נצרות

הנצרות היא דת שנוסדה לאחר מות ישו[[(יש"ו היהודי)בסוף ימי בית שני. עיקרי האמונה הנוצרית הם ההכרה בישות האלוקית כמפוצלת לשלושה, האב הבן ורוח הקודש. כמו כן מאמינים הנוצרים שישו הוא המשיח והוא ההתגלמות הגשמית של אלוקים. הנוצרים ביטלו את מצוות בין האדם למקום והשאירו חלק מבין אדם לחברו. עקב אמונתם, הנוצרים מוחזקים לדעת רוב השיטות כעובדי עבודה זרה.

כפירתה בבורא

עיקר^[1] הבעיות בדת הנוצרית היא בטענתה ש"נגשמה האלהות, והיה עובר ברחם בתולה... וילדה אותו אנושי הנראה אלהִי הנסתר, נביא שלוח בנראה, אלוה שלוח בנסתר, והוא המשיח הנקרא בן אלהים והוא האב והבן והוא רוח הקדש..." (חכם מחכמי אדום בספר הכוזרי מאמר ראשון אות ד).

הנוצרים טוענים שדבריהם אינם סותרים את ייחוד ה'. לטענתם השילוש הקודש הוא רק התגלמויות שונות של היישות האלוקית אבל מקורה הוא אחד. האב הוא הרצון האלוקי העליון, רוח הקודש היא השכל שמוריד את הרצון למעשה, הבן (ישו) הוא ההתגלמות המעשית של הרצון האלוקי בעולם הגשמי. כך שלמעשה יש לאלוקות שלשה פנים, רצון,מעשה ושכל. ע"פ היהדות אלוקים הוא אחד ויחיד והאפשרות לפצלו לפנים שונים היא כפירה. נחלקו האחרונים האם זוהי עבודה זרה ממש או רק שיתוף^[2].

הרמב"ם פוסק שהנצרות^[3] היא עבודה זרה^[4] (פ"ט מהל' ע"ז ה"ד^[5], פי"א מהל' מאכלות אסורות סוף ה"ז^[6]; - כמובן רק בדפוסים שלא צוזרו^[7]), שכן הם טוענים שאותו האיש הוא אלוה.

יש שכתבו שהנצרות איננה רק איסור של שיתוף הקב"ה עם אל אחר^[8], אלא שהם גם מגשימים את א-להינו^[9] בכך שהם מגדירים את אותו האיש בתור 'בן' (שו"ת תשובות והנהגות ח"ג רס"י שיז, עמ' שנא, בשם הגר"א; וע"ע בביאור הגר"א יו"ד סי' קמז ס"ק ג).

קילקול בהבנת בחירת עם ישראל

הנצרות טוענת שעם ישראל היה העם הנבחר ושאליהם נמסר כל התנ"ך, אלא שבשלב מסויים האלהים מאס בעם ישראל ובחר בעם אחר.

כבר עמדו על כך^{(דרוש מקור)}, שגישה זו נסתרת מפסוקי התנ"ך עצמו, שבמקומות רבים נאמר במפורש שהאלוקים כרת ברית עם בני ישראל שהוא יהיה העם הנבחר לעולם, ולעולם לא ימאס בעם ישראל. נצטט שלוש דוגמאות:

• "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כו, מד).
• "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיהו נט, כא).
• "...לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם" (שופטים ב, א).
• "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם..." (הושע ב, כא).

התייחסות בתלמוד לטיעון הנוצרי בענין בחירת עם ישראל

בתלמוד (חגיגה ה:) מסופר:

רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר. אחוי ליה ההוא מינא^[10]: 'עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה'. אחוי ליה: 'ידו נטויה [להגן (רש"י)] עלינו'.
אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך? - עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה: ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית ליה? - עמא דאהדרינהו מריה מיניה. - ומאי אחוי לך? - לא ידענא. אמרו: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה, במחוג יחוי קמי מלכא? אפקוהו וקטלוהו.

הסבר: רבי יהושע בן חנניה היה עומד בבית הקיסר. סימן לו אותו מין: 'עם שהחזיר אדוניו פניו ממנו'. סימן לו רבי יהושע: 'ידו נטויה עלינו'.
אמר לו הקיסר לרבי יהושע: 'מה סימן לך אותו מין?' - השיב רבי יהושע: 'עם שהחזיר אדוניו פניו ממנו, ואני סימנתי לו: ידו נטויה עלינו'. אמרו לו לאותו מין: 'מה סימנת לו?' השיב המין: 'עם שהחזיר אדוניו פניו ממנו'. שאלו אותו: ומה סימן לך רבי יהושע? אמר המין: אינני יודע. אמרו: 'אדם שלא ידע מה מסמנים לו, ...יסמן בבית המלך?' הוציאוהו והרגוהו.

רדיפת עם ישראל במהלך הדורות

מדינת ישראל והאפיפיור

מדינת ישראל והתאולוגיה הנוצרית

הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל מבוסטון^[11], במאמר "קול דודי דופק"(עמ' 17^[12]) כותב על הקמת מדינה ישראל כדפיקת הדוד לרעיה^[13]:

"הדוד התחיל לדפוק גם בפתח האוהל התיאולוגי, ויתכן כי זוהי הדפיקה החזקה ביותר. הדגשתי כמה פעמים בדברי על ארץ ישראל, שכל טענות התיאולוגים הנוצרים שהקב"ה נטל מכנסת ישראל את זכויותיה בארץ ישראל ושכל ההבטחות בנוגע לציון וירושלים מתייחסות - במובן אליגורי (- משל ומליצה) אל הנצרות והכנסיה הנוצרית, נתגלו בפהרסיא, ע"י ייסוד מדינת ישראל, כטענות שקר, שאין להן עיקר ושורש.

יש צורך בידיעה מקפת בסיפרות התיאולוגית, מאז ימי יוסטין מרטיר עד התיאולוגים החדשים בימינו, כדי להבין את כל הפלא הגדול הזה, שעל ידו נפרכה בפומבי ההנחה המרכזית בתיאולוגיה הנוצרית.

עלינו לשים לב לביקורו של שר החוץ (של ארה"ב) מר דלס, שכיהן כגבאי בכנסיה אפיסקופלית בוועדת הסינט, שהערבים שונאים את היהודים מפני שהרגו את מחוקק דתם.

ל'הסבר' הזה יש משמעות סימלית, נסתרת ועמוקה. אינני פסיכולוג, ובודאי לא פסיכואנליטיקן, אבל דף גמרא אני יודע, ואני זוכר היטב מה שאמרו חז"ל על בלעם (סנהדרין קה:): "מברכתו... אתה למד מה היה בלבו". כשאדם מאריך בדיבורו נפלט מפיו לפעמים דבר אמת.

כשאחד הסינטורים שאל את שר החוץ: 'מדוע הערבים שונאים את היהודים?' - רצה באמת להשיב: 'גם אני כשלעצמי, בתור נוצרי, אין לי חיבה יתירה אליהם, מפני שהרגו את משיחנו, ומחמת זאת הפסידו חלקם בירושתו של אברהם'. ישב מלאך או חכה נתנה בגרונו של השר (כדרשת חז"ל (שם) על הכתוב^[14]: "וישם ה' דבר בפי בלעם"), ובמקום להגיד את המילים: 'משיחנו', 'אני כשלעצמי', פלטו שפתיו דברים אחרים ואמר: 'הערבים', 'מוחמד'. מתחת לסף הכרתו מפחד הוא מן העובדה 'הנוראה' שכנסת ישראל שולטת בציון וירושלים.

קורת רוח אני מוצא בקוראי בעִתונים קתוליים ועִתונים פרוטסטנטים על מדינת ישראל. בעל כורחם עליהם להזכיר את שם ציון וירושלים הנמצאות בידינו."

בדברים אלו מבטא בבהירות ובחדות הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל את השבר התיאולוגי העמוק שתקומת מדינת ישראל ומלחמת ששת הימים מחוללים לתפיסה הנוצרית, שכן חורבן ארץ ישראל וירושלים והעדר שלטון ישראלי עליהן היוה את ה'הוכחה' ל'עונש' שמקבל עם ישראל על הריגת אותו האיש^[15].

כתוצאה מתהליכים אלו^[16], החלה הנצרות לחפש פתרונות שונים לשבר הגדול בתפישת עולמה שהתרחש בקום המדינה ולאחר מכן במלחמת ששת הימים. בהתחלה בחרו הקתולים בהכחשה והתעלמות ממדינת ישראל, תוך תקוות להעלמותה^[17]. כחלק מתקוות אלו - נעשים מאמצים לפרק את המדינה ע"י לחצים בין-לאומיים מחד, ומאידך - ניסיונות לערער את הרעיון הלאומי מבפנים, בקרב תושבי מדינת ישראל^[18]. גישות אחרות בנצרות היו מוכנות לקבל את מדינת ישראל ובלבד שתושביה יתנצרו במשך הזמן^[19]. לצורך זה, משקיעות משאבים רבים להפעת ולפיתוח מסיון במדינת ישראל.

ביטול המצוות המעשיות

הרמב"ם (פירוש המשנה, מהד' הרב יוסף קאפח זצ"ל, חולין פ"א מ"ב) מונה את יש"ו הנצרי ותמידיו בכלל: "מינים", משום שהם "עוזבים את המצוות מתוך זילזול".

ובמקום אחר כותב הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה הל' ו-ח^[20]):

"ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים:

המינים, והאפיקורסים... והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא הייתה מעִם ה', כגון הנוצרים וההגרים..."

חידושי הריטב"א נדה סא ע"ב:

"ואם לחשך מין מתלמידי יש"ו לומר כיוון שהמצות בטלות לעתיד לבא נמצא שלא ניתנה תורה אלא לזמן, ולפיכך היה רשות ליש"ו להוסיף ולגרוע ממנה, אף אתה אמור לו: מי שלבו נוקפו אומר כן, שהתורה לא ניתנה לזמן, כל זמן שיהא העולם הזה קיים שיש בו זכות או חובה, וממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף, אבל לעולם הבא שאין בו לא זכות ולא חובה נמצאת בטלה מאיליה, וכן אמר הכתוב 'היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם', וכשם שבטלה מן המתים בקבר לפי שהם חפשים מן המצוות, וזו תשובה גמורה, וכן דעת מורי המובהק רבנו נ"ר.

אבל מקצת רבותי י"א מפרשים כי המצות אינם בטלות לעולם ואפי' לזמן תחיית המתים ומה שאמרו בכאן מצות בטלות לעתיד לבא אינו אלא על (שיעור) [שעת] המיתה כי כשמת אדם נעשה חפשי מן המצות, וכי תימא ומאן דפריך הכא מדבי ר' ינאי דלקברו אסור מכלל דר' ינאי סבר מצות אינן בטלות בשעת מיתה והא היכי אפשר מקרא מלא דבר הכתוב במתים חפשי, וכן סוגיין בכל התלמוד ובכל המדרש שאין מעשה אלא בחיים ולא לאחר מיתה וכן הדעת מכרעת, והכתוב אומר אשר אנכי מצוך היום לעשותם, יש לומר שלא חלקו כאן אלא לענין אם הם בטלות אצלנו לגבי דידהו, דאיכא מאן דאמר שאינן בטלות אצלנו שאסור הוא לנו עדיין להעבירם במצות ואע"פ שהם אינם מצווים, וכענין הקטנים שנאמר בהם לא תאכלום לא תאכילום, ולפיכך היה אומר דלקוברו בתכריכי כלאים אסור לנו לפי שזה דרך לבישה, אבל לספדו שאינו אלא לכבודו מותר דהוי כעין מוכרי כסות מוכרין כדרכן, ור' יוחנן סבר שאף לקברו שהוא כדרך לבישה מותר דמצות בטלות לגמרי משעה שמת, ומה שאומר לעתיד לבא מצינו לעתיד לבא על זמן מועט שלא תהא מכשילן לעתיד לבוא, זו שיטת הרב ז"ל."

בילבול סדרי הגאולה

כתב הרמב"ם (פי"א מהל' הלכות מלכים ה"ד):

"...ישוע הנצרי שדִמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר (דניאל יא, יד): 'ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו'. - וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'."

עוד כתב הרמב"ם^[21] (אגרות הרמב"ם^[22] ח"א עמ' קנט שו' 9-15), שאפילו אילו נטעה לחשוב ש'אותו האיש' החיה מתים ועשה מופתים כטענת השקר של הנצרות, מ"מ עדיין לא היינו מאמינים להם שהוא המשיח, שכן יש בכתוב כאלף סימני זיהוי למשיח שלא נתקיימו בו (אפילו לטענתם).

יחסם לכתבי הקודש

צירוף ספרים אחרים בצד התנ"ך

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב מי"ט ד"ה ודע מה שתשיב:

"...ואמרו במדרש קהלת (רבה פרשה יב א [י"ב] ד"ה ויותר), כל המכניס בביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים מכניס מהומה בתוך ביתו. ופירשו 'עשות ספרים' [קהלת יב יב], חסר מ"ם, כמו מעשות ספרים, כמו 'השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו' [שמות יט יב], וכן פירש בן גאנ"ח. 'וכמשמרות נטועים' [קהלת יב יא] הכתוב, שם הוא בשי"ן כנגד משמרות כהונה, הם כ"ד ספרי הקדש. ופירשו מהמה, לשון מהומה לפי שלא אמר מהם.

ומה שאמרו כ"ד ספרים, רוצים בזה הם ופירשיהם, וכן כל ספר המחובר בחכמה לפרש עיקרי התורה ממציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות, ושהוא משגיח בעולם ושולח נביאים לצוות ולהזהיר, וגומל ועונש, כל אלו הספרים פירוש התורה הם ומותר לקרותם..."

פרשנות מעוותת לכתבי הקודש

רש"י (ברכות יב:) כותב: "תלמידי יש"ו הנוצרי^[23] ההופכים טעמי התורה למדרש טעות ואליל^[24]".

והדברים מזכירים את דברי הרמב"ם (בתחילת מאמר תחיית המתים^[25]):

"אינו רחוק שיכון האדם לבאר ענין... בלשון מבואר פשוט, וישתדל בו לדחות הספקות ולהסיר הפירושים, ויבינו חולי הנפשות מן הלשון ההוא הפך ההקדמה אשר כיון לבארה.

והנה ארע כיוצא כזה בדברי ה' יתעלה, והוא:

כאשר כיון אדון הנביאים (- משה רבנו) להודיענו בדבר ה', שהוא (- הקב"ה) יתעלה אחד ואין שני לו, ולהסיר מנפשותינו הדעות הנפסדות ההן שהאמינו המשנים (- המאמינים בשני אלוהות, אחד טוב ואחד רע), אמר: ..."שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד" (דברים ו, ד). והביאו הנוצרים ראיה מזה הפסוק על שהאלוה שלושה, ואמרו: אמר "ה'", ואמר "א-להינו", ואמר "ה'", - הנה לו שלושה שמות. ואמר אח"כ 'אחד' - ראיה שהם שלושה ושהשלושה אחד^[26], חלילה לאל (נ"א: יתעלה ממה שסכלו)".

ר' אגרת תימן (אגרות הרמב"ם, מהד' הר"י שילת, עמ' קכ-קכא, קמב) באורך, על הסכנה שבסילוף התורה ע"י הנצרות.

חסרון זה - מוליד יתרון בנקודה מסויימת. העובדה שהנצרות השתמשה בכתבי הקודש, מקנה לה^[27] יתרון מסויים^[28]. מסיבה זו, מתיר הרמב"ם בתשובה^[29] (ולא בהלכותיו^[30]) ללמד נוצרים תורה:

"ומותר ללמד המצוות לנוצרים ולמשכם אל דתנו... [מפני שהם] מאמינים בנוסח התורה שלא נשתנה, ורק מגלים בה פנים בפירושם המופסד ומפרשים זאת בפירושים, שהם ידועים בהם, ואם יעמידום על הפרוש הנכון, אפשר שיחזרו למוטב. ואפילו לא יחזרו, כשרוצים שיחזרו, לא יבוא לנו מזה מכשול ולא ימצאו בכתוביהם דבר שונה מכתובינו."

תולדותיה

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב

הנצרות "כבר היתה בימי רז"ל, שהם אמרו בפרק ראשון מע"ז [ו ב], לדברי ר' ישמעאל, נצרי לעולם אסור לשאת ולתת עמו, שהיה אומר ג' ימים לפני אידיהן וג' לאחריהן, והן עושין יום אחד בשבת, יום איד. וכן אמרו בתעניות בפרק בשלשה פרקים [כז ב], שאנשי משמר לא היו מתענים במוצאי שבת מפני הנצרים" (מגן אבות לרשב"ץ פ"ב מי"ט ד"ה ודע מה שתשיב).

פרטי הלכות ביחס לנצרות

• מסכתות קטנות:סופרים יז ד: "אנשי משמר היו מתענים בכל יום, בשני על מפרשי הים, דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים; בשלישי על מהלכי דרכים, שנאמר ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, ברביעי על התינוקות, שלא תעלה בהן אסכרה וימותו, דכתיב ויאמר אלהים יהי מאורות, מארת כתיב, בחמישי על מעוברות ועל מיניקות, מעוברות שלא יפילו, ומניקות שלא ימותו בניהן, שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. בערב שבת ובמוצאי שבת לא היו מתענין, מפני כבוד השבת, ויש אומרים בערב שבת בין השמשות ניתוספת נשמה יתירה בישראל, ולאחר השבת נוטלין אותה הימנו, דבר אחר מפני הנוצרים שלא יאמרו על כי אנו שמחים בראשון הם מתענין בו, אבל אמרו חכמים בזמן המעמדות לא היו חוששין לאיבת גוי, אלא משום דכתיב וינפש, וי על הנפש".

• שבועה בעוון גיליון - בית יוסף יו"ד קמז, ג, בשם רבנו ירוחם.
• שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג רס"י עז):
  בדבר שאי אפשר להשיג מקום להישיבה קטנה אלא בבנין השייך לבית ע"ז של נוצרים וגם צלב גדול עומד בחוץ אצל הבנין, פשוט שאסור אף לחשוב דבר כזה אף שהוא בנין נפרד מבית התיפלה מכיון שהוא סמוך לבית תיפלה שלהם וכ"ש כשהצלב הוא שם וטוב עושין הרבנים שאין מסכימים לזה. וצריכין לבקש לבנות או לקנות מקום ראוי להישיבה ובודאי יעזרכם השי"ת.
• תפילה בבית כנסת שנכנסת בו צורה של אותו האיש - שו"ת רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) סימן פא:

"...דרכם של גוים תמיד לשים בבתיהם צורת יש"ו וצורת אמו ותחתיהם נר דולק ועשן הקטרת עולה בו שזו היא עבודה זרה גמורה ורבותינו ז"ל אמרו בפירוש אין מוכרים לגוים בתים בארץ ישראל ובחוצה לארץ מוכרים להם בתים ואף במקום שהתירו להשכיר להם בתים לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה ונאמר ולא תביא תועבה אל ביתך אבל משכיר להם בתים לעשותן אוצר, הרי לך בפירוש גמור שסתם בתי הגוים מכניסים בם עבודה זרה שהעבודה זרה היא יותר חמורה ויותר מאוסה מכל העברות ועם כל זה אנו שוכרים וקונים בתים מן הגוים ואנו מתפללים בתוכ' בכל תפוצות גלותינו ולא נמצא שום פוצה ומצפצף לערער בזה.
וכל המערער בזה אינו אלא טועה שהרי דברים קל וחומר ומה אם בית מקדשנו שהוא מקדש בית עולמים שהשכינה שרויה בו והוא קדש קדשים לא נאסרו תפלתנו בו אף על פי שהכניסו בו ע"ז..." ע"ש (ועי' בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' טו אות ג ואילך, מש"כ ע"ד הרא"ם הנ"ל)

• כהן שהתנצר איננו יכול לשאת כפיו, אך אם רק אמר לנוצרים שרוצה להתנצר והם לא שפכו עליו מים^[31], ועדיין לא קיבל את אותו האיש לאלוה - איננו נפסל (שו"ת רדב"ז מכת"י או"ח יו"ד - ח"ח סי' כא).
• אסור לקנות מגוי טבלה של כסף שעליה מצויירת צורת אותו האיש ואמו, עד שישבור הגוי אבר מתמונתו (שו"ת מהרי"ף ר"ס עח, ע"ש בכל התשובה).
• אסור להיכנס לכנסיה‏^[32] ואסור להתפלל בה‏^[33].

שימוש בתאריך נוצרי

ערך מורחב - תאריך לועזי

צורת שתי וערב

ערך מורחב - צלב

לימוד ספריהם

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פ"ב מי"ט ד"ה ודע מה שתשיב:

"ואעפ"י שדברי שתי האומות (- הנצרות והאיסלם) הם הבל מעשה תעתועים, כי הם הודו... כי תורתנו היא מן השמים, ואחר שהודו כן, איולת היא להם וכלימה אם אינם מחזיקים בה, ודי להם תשובה לטעותם בזה, אבל אנחנו חייבים לשקוד על דלתות התורה להשיב להם כנגד טענותיהם, כמו שמצינו שחכמי יון האחרונים הוצרכו להתחזק להשיב טענות הראשונים שהיו מכחישים התנועה, והרבו ראיות לאמת התנועה, אעפ"י שהיא גלויה ומפורסמת, כדי לבטל טענות המכחישים אותה, כן אנחנו עם שתי האומות, חייבים לשקוד על התורה להכחיש טענותיהם. ולזה נהגנו היתר בעצמנו לקרות ספר שבושיהם, כדי שתצא לנו תשובה נצחת כנגדם מדברי עצמם.

וכבר ראינו בעוון גליון אשר הוא ביד הנוצרים כי הם טועים במה שחולקים עלינו שהאיש אשר קראוהו משיח החליף התורה, כי לא היתה כן כוונתו, אבל הוא בעצמו אמר שא"א שתשתנה התורה ושלא בא להחליפה אלא לקיימה ולאמצה, ומדברי תלמידיו ידענו כי הם היו תועים בו שהוא היה משיח שנתנבאו עליו הנביאים לקבץ נפוצות ישראל וכשראו שנמסר ביד ישראל התחכמו לומר שלא בא אלא להוציא נפשות הצדיקים מגהינם, שהיו בו מפני חטאו של אדם הראשון, והם סותרים את עצמם בזה שהרי כתוב בספרם כי יש"ו הנצרי ראה את אברהם אבינו קודם תלייתו בגן עדן עם אותו עני, שמו אלעזר, שהיה תחת לשונן של איש א' אכזרי לרחם עליו ואותו אכזרי היה בגהינם צמא למים ושאל אותו עני שישקהו.

והתחכמו עוד לומר שהוא היה אלוה נולד בבטן אשה בלא זכר אלא מרוח הקדש. והם סותרים את עצמם בזה כי הם אומרים, כי ביום שנמשח ירד רוח הקדש מן השמים כדמות יונה, ונכנסה בו.

והפסוק סותר דבריהם, שאם היה אלוה - איך נמסר להריגה ביד ישראל? והלא יחזקאל היה טוען כנגד מלך צור האומר שהיה אלוה ונהרג: 'האמור תאמר אלהים אני לפני הורגך ואתה אדם ולא אל ביד מחוללך' (יחזקאל כח, ט).

וכיוצא באלו הטענות אנו טוענים כנגדם ומוזהרים אנו בזה במצות זה החכם שאמר הוי שקוד ללמוד תורה מה שתשיב לאפיקורוס".

ערכה של הנצרות מצד הכוונה האלוקית

כותב הרמב"ם (ס"פ יא מהל' מלכים ה"ד):

"מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו^[34]. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד...

כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים^[35] ובעמים רבים ערלי לב^[36] והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות^[37], ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגילה נסתריהם.

וכשיעמוד המלך המשיח באמת^[38] ויצליח וירום וינשא^[39] מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם^[40] ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".

לקריאה נוספת

• הרב אברהם צבי הלוי רבינוביץ ז"ל, תמיהה ומבוכה^[41], הוצאת ראובן מס ירושלים תשס"ב (114 עמ')
• ר' יונה עמנואל, ישראל מול הנצרות - הרב הירש על הנצרות והתייחסות הנוצרים ליהודים, המעיין כרך כט גיליון ב (טבת תשמ"ט) ירושלים, עמ' 38-49
• "המעיין" טבת תשס"ז - התמודדות הרמב"ן בפירושו עה"ת לנצרות (קובץ PDF)
• "המעיין" ניסן תשס"ח - תגובת הרמב"ן לטענה הנוצרית 'אנו ישראל'
• פרופ' דוד פלוסר, הנצרות ושנאת ישראל
• הרב ד"ר דרור פיקסלר וגיל נדל, האם הנוצרים בימינו עובדי ע"ז?, מתוך תחו"מין כ"ב (עמ' 68-78)
• הרב ד"ר שמעון פדרבוש, יחס היהדות לנצרות, מתוך: סיני נ"ו (עמ' רמב-רנד)
• משה בן דויד (שם בדוי), על פתחה של רומי
• יעקב צורישדי, המוקש הנוצרי, מהדורה שנייה: משכל, תל אביב 2000, עם הערות ביקורת מאת הרב קוק, עורך: הרב אהרון קליינשפיז

קישורים חיצונים

• ויכוחים עם נציגי הדת הנוצרית (אתר 'דעת')
• שיעורים בענייני הנצרות באתר "ישיבה"
• שיעורים בענייני הנצרות באתר "מכון מאיר"
• תשובות בענייני הצרות באתר "ישיבה"
• יחסי נצרות ויהדות בהווה (מאתר 'דעת')
• הרב יצחק פנגר, למה דוקא יהדות?, הרצאת וידאו מאתר 'הידברות'
• מאמר "היהדות מול השקר הנוצרי"

הערות שוליים