הרב אליעזר מלמד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אליעזר מלמד בעת שיעור בישיבת הר ברכה

הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב. מחבר סדרת ספרי "פניני הלכה".

תולדות חייו

נולד בשנת תשכ"א לאביו הרב זלמן ברוך מלמד, אז ר"מ בישיבת מרכז הרב (לימים ראש ישיבת בית אל ורב הישוב בית אל ב'), ולאמו שולמית, בתו של המחנך ר' יוסף ולק. למד בישיבת ירושלים לצעירים ובישיבת מרכז הרב, ומהיותו צעיר התקרב לראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק. לאחר נישואיו לענבל, החל ללמד גמרא והלכה בכולל בשכונת מאה שערים בראשותו של הרב יצחק גינזבורג למשך כחצי שנה, במהלכה התקרב לרב גינזבורג ולמד עמו בחברותא. כמו כן, לימד גמרא ומחשבה בישיבת בית אל של אביו הרב זלמן ברוך מלמד במשך כעשרים שנה, וכן בישיבת קדומים.

בשנת תשמ"ח החל לכהן כרב הישוב הר ברכה שעל הר גריזים שבשומרון, ובשנת תשנ"ב ייסד שם את ישיבת ההסדר, ומאז ועד היום הוא עומד בראשה.

הרב מלמד נמנה על מייסדי תנועת הנוער 'אריאל', ועד רבני יש"ע, ערוץ 7 ועיתון 'בשבע' (יחד עם אמו הרבנית שולמית), ועוד.

בשנת תש"ע, הואשם על ידי שר הבטחון אהוד ברק בכך שלא גינה ואף תמך בחיילים שעודדו סירוב פקודה. כיוון שסרב לחזור בו, בוטל ה"הסדר" עם ישיבתו, והיא הוגדרה כישיבה גבוהה ללא מסלול הסדר (בשנת תשע"ג חודש ה'הסדר' עם הישיבה על ידי שר הבטחון משה יעלון). לאחר התקרית, זכה לתגובות מחזקות מצד רוב רבני ישראל.

הרב מלמד כותב טור קבוע בעניינים תורניים אקטואליים בעיתון 'בשבע' בשם 'רביבים'.

דרכו והשקפתו

הציבור התורני

הרב מלמד עושה שימוש במונח "תורני" לתיאור הזרם בציונות הדתית אליו הוא משתייך (זרם המכונה לעתים חרדי-לאומי). אחוזים גבוהים מפעולות ההסברה של הרב מלמד מוקדשים לחידוד ייחודיות הדרך התורנית, בעיקר בטורו 'רביבים'.

לדבריו, ישנו ניגוד מובהק בין ציבור זה לבין הציבור החרדי, שמתבטא באחריות הלאומית של הציבור התורני ובחשיבות שהוא מייחס ללימודי חול, לשירות הביטחוני והלאומי ולהימנעות מהתפרנסות מלימוד תורה.

מנגד, לפי הרב מלמד הזרם התורני שונה מהציונות דתית הישנה, אף על פי שהמאפיינים המעשיים של זרמים אלו דומים מאוד זה לזה. זאת היות שבסיס המוטיבציה של הציבור התורני איננו רק הרצון להשתוות לציבוריות הישראלית החילונית או לקבל לגיטימציה בקרב הציבור החילוני (מאפיינים אותם הוא מזהה עם הציונות־דתית הישנה), אלא המחויבות ההלכתית למצוות השירות בצבא ולמצוות יישוב הארץ בהקשר הרחב שלה, והשאיפה ליטול חלק משמעותי בקביעת סדר היום הלאומי, הפוליטי והציבורי, לרבות הנהגת המדינה.

תורה ומדע

הרב מלמד רואה בשילוב תורה ומדע ערך חשוב, ודוגל בהכנסת לימודי החול בבתי הספר ובבחינות הבגרות. הוא תולה, בין השאר, את חשיבות לימודי החול בדברי הגר"א: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה"‏[1]. שילוב תורה ומדע במשנת הרב מלמד יונק מן השאיפה הכללית להציג את חכמת התורה בכל תחום מתחומי המציאות, ולהפוך אותה ל"תורת חיים" שאיננה מצומצמת בין כותלי בית המדרש בלבד‏[2].

הרב מלמד רואה באתגר השילוב הנכון שבין תורה למדע משימה המוטלת על כתפי הציבור התורני, כחלק מחזון הגאולה לתיקון עולם. בכלל זה חשיפת עמדתה הערכית-מוסרית של התורה בסוגיות משפט, כלכלה, ביטחון ויחסים בינלאומיים. עם זאת הרב מלמד נוקט עמדה ביקורתית מאוד כלפי השיח האקדמאי הישראלי.

כחלק מגישה זו, לצד הישיבה פועל "מכון הר ברכה" להוצאת ספרים מקצועיים בתחומים אלו. בנוסף, במוסדות הר ברכה פועלת תכנית "שילובים" המאפשרות לימוד תורה מוגבר לסטודנטים בוגרי ישבות וסטודנטיות לתארים מתקדמים במהלך לימודיהם.

שש שעות לימוד תורה בשבת

לדעת הרב מלמד ישנה חובה ללמוד תורה בשבת ובחול המועד במשך שש שעות לפחות‏[3]. הוא למד זאת מהגמרא (פסחים סח:) שלפיה צריך לחלק את זמן השבת, חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. הוא מביא ראיות בעניין גם משורת פוסקים. לימוד זה, לדעתו, מהווה גם מענה לבעיות חינוך של הנוער‏[4].

שירות צבאי וסירוב פקודה

הרב מלמד רואה בשירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר דרך לכתחילה ולא רק דרך ברירת מחדל, זאת ללא תלות במשימות הצבא ובפיקודו. הוא מנמק זאת בכך שיש מצווה להגן על חייהם ושלומם של יהודים ומשום ץמצוות יישוב ארץ ישראל. עם זאת יש לו ביקורת רבה על דרגי הצבא הבכירים‏[5].

בעת תוכנית ההתנתקות, לאחר שהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא קרא לחיילים לסרב לפקודה של פינוי יישובים, חתם הרב מלמד על כרוז התומך בו‏[6].

הרב מלמד רואה בשאלת סירוב הפקודה הרבה מעבר לשאלה הלכתית. העצמאות הבאה לידי ביטוי במוכנות ללכת נגד הזרם ואף לשלם על כך מחיר אישי של הליכה לכלא או הדחה משירות קרבי וקצונה, היא זו שתאפשר את הצבתו ומימושו של חזון אלטרנטיבי לזה של התרבות החילונית-ליברלית השלטת‏[7]. מסיבה זו תומך הרב מלמד גם בהתעקשות של חיילים על עמדתם בעניינים נוספים, כמו הוצאת הציציות‏[8], וקבלת זמנים ותנאים ראויים לתפילה‏[9].

בפולמוס סביב "שירת נשים בצבא", תומך הרב מלמד, בניגוד לעמדת הרבנות הצבאית, ביציאתם של חיילים דתיים מאירועים שבהם מופיעה זמרת, גם כאשר מדובר בטקס רשמי וממלכתי, ואף אם יקבלו פקודה מפורשת להישאר‏[10].

שירות לאומי

הרב מלמד קורא לחשיבה מחודשת בנושא ההליכה לשירות הלאומי לבנות, שירות שנפוץ מאוד בקרב בנות דתיות כתחליף התנדבותי לשירות צבאי. לדברי הרב מלמד, מול התרומה הציבורית בשירות הלאומי, ישנם גם חסרונות, כגון: פגיעה בבנות למשפחות עניות המתקשות לממן השכלה גבוהה לאחר נישואיהן, הקטנת הסיכויים להשלמת לימודים גבוהים ולמיצוי כישרונות והגשמה עצמית של הבנות וכן דחיית גיל הנישואין ודחיית הולדת ילדים‏[11]. לדעתו כתוצאה ממשך הזמן של השירות הלאומי, בנות רבות מוותרות על קריירה משמעותית.

פמיניזם וקריירה מול ערכי המשפחה

הרב מלמד רואה בפמיניזם תנועה שטרם הבשילה לתפיסת עולם מאוזנת, דבר שלדבריו יוצר עיוותים, וכדוגמה הוא מביא את התקנה המחייבת מינוי אישה לדירקטור כאשר כל חברי הדירקטוריון האחרים הם גברים. הוא מצדד בקידום נשים בשוק העבודה על ידי מתן אפשרות הולמת לעבודה בתנאים שיאפשרו להשאיר את המשפחה בראש סולם הערכים, כגון: עבודה במשרה חלקית ובשעות המתאימות לאימהות, וחקיקה תואמת בתחום חופשות לידה.

לימוד תורה לנשים

יחד עם העמדה הביקורתית העקרונית של הרב מלמד כלפי הפמיניזם המודרני, הוא מתיר לכל אישה המעוניינת ללמוד תורה לשם שמיים ללמוד גמרא בעיון. מנגד הוא ממליץ לנשים שאין להן חשק מיוחד להתעמק בתורה, ללמוד ספרי הלכה מעשיים ולהעמיק ביסודות האמונה והמוסר. לדעתו עם התפתחות ההשכלה הכללית וההתמחות המקצועית של נשים בתחומים שונים בזמן המודרני, נשים צריכות ללמוד תורה הרבה יותר מכפי שלמדו בעבר. הרב מלמד אינו שולל אפשרות שאשה תשמש בתפקיד מורת הלכה או אף כדיינית, אולם לשם כך דרושה לדעתו הקמת מערך לימודי מתאים להצמחת נשים שתעמודנה בקריטריונים הנדרשים לכך, ובאופן מתון והדרגתי שלא יעורר התנגדות או יסב נזק לתהליך זה, שביסודו מבורך‏[12].

הפלת עובר חולה

סוגיית הפלות עוברים החולים במחלה קשה מצויה במחלוקת עמוקה בין פוסקי ההלכה. הרב מלמד פוסק כי מותר לבני זוג לבחור לשאול רב המקל במקרים אלה‏[13]. בטור "רביבים" כתב כי היו רבנים שהתרעמו על שפרסם את הדעה המקילה בהבלטה והורה שאפשר לסמוך עליה. בעמדתו זו הוא מסתמך על מה ששמע לדבריו מהרב אברהם שפירא.

נוער הגבעות, פעולות מחאה מרובות מוקדים ותג מחיר

במאמר שפרסם בשנת ה'תשס"ט הביע הרב מלמד אהדה לנוער הגבעות‏[14]. עם זאת, לדבריו "איננו שואפים לנקם פרטי, אלא לנקמה ממלכתית שצה"ל וכל מערכות השלטון יובילו"‏[15]. לאחר הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא התבטא בחריפות נגד פעולות "תג מחיר"‏[16].

עליה להר הבית

הרב מלמד תומך בעלייה להר הבית בטהרה ובמקומות המותרים, בנימוק שיש בכך תועלת לשמירת הריבונות הישראלית במקום‏[17]. תלמידי הישיבה ותושבי היישוב בראשם הוא עומד עולים בקביעות להר הבית. הוא עצמו עלה להר לראשונה ביום ירושלים ה'תשנ"ז. בשנת ה'תשע"ח עלה שנית להר ומאז ביקר בו מספר פעמים.

יחסו לרפורמים

בשנת תש"פ ערך פגישה עם רבה רפורמית, וספג בעקבות כך ביקורת רבה: בראשית שנת תשפ"א התפרסם מכתב שכתב לו הראשון לציון הרב יצחק יוסף בו הוא מוחה על 'פריצת גדר שגדרו כל גדולי ישראל לדורותיהם', כדבריו. לאחר מכן פורסם מכתב דומה עליו חתומים 22 מבכירי רבני הציונות הדתית, בהם - הרב דב ליאור, הרב נחום נריה, הרב אליקים לבנון, הרב דוד חי הכהן, הרב שמואל אליהו, הרב מיכה הלוי, הרב יהושע שפירא, הרב דוד דודקביץ, הרב יצחק שילת ועוד. כמו כן הצטרפו לביקורת רבה של רמת גן ונשיא הישיבה הרב יעקב אריאל, הראשון לציון לשעבר ורבה של ירושלים הרב שלמה משה עמאר, וראש ישיבת מרכז הרב הרב יעקב שפירא. מאוחר יותר הוציא הרב יהושע שפירא ראש ישיבת רמת גן חוברת מיוחדת בה דן בדעתם של הנצי"ב והראי"ה בעניין.

הרב מלמד עצמו התייחס לדברים, והסביר כי פגישתו עם הרפורמים נבעה מכך שבאירועים קודמים "נשמעו ביטויים קשים מצד אישים מהציבור הדתי והחרדי שכביכול צריך להתייחס בהחרמה גמורה אל הרפורמים והקונסרבטיבים". הוא הוסיף כי "בעקבות הוויכוח המר עם התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית התפתחה דעה מוטעית שצריך להחרים את הקהילות האלה ואת נציגיהן. כשהתבוננתי מצאתי שמתנהל מסע הפחדה, שמי שאומר לא כך, צריך לפחד, אז אמרתי בליבי, בפעם הבאה שאוזמן למפגש כזה - אלך". להגנתו של הרב מלמד יצאו הרב אליעזר ולדמן, הרב יעקב מדן, הרב רא"ם הכהן, ארגון רבני צהר ורבנים רבים נוספים. כמו כן, אביו של הרב אליעזר, הרב זלמן מלמד התייחס בעקיפין למעשה זה‏[18].

ספריו

קישורים חיצוניים

שיעוריו

ספריו

אחר

הערות שוליים

  1. מצוטט בהקדמה לספר אקלידוס (בתרגום לעברית שנעשה על ידי ר' ברוך משקלוב), ובשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן".
  2. ראו "פניני הלכה ליקוטים א'"
  3. לא פחות משש שעות, רביבים 668, ל׳ במרחשון ה׳תשע״ו. וכן בהרחבות לפניני הלכה שבת, ובפניני הלכה שבת (א').
  4. המפתח לחינוך הנוער, רביבים 513, כ"ה בתשרי התשע"ג
  5. מבית המדרש הצהל"י, "בשבע", 25 בינואר 2015
  6. רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, ערוץ 7
  7. אליעזר מלמד, רביבים, כרך ב', עמ' 308–312.
  8. אליעזר מלמד, רביבים, כרך ב', עמ' 274–277.
  9. אליעזר מלמד, רביבים, כרך ב', עמ' 235–240.
  10. אליעזר מלמד, פקודה נגד ההלכה, "בשבע", 12 בינואר 2012
    אליעזר מלמד, מדירים את היהדות מרשות הרבים, "בשבע", 5 בינואר 2012
  11. אליעזר מלמד, שירות לאומי, השכלה ונישואין, "בשבע", 11 במאי 2006
  12. חזון לימוד התורה לנשים, רביבים 910, י״ד באלול ה׳תש״פ
  13. עי' שמחת הבית וברכתו פרק ט
  14. אליעזר מלמד, לשבח ולא לגנות, "בשבע", 13 בנובמבר 2008
  15. אליזר מלמד, במעלות קדושי ארץ ישראל, "בשבע", 17 במרץ 2011
  16. הרב מלמד: לייבש את הביצה, ערוץ 7
  17. דעתו של הרב והתייחסות לדעת אביו
  18. עיין בשיעורו כאן