פרשת תצוה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפרשה השביעית בספר שמות היא פרשת תצוה. שמה של הפרשה מקורו בפסוק הפותח את הפרשה :"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... " [1]. הפרשה עוסקת בנושאים הקשורים במשכן אוהל מועד ובכוהנים אשר ישרתו בו:לבושם, משיחתם וכניסתם לתפקידם.

רבי עובדיה ספורנו כתב:וְאַתָּה תְּצַוֶּה - הִנֵּה מַה שֶּׁאָמַר עַד עַכְשָׁו "וְעָשִׂיתָ" יוּבַן שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אַחֵר, וְזֶה שֶׁיְּצַוֶּה לָאֻמָּנִים שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּלְפִיכָךְ בְּאֵלּוּ הַשָּׁלשׁ מִצְות שֶׁצִּוָּה הֵנָה אָמַר "וְאַתָּה", לְהודִיעו שֶׁיַּעֲשֶׂה הוּא בְעַצְמו, שֶׁיְּצַוֶּה לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲשִׂיַּת הַשֶּׁמֶן, וְשֶׁיַּקְרִיב אֵלָיו אֶת אַהֲרן וּבָנָיו [2] , וְשֶׁיְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב [3] .

זמנה של הפרשה הוא, כמו בפרשת תרומה, על הר סיני - בעלייה הראשונה או העלייה השנייה[4].

פרשת תצוה היא הפרשה היחידה מתחילת ספר שמות ועד פרשת "וזאת הברכה" בה לא מוזכר שמו של משה רבינו ע"ה. וכתוב בזוהר הקדוש [פרשת פנחס דף רמו ע"א, ובזוהר חדש כרך ב מגילת שיר השירים דף א ע"א], וכן כתבו המפרשים ז"ל, [ונראה שכתבו בלי שראו את דברי הזוה"ק] שזה מפני שאמר משה רבינו ע"ה - "ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת", ועל כן לא מוזכר שמו של משה בפרשה, ואע"פ שהקב"ה אמר "סלחתי כדברך" - מכל מקום "קללת חכם אפילו על תנאי היא באה".

נושאי פרשת השבוע

להלן הנושאים העיקריים של פרשת תצוה:

  1. השמן למאור - עליו להיות "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" ובו יאירו "נֵר תָּמִיד" . ורש"י מתיחס לדרך הכנת השמן:"הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור"
  2. בגדי כהונה - עליהן להיות "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". ואלו הבגדים לאהרון הכהן : חשן משפט, אֵפוֹד, מְעִיל, כְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִכְנָסַיִם, מִצְנֶפֶת , אַבְנֵט וְצִיץ. לכהן הדיוט - ארבע בגדים.
  3. קידוש המשכן והקרבת המילואים
  4. קידוש הכהנים
  5. קידוש המזבח והקרבת התמיד
  6. השראת השכינה
  7. מזבח הזהב

בשבת קוראים בתורה את פרשת תְּצַוֶּה ולעיתים קרובות גם את פרשת זכור.

בגדי כהונה

ערך מורחב - בגדי כהונה


אלו הם הבגדים שהכהנים חייבים ללבוש בשעת עבודתם בבית מקדש.

בגדי כהן הדיוט הם ארבעה, ואלו הם לפי סדר לבישתם: מכנסיים, כתונת, אבנט, מגבעת.

בגדי כהן גדול בכל ימות השנה, הנקראים בגדי זהב, הם שמונה, ואלו הם לפי סדר לבישתם: מכנסיים, כתונת, אבנט, מעיל, אפוד, חושן, מצנפת, ציץ. בגדי כהן גדול ביום הכיפורים, הנקראים בגדי לבן, שלובש קודם כניסתו לקודש הקודשים, הם ארבעה, ואלו הם לפי סדר לבישתם: מכנסיים, כתונת, אבנט, מצנפת.

הרמב"ם מבאר [5] ומוסיף פרטים על שלושה מינים של הבגדים:

  1. בִּגְדֵי כּוֹהֵן הִדְיוֹט - הֶם אַרְבָּעָה כֵּלִים, כֻּתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וְאַבְנֵט וּמִגְבַּעַת: וְאַרְבַּעְתָּן שֶׁלְּ פִשְׁתָּן, לְבָנִים, וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה; וְהָאַבְנֵט לְבַדּוֹ, רָקוּם בְּצֶמֶר.
  2. בִּגְדֵי זָהָב - הֶן בִּגְדֵי כּוֹהֵן גָּדוֹל, וְהֶם שְׁמוֹנָה כֵּלִים: הָאַרְבָּעָה שֶׁלְּכָל כּוֹהֵן, וּמְעִיל וְאֵפוֹד וְחֹשֶׁן וְצִיץ. וְאַבְנֵטוֹ שֶׁלְּכוֹהֵן גָּדוֹל--מַעֲשֵׂה רוֹקֵם הוּא, וְאֵינוּ דּוֹמֶה בְּמַעֲשָׂיו לְאַבְנֵט כּוֹהֵן הִדְיוֹט. וּמִצְנֶפֶת הָאֲמוּרָה בְּאַהֲרוֹן, הִיא הַמִּגְבַּעַת הָאֲמוּרָה בְּבָנָיו, אֵלָא שֶׁכּוֹהֵן גָּדוֹל צוֹנֵף בָּהּ כְּמוֹ שֶׁלּוֹפֵף עַל הַשֶּׁבֶר, וּבָנָיו צוֹנְפִין בָּהּ כְּכוֹבַע; וּלְפִיכָּךְ נִקְרֵאת מִגְבַּעַת.
  3. בִּגְדֵי לָבָן - הֶם אַרְבָּעָה כֵּלִים שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ בָּהֶן כּוֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כֻּתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וְאַבְנֵט וּמִצְנֶפֶת. וְאַרְבַּעְתָּן לְבָנִים; וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה, וּמִן הַפִּשְׁתָּן לְבַדּוֹ הֶם. וּשְׁתֵּי כֻּתֳּנוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ לוֹ לְכוֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: אַחַת לוֹבְשָׁהּ בַּשַּׁחַר, וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּשְׁתֵּיהֶם בִּשְׁלוֹשִׁים מָנֶה מִשֶּׁלְּהֶקְדֵּשׁ. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ, וּמַקְדִּישׁ הַתּוֹסֶפֶת; וְאַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה בָּהּ הַכֻּתֹּנֶת.

הרמב"ם מפרט גם סדר לבישת הבגדים ומבאר מה ילבש לפי הסדר:" לוֹבֵשׁ הַמִּכְנָסַיִם תְּחִלָּה, וְחוֹגֵר אֶת הַמִּכְנָסַיִם לְמַעְלָה מִטַּבּוּרוֹ מֵעַל מָתְנָיו; וְאַחַר כָּךְ לוֹבֵשׁ הַכֻּתֹּנֶת, וְאַחַר כָּךְ חוֹגֵר אֶת הָאַבְנֵט כְּנֶגֶד אֲצִילֵי יָדָיו, וּמַקִּיפוֹ כֶּרֶךְ עַל כֶּרֶךְ עַד שֶׁגּוֹמֵר, וְקוֹשֵׁר... וְאַחַר כָּךְ צוֹנֵף בַּמִּצְנֶפֶת כְּמִין כּוֹבַע.

וכן, מי שפוגע בסדרי הלבוש נקבע דינו כאמור:"כְּשֵׁם שֶׁמְּחֻסַּר בְּגָדִים חַיָּב מִיתָה וּפוֹסֵל הָעֲבוֹדָה, כָּךְ הַיָּתֵר בְּגָדִים: כְּגוֹן שֶׁלָּבַשׁ שְׁתֵּי כֻּתֳּנוֹת אוֹ שְׁנֵי אַבְנֵטִים, אוֹ כּוֹהֵן הִדְיוֹט שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי כּוֹהֵן גָּדוֹל וְעָבַד--הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל הָעֲבוֹדָה, וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

שמן המשחה

ערך מורחב - שמן המשחה במשכן


בפרשתנו שמן המשחה נזכרת פעמים אחדות:

  1. אַהֲרֹן ...וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ - משה רבינו נצטווה "וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם" [6] . רש"י מבאר: ומשחת אותם - "... בשמן המשחה"
  2. עבור אהרן הכוהן יש תוספת :"וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ" [7]. ראב"ע מפרש על ראשו - "על ראש אהרן לבדו, כי הוא הכהן המשיח. והנה זה היה לפני שומו המצנפת על ראשו, כי על הראש יצוק לבדו. וכתוב: כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. הרמב"ן חולק עליו:"ואיננו נכון בעיני" שלבי הפעולה היו:וישם את המצנפת על ראשו וגו' [8] , ואח"כ אמר וייקח את שמן המשחה וימשח את המשכן וגו' (י'), ואח"כ ויצק משמן המשחה על ראש אהרן (י"ב). אבל הנכון "שהייתה הצניפה סביב סביב ואמצע הראש מגולה ועליו יצק השמן. ואם הייתה המשיחה בכל הראש כדברי רש"י, תהיה היציקה במקום הנחת תפילין שהיה מניח מגולה, ומשם ימשכנו כמין כף יונית:"
  3. וגם את המזבח ושאר כלי המשכן יש למשוח כפי שנאמר:"עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ" [9] ובפרשת כי תשא מובא כי המשיחה היא על כל כלי המשכן, כפי שנאמר:"וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת. כז וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַמְּנֹרָה וְאֶת-כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: כח וְאֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַכִּיֹּר וְאֶת-כַּנּוֹ[10] .

זכריה דורי בדף שבועי לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן מרחיב בנושא שמן המשחה ומפרט את דרך הכנתו. והוא מוסיף:

"מלבד ייעודם לקדש אנשים וכלים לעבודתם, נתפסו סממני שמן המשחה והקטורת (הנזכרת יחד עמו במקומות רבים) כסמלים:

  1. סמלי תחושות - וזאת התרומה... בשמים לשמן המשחה זה החוטם ולקטורת הסמים זה הפה והחיך כשם שהאש מעלה ריח הקטורת כך החיך טועם את הטעמים [11] .
  2. זיכרון ריח – מבניין לגלות ולגאולה - בשמים לשמן המשחה - כדי שיהיה ריחן נודף לעתיד לבוא שנאמר [12] : "וריח לו כלבנון" ולקטרת הסמים - כדי שיזכו לעלות מן המדבר דכתיב [13] : "מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹרוּלְבוֹנָה" [14]
  3. ברכת שמים על הארץ להניב תנובה - בשמים לשמן המשחה - זה הטל שהוא יורד ומבשל את הפירות. ולקטורת הסמים - אלו הגשמים ( ז).



הערות שוליים

  1. כ"ז,כ'
  2. כ"ח, א'
  3. שם ג
  4. ראו פרשת תרומה
  5. הלכות בית המקדש ח'-י'
  6. שמות כ"ח, מ"א
  7. כ"ט,ז'
  8. ויקרא ח ט
  9. כ"ט,ל"ו
  10. ל' כ"ו-כ"ז
  11. מדרש הגדול שמ' כה:ג
  12. הושע י"ד.ו'
  13. שיר השירים ג',ו'
  14. שם שם כ"ה,א