נביא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שוחזר מעריכות של יוסף שמח בוט (שיחה) לעריכה האחרונה של אריאל ביגל נ"י)
 
(26 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{להשלים|כל הפרק=כן}}
'''נביא''' הוא אדם המקבל מידע מן הבורא, דרך תהליך מיוחד הקרוי נבואה. האמונה בנבואה היא אחת מ[[י"ג עיקרים]] (העיקר השישי).
'''נביא''' הוא אדם המקבל מידע מן הבורא, דרך תהליך מיוחד הקרוי נבואה. האמונה בנבואה היא אחת מ[[י"ג עיקרים]] (העיקר השישי).


==נביאים בתולדות עם ישראל==
==נביאים בתנ"ך==
==אופן הנבואה==
===ב[[תורה]]===
===אצל [[משה רבינו]]===
{{ערך מורחב|ערך=[[משה רבינו]]}}
==נביאי שקר==
משה רבינו בן [[עמרם]] היה שליח ה' להוציא את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]].
 
נקרא בכינויים שונים המורים על היותו גדול הנביאים.
===ב[[נביאים]]===
{{ערך מורחב|ערך=[[ספרי הנביאים]]}}
====ספרי נביאים ראשונים====
*'''[[ספר יהושע]]''' - מדבר על [[יהושע בן נון]].
 
*'''[[ספר שופטים]]''' - מדבר על [[שופטים|שופטי ישראל]].
 
*'''[[ספר שמואל]] (א' וב')''' - ספר המדבר על [[שמואל הנביא]].
 
*'''[[ספר מלכים]] (א' וב')''' - מדבר על תקופת [[מלכי יהודה]] ו[[מלכי ישראל|ישראל]].
 
====ספרי נביאים אחרונים====
*'''[[ספר ישעיה]]''' - מדבר על [[ישעיהו בן אמוץ]].
 
*'''[[ספר ירמיה]]''' - מדבר על [[ירמיהו]].
 
*'''[[ספר יחזקאל]]''' - מדבר על [[יחזקאל]] הנביא.
 
====ספרי תרי עשר====
[[ספר הושע]], [[ספר יואל]] ,[[ספר עמוס]], [[ספר עובדיה]], [[ספר יונה]], [[ספר מיכה]], [[ספר נחום]] ,[[ספר חבקוק]] ,[[ספר צפניה]] ,[[ספר חגי]] ,[[ספר זכריה]] ,[[ספר מלאכי]].
 
==בתלמוד==
הגמרא ב[[מסכת מגילה]]{{הערה|י"ד, עמ' א'}} קובעת, כי: {{ציטוטון|הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה}}. וכך, רק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות אמרו נבואות בעלות משמעות לדורות. ב[[ספר שמואל]] אנו מוצאים ש[[שאול]] בא לנביא בשביל למצוא אתונות, ומהפסוקים ניכר שדבר זה אף היה לגיטימי באותה תקופה, גם בשל זוטות של חיי היומיום, ולא רק בהקשר לדברים בעלי משמעות מדינית או היסטורית. מקומן של הנשים לא נפקד מתחום זה, ב[[תנ"ך]] מוזכרות בפירוש שבע נביאות, והמדרש {{הערה|שיר השירים רבה ד, כב}} מעיד:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כשם שעמדו להם לישראל ששים ריבוא נביאים כך עמדו להם ששים ריבוא נביאות}}.
 
בתלמוד נאמר שלאחר [[חורבן בית המקדש הראשון]] ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לילדים ושוטים או לחכמים {{הערה|[[מסכת בבא בתרא]] דף י"ב}}.
 
==במשנה תורה לרמב"ם==
הרמב"ם כותב{{הערה|המשנה תורה, הלכות יסודי התורה, ז', ב'.}} שבנביאים יש דרגות שונות כמהו שיש בחכמה, כמהו שיש חכם גדול אז יש נביא גדול.
 
בהמשך{{הערה|משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ז', הלכה ד'.|שם=רמב"ם ד'}} [[הרמב"ם]] כותב שהנביאים לא מתנבאים כל זמן שרוצים אלה אם "מכוונים דעתם" ושמחים.
 
==נביא שקר==
{{ערך מורחב|ערך=[[נביא שקר]]}}
 
נביא שקר הוא נביא שמתיימר לדבר בשם [[השם]] או מתנבא בשם אלילים אחרים. בעוד נבואתו של נביא אמת מתגשמת, נבואתו של נביא שקר אינה מתגשמת ועונשו של נביא שקר מוות. על פי [[הרמב"ם]], נביא מוגדר כנביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת [[משה רבינו]], מוסיף או גורע ממצוות התורה, וכמובן נביא שנבואתו לא התקיימה.
 
==נביאי אומות העולם==
בגמרא ב[[מסכת בבא בתרא]]{{הערה|{{מקור|בבלי, ט"ו, ע"ב.}}}} מבוא ברייתא שבה כתוב שהיו שבעה נביאים ל[[אומות העולם]] והם [[בלעם]] ואביו [[בעור]], [[איוב]] ואליפזהתימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי.
 
מברייתא זו מוכח ש[[איוב]] היה [[גוי]], וברייתא זאת הקשה על [[רבי יוחנן]] ו[[רבי אלעזר]] שאמרו ש[[איוב]] היה מעולי גולה ובית מדרשו ב[[טבריה]].
 
==אין הנבואה נמצאת אלה מתוך שמחה==
הרמב"ם כותב{{הערה|שם=רמב"ם ד'}} שאין הנביא יכול להתנבא אלה אם שמח.
 
ב[[פרשת תולדות]]{{הערה|פרק כ"ז}} כתוב ש[[יצחק אבינו]] רצה לברך את [[עשו]] לפני מותו וביקש ממנו לצוד לו צייד בגלל שאין הנביא מתנבא אלה אם שמח ו[[בשר]] ו[[יין]] משמחים.
 
{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:נבואה]]
[[קטגוריה:נבואה]]

גרסה אחרונה מ־19:02, 20 באפריל 2021

נביא הוא אדם המקבל מידע מן הבורא, דרך תהליך מיוחד הקרוי נבואה. האמונה בנבואה היא אחת מי"ג עיקרים (העיקר השישי).

נביאים בתנ"ך[עריכה]

בתורה[עריכה]

ערך מורחב - משה רבינו

משה רבינו בן עמרם היה שליח ה' להוציא את עם ישראל ממצרים.

נקרא בכינויים שונים המורים על היותו גדול הנביאים.

בנביאים[עריכה]

ערך מורחב - ספרי הנביאים

ספרי נביאים ראשונים[עריכה]

ספרי נביאים אחרונים[עריכה]

ספרי תרי עשר[עריכה]

ספר הושע, ספר יואל ,ספר עמוס, ספר עובדיה, ספר יונה, ספר מיכה, ספר נחום ,ספר חבקוק ,ספר צפניה ,ספר חגי ,ספר זכריה ,ספר מלאכי.

בתלמוד[עריכה]

הגמרא במסכת מגילה[1] קובעת, כי: "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה". וכך, רק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות אמרו נבואות בעלות משמעות לדורות. בספר שמואל אנו מוצאים ששאול בא לנביא בשביל למצוא אתונות, ומהפסוקים ניכר שדבר זה אף היה לגיטימי באותה תקופה, גם בשל זוטות של חיי היומיום, ולא רק בהקשר לדברים בעלי משמעות מדינית או היסטורית. מקומן של הנשים לא נפקד מתחום זה, בתנ"ך מוזכרות בפירוש שבע נביאות, והמדרש ‏[2] מעיד:

Geresh.png כשם שעמדו להם לישראל ששים ריבוא נביאים כך עמדו להם ששים ריבוא נביאות Geresh.png

.

בתלמוד נאמר שלאחר חורבן בית המקדש הראשון ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לילדים ושוטים או לחכמים ‏[3].

במשנה תורה לרמב"ם[עריכה]

הרמב"ם כותב‏[4] שבנביאים יש דרגות שונות כמהו שיש בחכמה, כמהו שיש חכם גדול אז יש נביא גדול.

בהמשך‏[5] הרמב"ם כותב שהנביאים לא מתנבאים כל זמן שרוצים אלה אם "מכוונים דעתם" ושמחים.

נביא שקר[עריכה]

ערך מורחב - נביא שקר


נביא שקר הוא נביא שמתיימר לדבר בשם השם או מתנבא בשם אלילים אחרים. בעוד נבואתו של נביא אמת מתגשמת, נבואתו של נביא שקר אינה מתגשמת ועונשו של נביא שקר מוות. על פי הרמב"ם, נביא מוגדר כנביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת משה רבינו, מוסיף או גורע ממצוות התורה, וכמובן נביא שנבואתו לא התקיימה.

נביאי אומות העולם[עריכה]

בגמרא במסכת בבא בתרא[6] מבוא ברייתא שבה כתוב שהיו שבעה נביאים לאומות העולם והם בלעם ואביו בעור, איוב ואליפזהתימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי.

מברייתא זו מוכח שאיוב היה גוי, וברייתא זאת הקשה על רבי יוחנן ורבי אלעזר שאמרו שאיוב היה מעולי גולה ובית מדרשו בטבריה.

אין הנבואה נמצאת אלה מתוך שמחה[עריכה]

הרמב"ם כותב‏[5] שאין הנביא יכול להתנבא אלה אם שמח.

בפרשת תולדות[7] כתוב שיצחק אבינו רצה לברך את עשו לפני מותו וביקש ממנו לצוד לו צייד בגלל שאין הנביא מתנבא אלה אם שמח ובשר ויין משמחים.

הערות שוליים

  1. י"ד, עמ' א'
  2. שיר השירים רבה ד, כב
  3. מסכת בבא בתרא דף י"ב
  4. המשנה תורה, הלכות יסודי התורה, ז', ב'.
  5. 5.0 5.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ז', הלכה ד'.
  6. בבלי, ט"ו, ע"ב.
  7. פרק כ"ז