פירוש המשנה לרמב"ם: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פירוש המשנה לרמב"ם''' הוא חיבורו המקיף של [[רבי משה בן מימון]] על [[ששה סדרי משנה|ששת סדרי המשנה]]. פירוש זה הוא היחיד מתקופת ה[[ראשונים]] המקיף את כל מסכתות המשנה. החיבור הראשון שהרמב"ם הפיץ בציבור<ref>כמ"ש בפתיחה להקדמתו: "תרומת ייני וראשית כל דגני"</ref>. בחלק מהמקורות נקרא חיבור זה בשם '''המאור'''<ref>בתשב"ץ ח"א קלו מובא החיבור בשמו הערבי "אלסרג'" שפירושו המאור, וכן רבי מנחם בן זרח בהקדמת הספר "צדה לדרך"</ref>, אולם אין זה השם שכינה אותו הרמב"ם. | '''פירוש המשנה לרמב"ם''' הוא חיבורו המקיף של [[רבי משה בן מימון]] על [[ששה סדרי משנה|ששת סדרי המשנה]]. פירוש זה הוא היחיד מתקופת ה[[ראשונים]] המקיף את כל מסכתות המשנה. החיבור הראשון שהרמב"ם הפיץ בציבור<ref>כמ"ש בפתיחה להקדמתו: "תרומת ייני וראשית כל דגני"</ref>. בחלק מהמקורות נקרא חיבור זה בשם '''המאור'''<ref>בתשב"ץ ח"א קלו מובא החיבור בשמו הערבי "אלסרג'" שפירושו המאור, וכן רבי מנחם בן זרח בהקדמת הספר "צדה לדרך"</ref>, אולם אין זה השם שכינה אותו הרמב"ם. | ||
| שורה 5: | שורה 4: | ||
חלק מחיבור זה הן [[הקדמות הרמב"ם]], הכוללות את הקדמותיו לפרוש המשניות, ל[[מסכת אבות]] ול[[פרק חלק]]. | חלק מחיבור זה הן [[הקדמות הרמב"ם]], הכוללות את הקדמותיו לפרוש המשניות, ל[[מסכת אבות]] ול[[פרק חלק]]. | ||
== | ==הרקע לכתיבתו== | ||
בהקדמתו, מסביר הרמב"ם את הסיבה העיקרית לחיבורו, שהיא לאפשר ללמוד את המשנה לאור התלמוד, משום "שהתלמוד עושה במשנה מעשה שאי אפשר להבינו בסברא לעולם, שהוא מנהיג כללים ואומר לך שמשנה זו בנויה כך וכך או שמשנה זו חסרה בלשונה ותקונה הוא כך, או שמשנה זו היא לפלוני וסברתו כך ועוד שהוא מוסיף בלשונה ומחסר מנה ומגלה טעמיה". | בהקדמתו, מסביר הרמב"ם את הסיבה העיקרית לחיבורו, שהיא לאפשר ללמוד את המשנה לאור התלמוד, משום "שהתלמוד עושה במשנה מעשה שאי אפשר להבינו בסברא לעולם, שהוא מנהיג כללים ואומר לך שמשנה זו בנויה כך וכך או שמשנה זו חסרה בלשונה ותקונה הוא כך, או שמשנה זו היא לפלוני וסברתו כך ועוד שהוא מוסיף בלשונה ומחסר מנה ומגלה טעמיה". | ||
הוא מבאר ארבע תועלות בחיבור זה: | הוא מבאר ארבע תועלות בחיבור זה: | ||
להסביר את כוונת המשנה על פי התלמוד, משום שגם לחכמים דבר זה קשה מפני שהמשנה מפורשת במספר מקומות בתלמוד ולעיתים קשה לדלות מן הסוגיה את המסקנה וכד', ולכן ריכז את המסקנות בחיבור אחד. | * להסביר את כוונת המשנה על פי התלמוד, משום שגם לחכמים דבר זה קשה מפני שהמשנה מפורשת במספר מקומות בתלמוד ולעיתים קשה לדלות מן הסוגיה את המסקנה וכד', ולכן ריכז את המסקנות בחיבור אחד. | ||
לדעת כדעת מי נפסקה ההלכה במחלוקות המשנה. | * לדעת כדעת מי נפסקה ההלכה במחלוקות המשנה. | ||
ליצור מעין 'מבוא' לבאים בשערי התלמוד, על מנת שיקבלו בסיס ויסוד. | * ליצור מעין 'מבוא' לבאים בשערי התלמוד, על מנת שיקבלו בסיס ויסוד. | ||
לשינון למי שכבר | * לשינון למי שכבר למד את הסוגיות, במקום לחזור עליהן שוב יוכל לשים לנגד עיניו את תמצית העניינים. | ||
==זמן כתיבת החיבור== | ==זמן כתיבת החיבור== | ||
כתיבת פיהמ"ש לקחה שבע שנים. היא התחילה בשנת ד' אלפים תתקכ"א ( | כתיבת פיהמ"ש לקחה שבע שנים. היא התחילה בשנת ד' אלפים תתקכ"א (כשהרמב"ם היה בגיל 23 בלבד) ונסתיימה בשנת ד'תתקכ"ח, בהיותו בן שלושים. הוא נכתב במהלך נדודיו של הרמב"ם. תחילתו בפאס שבמרוקו, לשם נמלט עם משפחתו מקורדובה, וסיומו בפוסטאט שבמצרים, שם קבע את מושבו, וחלקו נכתב גם במהלך הפלגה באניות<ref>כמו שכתב בחתימה לסדר טהרות: "כי יש מהן הלכות שפירשתין בדרכי המסעות ומהם עניינים שחיברתים כשאני על גבי הספינות בים הגדול".</ref> . | ||
==דרכו== | ==דרכו== | ||
כאמור לעיל, מטרת החיבור היתה לבאר את המשנה על פי התלמוד. לכן, דרכו להביא את ההסבר שהתקבל למסקנה בגמרא, ולא הסברים אפשריים שהעלתה הגמרא שנדחו לבסוף. כמו כן, מציין את הטעמים שהסביר התלמוד להלכות המובאות במשנה, וכן פוסק ההלכה כפי שמשתמע מן התלמוד, גם כאשר מדובר במחלוקות של יחיד ורבים וכד', שבהן ישנם כללים ברורים {{מקור|שדי חמד כללי הפוסקים סי' ה אות ט|כן}}. הוא אינו עוסק בהרחבת הדין ובירור נושאים שהמשנה לא עסקה בהם<ref>ראה בהקדמתו ל[[ספר המצוות]]: "והיתה כוונתנו בחיבור ההוא להסתפק בביאור ענין כל הלכה והלכה שבמשנה, ולא היתה כוונתנו בו להשלים דין כל מצווה ולהביא מה שיצטרך מאסור ומותר וחיוב ופטור" וראה {{מקור|תוספות יום טוב גיטין ד ז}}: "שכבר נודע מענין הפירוש של [[רבי עובדיה מברטנורא|הר"ב]] והרמב"ם שאין כותבין כל חלוקי הדינים המסתעפים".</ref>. | |||
כאמור לעיל, מטרת החיבור היתה לבאר את המשנה על פי התלמוד. לכן, דרכו להביא את ההסבר שהתקבל למסקנה בגמרא, ולא הסברים אפשריים שנדחו. כמו כן, מציין את הטעמים שהסביר התלמוד להלכות המובאות במשנה, וכן | |||
דרכו לקצר בלשון, "כי אין חיבורנו לבונן אבנים אלא לבונן מי שמבין". | דרכו לקצר בלשון, "כי אין חיבורנו לבונן אבנים אלא לבונן מי שמבין". | ||
במבואו מביא את מקורותיו: "מים התלמוד משיתיהו, | במבואו מביא את מקורותיו: "מים התלמוד משיתיהו, ומספרי ה[[תוספתא]] יסדתיהו, ובפוך [[ספרא]] רבצתיהו, ומזהב [[ספרי]] טחתיהו ודבדרי ה[[גאונים]] סמכתיהו". כמו כן הוא מציין שהיו למול עיניו חידושים מאביו [[רבי מיימון הדיין]] ומרבו של אביו, [[רבי יוסף אבן מיגאש]]. | ||
==פירוש המשנה כחיבור הלכתי== | ==פירוש המשנה כחיבור הלכתי== | ||
כאמור לעיל, אחת ממטרות הרמב"ם היתה פסיקת ההלכה, ועל כן כתב בכל | כאמור לעיל, אחת ממטרות הרמב"ם היתה פסיקת ההלכה, ועל כן כתב בכל מחלוקת כמי נפסקה ההלכה. לעיתים גם כאשר אין מחלוקת ציין שדברי התנא נפסקו להלכה<ref>שושנים לדוד ל[[רד"ף]] שביעית פ"ג מ"י ועירובין פ"ג מ"י; [[יד מלאכי]] כללי הרמב"ם אות לו</ref>. | ||
עם זאת, ישנם אחרונים שכתבו כי פירוש המשניות אינו מכוון בדוקא להלכה, ולא תמיד פירש המשנה על פי מסקנת התלמוד. לדבריהם יש להתייחס לחיבור זה כחיבור פרשני בלבד, ולא כחיבור הלכתי, ולכן יתכנו מחלוקות בין פיהמ"ש לבין [[משנה תורה]]<ref>קורא הדורות דף יג ע"א ד"ה 'ודע'; [[ב"ח]] אה"ע סי ו'; {{מקור|תוספות יום טוב נזיר ה ה}}; {{מקור|נחלת דוד בבא בתרא ו א}} ד"ה 'וזהו'; עמק הנצי"ב על ספרי, כי תצא לד (אולם עיין בדבריו בהעמק שאלה פר' מקץ שאילתא ל אות ד') ועוד. ועיין {{מקור|רדב"ז כלאיים ה יז}}</ref>. | |||
אולם, מקובל ברוב ספרי הראשונים והאחרונים כי דברי הרמב"ם נכתבו להלכה ולמעשה על פי סוגיות התלמוד, ולכן יש להתייחס לסתירות בחיבורו וליישבן להלכה<ref>ראה 'שם הגדולים' מערכת ספרים, מערכת פ אות קלט</ref>. במקומות מסוימים כתבו מפרשי הרמב"ם כי ה[[ראב"ד]] לא ראה את פירוש המשניות (כי בימיו עוד לא הגיע התרגום העברי לפרובנס), ולכן השיג את השגותיו, משום שעל פי פירוש המשנה מתיישבים דברי הרמב"ם{{דרוש מקור}}. | |||
==הקדמות== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[הקדמות הרמב"ם]]}} | |||
מקום בפני עצמן תוספות שלוש הקדמות מרכזיות שכתב הרמב"ם בחיבורו, והן הקדמתו לפירוש המשנה, הקדמתו למסכת אבות והקדתו לפרק חלק. הקדמות אלו עוסקות בעניינים שאינם הלכתיים, ומהוות נדבך חשוב בספרות האמונה היהודית. בהקדמתו לפירוש המשנה, פורש הרמב"ם את השתלשלות התורה ממשה עד חתימת הלתמוד, ומסביר עקרונות חשובים בענייני התורה שבעל פה. בהקדמתו למסכת אבות (המכונה "שמונה פרקים") פורש הרמב"ם את תורת הנפש, החל מחלקי הנפש ועד בירור דרך תיקון המידות. בהקדמתו לפרק חלק מברר הרמב"ם את [[י"ג העיקרים]] שחובה על כל יהודי להאמין בהם. | |||
הקדמות אלו זכו להדפסות נפרדות בפני עצמן, ובדורנו הודפסו בתוספות ביאורים בשתי מהדורות, במהדורת "רמב"ם לעם" (בהוצאת מוסד הרב קוק), ובההדרתו של [[הרב יצחק שילת]]. | |||
==תרגומים== | |||
{{להשלים|כל הפרק=כן}} | |||
[[הרב יוסף קאפח]] תרגם מחדש את כל פירוש המשנה, והדפיסו בצמוד לנוסח המשנה שהגיה הרמב"ם בעצמו בשלושה כרכים בהוצאת [[מוסד הרב קוק]]. | |||
מכון "המאור" תרגם מחדש את כל פירוש המשנה והוציא לאור מהדורה של כל המשנה עם פירוש הרמב"ם בתוספת מבואות, ביאורים והערות. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:כתבי הרמב"ם]] | [[קטגוריה:כתבי הרמב"ם]] | ||
[[קטגוריה:פרשני המשנה]] | [[קטגוריה:פרשני המשנה]] | ||
גרסה אחרונה מ־08:17, 20 בינואר 2014
|
|
פירוש המשנה לרמב"ם הוא חיבורו המקיף של רבי משה בן מימון על ששת סדרי המשנה. פירוש זה הוא היחיד מתקופת הראשונים המקיף את כל מסכתות המשנה. החיבור הראשון שהרמב"ם הפיץ בציבור[1]. בחלק מהמקורות נקרא חיבור זה בשם המאור[2], אולם אין זה השם שכינה אותו הרמב"ם.
נכתב במקורו בערבית, ומצויים בידינו מספר תרגומים עבריים שלו (ראה לקמן). חלק מחיבור זה הן הקדמות הרמב"ם, הכוללות את הקדמותיו לפרוש המשניות, למסכת אבות ולפרק חלק.
הרקע לכתיבתו[עריכה]
בהקדמתו, מסביר הרמב"ם את הסיבה העיקרית לחיבורו, שהיא לאפשר ללמוד את המשנה לאור התלמוד, משום "שהתלמוד עושה במשנה מעשה שאי אפשר להבינו בסברא לעולם, שהוא מנהיג כללים ואומר לך שמשנה זו בנויה כך וכך או שמשנה זו חסרה בלשונה ותקונה הוא כך, או שמשנה זו היא לפלוני וסברתו כך ועוד שהוא מוסיף בלשונה ומחסר מנה ומגלה טעמיה".
הוא מבאר ארבע תועלות בחיבור זה:
- להסביר את כוונת המשנה על פי התלמוד, משום שגם לחכמים דבר זה קשה מפני שהמשנה מפורשת במספר מקומות בתלמוד ולעיתים קשה לדלות מן הסוגיה את המסקנה וכד', ולכן ריכז את המסקנות בחיבור אחד.
- לדעת כדעת מי נפסקה ההלכה במחלוקות המשנה.
- ליצור מעין 'מבוא' לבאים בשערי התלמוד, על מנת שיקבלו בסיס ויסוד.
- לשינון למי שכבר למד את הסוגיות, במקום לחזור עליהן שוב יוכל לשים לנגד עיניו את תמצית העניינים.
זמן כתיבת החיבור[עריכה]
כתיבת פיהמ"ש לקחה שבע שנים. היא התחילה בשנת ד' אלפים תתקכ"א (כשהרמב"ם היה בגיל 23 בלבד) ונסתיימה בשנת ד'תתקכ"ח, בהיותו בן שלושים. הוא נכתב במהלך נדודיו של הרמב"ם. תחילתו בפאס שבמרוקו, לשם נמלט עם משפחתו מקורדובה, וסיומו בפוסטאט שבמצרים, שם קבע את מושבו, וחלקו נכתב גם במהלך הפלגה באניות[3] .
דרכו[עריכה]
כאמור לעיל, מטרת החיבור היתה לבאר את המשנה על פי התלמוד. לכן, דרכו להביא את ההסבר שהתקבל למסקנה בגמרא, ולא הסברים אפשריים שהעלתה הגמרא שנדחו לבסוף. כמו כן, מציין את הטעמים שהסביר התלמוד להלכות המובאות במשנה, וכן פוסק ההלכה כפי שמשתמע מן התלמוד, גם כאשר מדובר במחלוקות של יחיד ורבים וכד', שבהן ישנם כללים ברורים (שדי חמד כללי הפוסקים סי' ה אות ט). הוא אינו עוסק בהרחבת הדין ובירור נושאים שהמשנה לא עסקה בהם[4].
דרכו לקצר בלשון, "כי אין חיבורנו לבונן אבנים אלא לבונן מי שמבין".
במבואו מביא את מקורותיו: "מים התלמוד משיתיהו, ומספרי התוספתא יסדתיהו, ובפוך ספרא רבצתיהו, ומזהב ספרי טחתיהו ודבדרי הגאונים סמכתיהו". כמו כן הוא מציין שהיו למול עיניו חידושים מאביו רבי מיימון הדיין ומרבו של אביו, רבי יוסף אבן מיגאש.
פירוש המשנה כחיבור הלכתי[עריכה]
כאמור לעיל, אחת ממטרות הרמב"ם היתה פסיקת ההלכה, ועל כן כתב בכל מחלוקת כמי נפסקה ההלכה. לעיתים גם כאשר אין מחלוקת ציין שדברי התנא נפסקו להלכה[5].
עם זאת, ישנם אחרונים שכתבו כי פירוש המשניות אינו מכוון בדוקא להלכה, ולא תמיד פירש המשנה על פי מסקנת התלמוד. לדבריהם יש להתייחס לחיבור זה כחיבור פרשני בלבד, ולא כחיבור הלכתי, ולכן יתכנו מחלוקות בין פיהמ"ש לבין משנה תורה[6].
אולם, מקובל ברוב ספרי הראשונים והאחרונים כי דברי הרמב"ם נכתבו להלכה ולמעשה על פי סוגיות התלמוד, ולכן יש להתייחס לסתירות בחיבורו וליישבן להלכה[7]. במקומות מסוימים כתבו מפרשי הרמב"ם כי הראב"ד לא ראה את פירוש המשניות (כי בימיו עוד לא הגיע התרגום העברי לפרובנס), ולכן השיג את השגותיו, משום שעל פי פירוש המשנה מתיישבים דברי הרמב"ם(דרוש מקור).
הקדמות[עריכה]
- ערך מורחב - הקדמות הרמב"ם
מקום בפני עצמן תוספות שלוש הקדמות מרכזיות שכתב הרמב"ם בחיבורו, והן הקדמתו לפירוש המשנה, הקדמתו למסכת אבות והקדתו לפרק חלק. הקדמות אלו עוסקות בעניינים שאינם הלכתיים, ומהוות נדבך חשוב בספרות האמונה היהודית. בהקדמתו לפירוש המשנה, פורש הרמב"ם את השתלשלות התורה ממשה עד חתימת הלתמוד, ומסביר עקרונות חשובים בענייני התורה שבעל פה. בהקדמתו למסכת אבות (המכונה "שמונה פרקים") פורש הרמב"ם את תורת הנפש, החל מחלקי הנפש ועד בירור דרך תיקון המידות. בהקדמתו לפרק חלק מברר הרמב"ם את י"ג העיקרים שחובה על כל יהודי להאמין בהם.
הקדמות אלו זכו להדפסות נפרדות בפני עצמן, ובדורנו הודפסו בתוספות ביאורים בשתי מהדורות, במהדורת "רמב"ם לעם" (בהוצאת מוסד הרב קוק), ובההדרתו של הרב יצחק שילת.
תרגומים[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
הרב יוסף קאפח תרגם מחדש את כל פירוש המשנה, והדפיסו בצמוד לנוסח המשנה שהגיה הרמב"ם בעצמו בשלושה כרכים בהוצאת מוסד הרב קוק.
מכון "המאור" תרגם מחדש את כל פירוש המשנה והוציא לאור מהדורה של כל המשנה עם פירוש הרמב"ם בתוספת מבואות, ביאורים והערות.
הערות שוליים
- ↑ כמ"ש בפתיחה להקדמתו: "תרומת ייני וראשית כל דגני"
- ↑ בתשב"ץ ח"א קלו מובא החיבור בשמו הערבי "אלסרג'" שפירושו המאור, וכן רבי מנחם בן זרח בהקדמת הספר "צדה לדרך"
- ↑ כמו שכתב בחתימה לסדר טהרות: "כי יש מהן הלכות שפירשתין בדרכי המסעות ומהם עניינים שחיברתים כשאני על גבי הספינות בים הגדול".
- ↑ ראה בהקדמתו לספר המצוות: "והיתה כוונתנו בחיבור ההוא להסתפק בביאור ענין כל הלכה והלכה שבמשנה, ולא היתה כוונתנו בו להשלים דין כל מצווה ולהביא מה שיצטרך מאסור ומותר וחיוב ופטור" וראה תוספות יום טוב גיטין ד ז: "שכבר נודע מענין הפירוש של הר"ב והרמב"ם שאין כותבין כל חלוקי הדינים המסתעפים".
- ↑ שושנים לדוד לרד"ף שביעית פ"ג מ"י ועירובין פ"ג מ"י; יד מלאכי כללי הרמב"ם אות לו
- ↑ קורא הדורות דף יג ע"א ד"ה 'ודע'; ב"ח אה"ע סי ו'; תוספות יום טוב נזיר ה ה; נחלת דוד בבא בתרא ו א ד"ה 'וזהו'; עמק הנצי"ב על ספרי, כי תצא לד (אולם עיין בדבריו בהעמק שאלה פר' מקץ שאילתא ל אות ד') ועוד. ועיין רדב"ז כלאיים ה יז
- ↑ ראה 'שם הגדולים' מערכת ספרים, מערכת פ אות קלט