קנין איסור

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

קניין שמשמעותו איסורית^{[דרושה הבהרה]} ולא בהכרח ממונית. לדוגמה קידושי אשה וקניין עבד.

קידושי אשה[עריכה]

ערך מורחב - קידושין

קידושי אשה יוצרים קניין איסור^[1]. קניין איסור זה בא לידי ביטוי בכך^{(דרוש מקור)} שהקידושין יוצרים חלות הנוגעת לאיסורים: איסור של האשה באיש אחר, איסור של האיש בקרובי אשתו ועוד.

לדעת רבים מהאחרונים נוצר על ידי הקידושין קניין איסור בלבד, ולא קניין ממון, שכן אין האשה בבעלותו של האיש ואינה קניין ממוני שלו^[2]. ^[3]. האחרונים הביאו ראיות שונות לנידון זה מדברי הראשונים:

1. אונס המעכב נישואין - מזלו גרם או מזלה גרם
   כתוב במשנה (כתובות נז.) שהמקדש אשה חייב לשאת אותה תוך שנים עשר חודשים מיום שתבעה אותו להינשא. במידה והוא לא יעשה כן, בית דין גובים ממנו את מזונותיה. הגמרא (כתובות ב.) דנה לגבי אשה שחלתה ומחמת כן לא נשא אותה הבעל, האם הוא פטור ממזונותיה, כי הוא מעוניין לשאת אותה כעת, אלא שהיא חולה והוא איננו יכול לשאת אותה, או שהבעל חייב במזונותיה, כי הוא קידש אותה וזו בעיה שלו ומזלו גרם כאדם שנסתחפה שדהו.
   ותמהו הראשונים מדוע לא נאמר שמזלה גרם והשדה שלה נסתחפה? ותירצו כמה תירוצים‏^[4], ואחד מהם: שהאשה היא ממון של הבעל, ואין הבעל ממון שלה‏^[5], ולכן אם הבעל לא יכול לממש את זכותו בממונו - מזלו גרם.
   ויש מי שהקשה מדברים אלו על הסוברים שלבעל אין קניין באשתו מלבד לאיסורים, וכתב שאולי "גם מצד קניין איסור נחשבת כשלו לעניין" שמזלו הגורם ולא מזלה, והניח הדבר ב"צריך עיון" (קהלות יעקב, קידושין, תש"נ, סי' ט ס"ק ד, ד"ה ונראה, עמ' לז, במוסגר). ויש שביארו שכוונת הראשונים שהאשה שדה של הבעל לעניין שהאשה משועבדת לו לעונה‏^[6].
2. לעניין החזקת גט היוצא מתחת יד אשה ככשר
   מבואר במשנה בתחילת מסכת גיטין שאם שליח הביא גט ממדינת הים ויש מערערים הטוענים שהוא מזויף - צריכים לקיימו (=לזהות את חתימות העדים או שיבואו העדים עצמם ויאמרו שהגט כשר). מדוקדק מדברי המשנה שרק אם יש המערערים על כשרות הגט צריך קיימו, אבל אם איש לא טען שהגט מזויף - האשה יכולה להינשא לאחר על סמך הגט, ואין לחשוש שהוא מזוייף.
   יש מהראשונים^{(דרוש מקור)} שלמדו מכאן שהוא הדין לכל שטר, אם יש בעל הדין שהוא מזויף צריך לקיימו בעדים, ואם הוא איננו טוען שהגט מזויף או שאיננו נמצא במקום - ניתן להסתמך על השטר מבלי לחשוש. ויש מהראשונים שחלקו על שיטה זו מנימוקים שונים‏^[7]. הרמב"ן וראשונים נוספים חילקו בין המביא שטר חוב לגבות מאדם, שאין להוציא ממון מאדם על סמך שטר שלא נבדקה מהימנותו, אך אשה ניתן להתיר על סמך גט שלא נבדק (אם לא היה ערעור), מפני "שאין אשה זו ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להינשא"‏^[8], ואנחנו (- בית הדין) איננו מונעים אותה מלהינשא לאחר בשל חשש מזויף‏^[9].
   כתב הרב יצחק זילברשטיין (חִשוקי חמד גיטין ט. עמ' עו-עח‏^[10]) שמדברי הרמב"ן וסיעתו רואים שאשה איננה ממון הבעל, ולכן דיין שטעה והתיר אשה שלא כדין חייב כפרה כלפי שמים, אך איננו צריך לבקש מחילה מהבעל‏^[11], אך לדעת התוספות וסיעתם יתכן שהוא חייב לבקש מהבעל מחילה כדין הגוזל את חברו בטעות‏^[12].
   אך יש שהסבירו את דברי הרמב"ן וסיעתו שהאישה איננה ממון גמור של הבעל, אלא רק משועבדת לו‏^[13], אך הבעל איננו 'מוחזק' בה, ודין טענינן (= שבית הדין טוען עבור בעל הדין) נאמר רק עבור המוחזק (הרב אהרן יהודה ליב שטיינמן בספרו 'אילת השחר' בתחילת מסכת גיטין. ולשיטה זו יתכן שאף לדעת הרמב"ן וסיעתו יש לבעל שיעבוד ממוני באשתו, אלא שאין לו בה קניין הגוף.
3. לעניין ריבית
   מבואר בגמרא (קידושין ו:) שאסור לקדש אשה בהנאה של הארכת זמן הלוואה שהֶלְווַה לה, משום שהדבר נראה כריבית, שכן המלווה מקבל את כל חובו בשלימות בתאריך הפירעון המחודש ובנוסף לזה הוא זכה באשה‏^[14]. הרשב"א בסוגיה (ד"ה אילימא דאוזפה) מבאר שאין זה ריבית, אלא רק נראה כריבית, משום שאינו קונה את גופה. מבואר מדבריו שאין לבעל קניין ממוני באשתו‏^[15]. אך יש המפרשים בדעת הריטב"א (שם) וראשונים נוספים‏^[16] שהם חולקים על תירוץ הרשב"א, ולשיטתם קידושי אשה כן מוגדרים כקניין ממוני^[17].
4. אכילת ארוסה בתרומה
   מבואר בגמרא (כתובות נז:) שבת ישראל המאורסת לכהן אוכלת בתרומה, משום שהיא מוגדרת "קניין כספו" (ויקרא כב, יא). ויש שפירשו שכוונת הגמרא שהכהן יש לו בה רק קניין לאיסורין, ולמרות זאת, היא מוגדרת כקניין כספו^[18]. ויש שהעירו על הבנה זו, מכך שעבד שיש לרבו רק קניין איסור‏^[19] - מסתפקת הגמרא (גיטין מב:) אם אוכל בתרומה, וזה דווקא בעבד שבעבר היה לרבו בו קניין ממוני גמור, אבל באשה בוודאי שקניין איסור איננו מספיק מצד עצמו להאכילה בתרומה, אלא שאוכלת בתרומה מפני שלאחר הנישואין‏^[20] תהיה משועבדת לו לעונה (שו"ת זית רענן כרך א אה"ע הלכה ד סי' א אות א ד"ה אמנם בעיקר).
5. מהות קניין כסף בקידושין - שווי או קניין
   נחלקו האחרונים במהות קניין כסף בקרקעות, האם החפץ נקנה מחמת שהמוכר קיבל ממון והוא חייב את שוויו, ולכן בתמורה הוא מקנה את החפץ (סמ"ע סי' קצ ס"ק א), או שהעברת הכסף היא רק "דרך נתינה" (ט"ז שם), דהיינו מעשה סמלי המבטא את העברת הבעלות^{(דרוש מקור)}. ויש שהאריכו להביא ראיות מדברי הראשונים בשאלה זו.
   נחלקו המפרשים בקניין כסף בקידושין, שיש שכתבו שבו לכל השיטות העברת הכסף היא רק "דרך נתינה" ואקט סמלי המבטא את הקניין, מפני שלא שייך לדבר על שוויות ממונית תמורת שוויות אחרת, שכן האשה איננה נקנית לבעלה במובן הממוני (כן כתב בחידושי בעל 'שרידי אש', ח"א, ירושלים תשנ"ט, קידושין, סי' יא אות א, עמ' סו, וסי' יג, עמ' עט, וע"ע בהערות 'גחלי אש' שם; וכ"כ באבן האזל פ"א מהל' מכירה ה"ד), ויש שכתבו שגם קניין כסף בקידושין הוא נתינת שוויות (קידושי האשה‏^[21]) בתמורה לכסף הקידושין. ויש שהביאו ראיות לצדדים אלו מדברי הראשונים‏^[22].
6. חיוב בעל בנזקי אשתו
   יש מהראשונים שפירשו שהטעם שהבעל פטור מלשלם על נזקי אשתו הוא מתקנת חכמים, כדי שאם הבעל הרגיז את אשתו היא לא תלך ותשרוף גדיש של אחרים בכדי לחייב את בעלה (כך היא פשטות הסוגיה לשיטת רש"י ב"ק ד., וכן משמעות התשב"ץ ח"ג סי' קלד, ועוד). רבי יוסף ענגיל (גיליוני הש"ס ב"ק ד.‏^[23]) תמה שטעם זה נצרך לנמק את פטור האדון מלשלם על נזקי עבדו (ב"ק ד.), מחמת שהאדם חייב לשלם על נזקי ממונו, אך מדוע נצרך באשה טעם זה, הרי היא כלל איננה ממונו, ומדוע שבכלל יהיה חיוב על הבעל לשלם את נזקיה? (ואין צורך כלל בתקנת חכמים לפטור אותה).
   ותירץ שהיות וחכמים תקנו שמעשה ידי אשה לבעלה (רמב"ם פי"ב מהל' אישות ה"ג), לכן [מדרבנן] יש צד לראות אותה כממונו‏^[24].
7. לעניין שאין קניין חליפין בקידושין
   בשיעורי רבי שמואל רוזובסקי (קידושין ג., מהדורת תשנ"ג, אות מד, עמ' כד-כה) כתב שקידושין אינו קניין רגיל ורק מעשה קידושין הוא לקניין איסור, ומשום כך קידושין אינם בכלל "לקיים כל דבר" (רות ד, ז), וצריך פסוק מיוחד לרבות חליפין בקידושין, וכיון שחליפין אינם בכלל כסף אין לנו לרבות חליפין, שכן קידושין קניין איסור הוא ואינו בכלל "כל דבר" [- כל קניין רגיל המכניס נכס לבעלות האדם].
8. חופה קונה, ואסורה בשבת רק מטעם שעל ידי החופה זוכה במציאתה ובמעשי ידיה' - באבן העזר סימן סה סעיף ה מבואר, שאין כונסים בתולה לחופה בשבת, והטעם המבואר הוא 'לפי שעל ידי החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה והוי ליה כקונה קניין בשבת' - ומבואר שמה שקונה אותה להיות אשתו אינו נחשב כקניין שאסור בשבת, ורק מה שזוכה במציאתה ובמעשי ידיה, הוא מה שאוסר את המעשה בשבת, ומכאן שקניין האישות אינו קניין ממוני, אלא קנין איסור בלבד.

עבד עברי[עריכה]

ערך מורחב - עבד עברי

בגמרא (קידושין טז.) אמר רבא: "עבד עברי גופו קנוי", ולכן העבד איננו משתחרר אלא בשטר שחרור (ולא באמירה). נחלקו הראשונים בפירוש מימרה זו, יש שפירשו שהכוונה שגוף העבד משועבד לעבודתו (רש"י שם; תוס' שם סוד"ה לימא ליה; ועוד), אך הרמב"ן (שם) כתב ששני קניינים הן בעבדות: אחד קניין ממון והוא קניין של מעשה ידיו, והשני קניין איסור, שהוא אוסרו בבת ישראל^{(דרוש מקור)}, מתירו בשפחה כנענית‏^[25] ופוטרו ממקצת מצוות^{[דרושה הבהרה]}, וקניין הגוף הזה הוא המצריך אותו גט חירות ואינו פוקע בדיבור, בדומה לקניין אישות שהוא צריך גט להתירו, שאין קניין איסור פוקע בלא גט, בין באישות בין בעבדות.

עבד כנעני[עריכה]

ערך מורחב - עבד כנעני

עבד כנעני הוא גוי שנמכר לעבד לישראל, וכתוצאה מקניין זה העבד מתחייב בקיום מצוות עשה שהזמן גרמן ומצוות לא תעשה, והוא "יצא מכלל 'נכרי' ולכלל 'ישראל' לא בא" (סנהדרין נח:). בזמן שישראל משחרר אותו בגט שחרור (= שטר שחרור) הוא נחשב כגר גמור.

עבד כנעני נקנה לאדונו בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין או במשיכה (רמב"ם פ"ה מהל' עבדים ה"א), ולאחר מכן אומרים לו: "רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהיה מהכשרים, או לא?" אם רצה, מודיעין לו עקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות ועונשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר, ומטבילים אותו כגר" (שולחן ערוך יו"ד רסז, ג). לאחר מכן הוא מחוייב במצוות כאשה, ומצות עשה על אדונו למול אותו (שולחן ערוך יו"ד רסז, א).

התחייבותו במצוות עשה שהזמן גרמן נעשית על ידי גיורו לעבדות, אך לא מצאנו סוג גיור שיוכל גוי להתגייר למצב של עבד כנעני מבלי שמקנה עצמו לאדון בכך, ואם כן, נמצא שקניין האדון יוצר בעבד יוצר גם קניין איסור המחייב אותו במצוות עשה שהזמן גמרן ובמצוות לא תעשה‏^[26].

לאחר שהעבד משתחרר בגט שחרור, עליו לטבול שנית אך איננו צריך לקבל עליו עול מצוות פעם נוספת (שולחן ערוך יו"ד רסז, ז) ויש אומרים שצריך להודיעו בשנית טעמי מצוות (בית יוסף יו"ד סי' רסז סעיף סד בשם הרמ"ה), וכשעשה כן מעמדו כשל גר, והוא חייב במצוות כישראל.

עבד שהאדון שלו הפקיר אותו - יצא לחרות מעבודתו, אך נחלקו האמוראים אם צריך גט שחרור בכדי להשתחרר מהקניין האיסורי שיש לרבו בו, או שאינו צריך גט שחרור‏^[27], ולהלכה הוא צריך גט שחרור (שולחן ערוך יו"ד רסז, סד), ו"היינו משום הפקעת איסור, בכדי להתירו בבת ישראל" (תוס' קידושין טז.), כלומר ההפקר מוציא אותו מהבעלות הממונית של האדון, ולפיכך איננו יכול להשתעבד בו, אך לעניין מעמדו ההלכתי (= "קניין איסור") העבד נותר ברשות בעליו גם לאחר הפקרתו, עד שיקבל גט שחרור.

קניין איסור בקרקע לעניין מצוות התלויות בארץ[עריכה]

הרב זלמן נחמיה גולדברג‏^[28] מבאר שישנם מצבים בהם נכס שהיה ברשות אדם - יצא מרשותו (כגון שמכר אותו או הפקיר אותו), ומבחינה ממונית הנכס איננו שייך לו כבר (אלא לקונה או לזוכה בחפץ המופקר), אך מבחינת ההלכות והמצוות של הנכס - הנכס עדיין שייך לבעליו הראשוניים. הרב ז. נ. גולדברג מביא שתי דוגמאות לדבר:

1. אדם מישראל שיש לו שדה בארץ ישראל ומכרו לגוי, לפי הדעה הסוברת שאין קניין לנכרי להפקיע מיד מעשר ושאר מצוות התלויות בארץ, אף שהשדה נתון לבעלותו הממונית של הגוי, מכל-מקום מבחינת קדושת הקרקע ומצוותיה היא נותרה של המוכר. לפיכך חייב המוכר לקנות את הפירות הראשונים שיבכירו בכל שנה בשדה זו ולהביאם כביכורים לבית המקדש (עייןגיטין מז: וברש"י).
2. שיטת רש"י בפרשת משפטים (רש"י שמות כג, יט) שאף "השביעית חיייבת בביכורים", דהיינו שחייב להביא ביכורים מפירות שביעית (שהם הפקר). ורואים אנו‏^[29] שבעלותו לעניין קדושת הפירות, מצוותיהן והלכותיהן נותרה בעיניה, אף שמבחינה ממונית הפירות הם הפקר.

הערות שוליים