פרשני:בבלי:חגיגה ג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חגיגה ג ב

חברותא[עריכה]

שנאמר:  ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
הוסיפו ואמרו לו לרבי יהושע:
ואף הוא - רבי אלעזר בן עזריה (רש"י)  1  - פתח ודרש:

 1.  ובמהרש"א כתב: יותר נראה לפרש דקאי על רבי יהושע.
כתיב: "דברי חכמים כדרבונות, וכמסמרות נטועים בעלי אסופות. כולם נתנו מרועה אחד".
ודרש רבי אלעזר בן עזריה: למה נמשלו דברי תורה ל"דרבן"? (ברזל חד בקצה המקל) כדכתיב: דברי חכמים כדרבונות.
כדי לומר לך: מה דרבן זה, מכוין את הפרה לתלמיה (לעשות את החרישה ישרה) כדי להוציא חיים לעולם (מן התבואה הצומחת בשדה יחיו בני אדם).
אף דברי תורה, מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים.  2 

 2.  כתב העץ יוסף: כמו שהדרבן מכוין את הפרה לעשות חרישתה ביושר, ושלא תלך אנה ואנה, ומן היושר ההוא באים חיים לעולם ולבעליה, והם התבואה והפירות, אף דברי תורה מכוונים לב האדם ומפקחים אותו. ולא פקחות שיגיע ממנו נזק או דעה נפסדת, אלא השגת דעה אמיתית ישיג בו למה שהוא תכליתו. שיש חכמות המפקחות לב האדם, אבל יטוהו מדרך חיים לדרך מיתה, שיקנה מהן דעות נפסדות, שבהם יהיה נטרד. אבל התורה לא תשאיר ללומדיה דעה נפסדת או מדה מגונה ח"ו, לפי שעל ידי עסק התורה הוא ניצול מרשת יצרו אשר פורש רשת לרגליו תמיד ללוכדו ולהפילו עד שאול תחתית, להמיתו מיתת עולם ח"ו.
אי (שמא תאמר גם) מה דרבן זה מטלטל (אינו מתקיים במקומו, מהרש"א), אף דברי תורה מטלטלין ואינם מתקיימים.
תלמוד לומר: וכ"מסמרות" נטועים.
וכמו שאמרו: כמה מלכים גוזרים גזירות ומתבטלות, ומשה גזר כמה גזירות ואינן מתבטלות לעולם (מהרש"א).
אי (שמא תאמר) מה מסמר זה חסר (מחסר הוא מהכותל כשהוא נכנס בו) ולא יתר, אף דברי תורה חסירין ולא יתירין (מחסרים את לב השומע ולא מייתרים).
תלמוד לומר: "וכמסמרות נטועים".
לומר לך: מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין אצל השומע.
ומאי האי כתיב "בעלי אסופות נתנו מרועה אחד"?
אלו תלמידי חכמים, שיושבין אסופות אסופות (קבוצות קבוצות, שהתורה נקנית בקיבוץ, מהרש"א), ועוסקין בתורה.
ויש ביניהם מחלוקות:
הללו מטמאין, והללו מטהרין
הללו אוסרין, והללו מתירין
הללו פוסלין אנשים (לעדות או לכהונה), והללו מכשירין.
שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה, האיך אדע להכריע ביניהם?!
תלמוד לומר: "נתנו מרועה אחד".
וכיון שאל אחד נתנן (אין לך מבני המחלוקת מי שמביא ראיה לדבריו מתורתו של אל אחר, אלא מתורתו של הקב"ה).
וכיון שפרנס אחד (משה רבינו) אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא (אין לך מבני המחלוקת מי שיביא ראיה מדברי נביא אחר הבא לחלוק על משה רבינו).  3 

 3.  ביאר מהרש"א: לשון "רועה" מתפרש הן על הקב"ה וכמו: "האלהים הרועה אותי", "רועה ישראל האזינה", והוא מתפרש גם על משה, וכמו שמצינו: "ויזכור ימי עולם משה, את רועה צאנו".
דכתיב "וידבר אלהים את כל הדברים האלה".
וכיון שלב כולם לשמים:
אף אתה עשה אזניך כאפרכסת (כלי קיבול העומד על הריחיים, ונותנים בו את החיטים, והם נשפכים אט אט לתוך הריחיים), לשמוע את דברי כולם.  4 

 4.  כתבו האחרונים בביאור דמיון אזנו לאפרכסת, כי כשם שהאפרכסת מכניסים לתוכה הרבה בבת אחת והיא מוציאה מעט מעט, כך ישמע הוא את דברי כולם, ויוציא רק את הדעה הישרה והנכונה.
וקנה לך לב מבין, לשמוע את דברי המטמאים ואת דברי המטהרים, את דברי האוסרין ואת דברי המתירין, את דברי הפוסלין ואת דברי המכשירין!
כלומר: שקול לפי הבנתך את דברי כולם, ותוכל להבחין בעצמך מבין כל הדעות, איזו היא הדרך הישרה.
והכרע לפי שיקול דעתך, הלכה כדברי מי!
וכאשר שמע רבי יהושע כל הדרשות האלו שאמרו לו משמו של רבי אלעזר בן עזריה, בלשון הזה אמר להם:
אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.
כלומר: דור שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו - אינו דור יתום!
ומקשינן: ולימרו ליה - רבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא לרבי יהושע - בהדיא (יאמרו לו מיד) כל מה שדרש רבי אלעזר בן עזריה. ולמה נזקקו בתחילה לומר לו "תלמידיך אנו", וכדומה?!
ומנינן: משום מעשה שהיה!
דתניא: מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך בחג להקביל פני רבי אלעזר רבו בלוד.
אמר לו רבי אלעזר לרבי יוסי: מה חידוש היה בבית המדרש היום?
אמר לו רבי יוסי: נמנו (נחלקו בדבר, והיו מונים את מספר האומרים כך והאומרים אחרת כדי להכריע כדעת הרבים) וגמרו, והתקינו:
ארץ עמון ומואב (בעבר הירדן, שכבשום ישראל מסיחון ועוג, שכבשום מעמון ומואב) שאינה קדושה עכשיו בקדושת הארץ להיות נוהגת בה שמיטה ומעשר.
תקנו בו חכמים שיהיו מעשרין מעשר עני בשביעית (ולקמן בגמרא מתבאר הענין).
אמר לו רבי אלעזר: יוסי! פשוט ידיך וקבל עיניך!
כי הוקשה בעיניו של רבי אלעזר שנתן רבי יוסי עטרה לאותו דורש, בעוד עיקר הדברים כבר התקינום אנשי כנסת הגדולה שהיו לפניהם (רש"י).
(ובטורי אבן הביא מדברי הר"ש, שפירש: הקפיד רבי אלעזר על שלא אמר לו רבי יוסי מתחילה: תלמידך אני, ומימיך אני שותה. וכן כתב מהרש"א, וזהו שאמרו: משום מעשה שהיה).
פשט רבי יוסי את ידיו וקבל עיניו.  5 

 5.  כתב מהרש"א על פי דרכו, שהקפיד רבי אלעזר על שלא אמר: תלמידך אני ! כי היות ולא אמר כך, הוי כמורה הלכה בפני רבו, וחייב על כך מיתה, ולכן גזר עליו שיהיה סומא, והסומא חשוב כמת.
בכה רבי אלעזר ואמר: "סוד ה' ליראיו, ובריתו להודיעם". ואף להם הודיע מה שנתקן כבר (וכפי שהמשיך ואמר רבי אלעזר).  6 

 6.  תמה בפירוש הרי"ף שבעין יעקב: הרי מתחילה הקפיד על שנטלו עטרה לעצמם, ואחר כך משבחם? ! ולפי פירוש הר"ש והמהרש"א, אין כאן קושיא.
אמר לו רבי אלעזר לרבי יוסי: לך אמור להם לחכמים שאמרת משמם, אל תחושו למניינכם! כלומר: אל תחששו שמא מה שנמניתם למנין והחלטתם כפי שהחלטתם אינו נכון.
שהרי כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו: הלכתא למשה מסיני (דבר ברור כהלכה למשה מסיני, רא"ש) שבארץ עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.
מה טעם?
הרבה כרכים (וארץ עמון ומואב מכללם), כבשום עולי מצרים כשבאו לארץ, ונתקדשה קדושה ראשונה, ושוב בטלה כשגלו ממנה, ולא כבשום עולי בבל לקדשם בקדושה שניה כששבו מן הגלות.
ולא היה בהם קדושת ארץ ישראל מחמת קדושתה הראשונה, מפני שקדושה ראשונה קדשה רק לשעתה, עד שגלו, ולא קדשה לעתיד לבא.
והטעם שהניחום מלקדשם: כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית.
שלא יהיו השדות של אותם כרכים הפקר לכל, כדין שביעית, וייהנו העניים גם בשנה השביעית ממתנות עניים, כגון מעשר עני, לקט, וכדומה.
והואיל ומעיקר הדין, מאחר שלא קדשוה, אין ארץ עמוון ומואב חייבת במעשר, ביד חכמים הוא לתקן מעשר כפי שירצו, ותיקנו מעשר עני (ולא מעשר שני) כדי לפרנס את העניים.  7 

 7.  כתבו התוספות: לפי סדר השנים היה להם להפריש מעשר שני, שהרי מעשר עני נוהג בשנה הששית ולא מצינו מעשר עני שתי שנים רצופות, אלא תקנה תקנו בה כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית. ובדין היה שאפילו תרומה גדולה לא יתקנו, אלא הכל יהיה מעשר עני, אלא שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים.
תנא בברייתא: לאחר שנתיישבה דעתו של רבי אלעזר, אמר: יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן! ואכן הם חזרו.
תנו רבנן: איזהו שוטה האמור בכל מקום שפטור מן המצוות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר:
א. היוצא יחידי בלילה.
ב. והלן בבית הקברות.
ג. והמקרע את כסותו.
איתמר: רב הונא אמר: עד שיהו בו כולן (שלשת הסימנים האמורים) בבת אחת, הוא הנקרא "שוטה".
רבי יוחנן אמר: אפילו באחת מהן בלבד נקרא "שוטה".  8 

 8.  נחלקו הפוסקים, אם צריך שיעשה כן שלש פעמים, הביאם בשפת אמת כאן.
ותמהה הגמרא על שיטתו של רב הונא:
היכי דמי?! אי דעביד להו לשלשת הדברים דרך שטות, הרי אפילו בעושה מעשה חדא בלבד משלשת הדברים האלו, נמי, גם יש להחשיבו כשוטה.
ואי דלא עביד להו דרך שטות, הרי אפילו אם עביד לכולהו - נמי, לא חשוב שוטה.  9 

 9.  הקשה בשפת אמת, והרי יש לומר דאין הכי נמי אם עשה כן שלש פעמים אפילו בחד מינייהו סגי, אלא קא משמע לן דאפילו עשה שלש מיני שטות הוחזק להיות שוטה, וכמבואר בהמשך הגמרא דחידוש הוא.
ומשנינן: לעולם מדובר דקא עביד להו דרך שטות, ומכל מקום אם אין בו אלא סימן אחד משלשת הסימנים אינו שוטה. כי בכל אחד מהם לחוד יש לתלות שאינו עושה כן מחמת שטות, אף שעושה אותם דרך שטות, כי:
הלן בבית הקברות - אימור (יש לומר): כדי שתשרה עליו רוח טומאה (רוח שדים שיסייעוהו להיות מכשף) - הוא דקא עביד, ואינו שוטה.
והיוצא יחידי בלילה - אימור: גנדריפס אחדיה (נתחמם גופו), ועל כן יוצא הוא למקום האויר, אבל אינו שוטה.
והמקרע את כסותו - אימור "בעל מחשבות" הוא ולא שוטה.

דרשני המקוצר[עריכה]