סיום מסכת

סיום מסכת הוא אירוע בו מסיימים לימוד מסכת מהש"ס, ויש מצווה לשמוח בו ולעשות סעודה. נהוג לערוך סיום גם על סדר משניות או על ספרים חשובים אחרים.

המקור לסיום מסכת הוא מדברי אביי בבבלי שבת קיח ב: "תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן" (מגיע לי, שכאשר ראיתי תלמיד חכם שהשלים מסכתו, עשיתי יום טוב לחכמים).

הרמ"א (שולחן ערוך אורח חיים תקנא י) מתיר לאכול בשר ולשתות יין בתשעת הימים לכל השייכים לסעודת הסיום מסכת, אבל יש לצמצם, ולא להוסיף (אמנם, במשנה ברורה (שם ס"ק עג), כי מכל מקום - אם לא נזדמן בלימודו הסיום - לא ימהר או יאחר בשביל זה. וגם אם לא היה עושה סעודה בשאר הימים, אפשר שלא יעשנה גם עתה. אכן אם נזדמן כראוי מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן אם היו הולכין ובאין גם בזמן אחר משום רעות.

סעודת סיום מסכת היא סעודת מצווה, והיא מועילה לפטור את הבכורות מתענית בכורות בערב פסח (תשובה מאהבה ב רסא, ועוד).

סדר סיום מסכת

סיום המסכת מחולק לכמה קטעים. הקטע הראשון, אותו אומרים שלוש פעמים הוא:
"הדרן עלך מסכת... והדרך עלן, דעתן עלך מסכת... ודעתך עלן, לא נתנשי מינך מסכת... ולא תתנשי מינן, לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי" (נחזור עליך מסכת ... וחזרי עלינו, דעתינו עליך מסכת... ודעתך עלינו, לא נעזוב אותך מסכת... ולא תעזבי אותנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא).
ואחר כך אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתהא תורתך אומנותינו בעולם הזה, ותהא עמנו לעולם הבא".

לאחר מכן מזכירים את עשרת בניו של רב פפא (וראה לקמן טעמי הדבר): "חנינא בר פפא, רמי בר פפא, נחמן בר פפא, אחאי בר פפא, אבא מרי בר פפא, רפרם בר פפא, רכיש בר פפא, סורחב בר פפא, אדא בר פפא, דרו בר פפא.

לאחר מכן אומרים את הקטע מברכת התורה: "הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפיות (ובפיפיות) ונהיה אנחנו וצאצאינו, (וצאצאי צאצאינו) וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך, מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי (תהלים קיט צח). יהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש (שם פ). לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני (שם צג). ברוך אתה ה' למדני חוקיך (שם יב). אמן אמן אמן סלה ועד.

לאחר מכן מוסיפים קטע מתפילת בית המדרש של רבי נחוניא בן הקנה: מודים אנחנו לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות^[1]; שאנו משכימים והם משכימים - אנו משכימים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים; אנו עמלים והם עמלים - אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר; אנו רצים והם רצים - אנו רצים לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת, שנאמר ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה, לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך (תהלים נה כד).

לאחר מכן אומרים תיפלה: יהי רצון מלפניך ה' אלוקי, כשם שעזרתני לסיים מסכת... כן תעזרני להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, וזכות כל התנאים והאמוראים ותלמידי החכמים יעמוד לי ולזרעי שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם, ותתקיים בי "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו כב); "כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים" (שם ט יא); "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג יט); "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט יא).

בגמר סיום המסכת, אומר קדיש מיוחד^[2]: יתגדל ויתקדש שמיה רבא: בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ואלאחיא מתיא, ולאסקא לחיי עלמא, ולמבני קרתא דירושלם, ולשכלל היכליה בגוה, ולמעקר פולחנא נוכראה מארעא, ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה, וימליך קודשא בריך הוא במלכותה ויקרה, ויצמח פורקנה ויקרב משיחה: בחייכון וביומיכון... וממשיך קדיש דרבנן (קדיש "על ישראל").

הזכרת שמות בני רב פפא

כאמור, נהוג להזכיר את שמותיהם של עשרת בניו של רב פפא, שהיו כולם חכמים, במהלך סיום המסכת. ניתנו לכך כמה טעמים: כנאמר לעיל נהגו לומר בסיום את שמות עשרת בני רב פפא. בטעם הדברים נאמרו כמה הסברים:

ר' תבנית:הידעת?/ה' שבט ה'תשס"ט

רמזים

יש שהביאו רמז כי בכל האותיות המרכיבות את המילה סיום יש שלימות, מאחר והם האותיות היחידות שהאותיות הפנימיות שלהם שוות את אותה גימטריא של האות החיצונית, כלומר: ס' = 60 בגימטריא, והאותיות בתוף הסמ"ך הם מ' וכ' (40+20) השוות גם כן 60, וכן בי' = 10, ובפנים ו' וד' (6+4) =10, וכן בו' =6, ובפנים ו' = 6, ובמ' = 40 ובפנים ם' = 40 ^{(דרוש מקור)}.

ראה גם

• סיום הש"ס

קישורים חיצוניים

• שמחת סיום הש"ס - על העבר או על העתיד? - גיליון 'עלים לתרופה', מתוך: פורטל הדף היומי

הערות שוליים