הרב אליהו, שהיה בדרכו מהבית לבית הכנסת, וסיפרתי לו כי הברכה שלו התממשה מייד מעל ומעבר. הרב עצר את כל החסידים שליוו אותו, הניח את ידיו על ראשי, בירך אותי ואמר: "אשריך שזכית לקדש שם שמים ברבים".
הרב סיפר לקהל את כל השתלשלות המקרה של הנס ואיך הדברים התהפכו, ואמר לכולם שם: לא מספיק לדבר על השבת אבידה, צריכים גם לעשות. תראו דוגמה חיה איך מתנהג יהודי – "ובכל מאודך – בכל ממונך". ממנו תראו וכן תעשו.
(הרב אלי מימון, אחראי על תחום עגונות בבתי הדין הרבניים)
קידוש ה' בטלוויזיה
פעם פנו אלי וביקשו לראיין אותי לשידור טלוויזיה על הבית ועל הילדים שלי, וחששתי מאוד. מצד אחד זה יכול היה להיות קידוש ה' גדול, אבל מצד שני חששתי מעין הרע. לא ידעתי מה לעשות ופניתי לרב זצ"ל, שביקר באותו הזמן בציון הרשב"י במירון.
הרב ביטל את החשש לעין הרע ואמר לי: "כשאת אומרת בבוקר בברכות השחר את התפילה על עין הרע, תגידי אותה פעמיים בכוונה גדולה". כך באמת עשיתי והסכמתי להתראיין לתוכנית. בסופו של דבר הראיון בטלוויזיה יצא באופן שמכבד את התורה ואת לומדיה.
(הרבנית עטרה אנגל, מירון)
שאלות
יופי השמור לבעלה. האם זו הלכה שאסור לדבר עם בנות בכלל ולשמור עיניים, או שזו חומרה?
זו הלכה שכתובה בתורה כמה פעמים. אחת מהן היא "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם". ולכן אמרו חכמים שאסור להרבות שיחה עם האשה, כלומר, מותר רק דיבור של דרך ארץ או לצורך עבודה וכדו'. על כן חובה לשמור את העיניים בקדושה ולא להסתכל ביופיה של אשה או במקומות שצריכים להיות מכוסים ספר קדושה (הלכות איסורי ביאה פרק כא).
חול המועד חנוכה. האם יש בעיה לעבוד בחנוכה לצורך פרנסה כמו בחול המועד?
מותר לעבוד בחנוכה. אבל אסור לנשים לעבוד בעת הדלקת נרות.
קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. שמעתי שכאשר גוי נכנס למקום המקדש, מחנה שכינה, מגיע לו מוות בידי אדם. האם זה נכון? אם לא, אז מה מגיע לו?
המשנה במסכת סנהדרין (פרק ט) אומרת שמי שפוגע במקדש, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אני לא חושב שזה נכון גם היום, שאין במקום בית מקדש ורק המקום קדוש.
המשכת האורות העליונים – לפרשת מקץ -חנוכה תשפ"ו
הרב שמואל אליהו | כסלו תשפ"ו
פרשת ראה תשפ"ה – צדקה כפולה ומכופלת
הרב שמואל אליהו | אב תשפ"ה
פרשת ניצבים תשפ"ה – מלכויות זכרונות ושופרות בעת מלחמה
הרב שמואל אליהו | אלול תשפ"ה
