עבד כנעני

בהלכה היהודית, עבד כנעני (או שפחה כנענית, המקבילה הנשית) הוא גוי שנמכר ליהודי לעבדות. במהלך הקנייתו ליהודי, העבד עובר גיור חלקי, הכולל מילה וטבילה, ולאחריהם הוא חייב בכל מצווה בה מחויבת אשה. מעמד העבד והשפחה הכנענית הינו מעמד ביניים בין גוי ליהודי (לדוגמה, עבד כנעני אינו יכול לישא יהודיה), אך במידה והעבד או השפחה משתחררים מעבדותם, הם הופכים ליהודים גמורים.

יש להבדיל בין עבד כנעני לעבד עברי, שהינו יהודי גמור שנמכר לעבדות, וכלפיו חלים דינים מחמירים יותר.

עבד כנעני אינו נוהג כיום למעשה, אך במקרים נדירים מגיירים נשים גויות לשפחה כנענית על מנת להתיר לממזר לישא אותה, כאשר צאצאי נישואים אלו אינם נחשבים עוד לממזרים.

דיני עבד כנעני מפורשים ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה, ובטור ובשולחן ערוך בסימן רס"ז בחלק יורה דעה.

קנייתו וגירותו[עריכה]

עבד כנעני יכול להימכר על ידי גוי ליהודי, על ידי יהודי ליהודי אחר, וכן יכול גוי בן חורין למכור עצמו לעבדות ליהודי. לקניית עבד כנעני גדול ישנו תוקף כאשר הקניין נעשה באמצעות כסף, בשטר, בחזקה, בחליפין ובמשיכה. דרכי קניין אלו הם שילוב של דרכי הקניין למקרקעין ולמטלטלים. עבד כנעני קטן נקנה אך ורק במשיכה‏^[1]. בספרות ההלכתית מכונה בעל העבד 'אדון'. צאצאים שנולדו לעבד כנעני נחשבים גם כן לעבדים כנעניים, וכברירת מחדל הבעלות עליהם היא בידי אדון אימם.

בהמשך למעשה הקניין, עבד כנעני עובר גם גיור חלקי, הכולל ברית מילה (לעבד) וטבילה (לעבד ולשפחה), וכן קבלת מצוות חלקית:

	כשם שמולין ומטבילין את הגרים, כך מולין ומטבילין את העבדים הנלקחים מן הגויים לשם עבדות... ומודיעו בפני הדיינין, שלשם עבדות מטבילו...
– (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק יג, הלכות ז-ח)

התהליך שבו הופך הגוי לעבד כנעני הינו גרות חלקית, ועל כן ישנם דינים שונים משותפים בין עבד לגר, בעוד באחרים ישנם הבדלים. כך למשל טבילת העבד נעשית דווקא בפני בית דין של ג' וביום (ולא בלילה). אך בעוד גר נשאל מדוע ברצונו להתגייר ולהפוך להיות יהודי, עבד נשאל רק האם ברצונו להיות מעבדי ישראל הכשרים, ובמידה והוא מסכים לכך, מטבילים אותו לאחר שמודיעים לו את עיקרי היהדות ומעט מצוות קלות וחמורות.

במידה וגוי מסרב לקבל על עצמו את המחויביות של עבד כנעני, ניתן לקבל אותו כעבד במעמד של גר תושב, שמחויב רק בשבע מצוות בני נח, אך אם אינו מסכים כלל, ישנה חובה למכור אותו לגוי לאחר פרק זמן של שנה.

היות ואין קניין ליהודי בגוף הגוי, יכול גוי שנקנה לעבד מגוי אחר להודיע שהוא טובל כדי להשתחרר ולהיות יהודי בן חורין, ולדבריו אלו יהיה תוקף לאחר טבילתו. בשל כך על האדון להכריז כי הגוי שנקנה טובל לשם עבדות ולכופו לכך, על מנת שבטבילתו יהפך לעבד כנעני.

ישנה מצוות עשה על אדון העבד למול את עבדיו, בין עבדים שקנה ('מקנת כסף'), ובין עבדים שנולדו בביתו ('יליד בית'). במידה ואדון העבד אינו מלו, החיוב במצווה עובר לבית הדין. דיני מילת העבד שווים לדיני מילה יהודי, למעט ברכה בנוסח שונה ממילה רגילה. עבד כנעני שנולד ברשות אדון נימול ביום השמיני גם כשחל בשבת.

עבד כנעני יכול להיות בבעלות של מספר אדונים.

מעמדו של העבד הכנעני[עריכה]

עבד כנעני נמצא במעמד ביניים, הוא אינו נחשב עוד לגוי לאחר שמל וטבל, אך גם אינו נחשב ליהודי עד שישתחרר. עבד כנעני מחויב במצוות כאשה, כלומר הוא אינו מחויב ברוב מצוות העשה שהזמן גרמה, ובמעט מצוות נוספות בהם לא מחויבת האשה.

דיני נישואין[עריכה]

עבד כנעני אסור בנישואים לגוי או ליהודי, ויכול להנשא לשפחה כנענית בלבד; אולם, שפחה כנענית יכולה להנשא הן לעבד כנעני והן לעבד עברי, בכפוף לסייגים שונים החלים בעיקר על העבד העברי (העבד העברי צריך להיות כבר נשוי, ונישואים עם שפחה הינם רק בהסכמתו). ילדי שפחה כנענית נחשבים כעבדים כנעניים לכל דבר ועניין בבעלות אדון השפחה, גם במקרה שאביהם הינו עבד עברי יהודי.

לעבדים כנענים אין הגדרה של 'אישות' כשם שיש לישראלים ולגוים, ועל כן אין נוהג בהם חופה וקידושין או כל דבר דומה, וזוגיות עבדים מושווית לזוגיות בהמות. כך למשל מוסר אדם את שפחתו לעבדו או לעבד חבירו ללא תלות ברצונה וללא צורך במעשה קניין, וכן יכול האדון למסור שפחה אחת לכמה עבדים (פוליאנדריה). באופן דומה, אין חלים על העבד איסורי עריות - איסורי נישואים לקרובים, איסורים שחלים הן על גויים (ברמה בסיסית) והן על יהודים, ועל כן יכול עבד באופן עקרוני לשא את אמו, בזמן ששניהם עבדים.

יהודי אסור לבוא על שפחה כנענית. צאצאי יהודי ושפחה כנענית נחשבים כעבדים כנעניים, בעקבות אמם.

חציו עבד וחציו בן חורין[עריכה]

ההתייחסות הקניינית לעבד כנעני מתבטאת גם בכך שהוא יכול להיות עבד משותף לכמה אדונים. כתוצאה משחרור של אחד האדונים, נוצר הדין המורכב של חציו עבד וחציו בן חורין.

עבד כנעני שהגיע למעמד של חצי בן חורין וחצי עבד, אינו יכול להנשא לשפחה כנענית – כי חציו בן חורין; וכן אינו יכול להנשא ליהודייה – כי חציו עבד. במקרה זה כופה בית הדין את האדון שנותר לעבד לשחררו, על מנת שיוכל לישא אשה.

יחס האדון לעבד הכנעני[עריכה]

למרות ההתייחסות ההלכתית הקניינית לעבד כנעני שמאפשרת לאדון לרדות בעבד, ראוי לציין שזו הלכה-תאורטית שנשללה על ידי חז"ל. להלן דברי הרמב"ם:

	מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך; ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן. הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה". וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים; לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עִמו בנחת, וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עִמדי... הלוא בבטן עושני עשהו, ויכוננו ברחם אחד".
– (משנה תורה, הלכות עבדים, פרק ט, הלכה יב)

"מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך; ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן. הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה". וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים; לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עִמו בנחת, וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עִמדי... הלוא בבטן עושני עשהו, ויכוננו ברחם אחד" משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ט', הלכה י"ב.

חיובו במצוות[עריכה]

ערך מורחב - עבד כנעני במצוות

שחרורו[עריכה]

עבד כנעני יוצא לחירות על ידי אחד משלושה דרכים: על ידי תשלום כסף לאדון, אם האדון כותב לו שטר שחרור, או אם פצע אותו האדון באחד מ-24 "ראשי איברים" (על האופן האחרון מוסבר בהמשך). שטר השחרור יכול להתקבל על ידי העבד עצמו, למרות שגם ידו שייכת לאדון, וזאת על פי הכלל גיטו וידו באין כאחד.

עבד כנעני שמשתחרר, צריך לטבול טבילה נוספת על טבילת העבדות שלו, ובטבילה זו הוא משתחרר והופך לגר יהודי לכל דבר ועניין:

	כשישתחרר העבד, צריך טבילה אחרת בפני שלושה ביום, שבה תיגמר גירותו, ויהיה כישראל; ואין צריך לקבל עליו מצוות, ולהודיעו עיקרי הדת, שכבר הודיעוהו, כשטבל לשם עבדות.
– (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק יג, הלכות ז-ט)

באופן עקרוני התורה אוסרת לשחרר עבד כנעני, דבר המקבל ביטוי בפסוק "לעולם בהם תעבודו".

עם זאת, התורה קבעה שאדון הפוצע את עבדו ומחסר את אחד מאבריו חייב להעניק לו שטר שחרור. "וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ-אֶת-עֵין אֲמָתוֹ--וְשִׁחֲתָהּ: לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם-שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ-שֵׁן אֲמָתוֹ, יַפִּיל--לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת שִׁנּוֹ." (שמות כא, כו-כז). אף שבתורה מדובר רק בפגיעה בעין או בשן, חז"ל הבינו שמדובר באבות טיפוס לכל איבריו החשובים של האדם, והרחיבו זאת ל-24 איברים שכריתתן מחייבת את האדון לשחרר את עבדו, בדין שנקרא דין ראשי איברים.

ועוד, חז"ל התירו לאדם לשחרר את עבדו לצורך קיום מצווה, ואפילו מצווה שאיננה מצווה של תורה אלא מדברי חכמים, כחלק מהכלל "עשה דוחה לא תעשה". כדוגמה לכך מובא שאם חסר אדם למניין לאחת מתפילות הציבור, מותר לאדם לשחרר את עבדו כדי שיוכלו להשלים את המניין. דין זה הוא יוצא מהכלל אין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חברך.

לאחר שחרורו של העבד הוא הופך ליהודי גמור, אך במעמד של 'עבד משוחרר',

הבדלים בין עבד כנעני לעבד עברי[עריכה]

• עבד עברי הוא יהודי גמור והוא חייב בכל מצוות התורה כיהודי בן חורין; עבד כנעני חייב במצוות כמו אשה יהודייה (כלומר – הוא פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן).
• דין עבד עברי נוהג רק בזמן שדין היובל נוהג; דין עבד כנעני נוהג בכל זמן.
• בין עבד עברי לאמה עברייה יש שוני רב בדרכי השחרור; עבד כנעני ושפחה כנענית זהים לחלוטין בדיניהם.
• בשונה מעבד עברי, עבד כנעני נחשב באופן עקרוני כרכושו של האדון, באופן דומה למוסד העבדות שהיה נהוג פעם.
• בשונה מעבד עברי, מותר לעבוד בעבד כנעני עבודת פרך (לתת לו לעשות מלאכות סרק, למשל - להעביר דברים ממקום למקום בלי צורך), ולתת לו עבודות בזויות.

עבדים מפורסמים[עריכה]

• טבי – עבדו של רבן גמליאל.

הערות שוליים

ראה גם[עריכה]

• עבד כנעני במצוות
• קנייני עבד כנעני
• שחרור עבד כנעני.