מצוות תלמוד תורה

מצווה להגות בתורה.

• המצווה היא ללמוד חכמת התורה ^[1]. וחובה ללמוד המקרא כולו, ששה סדרי משנה, ותלמוד ^[2]. אחר שלמד מקרא ומשנה מצוות תלמוד תורה היא שיעסוק כל ימיו בתלמוד, ויקרא במקרא לעיתים מזומנות ^[3].

הגדרה

המחוייבים במצוות תלמוד תורה

• כל יהודי, חייב במצוות תלמוד תורה. (מצווה יא בספר המצוות לרמב"ם)

היקף הלימוד שמצוות תלמוד תורה מחייבת

• מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי שיכול לעשות זאת, ללמוד את כל התורה - מקרא, משנה, ותלמוד כולו. אם אינו יכול מסיבה כלשהי ללמוד הכל, הוא מחוייב ללמוד ככל יכולתו, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. (ראה קידושין דף לא, ורמב"ם הלכות תלמוד תורה). מכאן, שכל יהודי חייב לשאוף לסיים את הש"ס, גמרא ופוסקים.
• עיקר מצוות תלמוד תורה מחייבת את לימוד התורה שבעל פה, ובעיקר גמרא. ("לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה").
• חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה ^[4]
• כל מילה של תורה שלומד מקיים מצוות תלמוד תורה ^[5].

זמן חיוב תלמוד תורה

• בכל זמן שהוא פנוי מעסקיו מחוייב בתלמוד תורה^[6]
• כל רגע שאדם יכול ללמוד ואינו לומד הרי זה הפסד גדול מאד, ועובר על מצוות תלמוד תורה. (בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך).
• כשאדם עוסק בלימודו, ומגיעה מצווה שהוא נדרש לקיימה, הרי יקיים את המצווה וישוב לתלמודו (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה).
• "בכל רגע ושעה ויום שאדם בטל מדברי תורה, עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות" - רבי חיים ויטאל שערי קדושה, חלק ב, שער ה.
• "אין לפטור עצמו מעשה דתורה, במה שיקיימה אחר כך, כי בכל רגע ורגע היא זמנה" - חפץ חיים, באר מים חיים, עשין יב.

לימוד תורה הוא קיום מצוות עבודת ה'

• מצוות עבודת ה' מתקיימת בלימוד התורה. (מצווה ד' בספר המצוות לרמב"ם).
• מצוות תלמוד תורה מחייבת ללמוד בכל עת שיש לאדם. צריך סיבה מדוע לא ללמוד. ברירת המחדל היא חובת הלימוד.

ההנאה והטעם השכלי בלימוד הוא חלק מהותי מקיום מצוות תלמוד תורה

• התורה מלאה חכמה, ולימוד צריך שיכלול את העונג שבא על ידי תפיסת השכל בדברים. הבנה של הדברים מענגת, והעונג הזה הוא מהותה של מצוות תלמוד תורה. ("והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו", ודברי האגלי טל בהקדמה על לומד לשם ערבות שזהו לימוד לשמה, ודברי רבי אברהם מן ההר על מסכת נדרים שהגדרת המצווה בתלמוד תורה היא העונג שבציור האמתי של הדברים בשכלו).

מעלתה של התורה

• המשימה העיקרית שלשמה יהודי נברא, היא לימוד תורה. (דברי הגמרא על "אכף עליו פיהו… - לעמל תורה נברא").
• העולם נברא בשביל לימוד התורה וקיומה (כדברי רש"י על הפסוק הראשון בתורה, שהעולם נברא בשביל התורה שנקראת ראשית).
• התורה שקולה כנגד כל המצוות (כדברי המשנה בריש מסכת פאה - אלו דברים שאין להם שיעור… ותלמוד תורה כנגד כולם, וכן מפורט בירושלמי).
• ביחס ללומד תורה, גדול לימוד תורה מהצלת חיים, ואם ניתן עדיף ללמוד מאשר לעסוק בהצלחת חיים, אם אחרים יצילו חיים. (חפץ חיים מסיק מדברי הגמרא שמצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים לא יפסיק מלימודו בשבילה - כולל הצלת חיי אדם).
• ידוע בשם הגר"א שהתורה נחלקת לשלשה חלקים: מעשה דיבור ומחשבה – מעשה הוא מצוות עשה. מחשבה היא מצוות לא תעשה. והדיבור הוא התורה. כלומר, לימוד התורה אינו רק היכי תימצי לדעת המצוות, אלא מערכת בפני עצמה.
• ממסכת הוריות דף יג/ב: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו". כלומר: בגמרא מסופר "רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו תקין הא מתניתא ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא אמרי מאי האי אמרו להו הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו נעבריה והוי אנא אב"ד ואת נשיא שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא אזל יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל פשט גרס ותנא גרס ותנא אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי יהב דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין פתח ואמר וכו'". - רואים מכאן שמסכתות הש"ס הן "תהילת ד'". מי שאינו יודע את הש"ס חסר לו "תהילת ד'". ומתחילת הפסוק נראה שלהיות נשיא משמעותו לומר גבורות ד'.

לימוד הגמרא בדור המדבר ובתקופת בית ראשון

• הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות - "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג), ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות. אבל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי".
• מבואר בגמרא במסכת סנהדרין ^{(דרוש מקור)} שדוד ושאול נחלקו בדין קידושין במלוה ופרוטה, כמחלוקת של תורה שבעל פה בדרך העיון והסברה, כדברי הרמב"ם שהובאו לעיל.
• מבואר בגמרא במסכת קידושין דינים שאמרו משם חגי הנביא, לגבי דין שליח לדבר עבירה ^{(דרוש מקור)}.
• מבואר בספר חגי, ומפורט בגמרא שאלות הלכתיות ששאל חגי הנביא את הכהנים ^{(דרוש מקור)}.
• מבואר בספר זכריה שאלה הלכתית ששאלו בני הגולה לזכריה אם לצום בתשעה באה משנבנה בית שני ^{(דרוש מקור)}.
• מבואר במשנה במסכת פאה הלכות שאמרו בשם הנביאים ^[7].
• דוד המלך עסק בתורה בהתמדה גדולה: מבואר בגמרא ^{(דרוש מקור)} שדוד למד ברצף כה גדול, שמלאך המוות לא היה יכול ליטול נשמתו, שתורה הגנה עליו ממוות, עד אשר הרעיש באילנות, ובכך דוד הפסיק ללמוד לזמן קצר, ואז יכול היה ליטול נשמתו. מבואר שדוד עסק בתורה בכל זמנו באופן מופלא מאד. גם ברמב"ם בהלכות מלכים אומר שהמשיח יהיה "עוסק בתורה כדוד אביו", כלומר שדוד הוא דוגמה לעוסק בתורה ללא הפסקה ובעיון עמוק.
• עוד מבואר בגמרא שדוד המלך היה מלכלך ידיו בשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ^{(דרוש מקור)}.ץ
• עוד מבואר בגמרא שדוד המלך נשבע שלא ישן עד אשר יברר את סוגיית מקום בית המקדש - "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" ^{(דרוש מקור)}, ורואים עמלותו ושקיעתו בתורה.

מושגים שקשורים בלימוד התורה

העמקה בתורה

• ככל שאדם מעמיק בתורה יותר הוא ראוי יותר להערכה ולכבוד על הבנתו העמוקה בתורה. יש לכבד תלמידי חכמים שמעמיקים ומשיגים בתורה (מצווות כבוד תלמידי חכמים).

עמלות התורה

• עמל התורה הוא ערך מרכזי בלימוד התורה ^{(דרוש מקור)}.

שקיעות בתורה

כתב רבי אברהם מדאנציג, בעל החיי אדם: "זש"ה במשלי 'בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך' - ובארתי שכונת הכתוב שיהיה אדם כמו סומא שא"א לו להלוך כ"א ע"י המושך אותו, ובאם שילך יחידי יפול ויסתכן - כן האדם יחשוב בכל מעשיו שא"א לו לעשות איזה דבר כ"א ע"פ התורה. וזש"ה בהתהלכך תנחה אותך ר"ל תנהג אותך. ואפי׳ בשעה שא"א לך לעסוק בתורה, כגון בעת השינה תדע שהיא תמתין עליך (מלשון ואביו שמר) ואז תיכף בהקיצותך היא תשיחך תיכף תשיח ותדבר עמך, וכמו שכתב החסיד בחובת הלבבות לא יישן כ"א על יצועי אהבתו ואל יקיץ כ"א במתיקת זכרו..." (חיי אדם, א, א).

חביבות התורה ואהבתה

'טעם בלימוד'

התמדה

• בדרך כלל רואים התמדה כאדם שלומד "כל הזמן". אך, אומרים בשם אחד מראשי הישיבות שאמר שכשם שמצאנו שקרבן התמיד נקרא תמיד על שהקריבו אותו כל יום, כך התמדה כוללת את העקביות, את השמירה על סדרי הלימוד הקבועים ^{(דרוש מקור)}.

בן עלייה

• בישיבות נהוג לכנות מי שמתעלה בלימוד תורתו וניכר עלייתו בתורה כבן עלייה.

'שאיפה'

• בישיבות נתנו מקום של הערכה למי שיש לו "שאיפה" לגדול בתורה, להעמיק בה ולהגות בה עוד ועוד.

למדנות

• למדנות: בישיבה מכנים בתואר 'למדן" לומד שהוא בעל הבנה בדרכי התורה, יכולת לומר סברה מחודדת בסוגייה, להבין את החילוק בין דברים שנראים דומים, להשתמש בלשון ברורה של הבנת הסוגיה.

מקור מצוות תלמוד תורה

במקורו הר"ן^[8] הביא את דרשת הגמרא^[9] "ושננתם" - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב האור שמח^[10] ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי קבלה. והרמב"ם^[11] הביא את הפסוק "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". והאבן האזל^[12] הביא שיש יותר משלושים מצוות עשה ולא תעשה על ביטול תורה.

• במהות המצווה ייסדו האחרונים שיש שתי מצוות: לימוד תורה, וידיעת התורה^[13]. ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי מצוות ממש, או שהם שני פרטים באותה מצווה ^[14].

• בדינה של מצוות תלמוד תורה, נחלקו מפרשים רבים האם יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי ^[15], או לא ^[16].

• לצד שמצווה ללמוד בכל רגע פנוי, המצווה היא ללמוד את כל התורה כולה, אלא שבשעה שלומד פרק אחד פטור מללמוד את שאר הפרקים משום דלא גרע מהעוסק במצווה פטור מן המצווה^[17].

גדרי מצוות "ושננתם לבניך"

• מצוות ושננתם לבניך" אין פירושה רק לשנן וללמוד בעל פה את הדברים, אלא לשנן מלשון לחדד, כלומר המצווה מחייבת שיהיו דברי תורה מחודדין בפיו ^[18]. היינו שכאשר ישאלו אותו שאלה בתורה יידע לענות. מצווה זו מחייבת ללמוד בעיון ובעמקות בכל חלקי התורה, כדי שיוכל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אף שמצוות לימוד התורה מתקיימת בכל מה שלומד, מצוות החידוד בתורה מתקיימת במשך זמן רב על ידי שלומד דרכי ההעמקה בתורה ודרכי החידוד והפלפול בתורה ^[19].

ללמד לאחרים

במניין המצוות נחלקו הראשונים כיצד למנות את המצוות ללמוד וללמד, ושלוש דעות בעניין (גריפ"פ עשין יד בתחילתו):

1. יש שמנו את מצוות תלמוד תורה רק מצווה אחת - ללמוד בעצמו וללמד לאחרים (רמב"ם).
2. יש שמנוה כשתי מצוות - ללמוד בעצמו, וללמד לאחרים (רס"ג וסמ"ק).
3. יש שמנוה כשלוש מצוות - ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד לתלמידים (בה"ג).

• בסדר מניין המצוות הקשורות לתלמוד תורה לעצמו לבניו ולאחרים, היראים (כה) והסמ"ק (קה) הקדימו את המצווה ללמוד בעצמו, ורק אח"כ ללמד לאחרים, אך הרמב"ם^[20] הקדים את המצווה ללמד את בנו, אח"כ את תלמידיו, ואח"כ ללמוד בעצמו.

• אסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון ^{(דרוש מקור)}.

חקירות של אחרונים במצוות תלמוד תורה

• גדר אנוס, בתלמוד תורה: מי שמתוך חוסר יכולת לא עסק בתורה, דנו האחרונים האם בטל מצוות תלמוד תורה רק שנפטר מעונש מכיון שהוא אנוס, או שאין החיוב ללמוד אלא כאשר יש באפשרותו. וחקרו דבר זה בהקשר לאדם שנאנס ולא קיים מצווה מן המצוות באונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והקהילות יעקב (שבת יא ד"ה ונראה) חילק שבמצוות שאין להן שיעור, כגון תלמוד תורה (וכן צדקה וגמילות חסדים), מי שנאנס לא עבר כלל, שכוונת התורה שיקיים את המצווה רק כשיכול לקיימה (שהרי א"א לומר שהתורה התכוונה שיקיים את המצווה בכל רגע ורגע), ובמצוות שיש להם שיעור, כגון קריאת שמע ושמירת שבת ורוב המצוות, מי שנאנס עבר, שכוונת התורה היתה שיקיים את המצווה בשיעור זה, ורק פטור מעונש^[21].

• גדר ירידה לנכסיו לקיום מצוות תלמוד תורה: קי"ל שבית דין יורדים לנכסי האב כדי לשכור מלמד לבנו^{(דרוש מקור)}. ובטעם לזה חקר ר' שמואל (בחידושים בבא בתרא עמוד סז) בין שלושה צדדים:
  1. מצוות תלמוד תורה גורמת לדין ממוני.
  2. מדין כופין על המצוות.
  3. מדין נכסי דבר נש אינון ערבין ליה.
• גדר איסור שכחה בדברי תורה: האחרונים דנו באכילת דברים המביאים לשכחה, כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור, שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת שביטל תורה, או שאין בזה איסור כי הוא רק בגרמא, ולכן אינו כשוכח מחמת בטלה, אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח (יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור).

• גדר מצוות לאו להנות ניתנו בתלמוד תורה: ואעפ"כ, תלמוד תורה היא כן הנאה, שהרי משמחת את הלב, ולכן מי שאסר ספרו על חבירו - אסור לחבירו ללמוד בו, ולא אומרים בזה מצוות לאו להנות ניתנו (ט"ז יו"ד רכא-מג).

• גדר שומע כעונה בתלמוד תורה: - הסתפק השערי תשובה (מז-ב) האם השומע דברי תורה נחשב כלומד תורה, ונפק"מ האם צריך לברך על השמיעה ברכות התורה. והשולחן ערוך הרב בהלכות תלמוד תורה כתב שיש דין שומע כעונה לענין מצות "ולמדתם" שהיא דווקא בלימוד בפה לשיטתו.

• ברכת התורה - חקרו בה בין שלושה צדדים:
  1. ברכת השבח - על נתינת התורה (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא).
  2. ברכת המצוות - על החיוב ללמוד תורה (דבר אברהם ח"א טז-א וחידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמז חקרו האם היא ברכת השבח או ברכת המצוות. ומעין זה חקר ביכורי ארץ ברכות ח"א א-סא האם ברכות התורה הם ברכות המצוות או ברכות ההודאה).
  3. ברכת הנהנין - על שמחת הלב בלימוד (קהילות יעקב ברכות כד (ד"ה ועוד) כתב שהיא גם ברכת הנהנין).

כוונה בלימוד תורה

• צריך שילמד תורה לשמה^{(דרוש מקור)}.

אופן הלימוד

• באימה וביראה: מבואר בגמרא ^{(דרוש מקור)} שיש ללמוד תורה באימה, ביראה, ברטט ובזיע.

כיצד מגיעים ללימוד באופן של "באימה וביראה"?

1. בספר 'אוהב ישראל' לרבי יהושע מאפטה זצ"ל בפרשת כי תצא לפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז), כתב: "...כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא על ידי זה לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיע".

ביטול תורה

• בגמרא נאמר שאסור לבטל תורה ממי שלומד אותה, ואפילו ציווה עליו המלך לאסוף חיילים למלחמה אין לבטל לומדי תורה מלימודם לשם כך^[22]
• ותר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, ולא ותר על עון בטול תורה (פתיחתא דאיכה רבתי), שנאמר על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי (ירמיה ט יא). ^[23]
• במדרש (מכילתא שם על הפסוק), ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם (שמות יז ח), שרפו ידיהם מן התורה^[24].
• נאמר: "כאכל קש לשון אש..." (ישעיה ה כד), ואיתא במדרש (פתיחתא דאיכה רבתי), קש זה עשו, ואש זה יעקב, הקש יאכל את האש, אימתי כי מאסו את תורת ה' שרשם כמק יהיה (ישעיה ה כד) שלא יועיל זכות אבותם^[25].
• ביטול תורה גם לזמן קצר הוא מעשה חמור: מבואר בגמרא ^{(דרוש מקור)} שמלמד שלימד בטעות הוא מעוות לא יוכל לתקון. מבואר שם בתוס' ^{(דרוש מקור)} שהמעוות הוא שבאותו זמן שלימד את השיבוש לתלמידים, היה יכול ללמד את הדבר האמיתי, והזמן שבטל על השיבוש הוא מעוות שאין רך לתקנו, לפי שגם אם יחזור וילמד את התלמידים את האמת - את הזמן שביטל מהם לעולם לא יכול להחזיר.

דוגמאות ממעשים על קיום מצוות תלמוד תורה על ידי חכמי וגדולי ישראל

התמדה של גדולי ישראל וזהירותם מביטול תורה

• תנא דבי רב ענן מאי דכתיב רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין [והולכי על דרך שיחו] רוכבי אותנות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (בו) תורה צוחרות שעושין אותה כצהרים ישבי על מדין שדנין דין אמת לאמיתו והלכי אלו בעלי מקרא על דרך אלו בעלי משנה שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה מאי דכתיב לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי רב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר ואם לאו אין משתמר אמר (רבה) [רבא] אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על יד ירבה אמר (רבה) [רבא] ידעי רבנן להא מלתא ועברי עלה אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבדתה ואיקיים בידאי:(עירובין נד ב).
• תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי שמונה עשר אמר להם לא שמעתי רבי יוסי ברבי יהודה אומר חילוף הדברים שמונה עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר להם לא שמעתי אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם (סוכה כח א).

• אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הרהר במבואות המטונפות ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו (סוכה כח א).

• שאלו תלמידיו (את רבי זירא ואמרי לה) לרב אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחבירי בהכינתו ואמרי לה בחניכתו (תכנית כ ב).

ידיעת התורה, וגאונות בתורה

• אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא (ברכות כ א).
• תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף. (סוכה כח א).

אהבת התורה

• ואהבת את ה' אלהיך: תניא רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא (ברכות סא ב).

• אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וגו' למה נמשלו דברי תורה לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה דדיה ירוך בכל עת למה נמשלו דברי תורה כדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם באהבתה תשגה תמיד כגון רבי (אליעזר) [אלעזר] בן פדת אמרו עליו על רבי (אליעזר) [אלעזר] שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי (תניא) אמר רבי יצחק בן אלעזר פעם אחת בא אדם ליטלו ומצא בו שרף (עירובין נד ב).
• רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר אמר ליה האידנא מאי שנא אמר ליה מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר אמר ליה הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא ואמרה ליה ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו (עירובין נד ב).
• תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת (יומא לה ב).
• עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמר להן בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורה אמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך ומימיו לא הלך וראה אותן אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה (יומא לה ב).
• רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי (היה) [הייתי] אומרים לו כלום נאה היית מיוסף אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית אמרה לו השמע לי אמר לה לאו אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים הריני כופפת קומתך ה' זוקף כפופים הריני מסמא את עיניך ה' פוקח עורים נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא (יומא לה ב).
• ...נמצא הלל מחייב את העניים רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים יוסף מחייב את הרשעים (יומא לה ב)
• מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה רבי אלעזר לא עייל באהליה רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה רבי יהושע בן לוי מיכרך בהו ועסיק בתורה אמר אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל איתחזי ליה אמר ליה אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי אמר ליה הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא יהבה ניהליה כי מטא להתם דלייה קא מחוי ליה שוור נפל לההוא גיסא נקטיה בקרנא דגלימיה אמר ליה בשבועתא דלא אתינא אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא ניהדר אי לא לא ניהדר אמר ליה הב לי סכינאי לא הוה קא יהיב ליה נפקא בת קלא ואמרה ליה הב ניהליה דמיתבעא לברייתא מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא אמר ליה את הוא בר ליואי אמר ליה הן נראתה קשת בימיך אמר ליה הן אם כן אי אתה בר ליואי ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי (כתובות עז ב).
• ...רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל לגביה ואיתחזי ליה אמר ליה שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שבקיה לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה אמר ליה אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי אמר ליה הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא אמר ליה כחברך בעית למיעבד לי אמר ליה אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה אמר ליה מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה ואפילו הכי כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא קרב לגביה רבי אלכסנדרי אמר עשה בשביל כבוד חכמים לא אשגח עשה בשביל כבוד אביך לא אשגח עשה בשביל כבוד עצמך איסתלק. (כתובות עז ב).
• אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא מאי דכתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא (בבא מציעא פה ב).
• ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה חלש דעתיה אמר רבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קא מינצית חס וחלילה אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי אפילו ממר אמר ליה אין אפילו מאבא אמר ליה חס וחלילה לא תהא כזאת בישראל (בבא מציעא פה ב)
• יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה (סנהדרין כ א).
• תניא אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לו ביותר עד לאחת אמר לו רבי השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר שחרית אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר לו כשר אלא שר' אליעזר פוסל צהבו פניו של יוסף הבבלי אמר לו יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה אמר לו רבי הן אלא שר' יהודה פסול שנה לי וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו' (מנחות יח א).
• מדרש רבה שמות מז ה מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריה לציפורי...
• אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם מאי אמר ה' אמר הקדוש ברוך הוא אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם אמר רבי ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב מאה תעניתא אחריני אתא ואיקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על אכסניא שלה (בבא מציעא פה א).
• "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא? " מפרש רש"י : אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי - הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם. (פסחים סח ב).

לקריאה נוספת

• ספר נפש החיים שער רביעי - עוסק במצוות תלמוד תורה
• מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק א - מאת רש"ר הירש - בתוך 'המעין' טבת תשמט, עמוד 23.
• מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק ב - מאת רש"ר הירש בתוך 'המעין' ניסן תשמט, עמוד 24.
• ספר 'בנין עולם', שעוסק בהרחבה במצוות תלמוד תורה
• על מקומו של תלמוד - מאמר באתר יוזמת אורות

הערות שוליים