עשיו

From ויקישיבה
(Redirected from עשו)
Jump to navigation Jump to search

עשיו הוא אחיו הבכור התאום של יעקב אבינו. נולד ליצחק ורבקה. עוד לפני הלידה רבקה אמו מקבלת נבואה "ורב יעבד צעיר", הוא נולד "אדמוני כולו כאדרת שיער", ולכן מקבל את שמו עשיו. כשהוא גדל הוא נעשה "איש ציד". אביו יצחק אוהב אותו ואמו רבקה אוהבת את אחיו יעקב. עשיו מכר את בכורתו ליעקב תמורת נזיד עדשים, ובז לבכורה. כשיצחק בן 122 הוא חש זקן ואומר לעשיו שהוא רוצה לברך אותו ושיצוד עבורו ציד ויכין לו מטעמים לשם כך, אך רבקה אמו שומעת זאת ומכינה מטעמים מג'די עיזים ושולחת את יעקב להתחזות לעשיו ולקבל את הברכה במקומו. בעקבות זאת עשיו זועק, ומחליט בלבו להרוג את יעקב מיד לאחר מות אביו יצחק. רבקה אומרת ליעקב שיברח לחרן אל משפחתה, ואף יצחק שולח אותו לקחת אישה ממשפחת רבקה. כאשר יעקב חוזר מחרן לאחר 20 שנים הוא שולח שליחים אל עשיו, ועשיו בר לקראתו עם ארבע מאות איש. יעקב פוחד שעשיו יהרוג אותו ואת כל משפחתו ומחלק אותם לשני מחנות, ושולח לעשיו מנחה רבה של 200 עזים, 20 תישים, 200 רחלים, 10 גמלים ועוד.

בלילה יעקב מעביר את כל המחנה את מעבר יבק, ולפנות בוקר הוא נותר לבדו ומלאך- שרו של עשיו נלחם עמו, כשעולה השחר יעקב אוחז אותו חזק ואיננו משחרר אותו עד שהמלאך מברך אותו.

כאשר עשיו מתקרב יעקב, נשיו וילדיו משתחווים לעשיו ועשיו מחבק את יעקב ומנשק אותו. עשיו חוזר לשיער ויעקב נשאר בארץ כנען.

הולדתו[edit]

עשו נולד לאחר עשרים שנות עקרות של רבקה ובתום הריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בבטנה של האם. במהלך ההריון רבקה הלכה "לדרוש את ה'", ונענתה: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו..." - היא נושאת ברחמה תאומים. כאשר נולד עשו, היה "אדמוני כולו, כאדרת שער". הוא נולד לפני אחיו - יעקב.

מכירת הבכורה[edit]

ערך מורחב - מכירת הבכורה

המקרה הראשון בו מתוארת דמותו של עשיו לאחר לידתו מובא בפרשת תולדות שם נאמר כי עשיו חוזר עייף מן השדה ומבקש מיעקב להביא לו מנזיד העדשים אותו הוא מבשל. יעקב מציע לעשיו למכור לו את בכורתו תמורת הנזיד ועשיו מסכים מפני שהוא סובר שממילא הוא "הולך למות" וכן משום שהוא מבזה את הבכורה. מכירת הבכורה ליעקב מוזכרת גם לאחר מכן בדברי עשיו כמעשה רמייה שיעקב עשה לו לאחר שהבין שיעקב גם קנה את בכורתו וגם לקח לאחר מכן את ברכת יצחק "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי".

דמותו של עשיו במכירה הבכורה[edit]

מהפסוקים עולה כי עשיו מכר את בכורתו ליעקב תמורת "לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים" בלבד. הרד"ק (כה, כט) מפרש כי עובדה זה היא חלק ממטרת הסיפור והיא מודיעה על "מעלת יעקב ופחיזות עשיו וקלות דעתו כי היה גרגרן, ומעלת יעקב שלא היה אוהב תענוג העולם שבשל לעצמו עדשים שאין תבשיל פחות ממנו". חיזוק לגרגרנותו של עשיו ניתן למצוא בכך שהוא לא ביקש מיעקב שייתן לו לאכול אלא "הלעיטני", מילה שבמדרש מבינים כקשורה להערת האוכל לפיו כאכילת גמלים ולא כאכילה אנושית רגילה ‏[1]

בדומה לכך, רבינו בחיי כותב כי התורה בכוונה לא מפרשת ממה עשוי הנזיד אותו עשה יעקב עד רגע המכירה על מנת להראות את תאוותו של עשיו ופחיתותו. בפסוקים מתואר כי יעקב מבשל "נזיד" ועשיו מכנה אותו כ"האדום האדום הזה" ורק ברגע המכירה מבואר כי יעקב נתן לעשיו נזיד עדשים, על מנת שהקורא יחשוב כי מדובר בתבשיל מכובד ורק בסוף יבין עד כמה הלך עשיו אחר תאוותו ומראה עיניו‏[2].

בגמרא בבא בתרא טז ב מובא כי עייפותו של עשיו לא נבעה רק מעבודה פיזית אלא גם מדרגתו הרוחנית "אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה". נראה שהמדרש רוצה לבאר כי מכירת הבכורה לא הייתה קשורה רק לתאווה רגעית אלא גם לכך שעשיו לא התאים מבחינה רוחנית להיות הבכור ומי שממשיך דרכו של יצחק. כמו כן, בגמרא מובא כי אותו היום יעקב בישל נזיד עדשים מכיוון שזה היה יום מותו של אברהם והיה מדובר במאכל אבלים. גם מדרש זה מבטא את העובדה כי עשיו איננו מחובר לנעשה בבית יצחק ואיננו לוקח אחריות על הנעשה שם ולכן גם איננו מתאים לאחריות הכרוכה בבכורה.

מנגד, יש המפרשים כי מכירת הבכורה לא הייתה קשורה דווקא לתאוותו של עשיו אלא כחלק ממכירה הוגנת הכוללת גם ערך כספי. על אף שהדבר לא מופיע במפורש בפסוקים, הרשב"ם[3] מסביר כי יעקב מבקש שעשיו ימכור לו את בכורתו בכסף מלא. לדבריו, עשיו מכר את בכורתו בממון ונזיד העדשים שיעקב נתן לו היה רק לעדות על המכירה בדומה לאכילה המשותפת שעשו לבן ויעקב לאחר שכרתו ביניהם ברית.

שיוך של הנוצרים לעשיו, במסורת ישראל[edit]

"שורש הטענה הזאת ויסוד הבנת זאת הנבואה ונבואות אחרות שבאו בדברי הנביאים הוא היות רומי וכל בני איטליא וכלל הנצרים מבני אדום, והדבר הזה שגור בדברי חז"ל ומוסכם מהם בתלמוד ובמדרשות כולם מבלי מערער וחולק עליו עד שאמרו שהרומיים באים מאלוף מגדיאל שהוא מאלופי עשו הוא אדום, וכן דרשו (ב"ר סז, ו) על הברכה שבירך יצחק את עשו הנה (בראשית כז, לט) משמני הארץ יהיה מושבך זו איטליא של יון, ובפ"ק דמגלה (מגילה ו, ב) אמר רבא איטליא של יון זה כרך שברומי, ובפ' אלו הן הגולין דרשו כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, על רומי אמר, ר"ל שלשה טעיות עתיד שרה של רומי לטעות וכו', וכן דרשו בילמדנו אותה פרשה כולה על רומי, ופי' ונהפכו נחליה לזפת זו תיברו' וטארסינוש שנתונים על שפת רומי כמו שכתבתי למעלה, ובויק"ר (ו, ו) דרשו ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו על כרך הגדול שברומי, ובפרקי רבי אליעזר דרשו מי זה בא מאדום ושאר הפסוקים שבאותה פרשה על רומי, וכאלה רבים בדבריהם לאין מספר לפי שהיה מקובל וברור אצלם שרומי וכל ארץ אטליא נתישבה מבני אדום...". (אברבנאל על ישעיה לה, י).

תפיסה עצמית של הנוצרים כשייכים לעשיו[edit]

כתב אברבנאל: "גם מפרשי כתבי הקדש אשר לנוצרים כך קבלו אותו, וכמו שכתב ניקולאו המפרש הגדול שלהם בענין מגדיאל אלוף אדום שיצאו ממנו הרומיים, ובפירושו לנבואת עובדיה כתב על פסוק (עובדיה א, כ) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, שהר עשו הוא רומי ושעל השלוחים שבאו שם מציון לשפוט וללמד דתם לרומיים נאמר הכתוב ההוא, ושעל ממשלתם ברומי נאמר והיתה לה' המלוכה". ועוד הביא אברבנאל: "ניקולאו המפרש הגדול ספרי הקודש לנוצרים, בפירוש נבואת עובדיה, שבעבור שהיה עשו שונא תמיד ליעקב נקראו כל שונאי ישראל בשם עשו ואדום" (אברבנאל על ישעיהו לה, י).

ראה עוד[edit]

  1. מדרש תנחומא-הלעיטני- אמר לו: הלעיטני. נתן לו בזיבורית, אמר לו: בזיבורית את נותן לי? שפוך את הקדירה לתוך פי, שאין לשון הלעטה אלא לשון שפיכה, שכך שנו רבותינו: אין אובסין את הנמל ולא דורסין אבל מלעיטין, לפיכך אמר הלעיטני.
  2. וכדבריו: ויותר נכון היה שיפרש זה למעלה... אבל יתכן לומר כי נתכוון הכתוב להורות על גאותו וגאונו של עשו ועל פחיתותו, ומזה לא רצה להזכיר קודם המכירה איזה תבשיל היה, שהשומע יהיה סבור שהיה תבשיל חשוב ונכבד כיון שמכר בכורתו בשבילו... וזה לאות על תכונת נפשו הרעה שהיה מבזה את הבכורה
  3. וכן מפרש הספורנו "במחיר שקבעו ביניהם, ולא חשש הכתוב לבארו" וכן מביא הרד"ק כפירוש בשם אביו