פרשני:בבלי:חולין נז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין נז א

חברותא[עריכה]

אתייה הביאו לבריה, לבנו של הנופל, ושחטיה קמיה  באחוזת עינים, שאיחז את עיניו כאילו שחט את הבן, אבל למעשה הוא לא שחט, אינגיד, ואיתנח האב מצערו על שחיטת בנו. עול למעייניה, חזרו מעיו למקומן כתוצאה מהחרדה. וחייטיה, וחיברם לכרסיה.
שנינו במשנה: נשתברו רגליה.
ההוא צנא סל דאינקורי של עופות, שנשתברו רגליהן בארכובה למטה, או למעלה מארכובה, ואין העצם יוצא לחוץ, דאתיא לקמיה דרבא.
בדקיה רבא בצומת הגידין, שיהיו כל ט"ז החוטין קיימין - ואכשריה.
אמר רב יהודה אמר רב: שמוטת יד, שנשמטה הכתף שלה,  76  בבהמה - כשרה.  77 

 76.  רש"י לקמן. והתוס' כתבו שגם אם נחתכה היד היא כשרה, וכן נפסק בשולחן ערוך יו"ד נג א, והוא הדין בנשברה היד.   77.  ואם נשמטה היד מעיקרא, שנשמט ראש העצם מהמקום התחוב בשדרה, נחלקו רבותינו הראשונים. יש הסוברים שלא נאמר דין טריפות ביד הבהמה כלל, לפי שאין חיות הבהמה תלויה ביד (מאירי, רמב"ם ושולחן ערוך), ויש החוששים שאם נחתכה היד לגמרי, ועברה המכה מעבר לצלעות, ונצרר הדם בצלעות הרי היא טריפה, שמא ניקבה הריאה. (עיין ברמ"א המביא דעתם).
שמוטת ירך, דהיינו, בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה - בעוף, טרפה.
שמוטת גף, פרק עליון המחובר בגבה, בעוף - טרפה (ראה ציור בספר שיחת חולין), כי חיישינן שמא כאשר נשמטה הכנף ניקבה הריאה.
ושמואל אמר: תיבדק הריאה בנפיחה.
וכן אמר רבי יוחנן - תיבדק הריאה.
חזקיה אמר: אין ריאה לעוף. וכדמפרש ואזיל.
ורבי יוחנן אמר: יש לו לעוף ריאה, וישנה בו כעלה של וורד, שהיא דקה ואדומה, והיא מצויה בין אגפים.
והוינן בה: מאי "אין ריאה לעוף" דקאמר חזקיה?
אילימא, דלית ליה לעוף ריאה כלל. והא קא חזינא דאית ליה ריאה!?
אלא, כוונתו של חזקיה לומר, דלא מיטריף ביה כשניקבה הריאה.
ופרכינן: והתני לוי: טרפות שמנו חכמים בבהמה - כנגדן יש בעוף.
יתר עליהן עוף, שנטרף אם נשבר העצם של הגולגולת, אף על פי שלא ניקב קרום של מוח.
ומוכח מהכא שעוף נטרף בניקבה הריאה!?
ומשנינן: אלא, הכי קאמר חזקיה: אין לו לעוף - לא לינפל, שאם נפל אין צורך ליבדוק את ריאתו. ולא ליחמר, שאם נפל לאש אין בודקין ריאתו.
מאי טעמא?
אמר רב חנה: הואיל ורוב צלעותיה מגינות עליה.
ופרכינן: והא מדאמר רבי יוחנן יש לו לעוף ריאה, וישנה כעלה של וורד בין אגפיים, מכלל, דחזקיה סבר דלית ליה ריאה כלל.
אלא, אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא: מדבריו של בריבי, חזקיה, שהיה גדול בדורו, ניכר שאינו בקי בתר נג ולין.
אמר רב הונא אמר רב: שמוטת ירך, בעוף - כשרה. אמר ליה רבה בר רב הונא לרב הונא: והא רבנן דאתו מפומבדיתא אמרו - רב יהודה משמיה דרב אמר: שמוטת ירך, בעוף - טרפה?!
אמר ליה רב הונא: ברי, נהרא נהרא ופשטיה. משל הוא, כמו התפשטות מי נהר, שאינו דומה נהר אחד למשנהו, אלא יש מקומות שהמים זורמים בהם בחזקה, ויש באיטיות. כך נוהגים בכל מקום בצורה אחרת. ורב סבר שהיא כשרה, אלא שלא התיר לבני פומבדיתא לפי שראה שהם נוהגים בזה איסור. ורב יהודה היה מפומבדיתא, וסבר שרב מטריף.
אזל רבי אבא, אשכחיה לרב ירמיה בר אבא, דקא בדיק בצומת הגידין.
אמר ליה רבי אבא: למה ליה למר כולי האי?! והא רב הונא אמר רב: שמוטת ירך בעוף כשרה?! ואם בנשמטה כל הירך היא כשרה, כל שכן כשרק נחתך צומת הגידין שהיא כשרה!?
אמר ליה רב ירמיה בר אבא: אנא, מתניתין ידענא. דתנן בתחילת הפרק: בהמה שנחתכו רגליה - מן הארכובה ולמטה, כשרה. מן הארכובה ולמעלה פסולה. וכן שניטל צומת הגידין, הרי היא טריפה על אף שהארכובה עצמה קיימת.
ואמר רב עלה - וכן בעוף.
ופריך ליה רבי אבא: אי הכי, לדבריך, קשיא דרב אדרב?!
אישתיק רב ירמיה.
אמר ליה רבי אבא: דלמא שני לה בין שמוטה, שנשמטה כל הירך, שהיא כשרה, לבין חתוכה צומת הגידין בלבד, שהיא טרפה!?
אמר ליה רב ירמיה: וכי ואת הוא דמפרשת לשמעתתיה דרב?!
לא אתה הוא המפרש את דבריו, אלא בפירוש אמר רב בעצמו כך: ירך שמוטה - כשרה. חתוכה - פסולה!
ואל תתמה, שהרי מצינו שאם חותכה מכאן, מצומת הגידין, ומתה. ואילו חותכה מכאן, בבשר הרגל למעלה מצומת הגידין, וחי תה!
כי סליק כאשר עלה רבי אבא לארץ ישראל מבבל, אשכחיה פגש לרבי זירא, שעלה גם הוא (לפניו) לארץ ישראל, דיתיב וקאמר: אמר רב הונא אמר רב: שמוטת ירך בעוף, טרפה.
אמר ליה רבי אבא: חיי דמר! מיומא דסליק מר להכא,

דרשני המקוצר[עריכה]