פרשני:בבלי:שקלים ב א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שקלים ב א

חברותא[עריכה]

הלכה א - מתניתין:
במסכת מגילה (דף כט ב) נתבאר כי בכל שנה (החל מא' ניסן), צריכין להביא את קרבנות הציבור מהשקלים החדשים ששוקלים הציבור ל"מחצית השקל".
וילפינן לה מקרא, דכתיב "זאת עולת חדש בחדשו" - חדש, והבא קרבן מתרומה חדשה.
ומשום כך, באחד באדר היו שולחין בית דין שלוחין בכל ערי ישראל, ומשמיעין (מכריזין) על השקלים, שיביאו ישראל שקליהם, כדי שיהיו בלשכה שקלים חדשים בא' ניסן, ויביאו מהם תמידין ומוספין, ושאר קרבנות הציבור.  1 

 1.  תוספות בקידושין דף נד א כתבו, שמאחד באדר, שהכריזו אז על הבאת השקלים היו מתחילין להביא את השקלים, ומקדישין אותם, ומוסרין לגזבר. ומה שהיו יושבין בשולחנות בחמשה עשר באדר כמובא להלן בהלכה ג הוא בשביל לפרוט המעות או להחליפם למטבע המדינה, למי שיש לו צורך בכך. וכן פירשו רש"י והריטב"א במגילה כט א דלשם כך היו יושבין בשולחנות. אולם הרמב"ם בפ"ב משקלים ה"ט כתב שהשמעת השקלים באחד באדר היתה כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל, ויהיה עתיד ליתנה. ועדיין לא היו מקדישין ומוסרין לגזבר. ובחמשה עשר באדר היו יושבין בשולחנות כדי לגבות את השקלים, ורק אז החלו למסור את השקלים להקדש.
וכן היו מכריזין באחד באדר על הכלאים, שיעקור כל אחד משדותיו את כלאי הזרעים שעלו בהן. ומכריזין זאת בזמן הזה, כיון שבאדר ניכרין כבר הצמחים, וניכרין הכלאים.
ובחמשה עשר בו (באדר):
א. קורין את המגילה בכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון.
ב. ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות והשווקים שנתקלקלו בימות הגשמים, עבור עולי רגלים הבאים שלושים יום לאחר מכן, בחג הפסח.  2 

 2.  כן משמע בתוספתא פרק א הלכה א. אך הרמב"ם הביא הלכה זו בהלכות רוצח, ופירשה שהיו מתקנים הדרכים אחר ימות הגשמים כדי לאפשר לרוצחים בשגגה לרוץ לעיר מקלט ללא עיכובים. כדכתיב בקרא "תכין לך הדרך".
וכן היו יוצאין שלוחי בית דין ביום זה לתקן את מקוות המים, שאם נתרבה בהם טיט - מנקין אותם, ואם נחסר שיעור מימיהם - ממשיכין להם מים, וממלאין אותן.
ג. ועושין בו כל צרכי הרבים - יבואר בגמרא.
ד. ומציינין את הקברות על ידי שפיכת סיד מחוי סביב הקבר, שיהא ניכר, ולא יאהילו עליהם הכהנים ונושאי טהרות. ומפני שבימות הגשמים נמוח הסיד, היו חוזרין ומציינין אותן בט"ו באדר.
ה. ויוצאין בט"ו באדר אף על הכלאים. לאחר שהכריזו בא' באדר לעקור את הכלאים, יוצאין שלוחי בית דין בט"ו באדר לשדות, לבדוק אם עקרום הבעלים, ואם לא עקרום עוקרים אותם שלוחי בית דין.
גמרא:
והוינן בה: ולמה באחד באדר נקבע הזמן שמכריזין בו על הבאת השקלים?
ומבארינן: כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן - בזמן הראוי, קודם ראש חדש ניסן, ותתרם "תרומת הלשכה" מן תרומת השקלים החדשה ששקלו הציבור בזמנה, באחד בניסן.
את כל השקלים החדשים שהתקבלו מתרומת הציבור ל"מחצית השקל" היו מניחים בלשכה, ובאחד בניסן היו "תורמין" מעות מהלשכה, על ידי שהיו ממלאים שלש קופות בשקלים מתוך השקלים הרבים שהיו בלישכה.
ומאותן המעות ש"נתרמו" מהלישכה בקופות, היו לוקחין את קרבנות הציבור לצרכי השנה הבאה.
ולכך, משמיעין באחד באדר, שלשים יום קודם לכן, על גביית השקלים, כדי שיספיקו הכל להביאם לפני המועד של "תרומת הלישכה".
אמר רבי שמואל בר רב יצחק: הטעם שתרומת הלשכה מהשקלים החדשים זמנה הוא בא' בניסן היות שזמנה של תרומת הלשכה - הוא כתחלתה!
כפי שהיתה התרומה הראשונה, בשעה שהוקם המשכן, בראש חודש ניסן.
דכתיב "ויהי בחדש הראשון, בשנה השנית, באחד לחדש הוקם המשכן".
ותני עלה: ביום שהוקם המשכן - בו ביום נתרמה התרומה לצורך קרבנות הציבור, שהוקרבו כבר באותו היום.
וכמו כן לדורות, מתחילין לתרום מן החדש לצורך הבאת קרבנות הציבור, מראש חדש ניסן.  3 

 3.  במסכת סופרים פרק כא הלכה ד הובא טעם נוסף להשמעת השקלים בתאריך זה: "שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן עתיד לשקול על ישראל. לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו שקלי ישראל קודמין להמן. וצריכין ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור".
רבי טבי בשם רבי יאשיה בשם כהנא אמר: הטעם שמקריבין בא' ניסן מתרומה חדשה, הוא לימוד מגזירה שווה:
נאמר כאן, בפרשת הקרבנות (במדבר כח) "זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה". שמכאן אנו למדים שצריך לחדש ולהביא קרבנות מתרומה חדשה, וכמו שנתבאר לעיל.  4  ונאמר להלן, "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לחדשי השנה".

 4.  בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה (ז א) מבאר שהדין שצריך להביא את הקרבנות מאחד בניסן מן התרומה החדשה הוא דין לכתחילה, אך בדיעבד אף אם הביא מהתרומה הישנה של שנה שעברה יצא. ובמקדש דוד (סימן ל"ה) הקשה: היאך מקטירין את בזיכי הלבונה של לחם הפנים בשבת שאחר ראש חודש ניסן, והרי הלחם והלבונה מונחין על השולחן משבת שעברה, ונמצא מקטיר בשנה החדשה מן התרומה הישנה. ויתכן, מאחר ודין הבאת הקרבנות מהתרומה החדשה אינו מעכב, הרי היכא שאי אפשר באופן אחר, עושין כן.
מה "חדשי" שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן. כדכתיב בהאי קרא "החדש הזה לכם ראש חדשים".
אף "חדשי" שנאמר כאן, בקרא ד"זאת עולת חדש בחדשו", דילפינן מינה שצריך להביא מכאן ואילך קרבנות ציבור מתרומה חדשה, אין מונין אלא מניסן.
שמניסן מתחילין להביא קרבנות ציבור מהשקלים החדשים לכל חדשי השנה.
אמר רב יונה: שבק רבי טבי ראשה דמתניתא, ואמר סיפא (הניח רב טבי רישא דברייתא ונקיט הסיפא). שדרשה זו שהביא רב טבי ללמדנו שזמן תרומת הלשכה הוא בניסן, היא סיפא דברייתא, ולא הזכיר כלל רישא דברייתא, המביאה את מקור הדין שישנו זמן שצריך לחדש ולהביא מתרומה חדשה.
דלא כן כהדא (שאין נכון לעשות כן כענין זה) שעשה רב טבי, שלא הזכיר כלל הרישא שצריך להביא מן החדש.
וכך שנינו ברישא דברייתא, דתני: כתיב "זאת עולת חדש בחדשו".
יכול יהא תורם מהשקלים שבלישכה בכל חדש וחדש?
תלמוד לומר "בחדשו לחדשו". לומר לך: בחדש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה. כי אם בכל חדש הוא תורם הוי מצי למכתב "זאת עולת החדש".
יכול יתרום באיזה חדש שירצה עבור כל חדשי השנה?
אין הדבר כן.
לפי שנאמר כאן "חדשי" בקרא ד"זאת עולת חדש בחדשו לחדשי". ונאמר להלן "חדשי" בכתוב "ראשון הוא לכם לחדשי השנה".
מה "חדשי" שנאמר להלן, אין מונין אלא מניסן.
אף "חדשי" שנאמר כאן לגבי תרומת הלשכה, אין מונין אלא מניסן.
שנינו במשנתנו: באחד באדר משמיעין על השקלים.
מהו "משמיעין"?
רב הונא אמר: מכריזין.
והא דתיקנו להכריז על הבאת השקלים, אסמכוהו אקרא, היך מה דאת אמר (כמו שנאמר) בדברי הימים (כד): "ויתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה' משאת משה עבד ה'".
ובכסף שקלים מיירי התם, כדמוכח בפסוקים בספר מלכים. הריף שיש ליתן קול ולהכריז על הבאת השקלים לבית ה'.
שנינו במשנתינו: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים.
תנן תנינן: (בפרק קמא דמגילה) אין חילוק בין אדר ראשון לאדר שני, ששוין הם בכך שאסורים שניהם בהספד ובתענית בי"ד ובט"ו, ואין ביניהם חילוק אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים, שנוהגים רק באדר שני, ולא באדר ראשון.
רב סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: אף שימוע שקלים וכלאים איכא ביניהם, בין אדר ראשון לשני. שדין השמעת השקלים והכלאים באחד באדר הנזכר במשנתינו אינו נוהג אלא באדר שני.
אמר רבי יוסי: ויאות (נכון ויפה) אמר רבי יהושע בן לוי, שגם השמעת השקלים והכלאים אינה נוהגת אלא באדר שני.
כי כלום, מפני מה, אמרו חכמים שבאחד באדר משמיעין על השקלים, וכי לא בכדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן עד ניסן, שבו צריך להביא קרבנות מן התרומה החדשה.
ואם את אמר שהשמעת השקלים תעשה באדר הראשון הא עד כדון (עדיין) אית בשתא שיתין יומין (ישנם שישים יום) עד א' ניסן, ויאמר אדם לעצמו עדיין יש לי שהות הרבה להביא שקלי, ומתוך כך יפשע ולא יביא.
ועל כן תיקנו שישמיעו בא' באדר השני שהוא שלושים יום קודם הזמן, ויזדרז להביא שקלו.
וכן נכונים דברי רבי יהושע בן לוי במה שאמר שהשמעת הכלאים גם היא נעשית באדר השני.
כי כלום אמרו באחד באדר יוצאין אף על הכלאים, וכי לא כדי שיהיו הצמחין ניכרין ויראו אם יש בהם כלאים.
ואם אומר את שבאדר הראשון מכריזין על הכלאים עד כדון (עדיין) אינון דקיקין (דקים הצמחים) ואינם ניכרים אם יש בהם כלאים. שהרי מטעם זה מעברין את השנה ומוסיפין אדר ראשון מפני התבואה שלא נתבשלה, כדתניא בסנהדרין (יא ב).
וכיון שכן, אין מקום להשמעת הכלאים עד אדר השני.
נתבאר בגמרא לעיל שטעם הכרזת השקלים בא' באדר הוא כדי שיספיקו ישראל להביא שקליהם עד א' ניסן.
רבי חזקיה שאל: מעתה, שאמרת כי הכרזת השקלים הוא כדי שיביאו שקליהם בעונתן, תיקשי:
אם כן, בני בבל הרחוקין הרבה מירושלים, ודרוש להם זמן רב להבאת שקליהם לירושלים, עליהם להיות משמיעין על השקלים מראשו של חורף, כדי שיביאו ישראל שבבל שקליהן בעונתן עד א' ניסן, ותתרם גם עליהם תרומת הלשכה מן התרומה החדשה, בזמנה, באחד בניסן?
התיב רבי עולא קומי (לפני) רבי מנא על קושיתו של רבי חזקיה שבני בבל צריכים להשמיע על השקלים כבר מתחילת החורף:
והא תנינן להלן בשלושה פרקים (זמנים) בשנה תורמין את הלשכה. שהיתה במקדש לשכה גדולה שלתוכה הכניסו את כל השקלים שתרמו ישראל. וכשנטלום לצורך קניית הקרבנות לא היו נוטלים את כל השקלים בבת אחת לצורך קרבנות כל השנה, אלא ג' פעמים בשנה היו תורמין את הלשכה,
א. בפרוס הפסח (היינו ט"ו יום קודם הפסח)
ב. בפרוס העצרת (חג השבועות)
ג. בפרוס החג (חג הסוכות).
והמשיך ואמר ליה רבי עולא: הרי מפני מה היו תורמין את הלשכה שלש פעמים, בשלשה זמנים, ולא בפעם אחת, בהכרח משום שלא היו הכל מספיקים לשלוח שקליהם שנגבו בחודש אדר עד א ניסן.
נימר (ונאמר כך): בפסח עדיין לא הגיעו כל שקלי ישראל מכל התפוצות אלא רק מהמקומות הקרובים לירושלים. ולפיכך:
אילין דקריבין (אלו הקרובים) מביאין שקליהן בפרוס הפסח,
ואילין דרחוקין מביאין שקליהן בפרוס העצ רת.
ואילין דרחוקין מנהון (והרחוקים מהם טפי) מביאין שקליהם בפרוס החג.
וכך יהיה לכל ישראל חלק בקרבנות.
ואם כן, שתורמים תרומה מיוחדת משקליהם של המקומות הרחוקים, לפי זמן הגעתם, אין צורך להקדים ולהשמיע על השקלים לבני בבל ולשאר המדינות הרחוקות קודם א' באדר, כיון שזמן תרומת הלישכה משקליהם הוא אכן מאוחר מפרוס הפסח, ואין מקום לשאלת רבי חזקיה.

דרשני המקוצר[עריכה]