YeshivaThe torah world Gateway
Beit Midrash
- Shabbat and Holidays
- Yom Haatzmaut
- The Obligation of Thanking Hashem
- Shabbat and Holidays
- Jewish Holidays
- Jerusalem Day
The media server is dedicated by the Green family to the souls of their loved ones
1. משנה ברורה ס"ס תרפו
יכולים בני עיר לתקן בהסכמה ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס.
2. חיי אדם, הל' מגילה, כלל קנה
מי שאירע לו נס וכ"ש בני עיר יכולין לתקן בהסכמה עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים, ונ"ל דאותה סעודה שעושין בשביל הנס היא סעודת מצוה... וכן אנו עושים על הנס שנעשה לנו בשנת תקס"ד, אור ליום ט"ז כסליו שהיתה הריגה בחצר שאני דר בו מחמת הבערה שיצאה ללהב... ומי שיוכל יתענה ובלילה שאחריו יתאספו יחד תיכף אחר מעריב ... ולומר מזמורי תהלים...
3. הר"ח פלאג'י, מועד לכל חי, ו, ח, עמ' לז
נהגו בעירנו אזמיר יע"א איזה משפחות שיש להם פורים ביום ח' לחודש אייר... כמו"כ יש משפחות הבאים מאנשי אנגורה ויש להם פורים ביום י"א לחודש הזה ואין אומרים בהם תחנונים ויש מהם שמסתפרים בהם כי יו"ט שלהם הוא.
4. אגרות הרמב"ם, עמ' עט
וליל א' בשבת ג' ימים לירח סיון יצאתי מן הים בשלום ובאנו לעכו וניצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים אני וביתי עד סוף כל הדורות... ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו [ב]ו' ימים לירח מרחשון. ובא' בשבת ט' בחודש יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה, ואותו יום עמדתי במערה והתפללי, שבח לא-ל על הכל, ושני הימים האלה: שהם ו' וט' במרחשון, נדרתי שיהיו לי יו"ט ותפילה ושמחה בה' ואכילה ושתיה. א-להים יעזרני על הכל ויקים לי את "נדרי לה' אשלם".
5. בבלי, שבת כא ע"ב
מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים... לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
6. בבלי, פסחים קיז ע"א
אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה - משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
7. פירוש רש"י, שם
שיר שבתורה - אז ישיר משה. ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט (=מדובר בלשון "סגי נהור"), כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה, אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה.
8. בבלי, מגילה יד ע"א
תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? (=מהיכן דרשו כדי להצדיק תקנת קריאת המגילה?) אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן? - אי הכי הלל נמי נימא! (=אם כן, שנאמר גם הלל שהוא שירה!)- לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. - יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ, היכי (=איך) אמרינן שירה? - כדתניא (=כפי שלמדנו בברייתא): עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה. משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. רב נחמן אמר: קרייתא זו הלילא (=קריאת המגילה היא ההלל), רבא אמר: בשלמא התם (אני מבין שם, לגבי פסח, אפשר לומר הלל משום שעיקר ההלל הוא אמירת:) +תהלים קי"ג+ "הללו עבדי ה'" - ולא עבדי פרעה. אלא הכא (=אבל כאן, לגבי נס פורים)- "הללו עבדי ה'" ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן (=בסוף המגילה, אנו עדיין משועבדים לאחשורוש!).
8* דברי הימים ב לה, ג- ועבדת את ד' ואת עמו ישראל...
9. פירוש רש"י, שם- מעבדות לחירות - ביציאת מצרים אמרו שירה על הים. הלל נמי נימא - שהיא שירה. אכתי עבדי אחשורוש אנן - דלא נגאלו אלא מן המיתה.
10. שאלתות דר' אחאי גאון, דרשה לחנוכה
שאילתא: דמחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא (=להודות ולשבח לפני ה') בעידנא דמתרחיש להו ניסא (= בזמן שמתרחש להם נס) דכתיב "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו"... וכל שכן אנן (=אנחנו, ישראל) דגבר עלינו חסדו.
11. הנצי"ב, העמק שאלה על השאלתות דר' אחאי גאון- בעידנא דמתרחיש להו ניסא- פירוש, בשעה שאירע הנס, ולא ביום ההוא בכל שנה, שזה אין לו עיקר מן התורה אלא מדרבנן.
12. שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רלג - ולסיים בנחמה אומר מה שכתבנו לעיל דקביעת יום מועד ביום עשיית נס הוא ק"ו דאורייתא. ולפע"ד לפ"ז יום פורים וימי חנוכה דאוריי' הם, אך מה לעשות בהם אם לשלוח מנות או להדליק נרות או לעשות זכר אחר, זהו דרבנן. והעובר ואינו עושה שום זכר לימי חנוכה ופורים עובר על מ"ע (=מצות עשה) דאורייתא אך העושה שום זכר יהיה מה שיהיה, עכ"פ ביום א' מימי חנוכה ואפי' לא הדליק נרות ולא שלח מנות בפורים וכדומה, אינו אלא עבריין דרבנן. ואפשר קריאת הלל ומגילה הוה ק"ו דאורייתא לומר שירה כמו שציוה בפסח לספר יציאת מצרים בפה הכי נמי (=פה גם כן) ממות לחיים חייב לומר שירה בפה דוקא וא"כ הי' יוצדק קצת דברי בה"ג (=בעל הלכות גדולות סובר שאמירת הלל היא מדאורייתא).
13. בבלי, שבת קיח ע"ב - הקורא הלל בכל יום - הרי זה מחרף ומגדף!
14. ר"י טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, על הגאולה ועל התמורה, עמ' עב- דלהיות שהלל נאמר על הנסים נגלים כיציאת מצרים ודומיהן, וזה כשאומרו בכל יום שאין נס נגלה נראה לו, נראה כמתלוצץ ואומר אני מהללו ית' על הנסים הנגלים שעשה ביום זה ונס אינו. והוא כמשל אדם האומר לחבירו דרך ליצנות: אני מכבדך על החסדים שקבלתי ממך והוא לא קיבל ממנו חסד.
15. תלמידי רבנו יונה, מסכת ברכות, דף ח ע"א בדפי הרי"ף- בשעה שהיה לכל ישראל צרה והיה הקב"ה עושה עמהם נס, היו עושים יו"ט והיו אומרים הלל והיו חייבין לברך על קריאתו... ועיקר התקנה לא היתה אלא בנס שנעשה לכל ישראל דכתיב (במדבר י, ט) "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם וגו'". אבל בנס שנעשה ליחיד לא התקינו לומר הלל.
16. רמב"ם הלכות שגגות פרק יג, ב- ואין משגיחין (=מתחשבים) על יושבי חוצה לארץ (= כדי לחשב אם רוב הציבור חטא או לא) שאין קרוי קהל אלא בני ארץ ישראל.
17. רמב"ם, ספר המצות, עשה קנ"ג (תרגם: ר"י קאפח)- אילו אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לא-ל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל... הנה חשבוננו זה (=של הלוח העברי) לא יועיל לנו אז כלום בשום פנים.
18. רמב"ם, הל' ברכות י, יא- הרואה ת"ר אלף אדם כאחד, אם עכו"ם הם אומר "בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה". ואם ישראל הם ובארץ ישראל, אומר: ברוך אתה יי' א-להינו מלך העולם חכם הרזים.
19. הר"י רוזין (הרוגצ'ובר), צפנת פענח על הרמב"ם, הל' ברכות, שם
ובא"י... ועי' בהוריות דף ג ע"א, דקהל לא הוה רק בא"י... ועי' בירושלמי תענית פ"ב דלכך אין תענית ציבור בבבל, ולכך אמרינן במגילה דף יד, דאין אומרים הלל על נס שבחו"ל משום דלא הוה ציבור...
20. תהלים קו, מז- הושיענו ה' א-להינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשיך להשתבח בתהלתיך.
21. הרב דוד ניטו, כוזרי שני, ויכוח ג, פס' צד-צו
החבר: דע אדוני המלך כי לא מלבם תקנו חז"ל לומר "וצונו" במצות דרבנן, אלא בדבר ה' ובמצותו, ולא עוד אלא בכל מה שתקנו וגזרו שתו לבם להתנהג כתורה וכמצוה, והיינו דקאמרי בכמה דוכתי "כל מה דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון"... בשני פנים יודה וישבח האדם לשי"ת על הטובות שעשה עמו: או ע"י קרבן או ע"י דברים (דיבורים)... שמלכיצדק אמר (בר' יד) "וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידיך"... לאה כשילדה את יהודה אמרה (שם, כט) "הפעם אודה את ה'", ביציאת מצרים (שמ' טו) "אז ישיר משה ובנ"י", יתרו אמר (שם, יח) "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה". דוד ריוהו לה' ב"ה בשירות ותשבחות כנראה בספר תהלים, והוא הורנו במזמור קז שארבע צריכין להודות ["יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם]... ומה לי מי שניצל מאויביו המבקשים את נפשו, ומה לי יחיד ומה לי רבים! ועל הכל הקב"ה רוצה ומצוה שינתן לו שבח והודאה על הטובות שעושה שנ' (שמ' יג) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. וכתיב (דב' ח) "ואכלת ושבעת וברכת ת ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"... מכל הפסוקים והמעשים והמצות הללו נראה בבירור שהש"י רוצה ומצוה שנשבח לשמו הגדול על כל הנסים והנפלאות והטובות והחסדים שעשה עמנו, ובכן חייבים אנו להללו בחגים ובמועדים... ובכן אנו גומרין את ההלל... צונו דרך כלל שנודה ונשבח לשמו... וחכמי וגדולי ישראל בחרו להם שירי דוד... שפיר שייך למימר בהלל "וצונו" משום "יודו לה' חסדו".
22. בבלי, סנהדרין צד ע"א
ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב (=והניצחון על סנחריב ייחשב כמלחמת) גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו (=הניצחון על סנחריב) ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם (=ולא נעשה חזקיה למשיח בן דוד).
23. הרב משולם ראטה (תרל"ה- תשכ"ג), שו"ת קול מבשר חלק א, סימן כא
עכ"פ יצא לנו לדינא בנידון דידן דאין כאן שום חשש ופקפוק כלל משום בל תוסיף, רק אדרבה חיוב ומצוה הוא לעשות זכר לנס ולקבוע את יום העצמאות ליו"ט ושמחה ולומר בו הלל שלם בלא דילוג. ועי' שו"ת חיים שאל להגאון חיד"א ז"ל ח"ב סי' י"א שהביא דעות קצת פוסקים לומר הלל אף ביחיד או ציבור של עיר אחת שנעשה להם נס עכ"פ בלא ברכה.
Rabbi Ari Shvat
Ein Aya Complete G-dliness Doesn't Weaken But Enhances Natural Drives
Ein Aya Shabat Chapter B Paragraph 50
The Giving of the Torah When Should We Use Facts, Logic or Kabbala in Learning Torah?
Ein Aya Shabbat 4 7
Rabbis in Midrash
Kuzari -Rabbi Ari Shvat Kuzari class 9 - "Seeing is Believing" (parag. 21-30)
These paragraphs elaborate on the theme that seeing and knowing is better than any attempt to prove logically, and begins explaining the difference between Israel and gentiles.
Ein Aya Various Universal Stages of the Geula Process
Rav Kook examines the various stages of redemption, explaining how (in addition to the obvious oft-mentioned stages of ingathering the exiles, reviving the Hebrew language, army, state etc.) the messianic dream of world prosperity, the State of Israel and world unity can and are realistically and logically gradually coming true.
Kuzari -Rabbi Ari Shvat Kuzari class 8- "Answering Questions on the Kuzari's Proof from Mass Revelation
How do we know that the "claim" of mass revelation to 2,000,000 witnesses at Mt. Sinai is really true? This important class answers all of the questions skeptics ask about this claim of the Kuzari.
Ein Aya Armies Still Necessary for Balance & the War Against Wars
Rav Kook explains why the world was originally divided into the various seemingly contradicting ideologies and cultures, in order to develop each one respectively. Swords or armies symbolize how each respective ideology defends themselves, as well as deters their opposing ideologies and cultures. On the other hand, the messianic era will be one of peace, and Rav Kook explains the transition to that stage, which mankind is already undergoing.
The Land of Israel LGBT'S IN ISRAEL
The question was asked, how can one make Aliyah with the LGBT parades?
Kuzari -Rabbi Ari Shvat Kuzari class 7 - Five Accumulative Proofs of G-d
As a preparation for the Kuzari's classic proof of G-d from the mass-revelation at Sinai, we start here with 5 other directions to strengthen our belief which also contribute to what the Kuzari will present as well.
Ein Aya Muscle & Meaning: The Dual Nature of Gevurah (Physical Strength)
Is physical strength and fitness a necessity or an ideal? Although it if often totally overlooked among topics of Judaism, Rav Kook writes that it clearly is also a necessity to deter the many enemies of Israel, but even in Y'mot HaMashiach, in the Messianic era, to a certain extent, it's ideal continues even after our enemies will have been finished off.
