פרשני:בבלי:בכורות כא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בכורות כא א

חברותא[עריכה]

לימא קסבר תנא קמא מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה. כלומר, אפילו אם טינפה בשנה זו, שוב אינה חוזרת ויולדת עד מלאת שנה לטינופה, וכל שכן זו, שילדה בשנה זו, שאינה חוזרת ויולדת עד מלאת שנה ללידה הקודמת. ולכן אי אפשר לצרף בת אחר בת למעשר, כי לא נולדו בשנה אחת.
ודחינן: אפילו אם תמצי לומר מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה, אבל יולדת ולד גמור, ודאי אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה, ואי אפשר שתלד בהמה בת אחר בת בתוך שנה.  1 

 1.  א. נתבאר על פי רש"י, ש"תוך שנתה" הנזכר כאן אין הכוונה ל"תוך שנתה הראשונה" וכדלעיל גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא, אלא הכוונה היא תוך שנה מלידת הקודמת. ומיהו כתב רש"י בד"ה לימא: ולהכי נקט מטנפת, דסלקא דעתך אמינא דמטנפת נמי שוהה לילד כיולדת, ובעי למיפשט מינה סתמא אי כתנא קמא אי כרבי יהושע דפליג לעיל במטנפת. ולכאורה הדברים מתמיהים, שהרי רבי יהושע ותנא קמא דלעיל נחלקו בתוך שנה הראשונה ללידתן, אם מטנפת וחוזרת ויולדת הכל בתוך שנה ראשונה, ואילו כאן אנו דנים אם מטנפת וחוזרת ויולדת בתוך שנה לטינופה, ומה ענין זה לרבי יהושע ותנא קמא. וצריך לומר שיסוד המחלוקת הוא אחד אם טינוף כלידה או לא. וראה מה שתמה הרש"ש על רש"י.
מוסיפה הגמרא לפרש את המשך הברייתא, אמר רבי שמעון: אני ראיתי גדייה שעישרה בתוך שנתה:
ודנה הגמרא: מאי איכא בין תנא קמא לרבי שמעון?
ומפרשת הגמרא, שנחלקו באופן שטינפו הבנות ביום האחרון של החודש הששי ללידתם, ומחלוקתם היא, שלתנא קמא אי אתה מוצא שיתעשרו הבנות ובנות הבנות אלא אם ילדו הבנות ביום תום השנה מלידתן, ואילו רבי שמעון סובר, שפעמים אתה מוצא שיתעשרו הבנות ובנות הבנות אף "בתוך שנתה", דהיינו, אפילו בתוך - ולא בסוף - אותה שנה שילדה האם את שלשת הבנות הראשונות. ואת יסוד מחלוקתם מבארת הגמרא בכמה אופנים:  2 

 2.  ראה בחזון איש בכורות כ א שכתב לתמוה הרבה על פירושו של רש"י: א. "טנפה בסוף ששה" הם דברי נביאות ואין רמז לזה בברייתא. ב. "מטנפת אינה חוזרת ויולדת תוך שנתה" משמע תוך שנתה של לידה דומיא דלעיל כ א. "תוך שנתה" דרבי שמעון לא מיטפי מדתנא קמא, וקשה להעמיס פלוגתתן בלשון הברייתא.
האופן הראשון:
איכא בינייהו, בין תנא קמא לרבי שמעון - דזעירי.
דאמר זעירי: אין טינוף פחות משלשים יום, והיינו שאינה מקבלת זכר עד שלשים יום מעת שטינפה:
תנא קמא אית ליה דזעירי, וצריך אתה ליתן מיום טינופם, שהיה ביום תום החודש הששי ללידתם, עוד שלשים יום שלמים. ורק למחרתו, בסוף החודש השביעי מעת שנולדו, מקבלות הן זכר, ושוב צריך אתה ליתן חמשה חדשים שלמים להריונן, ויולדות למחרתו, דהיינו, ביום תום שנה מלידתן.
ואילו רבי שמעון לית ליה דזעירי, ואין הן צריכות להמתין שלשים יום מטינופן עד שיקבלו זכר, ונמצא שאף אם טינפו ביום תום ששה חדשים מלידתן יכולות הן לילד בחודש האחרון לשנתן, ולא דוקא ביום תום שנה מלידתן.
האופן השני:
ואיבעית אימא לפרש את יסוד מחלוקתם: דכולי עלמא אית להו דזעירי שאינה מקבלת זכר עד שלשים יום מטינופה, והכא, ביולדת למקוטעין קא מיפלגי:
תנא קמא סבר: אינה יולדת למקוטעין, ואינה יולדת עד מחרת תום חמשה חדשי הריון.
ורבי שמעון סבר: יולדת למקוטעין, ויכולה היא לילד בחודש החמישי להריונה, ולא דוקא ביום תום שנה מלידתה.
האופן השלישי:
ואיבעית אימא, דכולי עלמא אינה יולדת למקוטעין, והכא במקצת היום ככולו, האם מקצת היום האחרון לשלשים הימים שמטינופה, ומקצת יום האחרון של חמשת חדשי הריונה, נחשבים כיום שלם, קא מיפלגי: לתנא קמא, לא אמרינן "מקצת היום ככולו", וצריכה היא שלשים יום שלמים מטינופה, ורק למחרתו מקבלת היא זכר, וכן צריכה היא חמשה חדשים שלמים שלמחרתו יולדת, ונמצא שלא תלד עד יום האחרון של שנת לידתה.
לרבי שמעון, אמרינן "מקצת היום ככולו", ונמצאת יולדת יום או יומיים קודם תום שנת לידתן.
האופן הרביעי:
ואיבעית אימא, דכולי עלמא אמרינן מקצת היום ככולו.
והכא, במחוסר זמן, קודם יום השמיני ללידה, שאינו ראוי להקרבה, כדכתיב "ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'", האם הוא נכנס לדיר להתעשר, קמיפלגי:
תנא קמא סבר: מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתע שר.
ורבי שמעון סבר: מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר.  3 

 3.  כתב החזון איש בכורות כ א, דמדברי התוספות נראה שהיה להם פירוש אחר מרש"י בביאור מחלוקת תנא קמא ורבי שמעון. והוא, דתנא קמא שהזכיר לידת שלש שלש משמע שאינו מצרף את האם למעשר, כי לא יתכן שתצטרף עם נכדותיה למעשר כפי שיתבאר, ואילו רבי שמעון לא הזכיר שלש שלש בנות, והיינו משום שהוא מצרף גם את האם למעשר, ופלוגתתם היא, דלתנא קמא כשם דלזעירי המטנפת אינה מקבלת זכר עד שלשים יום, כך מי שנולד אין הוא עצמו מקבל זכר עד שלשים יום, ונמצא, שאם אין אומרים מקצת היום ככולו ואינה יולדת למקוטעין, אי אפשר שהסבתא ונכדותיה נולדו בשנה אחת, כי הסבתא לא ילדה עד יום הראשון לחודש השני ללידתה, והוסף עליהם חמשת חדשי הריון שלמים, הרי שנולדו הבנות בראשון לחודש השביעי ללידת האם, והן לא נתעברו עד הראשון לחודש השמיני ללידת הסבתא, וילדו את הנכדות בראשון לשנה שניה ללידת הסבתא, ואין מצטרפות הסבתא ונכדותיה למעשר בהמה. אבל רבי שמעון חלוק על אחד מאלו, ושפיר תמצא סבתא ונכדותיה מתעשרות כאחת. וביאור האיבעית אימא שנחלקו תנא קמא ורבי שמעון במחוסר זמן אם נכנס לדיר להתעשר, היינו: שבאמת גם לתנא קמא משכחת לה שיהיו הסבתא ונכדותיה בנות שנה אחת, כי אמרינן מקצת היום ככולו, אלא שהנכדות אינן נכנסות לדיר להתעשר עד יום השמיני ללידתן ואינן מצטרפות עם הסבתא, ואילו לרבי שמעון מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר. וראה עוד שם תוספת דברים בזה.
ולכן אמר רבי שמעון שמתעשרים בתוך שנתן, והיינו, שאפשר לעשרן בתוך שנתן שנולדו, ביום לידתן עצמו, כשנולדו לפני סוף היום. אבל לתנא הן מתעשרין לשנה הבאה.

דרשני המקוצר[עריכה]