מדוע קוראים לכל אדם "רב", והלוא זהו תואר של כבוד, שצריך לקרותו רק לפוסק הלכה או למנהיג ציבור רוחני? האם לקרוא כך לכל אדם לא מוריד מהערך של התואר "רב"? והלוא בעזרת כינוי זה הציבור אמור לדעת מי מוסמך ועל מי אפשר לסמוך עליו וללכת אחריו (בדברים רוחניים)?

שלום וברכה! אכן לא ראוי לקרוא לכל אדם בתואר "רב", ובפועל לא קוראים לכל אדם "רב". בציבור הדתי-לאומי מקובל בדרך כלל לקרוא "רב" רק למי שהוסמך לרבנות, או משמש בתפקיד רבני כמו ר"מ בישיבה וכדומה. ישנה לעיתים תופעה שאנשים שאינם דתיים קוראים "רב" למי שנראה באופן חיצוני כמו רב, כגון שיש לו זקן ולבוש שמקובל אצל רבנים וכדומה. כך גם בתקשורת הכללית, לפעמים מצמידים את התואר "רב" לפוליטיקאים דתיים או לאנשים בעלי חזות תורנית. הדבר נעשה מתוך חוסר הבנה של ההבדל בין מי שלמד תורה זמן מה ובין מי שלמד שנים רבות והגיע לרמה של תלמיד חכם. ואכן תופעה זו עלולה לגרום לבעיה שהזכרת – שאנשים עלולים לראות את האמירות של אנשים כאלה כאמירות תורניות מובהקות ולסמוך עליהן. בציבור החרדי ישנה גם כן תופעה שקוראים "רב" גם למי שלא הוסמך לרבנות, כגון אברכים וכדומה. אך שם נוצר מדרג של כינויים שמעל לתואר "רב", כגון "הרב הגאון" ותארים נוספים. באופן זה הציבור מבחין בין הדרגות השונות של לומדי תורה, והתואר "רב" לבדו אינו מספיק כדי לסמוך על פסיקותיו של האדם. אך כמובן, עצם התופעה הזו היא מוזרה, ועדיף היה להשתמש בתואר "רב" רק למי שראוי לכך.