הרב שלום נתן רענן

הרב שלום נתן רענן-קוק, מבכירי רבני ישיבת מרכז הרב בעבר, חתנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

תולדות חייו

נולד ביום כו באב תר"ס לרב יעקב אלעזר וצ'סנא הירשוביץ. הוא גדל והתחנך בחבל זאמוט שבליטא. שנות ילדותו עברו עליו בלימוד ב"חידר" ובישיבה המקומית. הוא היה ילד מוכשר ומנומס.

בעולם הישיבות

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ד, היגרה המשפחה לעיר ויטבסק, שם שהתה כחמש שנים. בתקופה זו למד שלום נתן הצעיר בישיבה המקומית והתגלה כשקדן וחרוץ, בעל הנהגה ישרה ובעל רוח נעימה וידידותית כלפי הסובבים אותו. בתקופה זו הייתה המשפחה מקורבת אל החוגים הציוניים דתיים במקום, ואף פעלה בתחומי התרבות והתעמולה למען חיבת ציון.

עם סיום המלחמה, בשנת תרפ"א, חזרה המשפחה לשאוולי. שלום נתן, שהיה אז בחור כבן עשרים, השתלב בעולם הישיבות הליטאי. תחילה בישיבת פוניבז' שבראשה עמד רבה של העיר הרב יוסף שלמה כהנמן (הרב מפוניבז'). מאותה תקופה נשתמרו בידו רשימות משיחותיו של הרב מפוניבז'. מרשימות אלו, שהם מהשרידים המעטים שנשתיירו משיחותיו בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה, נערך לאחרונה ספר שיחותיו של הרב מפוניבז'. בעת לימודו בפוניבז' זכה להכיר את הרב אברהם אהרן בורשטיין, "הרב מטבריג", שביקר בשנת תרפ"ג בישיבה ונשא שיעור לפני הבחורים ולימים שימש כראש ישיבת מרכז הרב. שיעור זה נדפס בספרו של הרב מטווריג "נר אהרן" מרשימתו של ר' נתן.

עלייתו ארצה

לאחר מכן למד בישיבת סלבודקה. באותם ימים, הלכה ונוצרה בישיבה תנועה לעלייה לארץ ישראל. הישיבה התכוונה לעלות על רבניה ותלמידיה. רבים מהבחורים הקדימו לעלות וביקשו למצוא מקומם בעולם הישיבות הארץ-ישראלי. אחד מאלה היה שלום נתן הירשוביץ. באחד מימי ניסן בשנת תרפ"ד, עלה ר' נתן ארצה ורגליו דרכו על חוף ימה של יפו בערב שבת הגדול לפני חג הפסח. מגמתו הראשונית היתה לעלות לירושלים ולהצטרף ל"ישיבה המרכזית" שאת שמעה שמע זה מכבר.

עם עלותו ירושלימה, נפתחה תקופה חדשה בחייו. לא קלים היו חבלי קליטתו בירושלים ובישיבה. זמן ניכר חלף עד שמצא העולה הצעיר קורת גג קבועה מעל לראשו, ובכל אותה תקופה היה ישן על ספסל בית-הכנסת "ישועות יעקב" שבשכונת מאה שערים. מאוחר יותר היה ישן בביתו של הרב הנזיר, בשכונת "נחלת אחים". את רשמיו וזכרונותיו מתקופה זו העלה בכתב על יומן אישי. יומן זה שהיווה דו-שיח בינו לבין מצפונו, חושף דמות תלמיד צעיר ששואף להגיע לשלימות ומיצוי עצמי. ברשימותיו מחורף תרפ"ו אנו שומעים על דרישות שונות בתחומים מגוונים שדרש מעצמו: הופעה חיצונית מכובדת, ניצול זמן, ריכוז מחשבה ותפילה מעמיקה, התלבטויות ומסקנות מוסריות: "השמחה היא יסוד ההצלחה, העצבון פיגול הוא". במסגרת זו אנו עדים להתארגנויות רוחניות שונות במסגרת תלמידי השיביה: גיבוש חבורה מצומצמת: "החרש והמסגר" שהציבו להם מטרת התעלות רוחנית באמצעות פגישות קבועות, דיונים קבוצתיים ושמירת סדרי הישיבה במלואם. קשרים מיוחדים נרקמו בין ר' נתן ורבותיו-חבריו בצוות ההוראה: הרב יעקב משה חרל"פ, הרב צבי יהודה קוק (לימים, גיסו), והרב דוד כהן "הנזיר". מכתבים שונים ששלחו זה אל זה מלמדים על קשרים עמוקים שנרקמו ביניהם: "ההתקשרות האמיתית היא התקשרות נפשית שורשית הנמשכת מגנזי נסתרות" כתב אליו הרב חרל"פ, ואמנם הרב רענן נמנה עם באי ביתו הקבועים, סועד היה על שולחנו ומלווהו מדי שבת בשבתו אל הכותל המערבי לתפילת שבת. בביתו של הרב הנזיר גר ר' נתן מספר שנים, שמע ממנו שעורים בתורת הקבלה והגדיר עצמו כאיש סודו של הרב הנזיר. בהיותו מן הבולטים שבתלמידי הישיבה ואולי המיוחד שבהם, בחר בו הרב קוק כחתן לבתו, בתיה מרים. הרב קוק אהב את חתנו אהבת נפש ואף נתן לכך ביטויים בעל-פה ובכתב. קשר מיוחד היה גם בינו לבין גיסו הרצי"ה.

מנהל ומגיד שיעור בישיבה

עם פטירת הרב קוק בג' באלול תרצ"ה, עול הניהול המעשי הוטל על שכמו של ר' נתן. הוא קיבל עליו את האחריות. הוא קידם את הישיבה ושיקם אותה מבחינה חומרית ורוחנית. לשם ביסוסה החומרי של הישיבה הוצרך גם לצאת מארץ ישראל ולהיטלטל לארה"ב. בשהותו שם עלה בידו גם לפרסם את דרכו של הראי"ה וישיבתו.

עם כל העול שהיה מונח על כתפיו המשיך ר' נתן ומילא את מקומו של חמיו בנשיאת שיעור המשניות בכל בוקר לאחר תפילת שחרית, ובשיחה בעת הסעודה השלישית בשבתות. גם בישיבה היה נוהג ליתן שיעור מחידושי תורתו במסכת הנלמדת וכן שיעור במסכת דרך ארץ רבה. היה מקצר בשיעוריו כדי שיקלטו דבריו היטב ובנקל. דבק במידת הענווה. כדרכו של חותנו היה גם ביתו פתוח לרווחה ועומד לרשות הכלל ^[1].

פטירתו

בנו הצעיר ר' אברהם יצחק, שנקרא על שם סבו ושכל יודעיו נבאו לו גדולות, טבע בימה של בת ים בשלהי חודש אב תשי"ט. ר' נתן קיבל את היסורים באהבה. מאוחר יותר חלתה רעייתו הרבנית וסבלה מייסורים קשים. הוא טיפל בה במסירות, בשעה שגם הוא כבר היה בעל יסורים בעצמו. רעייתו שהייתה אם מסורה לבני הישיבה שנים ארוכות נפטרה בחייו. פטירתה השפיעה במידה רבה על בריאותו, שמאז הלכה והדרדרה עד שחדשים ספורים אחר פטירתה, נפטר אף ר' נתן לאחר ייסורים רבים בערב שבת הגדול, תשל"ב.

מצבתו

לאחר פטירתו, יצא לזכרו ספר זכרון בשם בשמן רענן (בשני חלקים), בעריכת הרב בן-ציון שפירא. הספר יצא בשנת תש"ן בהוצאת מכון הרצי"ה.

אחותו פנינה נישאה לרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, לימים ראש ישיבת מרכז הרב, ואחות נושספת היתה רעייתו של הרב זומן ריגר- אב"ד בתל אביב. בנו, הרב אליהו רענן היה ראש כולל בחברון ומחברי מכון הלכה ברורה ובירור הלכה, נרצח על ידי מחבלים בבביתו שבחברון בכ"ט באב תשנ"ח.

לקריאה נוספת

• ד"ר יצק אלפסי, דורשי ציון בפועל הוצאת שם, ירושלים תשס"ו.

קישורים חיצוניים

• מאמריו באתר ישיבת מרכז הרב
• הרב רענן באתר ישיבת מרכז הרב

הערות שוליים